שו"ת רדב"ז/א'תפד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושמונים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן קיא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(קיא) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרב ז"ל פ"ה מהלכות רוצח ושמירת נפש ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וקשיא לך דתנן בהדיא פרק אלו הן הגולין הכל גולין ע"י ישראל וישראל גולין על ידיהם חוץ מע"י גר תושב משמע שאינו גולה ע"י גר תושב. ותו כיון שאם הרגו במזיד אינו נהרג עליו אם כן כשהרגו בשוגג למה יגלה עליו. ותו דמייתי ראיה מקרא שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם והאי קרא מוקמינן ליה בגמרא בתושב שהרג את התושב אבל ישראל שהרג את התושב לית לן קרא לחייב עליו גלות:
תשובה כבר קדמך הראב"ד ז"ל וכ' אין נרא' כן מההל' שהוצרכו להביא עבד וכותי מן הרבוי אלמא גר תושב אין גולין עליו ואינו נהרג עליו ועוד כי יכה את רעהו כתיב עכ"ל. וצריך ליישב הסוגיא לדעת הרב ז"ל ותחלה צריך שתדע כי הרב ז"ל גורס במתני' חוץ מגר תושב ופי' חוץ מגר תושב שאם הרג את ישראל אינו גולה עליו אלא נהרג ולא קאי אסיפא דקתני וישראל גולין על ידיהן אלא ארישא דקתני הכל גולין ע"י ישראל חוץ מגר תושב שאינו גולה אלא נהרג והיינו דקא בעי תלמודא הכל גולין ע"י ישראל לאתויי מאי ומהדרינן לאתויי עבד וכותי ולא קאמר לאתויי תושב דגר תושב אינו גולה ע"י ישראל אלא נהרג ומשום דתלמודא קאי לפרושי רישא לא מצי למימר לאתויי תושב אבל סיפא דקתני וישראל גולין על ידיהם לעולם אימא לך דגולה אפי' ע"י תושב ודקא קשיא לך כיון שאינו נהרג עליו אמאי גולה עליו לא קשיא דלעולם ישראל ההורג צריך כפרה ולפיכך כשהרג את גר תושב במזיד להרוג אותו אי אפשר להגלותו אי אפשר שהרי מזיד הוא ואין ערי מקלט קולטין את המזיד אבל כשהרגו בשוגג בעי כפרה ומש"ה גולה כי היכי דליהוי ליה כפרה. ועל מה שהקשה הראב"ד ז"ל דהא כי יכה את רעהו כתיב ולדידיה מי ניחא והא תניא ישראל גולה ולוקה ע"י כותי ופרכינן עלה בגמ' בשלמא עבד וכותי וכו' אלא ישראל גולה ולוקה ע"י כותי בשלמא גולה דקטליה אלא גולה אמאי דלטייה ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך אלא אמר רב אחא בר יעקב כגון שהעיד בו והוזם משמע דבין המקשה ובין המתרץ ניחא להו דגולה ישראל ע"י כותי ואמאי והא כתיב כי יבא את רעהו וכותי אינו רעהו במצות שהרי אינו עושה מעשה עמך שהרי אינם מקיימים אלא מקצת מצות שהחזיקו בהם וכל זה קודם שמצאו להם דמות יונה בהר גריזים אבל אח"כ הרי הם כעכו"ם גמורים אלא מאי אית לך למימר כיון דשייך במקצת מצות רעהו קרינן ביה תושב נמי כיון שקבל עליו ז' מצות בני נח רעהו קרינן ביה אבל בענין הקללה בעינן שיהיה עושה מעשה עמך ממש ואם לאו אין לוקין עליו. תו גרסינן בגמרא עלה דסיפא דקתני חוץ מגר תושב וכו' אלמא גר תושב עכו"ם הוא לדעת הרב ז"ל דייקינן לה מדקתני הכל גולין ע"י ישראל חוץ מגר תושב ואמרינן עלה לאתויי מאי לאתויי עבד וכותי ולא אמרינן לאתויי גר תושב נמי וחוץ מגר תושב דקתני מתני' קאי אסיפא לומר שאין ישראל גולה על ידו. משמע דגר תושב גרע מעבד וכותי והוי כעכו"ם אימא סיפא גר תושב גולה ע"י גר חושב אמר רב כהנא לא קשיא כאן בגר תושב שהרג גר תושב כאן בגר תושב שהרג ישראל פי' קרא דכתיב לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם בגר תושב שהרג גר תושב ערי מקלט קולטות וקרא דכתיב תהיינה לכם ולא לגרים בגר שהרג את ישראל. וא"ת לדעת הרב ז"ל אמאי לא מוקמינן קרא דלגר ולתושב בישראל שהרג את גר תושב. וי"ל דקרא בקליטה איירי דכתיב תהיינה שש הערים ומש"ה מוקמינן בגר תושב שהרג את גר תושב לאשמעינן דערי מקלט קולטות את גר תושב אבל אי הוה מוקמי ליה בישראל שהרג את גר תושב לא אתי לאשמעינן אלא דגולה עליו ובהכי לא איירי קרא דמי לאשמעינן דקולטות את ישראל לא צריך קרא וקל להבין. וא"ת מי דחקו לרב ז"ל לפרש ולחייב את ישראל ההורג את גר תושב גלות לימא מתני' כפשטה דחוץ מגר תושב אכולה מתניתין מהדר דאין ישראל גולה על ידו ולא גר תושב גולה ע"י ישראל כאשר כתבו שאר המפרשים וכתב משום דבעי כפרה וכדכתיבנא לעיל הא ודאי ליתא דלא מצי הרב לחיובי גלות מסברא דנפשיה אי לית ליה על מי שיסמוך וליכא למימר דאפלוגתא דרבא ורב חסדא סמיך דאתמר קסבור בהמה ונמצא אדם עכו"ם ונמצא גר תושב רבא אמר חייב אומר מותר קרוב למזיד רב חסדא אמר פטור אומר מותר אנוס הוא ורש"י ז"ל והתוספות פירשו בגר תושב ההורג וקשיא טובא חדא כיון דסתמא איפליגו בישראל מיירי. ותו דהא דקאמר אדם ע"כ בגר תושב היא וכן כתבו התוספות בהדיא וברישא קרי ליה אדם ובסיפא קרי ליה גר תושב ומש"ה הא דרבינו מפרש לה בישראל ההורג ומאי חייב חייב גלות והא ודאי ליתא דרבא גופיה אמר קרוב למזיד הוא והאי טעמא שייך לפוטרו מגלות ולא לחייבו גלות. ותו דאי חייב גלות קאמר לא אתי שפיר אזדו לטעמייהו וק"ל. ותו דאיהו ז"ל כתב בהאי פירקא וכן גר תושב שהרגו גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו ע"כ. והרי זו פלוגתא דרבא ורב חסדא ופסק כרבא משמע דאיהו נמי בגר תושב שהרג מפרש לה והא דנקט לה כסבור שהוא בהמה ונמצא אדם לאשמעינן דאפילו בכי האי גוונא הוי אומר מותר וקרוב למזיד וחייב מיתה הואיל ונתכוון להרוג מיהת וכ"ש היכא דנתכוון להרוג אותו ממש דפשיטא דמזיד הוא ומה שהקשינו לעיל איכא למימר דהא דנקיט לה סתמא אע"ג דאיירי בגר תושב משום דשמעינן מינה נמי לישראל שהרג את ישראל כסבור שהוא בהמה או כסבור שהוא עכו"ם אינו גולה עליו דקרוב למזיד הוא ותרתי שמע מינה גר תושב שהרג גר תושב אינו גולה אלא נהרג ואם ישראל שהרג את ישראל אינו גולה דלא סגי ליה בגלות ואינו נהרג דלאו מזיד גמור הוא וברישא קרי ליה אדם לגבי בהמה ובסיפא קרי ליה גר תושב לגבי עכו"ם וברור הוא. ומש"ה משמע לי דסמיך אמאי דאמרינן לעיל לר' שמעון דאמר חנק חמור מסייף שגגת סייף ניתנה לכפרה שגגת חנק לא ניתנה לכפרה לרבנן דאמרי סייף חמור מחנק שגגת חנק נתנה לכפרה שגגת סייף לא ניתנה לכפרה משמע דעיקר גלות כי היכי דלהוי ליה כפרה כדאמרינן בכל דוכתא גלות מכפרת עון וכיון דגר תושב מקיים ז' מצות ההורגו צריך כפרה ומשום הכי מגלינן ליה. ומאי דקשיא לך דמייתי קרא לישראל שהרג את גר תושב. לא קשיא דלא מייתי קרא אלא לעבד שהרג את ישראל בשגגה או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד. תדע שהרי הפסיק הרב ז"ל ופסק הדין ברישא וכתב ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וזה ברור למי שהוא רגיל בלשונו ז"ל. א"נ איכא לתרוצי בעיקר קושיין אמאי סמיך דילמא הוה גריס בספרי בהדיא ישראל שהרג את גר תושב לוקה כמו שכתב בעל מגדל עוז אבל בספרים שלנו גריס איפכא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |