שו"ת רדב"ז/א'תסג
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושישים ושלושה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן צ]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(צ) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות ציצית וז"ל והתכלת אינו מעכב את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק הלבן ונתמעט עד הכנף ונשאר התכלת לבדו כשר ע"כ. ומדקאמר עד הכנף משמע שלא נשאר בו כדי עניבה ואלו למטה בסוף הפרק כתב הציציות אפי' שלא נשתייר בהם אלא כדי עניבה כשר ואם נפסק החוט מעיקרו אפי' חוט אחד פסולה ע"כ וקשיא מדידיה אדידיה. ותו קשה דבגמרא משמע להדיא דבעינן דאשתייר בהו כדי עניבה. ותו דאמאי לא אמר הרב וכן אם עשה לבן ותכלת ונפסק התכלת ונשאר הלבן לבדו כשר דהוי רבותא טפי דמהאי טעמא לא הוצרך הרב לומר החלוקה האחרת דהיינו שאין לו לבן עושה תכלת לבדו דעיקר מצוה בתכלת וליכא למימר דדוקא היכא דאיגרדום לבן וקאי תכלת הוא דכשר אבל איפכא לא דהא כתב ז"ל התכלת אינו מעכב את הלבן:
תשובה דברים רבים ראיתי בתיקון לשון הרב ז"ל ואת כולם ישא רוח והריני אסדרם לפניך ומה שקשה לי עליהם יש מי שפירש דמה שכתב ז"ל ונפסק הלבן וכו' ונשאר התכלת לבדו כשר היינו טעמא לפי שנשאר המין האחד שלם ורבותא קמ"ל שאע"פ שלא נשאר אלא חוט אחד כשר וכ"ש היכא דנפסק התכלת ונשארו שבעה חוטי לבן והא דבעינן כדי עניבה היינו במין אחד ואם נפסק החוט מעיקרו אפילו חוט אחד פסולה כולה האי סיפא מיירי במין אחד אבל בשני מינין אם נשאר המין האחד שלם כשרה זה תורף פירושם וקשיא לי עלה דמכשרי בחוט א' של תכלת או בחוט א' של לבן והתורה אמרה ועשו להם ציצית וחוט אחד לא מיקרי ציצית דכתיב ויקחני בציצת ראשי והתם שערות הרבה משמע. ותו דלא הוי החדוש מעין הדין דקאי עליה כיצד דעקר חדוש הדין הוא דאין אחד מעכב את חברו והחדוש לפי פירוש זה הוא שאפי' לא נשאר אלא חוט אחד כשרה ואינו מעין הדין ודוק ותשכח. ותו דזה החלוק לא אמרו ר"ת אלא להחמיר דלא מכשרינן גרדומי אלא כשנשאר אחד מהמינים שלם ואנן ניקום ונימא להקל אפילו שלא נשאר בהם כדי עניבה. ותו דזה החלוק אין לו רמז בדברי רבינו ז"ל. ותו דאמרינן בגמרא דאיגרדום לבן וקאי תכלת ועלה בעי תלמודא וכמה שיעור גרדומים ומסיק דאשתייר כדי עניבה. ותו לישנא דגרדומי לא משמע דנפסקו לגמרי עד הכנף אלא שנתמעטו ומשום הכי בעי תלמודא וכמה שיעור גרדומים דפשיטא ליה דלא נפסקו לגמרי אלא שיעורא הוא דלא ידעי. עוד פירשו דאיירי הכא דנשאר בלבן כדי עניבה דהא דקאמר איגרדום לבן וקאי תכלת או איגרדום תכלת וקאי לבן היינו בדאשתייר בהם כדי עניבה וכדבעי ר' חייא דאלו איגרדום לגמרי פסול הוא וכדאמר רב אדא בר אהבה אם נפסק החוט מעיקרו פסול והרב כתב בראש הפרק דרך כלל שאם נפסק מין אחד ונשאר השני כשר ובסוף הפרק פירש דהיינו דוקא בשנשאר כדי עניבה ע"כ ולדידי האי בורכא היא דאי בנשתייר בהם כדי עניבה ציצית כשר הוא של לבן ותכלת והיכי שייך לומר אין הלבן מעכב את התכלת והלא איכא לבן דכשר בעלמא כיון דאית בהו כדי עניבה ולא נשאר התכלת לבדו ואיך יאמר הרב ונשאר התכלת לבדו. ותו דלשון עד הכנף לא משמע דנשאר כדי עניבה ואין דרך הפוסק לכתוב לשון דמשמע הפך כוונתו ויסמוך על מה שעתיד לכתוב בסוף דבריו. עוד פירשו דאיירי הרב ז"ל הכא כשנפסק מין האחד אפי' נשתייר בו פחות מכדי עניבה כשר מאחר שהמין האחד קיים בכל דהו שישתייר מהמין השני כשר ודייק לה מדכתב הרב ז"ל נפסק הלבן ונתמעט ולא כתב ונפסק מעיקרו וה"ק נפסק הלבן ונתמעט משיעור עניבה ומ"מ קצתו נשתייר ומה שכתב עד הכנף עד ולא עד בכלל כלומר שבמקום שתלוי בכנף נשאר כ"ש ע"כ. ואני אומר כי פשרה זו סברת הכרס היא שלא נמצאת לאחד מהמפרשים וקא תלי בוקי סריקי ברבינו ז"ל דמה נפשך אם המעט הזה מגין או לא אם הוא מגין הא איכא לבן ותכלת כדאקשינן לעיל ואם אינו מגין הוי כאלו נפסק מעיקרו והדרן קושיין לדוכתא ואם משום דמין השני קיים לא אמרה ר"ת אלא להחמיר ולא להקל כדאקשינן לעיל. ותו דלישנא דעד הכנף לא משמע עד ולא עד בכלל. ותו דתרי גווני גרדומי לא אשכחנא בתלמודא ומנא ליה לרב לעשות תרי גווני גרדומי ולא ראיתי ממשות בכל אלה הדרכים כי הם רחוקים מדרך הרב ז"ל. ועתה הט אזנך ושמע מה שאני סובר בדבריו ז"ל דכולה האי רישא לא מיירי אלא לאשמועינן דאין התכלת מעכב את הלבן ולא הלבן את התכלת כיצד הרי שאין לו תכלת עושה לבן לבדו וכש"כ אם אין לו לבן עושה תכלת לבדו דעיקר המצוה הוא התכלת וגם כי הלבן מצוי ולא מבעיא היכא דמעיקרא לא נתכוון אלא לעשות מין אחד דפשיטא דאין אחד מעכב את חברו אלא אפילו היכא דנתכוון לעשות הציצית משני המינים אין אחד מעכב את חברו וכגון שהטיל בה ד' חוטי לבן כפולים וד' חוטי תכלת כפולים דהא קי"ל שיכול להטיל בה י"ו חוטין דאין לחוטין מנין מה"ת ונפסקו ונתמעטו עד הכנף ממש כשרה בשמונה חוטין של תכלת וכן איפכא והא דנקט לה הכי משום דלישנא דגמרא הוא דאגרדום של לבן וקאי תכלת אבל ה"ה איפכא ומשום דאורחיה לסדר לשונו אחר לשון הגמרא נקיט לה הכי ומשום דאיגרדום משמע דנשאר מהם כדי עניבה לפיכך הוצרך לפרש שנפסק החוט ונתמעט עד הכנף שלא נשאר מהם כלום ולא נחית הרב לפרש אם מן הגדיל אם מן הענף ולכן פסיק ותני אפילו נפסק ונתמעט עד הכנף כשרה דאין הלבן מעכב את התכלת אפי' היכא דנתכוון לעשות ציציותיו מב' מינים. וליכא לפרושי כגון שעשה ד' של (לגין) [לבן] וד' של תכלת ונפסק הלבן וקאי אארבעה של תכלת משום דנהי דכשרה מן התורה אבל מדרבנן בעינן שמונה ואי לאשמועינן דסגי בד' של תכלת או של לבן כיון שנשאר המין האחד כלו קיים ואתי מכח ציצית שלם לא הוי הכיצד מעין עיקר הדין כדאקשינן לעיל. כללא דמילתא לא איירי הרב אלא כשנשאר מנין החוטין שלם ועיקר חדושיה דסד"א כיון שנתכוון לעשות ציצית משני מינים יעכבו זה את זה קמ"ל דלא מעכבין. ואם תרצה לפרש דאיירי שהטיל בה ח' חוטין מקצתם תכלת ומקצתם לבן צריך לומר דאיירי מדינא דאורייתא דאין להם מנין מן התורה וכשרה מן התורה קאמר ולא נחית הרב השתא אלא לענין שאין הלבן מעכב את התכלת ולא לענין מנין החוטים ומ"מ מה שכתבתי למעלה מתיישב דאתי שפיר לישנא דכשרה דכשרה לגמרי משמע. ובמה שכתבתי יתורצו כל קושיותיך עיין בה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |