שו"ת רדב"ז/א'תסב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושישים ושניים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן פט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(פט) שאלת ממני ידיד נפשי על מה שכתב הרב פ"ו מהלכות ביאת מקדש וז"ל אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי וכתב בפרק שלאחריו מי שנמעכו הביצים שלו וכו' משמע דביצים הוו מומין שבגלוי וכן מי שנטל רוב המדבר של לשונו. משמע דלשון הוי מומין שבגלוי ובפרק ה' מהלכות עבדים כתב וז"ל כיצד בראשי איברים וכו' א"כ למה נאמר שן ועין לדון מהם מה שן ועין מומין שבגלוי ואינם חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרין עבד יוצא בהם לחירות אבל המסרס עבדו בבצים או החותך לשונו אינו יוצא בהם לחירות ע"כ. וקשיא בצים אבצים וקשיא לשון אלשון:
תשובה גרסינן בפרק על אלו המומין ואימא כי יהיה בו מום כלל פסח או עור פרט אין בכלל אלא מה שבפרט פסח ועור אין מידי אחרינא לא כל מום רע חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מההפרט מפורש מומין שבגלוי ואינם חוזרין אף כל מומין שבגלוי ואינם חוזרין ואימא מה הפרט מפורש וכו' כל מום רע רע רבוייא הוא אי הכי מומין שבסתר נמי אלמ' תנן חוטין החיצונות וכו' בעינן מום רע וליכא ע"כ. וכתב עלה רש"י ז"ל מום רע לא מיקרי אלא בגלוי שמנוול ע"כ וכיון דאיכא רבוייא ומיעוטא לא דרשינן ליה בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט וריבה מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט [מיעט] מומים שבפנים. וזהו שכתב הרב ז"ל אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי אבל מומין שבחלל הגוף כגון נטל כולייתו וכו' אעפ"י שנעשה טרפה עבודתו כשרה ע"כ הרי שלא הוציא הרב מכלל המומין אלא אותם שבחלל הגוף אבל כל מה שהוא בשטח הגוף מבחוץ אעפ"י שאינו נגלה ממש ולא מכלל ראשי איברים דלא הוי כעין הפרט הוו מום דהא רבי קרא ורבי כל מילי. ובפ' האשה נקנית גרסינן כי האי סוגיא דהכא ומסקינן לחפשי ישלחנו ריבוייא הוא ואי רבויא הוא אפי' הכהו על ידו וכו' א"כ שן ועין מאי אהני ליה ע"כ ועל כרחין האי ישלחנו לא רבי אלא שאר ראשי איברים אבל סירוס ולשון לא רבי דהא פליגי בה תנאי דתניא עבד יוצא בשן ועין וראשי איברים שאינן חוזרין ותניא עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם כולם אין מטמאין משום מחיה ואלו הן וכו' ותני עלה בכולן עבד יוצא בהן לחירות ר' אומר אף הסירוס בן עזאי אומר אף הלשון ואקשינן סירוס דמאי אילימא סירוס דגיד היינו גויה אלא סירוס דבצים ופסק הרב כת"ק דברייתא דאין הסירוס ולא הלשון בכלל ראשי איברים ואמרינן בגמרא כתנאי ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דברי ר' יהודה ופריך בבצים ולא בגיד בתמיה ומשני אלא כולן אף בבצים דברי ר' יהודה ר' אליעזר בן יעקב אומר כלם בגיד ר' יוסי אומר מעוך וכתות אף בביצים נתוק וכרות בגיד אין בבצים לא ע"כ ומני ת"ק דברייתא ר' אליעזר בן יעקב היא וקי"ל כותיה ואפילו לדעת האומרים דלא אמרינן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי אלא במשנה לא בברייתא כיון שנשנו דבריו סתמא באידך ברייתא הלכתא היא וזה ברור. וא"ת בשלמא לר' יהודה דאמר אף בבצים היינו דכתיב ישלחנו רבויא ורבי כל מילי ומאי מיעט מיעט הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור אלא לת"ק דפסקינן כותיה מאי איכא למימר. וי"ל דס"ל דישלחנו לאו רבויא הוא דבשלמא כל מום רע האמור לגבי מומין רבויא הוא ודרשינן ליה בריבה ומיעט וריבה. אבל ישלחנו לאו רבויא הוא דהא אצטריך לעשות ממנו פרט ודרשינן ליה בכלל ופרט וכלל. תדע דהא רש"י דחק עצמו וכתב לחפשי ישלחנו ריבה לו שילוחין מדלא כתיב חפשי הוא או יצא חפשי עכ"ל. ות"ק לא ס"ל הכי כיון שאין שם מלה מיותרת לרבות ולר' יוסי נמי איכא לאקשויי כי האי קושיא וצריך לתרץ אבל אין זה ענין לשאלה שלנו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |