שו"ת רדב"ז/א'תסד
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושישים וארבעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן צא]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(צא) שאלת מאי איכא בין קרועי בגדים דאמרינן עבודתו כשרה והוא במיתה בידי שמים ובין היו בגדיו מקורעים דאמרינן אם עבד עבודתו פסולה וכן כתב הרב ז"ל פ"ח מהלכות כלי מקדש ומשמע דאינו חייב מיתה בידי שמים מדלא מנה אותו בכלל אותם שהם במיתה בידי שמים:
תשובה קרועי בגדים הוקשו לפרועי ראש שנאמר ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו הא אם עבד והוא קרוע בגדים חייב מיתה בידי שמים וכשם שפרועי ראש אין מחללין עבודה אף קרוע בגדים אינו מחלל עבודה. וא"ת כיון שכתוב בהדיא דפרועי ראש במיתה אמאי אצטריך למילף ליה משתויי יין כתב הרב באותו הפרק וז"ל כהן שגידל שערו אסור לו להכנס מן המזבח ולפנים ואם נכנס ועבד חייב מיתה בידי שמים כשכור שעבד שנאמר ויין לא ישתו כל כהן וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו מה שתויי יין במיתה אף מגודלי פרע במיתה ואין פרועי ראש מחללין עבודה אע"פ שהם במיתה. וי"ל דאי לאו קרא ה"א דהאי ולא תמותו לא קאי אלא אקרועי בגדים דסמיך ליה א"נ דהוה מוקמינן ליה בכ"ג לכך יליף מקרא דכתיב כל כהן ואע"ג דאתיא מהיקש מקרא ניחא ליה לאתויי שהוא מפורש טפי ועדיין צריך עיון לפי שהפסוק שהביא הוא מדברי קבלה ושמא היקישא של תורה עדיפא מדברי קבלה וקרועי בגדים היינו שהוא קרוע מן הצואר במקום אחד כדרך שקורע על המת ובגדים מקורעים היינו שהם מקורעים במקומות הרבה שלא במקום שקורעים על המת כדרך בגדי הפחותים שאינם מקפידים על עצמם ולא על מלבושיהם והתורה אמרה לכבוד ולתפארת ואין זה דרך כבוד ולפיכך עבודתו פסולה והוי כמחוסר בגדים לענין חלול עבודה ואינו מחוסר בגדים ממש לענין חיוב מיתה בידי שמים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |