שו"ת רדב"ז/א'תסא
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות ושישים ואחד - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן פח]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(פח) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ב' מהלכות ברכות וז"ל בראשי חדשים שכח ולא הזכיר יעלה ויבא וכו' ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה ד' גומר אותה ואינו חוזר וכן בחולו של מועד ובחנוכה ובפורים שכח ולא הזכיר הענין בברכת המזון אינו חוזר ע"כ. וקשיא לך דאם ר"ח וחול המועד הוו מן התורה מאי שנא משבתות ומועדים ואי הוו מדרבנן מאי שנא מחנוכה ופורים:
תשובה דעת הרב ז"ל דחולו של מועד הוי מדרבנן וכן כתב בהדיא פ"ז מהל' שביתת י"ט וז"ל והעושה בו מלאכה האסורה מכין אותו מכת מרדות מפני שאיסורו מדברי סופרים ע"כ וכן הוא סובר דר"ח קדושתו מד"ס והכי משמע מהכא שהשוה ר"ח לחול המועד והכי משמע נמי ממה שכתב בהלכות תעניות וז"ל וכן אין גוזרין תעניות בתחלה בראשי חדשים או בחנוכה ופורים או בחולו של מועד ואם התחילו להתענות על הצרה ואפי' יום אחד ופגע בהם יום מאלו הימים מתענין ומשלימין היום בתענית ואלו בשבתות וי"ט אין מתענין כלל אלא דאיכא תרי גווני דרבנן ר"ח וחולו של מועד יש לה אסמכתא מן התורה חולו של מועד הואיל ונקרא מקרא קדש עד שמטעם זה איכא מאן דאמר שהוא מן התורה והכתוב מסרו לחכמים לדעת איזו מלאכה אסורה ואי זו מותרת וגם כי הוא זמן חגיגה וכן ר"ח הקישו הכתוב למועדים דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ומהאי טעמא איבעיא להו בגמרא אי מזכירין בו שמחה משום דר"ח לא שייך ביה שמחה או דילמא כיון דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם אלמא איתקש ר"ח למועד ולא אפשיטא משמע דס"ל דלאו הקש גמור הוא אבל מ"מ הרי יש לו אסמכתא מן התורה ומשום הכי לא הוו כשבתות ומועדים ולא כחנוכה ופורים דהוו מדרבנן ממש ואין להם עיקר מן התורה ובכמה דוכתי מפלגינן במילתא דאית לה עיקר מן התורה לדבר שאין לו עיקר מן התורה. וא"ת א"כ גבי תעניות אמאי לא חלק הרב בין הנך דאית להן עיקר בקרא כגון ר"ח וחוה"מ ובין הנך דלית להו דהיינו חנוכה ופורים כי היכי דמחלק לענין יעלה ויבא וי"ל דלגבי חזרת ענין המאורע לא אטרחוה רבנן כיון דלית לחנוכה ופורים עיקר מן התורה אבל גבי תעניות אין גוזרין בהם תענית לכתחלה דימי משתה ושמחה נינהו וק"ל. ובמאי דכתיבנא מתיישב לשון הרב פ"ג מהלכות נדרים וז"ל הנודר שיצום בשבת או ביו"ט חייב לצום שהנדרים חלים על דבר מצוה כמו שבארנו וכן הנודר שיצום יום ראשון או יום ג' כל ימיו ופגע בו יום זה והרי הוא יו"ט ערב יום הכפורים הרי זה חייב לצום ואין צריך לומר ראש חדש פגע בו חנוכה ופורים ידחה מפני הימים האלו הואיל ואיסור הצום בהם מדברי סופרים הרי הם צריכים חיזוק וידחה נדרו מפני גזרת חכמים ע"כ. פי' לא מבעיא ר"ח דהוי מדרבנן אלא שיש לו עיקר מן התורה דפשיטא דנדר חייל עליו אלא אפי' ערב יוה"כ דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין וכו' דס"ל ז"ל דמצוה מן התורה לאכול בערב יום הכפורים אעפ"י שאינה בכלל מצות עשה מ"מ דרשא גמורה מן התורה היא כלל אותה הרב ז"ל עם יו"ט ואפ"ה הנדר חל עליהם וכיון דאית להני עיקר מן התורה אינם צריכין חיזוק אבל חנוכה ופורים שאין להם עיקר מן התורה צריכים חיזוק וידחה נדרו מפני גזרת חכמים וא"ת א"כ היה לנו לומר שאפי' אם התחילו להתענות על הצרה ופגע בהם חנוכה שלא ישלימו כיון שהם מדרבנן צריכין חיזוק י"ל דשאני תעניות של צרת ציבור דחמירי טפי ודיינו לומר שלא יתחילו להתענות בהם אבל לענין הפסקה אין לנו תדע שהרי היחיד אינו מתענה בחנוכה ופורים כלל על צרתו וכן כתב הרב ז"ל באותו פרק עצמו וזה מספיק לשאלתך אלא דאכתי קשיא לי היכי מצינן לדחות נדר בקום אכול מפני גזרה דרבנן וליכא למימר שמתירין לו הנדר דא"כ אין זה נדר דחוי וי"ל דהוי כנדרי טעות דכיון דקדמה גזרה דרבנן שלא להתענות בחנוכה ופורים לא חל נדרו על הימים הללו וא"ת א"כ לגבי שבת ויו"ט נמי להוו כנדרי טעות וי"ל דשבת ויו"ט דהוו מן התורה גם ר"ח וחולו של מועד דאית להו עיקר מן התורה אסקינהו אדעתיה ואפ"ה נדר ולא הוו כנדרי טעות ודמיא למי שהיה זכור את התנאי ואפ"ה נדר דבטל נדרו את התנאי אבל חנוכה ופורים לא אסיק אדעתיה שלא יחול עליהם הנדר ולפיכך הוו כנדרי טעות א"נ איכא לתרוצי בעיקר קושיין כאשר כתבו התוספות בפ' ג' מינין וז"ל אף כי אין כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בקום עשה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור ע"כ והכא איכא טעמא שעשו חיזוק לדבריהם. וא"ת בכל גזרות דרבנן נאמר שעשו חיזוק לדבריהם ויעקרו כל דבר תורה אפי' בקום עשה וי"ל דבשני מצות אלו רצו לעשות חיזוק לדבריהם מפני הנסים שנעשו בהם. כל זה כתבתי ליישב לשון הרמב"ם ז"ל ואח"כ ראיתי שהאריך הרבה בבית יוסף באורח חיים סימן תי"ח עיין שם ותראה דעת הפוסקין החולקין על הרב ז"ל ובדרך כלל אני אומר שאין דעתו ז"ל לפרש הא דאמרינן ידחה נדרו מפני גזרת חכמים דע"י פתח והתרה קאמר עוד אפשר לתרץ בעיקר קושיין דנדר קיל כיון דאיתיה בשאלה ומשום הכי יש כח ביד חכמים לעקור אותו אפי' בקום עשה וכיוצא בזה חלקו התוספות במסכת ברכות ועל תירוץ זה אני סומך בקושיא זו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |