שו"ת רדב"ז/א'תמט
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות וארבעים ותשעה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן עו]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(עו) שאלת ממני אודיעך דעתי על מה שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו מהלכות אישות וז"ל וכן התקינו כשתבא לגבות אחר מותו וכו' ולא מכרה לו ולא מחלה לו וכו' והגיה עליו הטור ז"ל הרמב"ם כתב שצריכה לישבע ג"כ שלא מחלה לו ושלא מכרה לו ונראה שאם כתובתה בידה אינה צריכה לישבע על זה שאלו מחלה לו או מכרה לו היתה מחזרת לו הכתובה עכ"ל:
תשובה דעת רבינו שאפי' כתובה בידה צריכה לישבע כך שלא נחלק בין שבאה לגבות מתנאי ב"ד או שכתובתה בידה בסגנון אחד משביעין לה ונ"ל טעמו של רבינו דבשלמא מלוה שבא בשטר שבידו אין משביעין אותו אלא שלא נפרע כיון דמכירה או מחילה ללוה לא שכיחא לא טענינן ליתמי מילתא דלא שכית אבל גבי אשה לבעלה מחילה ומכירה שכיחא ואין השטר ראיה דגבי אשתו לא קפיד דכל מאי דאית ליה מנח גבה הילכך טענינן ליתמי מלתא דשכיח. וקשיא לי על דעת הטור אם היות הכתובה בידה ראיה שלא מחלה תהיה ראיה שלא נפרעה ואמאי משביעין לה כלל אלא מאי אית לך למימר דחיישינן שמא צררי אתפסה ונשארה הכתובה אצלה מחילה נמי איכא למימר מחלה ונשארה הכתובה אצלה הילכך בין שבאה ליפרע מנכסי יורשים או שבאה ליפרע מנכסים משועבדים טענינן ליתמי או ללקוחות מילתא דשכיח ומשביעין לה בסגנון אשר כתב רבינו ומיהו יראה לי שלא אמרה רבינו אלא בנפרעת אחר מותו אבל הנפרעת בחייו ושלא בפניו אע"ג דמשביעין לה דתנן והנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה לא משביעין לה שלא מחלה ושלא מכרה דכיון דגירשה אם איתא דמחלה לא היה מניח בידה שטר הכתובה וא"ת א"כ מ"ט משביעין לה כלל דדילמא צררי אתפסה סמוך להליכתו אבל טענת מחילה או מכירה לא טענינן ליה אלא יבא הוא ויטעון דלא טענינן אלא ליתמי וללקוחות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |