שו"ת רדב"ז/א'תמח
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף וארבע מאות וארבעים ושמונה - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן עה]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(עה) שאלת ממני אודיעך דעתי במה שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ו' מהלכות ערכין וז"ל האומר שור שחור וכו' חבית של יין וכו' התפיס בה אחרת ואמר זו כזו הרי השניה הקדש וכן כל כיוצא בזה וקשיא לך אם התפיס בדבר שהוא הקדש הרי לא הזכיר למעלה חלוקה שהוא הקדש אלא דנפיק מכללא שאם עלה חבית של יין הוי הקדש. ותו מאי למימרא ותו דהכי ה"ל למימר המתפיס בהקדש הוי הקדש. ותו מאי שנייה דקאמר מכלל דראשונה לא הוי הקדש ואי התפיס בנדרי טעות קשיא טפי שאם העיקר אינו הקדש איך הנתפס בו יהיה הקדש:
תשובה מסתברא לי דה"ק התפיס בה אחרת בל זמן שעדיין לא נודע אם היא של שמן או של יין דאם נודע שהיא של יין פשיטא דהוי הקדש ואם נודע שהיא של שמן פשיטא דלא הוי הקדש אבל אם התפיס בה בעודה ספק הרי השנייה החדש אע"ג דנמצא אחר כך שהראשונה היא של שמן וטעמא דמלתא דבעיקר ההקדש קא מתפיס וה"ק זו כזו שקראתי לה שם הקדש שאדם יודע שאין התפסה לחולין ולא התפיס אלא בהקדש ואע"ג דנמצא למפרע של שמן והוי חולין מ"מ בעיקר ההקדש קא מתפיסו ודמיא דהא דכתב הרב ז"ל פרק י"ד מהלכות נדרים האשה שנדרה ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני ושמע אביה או בעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב ע"כ שהרי התפיס עצמו בנדרה ולא בה וכיון שכן אעפ"י ששלה מופר שלו קיים הכא נמי בהקדש' קא מתפיס ולא בחבית ודמיא נמי להא דכתב פ"ב דנזיר האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן וחברו אומר ואני הרי חבירו נזיר מיד ע"כ משמע דבעיקר הנזירות קא מתפיס ולא בתנאי של חבירו ה"נ ל"ש דבעיקר ההקדש קא מתפיס. זה נ"ל לתרץ לדברי הרב ז"ל אבל עיקר הדין צל"ע עדיין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |