שו"ת רדב"ז/א'שצב
|
< הקודם · הבא > |
[סימן אלף ושלוש מאות ותשעים ושניים - חלק ה ללשונות הרמב"ם סימן יט]
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(יט) ישוב על לשון הרמב"ם ז"ל שכתב פ' א' מהל' שבת נתכווין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה ע"כ ומשמע דפסק כרבא ולא כאביי דאיפליגו בהא מלתא בפרק כלל גדול וכן כתב בעל מגיד משנה והכי קיי"ל דכל מקום דפליגי רבא ואביי הלכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם וזו אינה מהם ובהלכות שגגות פ"ב כתב נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כוונה לחתיכה פטור מלאכת מחשבת אסרה תורה כמו שביארנו במקומו משמע דפסק כאביי וכן כל מה שכתב בסמוך דמה שזה שבפיו רוק הוא ובלעו בלא כוונה לשם אכילה והרי הוא חלב הרי זה חייב חטאת כל זה נמשך אחר סברת אביי. וי"ל דלעולם כרבא הוא פוסק כדכתב בהלכות שבת שהוא עיקר מקום הדין ובהלכות שגגות נתן טעמא להכריע דלכ"ע נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר פטור הוא וקושטא הכי הוא ולא תידוק מינה הא נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לכ"ע חייב אלא הכי תידוק נתכוון לחתוך את התלוש וכו' הוי פלוגתא דאביי ורבא והכא לא איירי בפלוגתא ובמקומו פסק הדין בדיוק וזה ברור וכן דרכו של הרב בכמה מקומות:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |