שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/כב
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע חוה"מ סי' כ"ט ס"ב העדים שאמרו עדות שקר העדנו נאמני' לגבי עצמן וכו', נלע"ד באם אין להא' לשלם תלי' בפלוגתת הפוסקי' בסוגי' דבב"ק פ"ה דף נ"ג בשור הדיוט ושור פסולי המוקדשין שנגחו דקיי"ל דשור הדיוט משלם מכלל דהאי נקרא כולי' מזיק והאי נקרא כולי' מזיק וכל היני דליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי דקיי"ל כר' נתן עיי"ש, ודעת הרמ"א הובא בטור סי' ת"י דהו"ה אם שניהם בני חיובא אלא שהא' ירד מנכסיו חייב האידך לשלם כולו, וה"נ כן הוא דכל א' נקרא מזיק, ואין לחלק דהתם כל אחד י"ל עליו שהוא הזיק דבנגיחתו מזיק בלא סיועת חבירו ועליו שם נוגח, אבל הכא שא"א שהאחד יזיק בעדותו, דבעדות ע"א אין בו ממש ונקרא כל א' חצי מזיק, דהא בפ"ק דבב"ק דף י"ג מבואר דבשור שלמים לר' נתן גובה מבשר נגד אימורים, אף דפשיטא דלא שייך לומר דהשור בלא אימורים הוי נוגח, ואף דמבואר שם דאפשר דלר"נ פטור דדווקא בשור שדחף לבור מחייב דא"ל תורא אשכחית גבי', מ"מ למה שהעלה תוס' בפ"ה דהעיקר להלכה כלישנא קמא דהש"ס דטעמא דר' נתן דכל אחד נקרא מזיק כולו ממילא באמת מחייב באימורי' עיי"ש וה"נ כן בנ"ד.
אמנם בהרמב"ם פ"ח מהלכות נזקי ממון פסק דאין משלם בבשר נגד אימוריהם מבואר דס"ל להלכה כלישנא ב' דטעמיה דר"נ דתוראי אשכחית גבך וכן נקט הטעם בפי"ב מהלכות נזקי ממון גבי שור ובור, ואף דפסק בשור הדיוט ושור פה"מ דנגחו דצריך כל אחד לשלם, צ"ל דס"ל להרמב"ם כמ"ש בייש"ש דדווקא בשנים שנגחו יש לקרוא לכל א' שם מזיק, אבל בשור ובור דכל אחד מזיק בענין אחר דזה דוחפו וזה מזיקו בהבל, ופשיטא דזה בלא זה לא הי' ניזק ונקרא כל אחד חצי מזיק ולא מחייב לר"נ אלא מטעם תורא אית לי גבך ומשום הכי באימורי' פטור דהתם נמי שלא הי' אפשר ליגח בלא האימורי' נקרא כל אחד חצי מזיק,. כל זה העלה בייש"ש, וראיה לדבריו משטת הרמב"ם שכתבנו שעולה פסקיו יפה לשטת הייש"ש (וחידוש שלא הרגישו בזה נושאי כליו), ואם כן אפשר לומר בנ"ד גם כן פטור דלא אפשר לקרוא על ע"א שם מזיק ונקרא היזק מכח שניהם והוי כל אחד חצי מזיק ופטור גם לדעת הטור בסי' ת"י שחולק על הרמ"פ וס"ל דדווקא אם אחד פטור מדינא הוא דמשתלם מהב', אבל אם שניהם מחוייבים אלא דלא' לית לי' לשלם פטור הב' עיי"ש, ממילא בנ"ד פטור, ומספק לא מפקי' ממונא.
עוד נראה אף אם הודה על עצמו ששקר העיד ואינו יודע בעדות הב' אם אמת אתו או לא, והעד הא' עומד בדבריו שהאמת העיד, מ"מ פטור הא', אף אם נימא דנ"ד דומי' לשניהם שנגחו לשטת תוס' שזכרנו, ואם כן הי' אפשר לחייב הב' כיון דעומד בדבריו נקרא מדינא פטור וצריך הוא לשלם הכל, מ"מ יכול לטעון כיון דעד אחד הוא שמא גם הוא העיד שקר ובר חיובא הוא, ואין עליו לשלם רק פלגא, ואף דעכשיו אין הב' משלם מכל מקום בר חיובא מקרי רק אין לו לשלם. וביותר נראה דממנ"פ אין צריך לשלם רק פלגא דיאמר להלוה ממנ"פ אם אמת כדברי הב' שההלואה אמת ממילא אין עלי שם מזיק דהא לא אפסדתיך מידי ואם שקר ענה גם הוא ממילא מקרי מזיק ובר חיובא, ואף שכופר ואומר אמת העדתי בר חיובא מקרי רק אין לו לשלם, כנלע"ד.
והנה בנידון כזה בנכרי וישראל שאחזו בסכין ושחטו בהמת אחרים לדעת המחבר ביו"ד סימן ב' דשחיטתם פסולה, נראה דצריך כ"א לשלם מחצה, ואם אין להישראל לשלם אין צריך הגוי לשלם רק מחצה דשניהם בני חיובא, ולא שייך לומר כיון דשחיטת ישראל מותרת לא מקרי מזיק רק הנכרי דמ"מ כל שכח הנכרי מעורב בשחיטה אין עליו שם שחיטה והוי מעשה הישראל ג"כ נחירה בעלמא ועל שניהם שם מזיק. אמנם באחד של ישראל והא' מומר לאכול נבילות לתאבון, והב' לא ידע מזה שהוא מומר אם מברר שלא ידע מזה דממילא הוא פטור מדינא צריך המומר לשלם הכל ודומה ממש לשניהם שנגחו וכנ"ל, אבל אם אינו מברר אפשר לומר אף שהוא פטור, מ"מ יכול המומר לומר שמא ידע מזה, וגם הוא בר חיובא, אף שאמר שלא ידע ופטור, מ"מ בר חיובי מקרי רק אין לו לשלם, ובזה צל"ע אם זה נקרא אין לו, וגם לדעת המהריב"ל דבס"ס מוציאין ממון חייב לשלם: ספק שמא לא ידע ופטור מדינא וממילא משתלם כולי מהאי, ספק שמא כשטת הרמ"ה דאף דשניהם בר חיובא אם אינו יכול להשתלם מהאי משתלם מהאי וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |