שו"ת רבי עקיבא איגר החדשות/כג
|
< הקודם · הבא > |
סימן ס"ה ס"ב וכן יורשי הנפקד לא יחזירו שום שטר שנמצא ברשות אביהם אא"כ יודעי' מה טיבו, נלע"ד לדינא באם הוא שטר שכתב בו הנפק וגם הוא ת"ז דיחזיר למלוה כיון דמכח הנפק ידעינן שלוה בו ממילא גובה בו דבוודאי לא נפרע דקיימא החזקה דאין אדם פורע תוך זמנו ואף דלקמן ס"ו במצא שטר חוב בשוק אף בתוך זמנו לא יחזיר, היינו באתרע בנפילה, אבל הכא דלא אתרע וכמ"ש הרא"ז דהכא ל"ח לקנוני' דלא איתרע ואף להחולקים יש לומר דס"ל דאף בלא ריעותא אינו נאמן לחוב לאחרים בהודאתו, אבל מ"מ לא מקרי ריעותא, וא"כ ממילא גובה בחזקה דאין אדם פורע תוך זמנו, ואף לשמואל דסבר במצא שטר הקנאה דיחזיר דא"א דפרע מקרע הוי קרע וגם ס"ל דלא אמרינן עדים בחתימה זכין לו, וע"כ הא דקתני במתני' דא"י מה טיבו יהא מוכח לאו מחשש שמא כתב ללות ולא לוה, דהא ליכא ריעותא ומה"ת ניחוש דאקרי וכתב אע"כ דיהא מוכח מחשש פרעון דביד שליש יותר חשש פרעון מלגבי נפילה, היינו לענין חזקה דשטרך בידי מאי בעי ס"ל לשמואל דהוא חזקה מעלי' ולא ולא מהני בזה ריעותא דנפילה, ובזה יותר החשש גבי שליש דליכא כ"כ חזקה דשטרך בידי מאי בעי כיון דמונח ביד שליש, אבל לענין חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו בוודאי לא אמרינן אלא מכח ריעות' וזה ל"ש ביד שליש דליכא ריעותא וגם י"ל לשמואל דהשליש בעצמו שאמר א"י באמת הוי ריעותא גדול, וגם כיון דמהמני הוי דיבורו שאומר א"י כמו דמלו' בעצמו אומר א"י, ובנמצא ביד יורשים של שליש ואמרו א"י מה טיבו, באמת י"ל דלשמואל יחזיר דל"ח לפרעון מק"ו דנפל, וא"כ אף לדידן דביורשי שליש א"כ לא יחזיר, מ"מ בתוך זמנו כיון דליכא ריעותא יחזיר, וביותר י"ל אף בלא הנפק אם הוא ת"ז לשטת הפוסקים דלא אמרינן עדים בחתימה זכין לו גם כן יחזיר למלוה דשמא כתב לא חיישינן כיון דלא אתרע לא חיישינן לאקרי וכתב ולפרעון ג"כ לא חיישינן כיון דהוא ת"ז כנלע"ד לדינא.
ובזה מיושב קושית הרשב"א בשו"ת הובא בש"ך מסוגי' דסנהדרין ל"א דל"ל למגו דאי בעי קלתה תיפוק ליה אף דלא מאמין לדברים דפרוע הלא מ"מ לא גרע מאלו אמר א"י מה טיבו דהשטר פסול, ולפי הנ"ל י"ל דהי' תוך זמנו ובלאו נאמניתו דשליש הי' הדין כמו ביורשי שליש דבתוך זמנו יחזיר למלוה וכנ"ל, וחד מחברייא השיב לי מדפריך רבא לר"נ כמאן כרבא דסבר אותיו' נקנו' במסירה ורבא לשיטתי' דסבר דאדם פורע תוך זמנו לא צריך למגו, ואפשר לומר דרבא לדבריו דר"נ קאמר לדידך דמשמע דס"ל דאין אדם פורע תוך זמנו ונאמנת רק מדין מגו (מדקאמר הימנה ר"נ משמע מדין נאמנות ולא מדין דא"י מה טיבו) כמאן כר' נחמן וכו' גם י"ל דאף דסבר רבא אדם פורע תוך זמנו, היינו במלוה על פה, אבל בשטר כיון דבאמת קשי' א"א דפרעינן מקרע הוי קרע אף דאמרינן אשתמוטי קמשתמט מיני' דעבד לוה לאיש מלוה היינו אם הגיע זמן פרעון, אבל לפרוע תוך זמנו דאינו מחוייב עדיין לפרוע ועושה רק כי היכי דלא לטרדן, בזה וודאי אינו פורע עד שיטול שטרו: ואף דבשליש לא שייך כ"כ שטרך בידי כמ"ש לעיל לשמואל, מ"מ שייך קצת שטרך בידי מאי בעי, דהא באמת לדעת הרשב"א ביורשי שליש וא"י מה טיבו יחזיר למלוה, וע"כ דמסתמ' השטר בתקפו ולא פרע, א"כ יש לומר אף להרא"ש אם הוא ת"ז אף לרבא השטר בתקפו ולא מרעי' לי' לשטר' לומר שפרעו כיון שעדיין אינו עומד לפרעון וק"ל.
שוב ראיתי חובה לעצמי מהא דמבואר בסעיף ה' דשטר נדוניא האשה שנמצא ביד יורשי ראובן דלא יחזיר, אף דנדוניא הוא תוך זמנו בחיי בעלה, ועיין ש"ך ס"ק ט' דאף בכתובה לא יחזיר, אלא אם כן שהמנהג להחמיר ע"ש ומדמה ממש לנפל, מכל זה מבואר דאף בתוך זמנו לא יחזיר, אמנם עיקר הסברא תמוה לי מה"ת ניחוש לפרעון דלשטרא הכא הא הוי ת"ז וגם ריעותא ליכא, ועיין באו"ת דנקט ג"כ בפשטא דמלתא דביורשי שליש ליכא ריעותא ולכ"ע ל"ח לקנוניא עיי"ש, וכיון דליכא ריעותא מה"ת ניחוש לפרעון ת"ז וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |