שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/צט
|
< הקודם · הבא > |
נשאלתי מת"ח מופלג ברש"י חולין (דף קכ"א ע"א) אההיא דנבילת עוף טהור צריכה מחשבה לקבל טומאה משרץ, הא בסוגיא דנדה (דף נ"א) מבואר דא"צ הכשר שרץ ולא הכשר מים, וכ"כ הרמב"ם והר"ש ריש טהרות:
לכאורה היא תמיה עצומה, וחובה עלינו לטרוח ולמצוא יישוב, בפרט שדברי רש"י אלו נאמרה ונשנית גם בבכורות (דף י' ע"א) ולזה נראה דרש"י בחולין ובכורות ס"ל דרק הכשר מים לא בעי' דפשטא דלימודא דתנא דבר"י מוכי יותן מים, היינו לענין הכשר מים דמיניה מיירי הקרא, ועלה אמרינן מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה, אבל לענין הכשר שרץ לא ממעטינן לה, ומה דאמרינן מ"ש הכשר שרץ דלא בעי' מדתנא דבר"י הכשר מים נמי לא תבעי, היינו דזהו בודאי א"א לאמרו דלענין הכשר שרץ ממעטינן ולענין הכשר מים לא ממעטינן, דהא עיקר קרא מיירי בהכשר מים, וכיון דממעטינן מהכשר שרץ מכ"ש דממעטינן מהכשר מים, אבל בהיפוך שפיר די"ל דממעטינן רק מהכשר מים ולא מהכשר שרץ, ויצא לרש"י כן מההיא מימרא דחולין שונין ישראל בטומאה וכו' וצריך הכשר מים, ואמאי לא נקט נמי הכשר שרץ, אע"כ כיון דעיקר החידוש דלא מקרי סופו לטמא ט"ח כדאמרינן הואיל ויכול לגררה, מש"ה נקט הכשר מים, דלענין הכשר שרץ ליכא חידוש דאף אם מקרי סופו לטמא ט"ח בעי' הכשר שרץ, גם י"ל דס"ל לרש"י דזהו פירוש הסוגיא דזבחים (דף ק"ה ע"א) אמרי במערבא צריכא הכשר ממקום אחר, היינו דתנא דברים ממעט רק מהכשר מים, אבל מ"מ צריכא הכשר ממק"א, היינו הכשר שרץ, ומש"ה שעיר המשתלח אינו מטמא, דבחייו אינו מקבל טומאה משרץ, ואף דרש"י זבחים שם נדחק לפרש בדרך אחר, הא בלא"ה דברי רש"י סותר לרש"י בחולין ובכורות הנ"ל, דבזבחים, שם כתב רש"י במפורש אבל מי שסופו לטמא ט"ח א"צ ליגע בשרץ וכו' א"כ י"ל דגם בפירוש הסוגיא פליגי הני מימרות רש"י, דלפי"מ דס"ל בזבחים דגם הכשר שרץ לא בעי, ומש"ה הוצרך רש"י לדחוק בפירוש הסוגיא, אבל דעת רש"י בחולין ובכורות לפרש הסוגיא כפשטא דבעינן הכשר שרץ וכנ"ל, וכ"מ שכתב הכ"מ פ"ג מהל' אבות הטומאה בכוונת הראב"ד, בהשגות שם בדרך השני, אף דבתשובת חכם צבי סי' ק"ז השיג לנכון על הכ"מ דאין זה כוונת הראב"ד, מ"מ נקטינן מיהו דהי' ס"ל להכ"מ לפרש הסוגיא כן, א"כ י"ל דרש"י ס"ל לקושטא דמלתא הכי:
ובאמת קשה לי על הכ"מ הנ"ל, דא"כ הו"ל לתרוצי בנדה (דף נ"א) דמה דאמרי ריב"נ לא יטמא טומאה קלה דלא במחשבה, היינו דטומאה קלה קיל דבעי' הכשר שרץ, ואפשר לומר דבעי לאסוקי אף לר"מ דסבר בזבחים דשעיר המשתלח מטמא מחיים, וע"כ דלא בעי הכשר שרץ, אבל לרבנן דר"מ בעי' באמת הכשר שרץ, והרי בלא"ה צ"ל כן אף לפירוש החכ"צ בהראב"ד דשינוי' דזבחים היינו דרבנן לא ס"ל לדתנא דבר"י א"כ הו"מ לשנויי' בנדה דריב"נ ס"ל כרבנן דר"מ דלא ס"ל לדתנא דבר"י, אע"כ דבעי לאסוקי דיסבור כר"מ ה"נ י"ל להכ"מ [ויש לחלק קצת, דלהראב"ד דאין הלכה כרבנן דר"מ, דהא קיי"ל בכל דוכתא דההלכה כתנא דבר"י, מש"ה בעי לאסוקי דיסבור כפי ההלכה, משא"כ להכ"מ דהלכה בזה כרבנן דבעי' הכשר שרץ, ומ"מ ליכא קושיא כ"כ, ואך להראב"ד בדרך הראשון דמפרש בסוגיא דזבחים דהכשר ממק"א בעי' הכשר מים, ורק לענין שרץ לא בעי, זהו ודאי תמוה לענ"ד דהא בסוגיא נקט בפשיטות מ"ש הכשר שרץ דלא בעי' וכו' הרי דזהו פשוט דאם הכשר שרץ לא בעי גם הכשר מים לא בעי וצ"ע]:
ועיין במשניות בתוס' חדשים בשם מהרש"ח ריש טהרות במ"ש על קושיית תי"ט דשם דבפחות מכזית בצירוף עם אוכלים אחרים, כיון דאין סופו לטמא ט"ח בעי' הכשר שרץ ומים, ואישתמיטתי' סוגיא ערוכה כריתות (דף כ"א ע"א) דמוקי למתני' דנבילת בהמה טמאה דצריכה מחשבה דמיירי בפחות מכזית, וצירפם ומ"מ קתני בסיפא דאין צריך הכשר דמ"מ מקרי סופו לטמא ט"ח:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |