שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/מב
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד הרב מהר"י נ"י אב"ד בק"ק קראנקי.
חזקו עלי אנחות ויללות האשה הנעצבת הנצבת פה עמדי מרת פלונית מקהלתכם שצועקת במר נפשה על בתה הרכה בשנים וזקוקה לחליצה לאחי בעלה שנפטר והניח אותה מעוברת וילדה ומת הולד תוך ל' יום, והאחים מקשים ערפם בלי לחלוץ עד שתרצה אותם ברצי כסף, והיא אלמנה עניי' ונשארה ערטילאי מבעלה, ולא גבתה כתובתה כאשר הראתה לי מכתב פתוחי חותם מכבודו הרמה:
הנה" גילוי הדין פשוט שאף בלי שטר חליצה הדין נותן שכופין לחלוץ בנ"ד כיון דא"י היבם לומר רצוני לייבם, דהא מדינא אסור לייבם דשמא הולד בן קיימא ופוגע באיסור ערוה, וכיון דא"א לייבם כופים אותו לחלוץ בבאה מחמת טענה בעינא חוטרא לידי, כדאיתא בהגהת ש"ע (סי' קס"ה ס"א) וגם אין לו תביעות ממון מדין תקנת הקהלות, כמבואר בב"ש סי' קס"ה בשם תשובת מהר"א ששון סי' כ"ט, דבמת ואסורה ליבם מחמת ספק דנותנים לה כל הכתובה עיי"ש, ואחרי שהדין דכופים לחלוץ, נראה דכופים לגדול האחים ודי בזה כי מחמת חיזור על כל האחים להחמיר כהרשד"ם בתשובה, לדעתי יש לסמוך על תשובת הראנ"ח ח"א סי' נ"ב, ותשובת מהרח"ש ססי' ל"ב ונ"ח, ותשובת חכם צבי סי' ק"ח ובית מאיר בצלעות הבית סי' א' דהסכימו כולם דבאינו יכול ליבם מחמת ספק א"צ חיזור, וכיון דכל דינא דחיזור הוא דרבנן, והרבה פוסקים לא ס"ל כלל לדינא דחיזור, עי' תה"ד סי' רכ"א ובתשובת בית יוסף סי' ו' ובתשובת מהר"י אדריבי סי' קס"ג, נראה לענ"ד דכדאי הגאונים הנ"ל לסמוך עליהם אף שלא בשעת הדחק, ואף אם הגדול נשוי דכתב הב"ש סי' קס"א דחליצת קטן הפנוי עדיף, מ"מ נראה לענ"ד כיון דבלא"ה דברי הב"ש מרפסין איגרי דמה"ת נידון דמשום חרם דרגמ"ה יהי' נקרא אינו עלה ליבום, הא בודאי אם עבר ונשאה קיים מצות יבום ולא פגע באיסור ערוה אלא דעבר חרם, א"כ דני ממש לנודרת הונאה בחיי הבעל מיבמה, ובאמת הב"ש סי' קס"ה מחלק קצת בין נדר לחרם דרגמ"ה דנדר אפשר בהתרת חכם, אבל לא ידעתי מי מכריחנו לזה, דבפשוטו הטעם בנודרת משום איסור שבועה לא מקרי אינו עולה ליבום, כיון דבעצמותו היבום כהוגן אלא דארי' דאיסור שבועה רמי עלה, ומה"ט נראה דנדה יכולה לחלוץ, ולא מצינו שיחמיר דנדה צריכה לטהר עצמה קודם חליצה כדי שתהא עולה ליבום, והיינו ג"כ מה"ט דמקרי עולה ליבום כיון דאם בעלה קנאה, א"כ ה"נ בנודרת ובחרם דרגמ"ה, ובהדיא כתב הפסקי מהרא"י סי' רס"ג לחלק לענין חלוקת הכתיבה בין אינו עולה ליבום משום חרם דרגמ"ה דאין פיסול ביבום עצמו, בין פיסול משום דינא דאבא שאול דהוי פסול בגוף היבום, הרי להדיא דאין נדנוד פסול ביבום מחמת חרם דרגמ"ה א"כ מקרי עולה ליבום. גם ראיה לזה ממ"ש בש"ע סי' קנ"ט ס"ה בהגה"ה, דאם היתה לו משודכת כבר שמותר לכונסה במקום יבמתו. ואם כהב"ש הי' ראוי להחמיר שלא לכונסה שלא יגרום שיהי' אח"כ חליצה גרועה, דאף דבשעה שנפלה לפניו היתה עולה ליבום, מ"מ ג"כ בשעת החליצה תלי' בזה כמו בשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה, וכן בעשה בה מאמר או נתן גט, לזה הי' נראה דגם הב"ש כתב רק דיש מעליותא בחליצת הקטן, דאין בזה פקפוק כלל, היינו היכי דשניהם רוצים בוחרים הב"ד יותר בקטן הפנוי. אבל אם שניהם אינם רוצים לחלוץ דהדין נותן לכפיה ומדינא החליצה בגדול, אפשר דאם כופין להקטן הוי חשש חליצה מעושית [ואני מסופק בזה לדינא בב' יבמין ששניהם אין רוצים לתלוץ דהדין דכופין לגדול, אם כפו לקטן אם מקרי חליצה מעושית, דאולי כל שאין לפנינו מי שרוצה לייבם או לחלוץ לא מקרי מעושית כיון דזקוקה לכולם, דהרי חזינן בתלה הקטן בגדול עד שיבא ממדה"י דאין שומעין לו, דשיהוי מצוה לא משהינן, משמע דהדין נותן גם לכפיית הקטן אלא דיותר היו בוחרים לכפיית גדול אם הי' אפשר, משום מצוה מן המובחר, מש"ה היכי דאין הגדול כאן במקום שיהוי מצוה לא חיישינן למצוה מן המובחר, וצ"ע לדינא. ובפרט דלכמה פוסקים במקום יבום לא הי' חרם דרגמ"ה לקצת פוסקים לא תיקן רגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי, לזה נראין דברי הב"ש רק לענין לכתחילה בשניהם רוצים, דבוחרים יותר בקטן. אבל בשניהם אין רוצים כופים לגדול, בפרט בנ"ד דאין שייכות יבום גם לקטן מחמת ספק ערוה, כן נראה לענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |