שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/מא
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי ליבוש אב"ד בק"ק מעזריטש.
ע"ד שאלתו באשה אחת שיצא עליה לעז זנות עם איזה פלוני, ואחר שגירשה בעלה בא זה לנשאה:
לענ"ד יש לדון טובא להקל, כי ביסוד מ"ש הב"ש (סי' י"א סק"י) דאפילו בלעז בעלמא לא יכנוס, ורמז לעי' תשו' הרשב"א סי' תקצ"ו, ול"נ דשם משמע בהיפוך, דשאלת השואל הי' בנחשד מא"א והעם מרננים אחריו ונפטר בעל האשה וביקש זה לישא אותה אם מתירים אותה לו, והשיב אם אותו קול רינון קלא דלא פסיק, כגון שעמד אותו הקול בפי הבריות ומרכנים אחריהם כיום תמים וחצי יום אם לא כנס לא יכנוס, אע"פ שאין שם לא עידי טומאה ולא עידי כיעור. עמד וכנס הרי חיזק את הקול אשר נשמע עליו, וכמו שאמרו ביבמות פרק כיצד, ויש מהגדולים שאמרו ובכל כיוצא בזה דאם כנס יוציא, לפי שזה חיזוק הקול כשנשאה, ואין לך דבר מכוער יותר מזה שעמד וכנסה אחרי ששמע שהבריות מרננין אחריו וכו'. אבל מ"מ לדברי המיקל לא תנשא לכתחילה שאין לך לזות שפתים יותר מזה, ושנינו פרק כיצד הנטען מן השפחה וכו' עכ"ל, מדהשיב אם אותו הקול וכו', מבואר דדוקא בקלא ממש דלא פסק יום וחצי יום, וכההיא דיבמות, אבל בלעז בעלמא לא אסרינן לי'. וביותר בנ"ד דאויבים דאפקוה לקלא דבזה כתב הב"י בשם הנ"י בהחלט להתיר, וגם אם אינו ברור דאויבים אפקוהו לקלא מעיקרא יש לדון להקל באם ידוע שיש לה או לו אויבים בעיר, כי אף מלישנא דהש"ע והוא שלא הי' לו אויבים שמעבירים הקול, דמשמע דבעינן ידוע שיצא הקול מאויביו, זהו לגרסת הרי"ף, והנ"מ דליכא אויבים דמפקי לקלא. אבל לגירסא דידן והנ"מ דליכא אויבים, משמע דאם יש אויבים תלינן דאויבים אפקוה לקלא, וכן ראיתי שכתב בתשובת מהר"י בן לב ח"א כלל, ב' סי' ב' וז"ל וגדולה מזו כתב הרשב"א בתשובת שאלה דלא גרסינן דאפקי' לקלא, ונ"מ לפי גרסא זו אפילו שלא היו אויבים המוציאים את הקול אלא שיש לו אויבים בעיר ניחוש שמא מאויבים יצא הקול עכ"ל, ובנ"י כתב וז"ל, דכל היכי דאיכא בעיר אויבים לנטען או לנטענת לאו קלא, ואפשר דשרינן לי' לכתחילה, משמע להדיא דסגי בזה דאיכא אויבים בעיר, ול"צ שנדע שהם אפקוה לקלא, והב"ש קיצר בהעתקתו, לזה בנ"ד דאיכא ג"כ שעת הדחק ומיחוש גדול כפי מכתבו של מעכ"ת יש לסמוך להתיר:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |