שו"ת רבי עקיבא איגר/ב/ז
|
< הקודם · הבא > |
לידידי הרב רבי משה נ"י בק"ק שובין.
ע"ד שאלתו שמכר חדר מיוחד עם החמץ שבו לנכרי ואמר לו שכל חמצו שיש לו במקום אחר הכל יהיה קנוי לו אג"ק, ואחר פסח וצא שעורים כתושים בחדר אחר, והורה לו המורה להשליכם למים, דלא קנאם הככרי, כדאמרינן פ"ק דמציעא (דף ט"ז) גבי מה שאירש מאבא, התם לא סמכה דעתיה ה"נ לא סמך דעתיה, דשמא לא יהיה לו חמץ יותר, ומעלתו פקפק בזה, דא"כ היאך מהני מכירת כתובה נימא דלא סמכה דעתה דשמא תמות קודם, אע"כ כיון דקונה בטובת הנאה על ספק זו קנאה, ובאמת גם במה שאירש מאבא אם קכה בטובת הנאה קכאה, וא"כ ה"נ בחמץ דקונה בדבר מועט דהיינו בטובת הנאה קנה עכ"ד:
ובדברים שכתב מעלתו שגג למאוד דהדבר פשוט דכל מוכר מה שאירש מאבא, היינו בטובת הנאה, דהרי כאומר אם אירש יהא מכור ואם לא אירש לא יהא מכור וכי ניקום ונחלק דהדמים מודיעים אם קכה ביוקר או בזול, גם הרי פשוט דנה שאירש מאבא נתון לך ג"כ לא מהני:
ובאמת אם היה קושייתו קושיא ממכירת כתובה היה מקום אתי ליישב דהרי מפירש"י בב"מ דלא סמכה דעת דשמא ימכור האב הנכסים ולא יירש, מדלא פירש שמא ימות הבן בחיי האב, משמע דמשום חשש מיתה לא מקרי לא סמכה דעתיה, וא"כ במכירת כתובה דליכא רק הספק דמיתה בזה סמכה דעתיה:
אמנם זהו נסתר אמ"ש הר"ן פ"ד דכתובות (דף ע"ט ע"ב) בשם הירושלמי דבמוכר הבעל נכסים ומתה בחייו דלא מהני דהוי כונו בן שמכר בנכסי אביו ומת האב עיי"ש, והרי התם ליכא למיצר לא סמכה דעתיה דשמא תמכור דהא מכירתה בטילה ותקנת אושא, אע"כ דלא סמך דעתיה משום שמא ימות הוא קודם ומה דבאמת לא פירש"י במה שאירש וואבא החשש דשמא ימות כדמוכח מהירושלמי הכ"ל, י"ל דדוקא באשה דמצוי ג"כ שימות הבעל קודם לאשתו, אבל זה לא שכיח שימות הבן בחיי האב וכמ"ש תוס' ב"ב (דף קנ"ח ד"ה ובה"א) וא"כ סמך דעתיה דלוקח בזה עש"ה הוצרך רש"י לפרש דשתא ימכור:
ועיין בתוס' יבמות (דף ל"ו ע"ב ד"ה ורי"א וכו') דהוי כמו אה שאירש וכו' וכן הקשה הרמב"ן בחידושיו ב"ב, ולפי הנ"ל דהא במה שאירש מאבא עיקר הטעם דלא סמך דעתיה דחושש שיווכור האב וזהו ל"ש הכא, דא"א להאב למכור כדקתני בוותני' מכר האב מכורים עד שימות האב, וא"כ בטוח הלוקח שיגיע הגוף להבן דזה ל"ש שימות הבן קודם, מש"ה קנה לוקח וק"ל. וא"כ ליתא לתירוצו הנ"ל, דגם במכירת כתובה נימא דלא סמכה דעתיה כיון דהוכחנו מירושלמי הנ"ל דחושש שימות הבעל מקודם מכ"ש דחושש שתמות היא קודם דשכיח יותר כמ"ש תוס' כתובות (דף נ"ב ע"א ד"ה רצה ובדף פ"ג ע"ב ד"ה מיתה שכיח):
אבל באוות מעיקרא דדינא לא קשה אמידי דדוקא בדבר דא"א לחול הקנין עתה, דהיינו שלא בא לעולם או שאינו עדיין ברשות המקנה בזה אוורינן לא סמכה דעתיה דשמא לא יבא לידו מעולם אבל וכירת כתובה דהקנין חל עתה על השטר שזה יש לה למכור וכן במוכרת החוב כתובה במעמד ג', דהחוב הוא שלה ומוכרת את שלה, והקנין חל מיד בזה ל"ש לא סמכה דעתיה וקנה ופשוט:
ובעיקר הדין בנ"ד הדבר פשוט דקנה החמץ דבאומר סתם כל חמצי שיש לי בעולם מכור לך קנה, כמו באומר כל נכסי מכור לך, כדאיתא בש"ע חוה"מ (סס"י רי"ח) [ובאמת איני יודע ההפרש, דמ"ש באומר כל מה שיש בביתי מכור לך דלא מהני להרמב"ם והש"ע (רס"י ר"ט) וגם באומר כל וזה שיש לי בעולם כמ"ש הרמ"א שם, וה"ה לב' שהחליפו כל אשר להם, ואיני יודע ההפרש בין כל נכסי ובין כל מה שיש לי בעולם וצע"ג] וא"כ למה יגרע במה שאומר כל חמצי שבחדר זה וגם כל חאצי שהוא במקום אחר והכא עדיף יותר דכל חאצי הוי מין מסויים דגם להרמב"ם אהני, [ומלשון הרמב"ם נראה דחמצי לא מקרי מין ידוע, דכתב דצריך שיאמר ערימה חטים שק תאנים, אבל לא ערימה תבואה שק פירות] לזה הדבר פשוט דהמכירה הי' כדינו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |