שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קצה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png קצה

סימן קצה

ומה דשאל חתני כוונת התוס' ערכין (דף י"ח) בתירוצם דאצטריך קרא, דאל"ה לא אמרינן מעל"ע וכו' דדבריהם סתומים וחתומים:

נ"ל כוונתם דבאמת ממילא ידעינן דאזלינן בתר שנתו ולא לשנת עולם, מכח הקושיא דא"כ איך משכחת תמידים בר"ה, אבל מ"מ לא היינו יודעים דבעינן מעל"ע כמבואר לקמן (דף ל"א) גבי בע"ח. דאף אם ידעינן דאזלינן בתר שנתו, מ"מ אצטריך עוד קרא דיהיה דוקא מעל"ע. לזה בעי שנתו לאורויי דבעינן מעל"ע, אלא דממילא ידעינן מזה ג"כ דאזלינן בתר שנתו דידיה. מש"ה נקט לה הדרשה דשנתו למעט שנה של עולם, אף דממילא שמעינן מכח הקרבת תמידים בר"ה וקרא אצטריך רק לענין מעל"ע:

וביותר די"ל דהא קושייתם ע"כ רק לר"מ דס"ל יום א' בשנה חשוב שנה דאייתר שנתו אבל לר"א דס"ל ל' יום בשנה חשוב שנה, פשיטא דליכא קושיא דמשכחת בר"ה תמידים בנולדו תוך ל' לפני ר"ה, וא"כ תירצו שפיר דלר"מ באמת הקרא רק לאורויי דבעי מעל"ע, ומה דדרשינן בסוגיא ולא שנתו של עולם, היינו משום ר"א דס"ל ל' יום בשנה חשוב שנה:

ובזה מיושב, דלכאורה קשה על תירוצם דעיקר קרא ע"כ אתי רק לאורויי דבעינן מעל"ע, א"כ למאי אמר רבא בזבחים, זאת אומרת שעות פוסלות בקדשים, הא בלא"ה מוכח כן מקרא שנתו. ולפי הנזכר לעיל דרבא קאי להלכתא דלא קיי"ל כר"מ דיום אחד בשנה חשוב שנה. ואצטריך קרא לגופו שנתו ולא שנת עולם, ולא הוי ידעינן דשעות פוסלין בקדשים וק"ל:

אך לכאורה בהיפוך קשה כיון דמכח הלימוד דזבחים דצריכים להיות שלא יהיה בן שנתו בין שחיטה לזריקה מוכח דשעות פוסלות בקדשים, א"כ מהתם שמעינן דבעינן מעל"ע, ול"צ לזה קרא דשנתו. א"כ ישאר הקושיא דלר"מ למ"ל שנתו:

ונ"ל דגם זה לק"מ, דהרי מבואר בסוגיא שם דקרא דיהיה דכל הוייתו קאי על בן שנה דסמיך ליה ולא על תמים, דלא בעי שיהיה תמים בשעת זריקה א"כ י"ל דכל זה לפי האמת דידעינן מבן שנתו דבעי מעל"ע, ומשכחת לה דיכלה שנה בין שחיטה לזריקה מסתבר יותר לאוקמי קרא דיהיה רק על שנה דסמיך ליה ולא על תמים. אבל אי לאו קרא דשנתו היינו אומרים דלא בעינן מעל"ע, וכיון דלא יהיה במציאות שיכלה שנה בין שחיטה לזריקה, יהיה באמת מוכח דקרא דיהיה קאי על תמים דכל הוויתו יהיה תמים:

ובלא"ה מוכח סברא זו, דאל"כ בלאו קושיית תוס' מתמידים דר"ה, יקשה לר"מ למ"ל קרא שנתו הא מקרא דיהיה מוכח דאפשר שיכלה שנה בין שחיטה לזריקה, א"כ הכל מוכח מזה, דתליא במעל"ע, וגם דאזלינן בתר שנה דידיה. דאלו לשנה דעולם לא משכחת ענין מעל"ע. דתמיד בכניסת ליל ר"ה מתחיל שנה אחרת. בשלמא לרבנן דר"מ משכחת בנולד תוך ל' יום דכלתה לו שנה סוף יב"ח מיום הלידה ומשכחת בזה מעל"ע אבל לר"מ קשיא, אע"כ כנ"ל דהיינו מוקמינן באמת קרא דיהיה על תמים, וכן מצאתי שכתב להדיא בטורי אבן פ"ק דר"ה (דף ט' ע"א) פחות מל' יום עיי"ש ואולם מ"מ לר"א וכדקיי"ל דל' יום בשנה חשוב שנה, א"כ לא מוכח מתמידים דר"ה, ואצטריך שנתו לגופו למעט שנת עולם. א"כ מנ"ל לדינא דבעינן מעל"ע, וצ"ל דאנן אמרינן דמסתמא יהיה קאי אדסמיך ליה בן שנה ומזה עצמו דבעינן מעל"ע דדוחק לומר דקאי על תמים, אבל לר"מ אי אפשר לומר כן. דא"כ אייתר שנתו וכנ"ל. אע"כ דר"מ סבירא ליה דאין ללמוד מידי מקרא דיהיה,. דיש לומר דקאי אתמים ואצטריך שנתו לאורויי דבעי מעל"ע. ובזה פליגי ר"מ ור"א ודוק. אמנם לפי"ז יקשה לשיטת הרמב"ם (פ"ט מהל' מע"ש) דהיכא דאזלינן בתר שנת עולם כגון לערלה. אם נטע תוך ל' יום לפני ר"ה. כיון דלא עלתה שנה בתשרי לא כלתה שנתו עד ר"ה של שנה שנייה ונמשך שנתו יותר מיב"ח. דלעולם נמשך השנה עד ר"ה א"כ גם לדידן אם איתא דאמרינן דבודאי יהיה קאי על בן שנה. ולמידים מיניה דמשכחת דכלתה השנה בין שחיטה לזריקה, יקשה דשנתו אייתר. ואם איתא דמתחיל השנה תמיד מר"ה לא משכח דיכלה שנה בין שחיטה לזריקה. יהיה מוכח דיהיה קאי על תמימה, א"כ יקשה בהיפוך דלדידן מנ"ל דבעינן מעל"ע הא שנתו אצטריך לגופו דלא אזלינן בתר שנת עולם. דהא מתמידים בר"ה ליכא ראיה לדידן, דמשכחת בנולד תוך ל' יום קודם ר"ה וכיון דליכא רק חד מיעוטא. מנ"ל דבעינן מעל"ע דהרי בבע"ח בעי' ב' קראי. והכא דליכא רק חד קרא מנ"ל דבעי' מעת לעת. דלמא לא תליא מעת לעת ובאמת אי אפשר שיכלה השנה בין שחיטה לזריקה, ויהיה מוכח דיהיה קאי על תמים וצ"ע ממני חותנו ידידו דו"ש.

עקיבא
בשולי המכתב

איני מבין כיום בזבחים (דף כ"ז ע"א) כאן שנתן באמירה פירש"י דמתני' בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו. ותמהני. כיון דלא הוי פגול דזריקה דלא שריא בשר לאכילה לא מביא לידי פגול, אפסולי ג"כ לא לפסול כדפרכינן לעיל. ושינוייא דמידי דהוי מחשבת הנוח לא שייך הכא. דהא המחשבה היה לאכול, אבל הנוח אין כאן דהא זרק מיד דמו למעלה ולמטה. דזהו אינו מזיק לכפרת בעלים. וכיון דמחשבת פגול ליכא אמאי לא מתכפרי בעלים צריך עיון גדול.

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף