שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קכג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת רבי עקיבא איגר א קכג

סימן קכג

נשאלתי פה ק"ק פרידלאנד, מר' אלכסנדר סענדר ב"ר יצחק הלוי שבא לכאן מלאנדען במקלו ותרמילו, ודמעתו על לחיו להזדקק בדינו אודות המערערים עליו ועל אחותו לפסול אותם ואת בניהם מלבא בקהל ישראל, מחמת שאמם נשאת לאביהם מבלי גביית עדות בב"ד שבעלה הראשון מת, ועתה מעיד ע"א ששמע מפי אחי בעלה הראשון קודם שנשאת להשני שמתאבל על אחיו, על ידי שכתב לו אחד שמת, והראה לי קונטרס מרב אחד שהורה להתיר:

לפום רהיטא נראה להתיר, ע"י גביית עדות של הרב הנ"ל, שהעיד לפניו ר' וואלף ב"ר יצחק שזוכר ויודע בבירור שהר"ר שלמה נהג אבילות על אחיו ר' יוזפא בר"ק מחמת שבא לידו אגרת ממדינת האללנד שמת אחיו ר' יוזפא, עדות זו לכאורה מספיק להתיר לאשתו של ר' יוזפא להנשא, דאלו העיד רבי וו' ששמע מר' שלמה ששמע מפלוני שמת מהני' כדאיתא להדיא בהרמב"ם (פי"ג הט"ו מה"ג) אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד וכן הוא בש"ע (סעיף ה') ובודאי לאו דוקא דשמע מהאשה שאמרה בפירוש ששמעה מפי העבד אלא דה"ה בשמע מאשה שאמרה סתם שמעתי שמת פלוני, דכמו במעיד שמעתי שמת פלוני מהני, אף דלא אמר באיזה אופן שמע, ולא חיישינן אולי שמע קול הברה בעלמא או ששמע מפי נכרי שאינו מסל"ת, וכמו שהעלה בשו"ת ב"י (סי' ד') ה"נ בודאי במעיד מפי עד שאמר ששמע שמת וכיון שכן ה"נ בנידון דידן במה שאמר ר' שלמה שמתאבל על אחיו, שבא לו מכתב שמת אחיו, הוי כאומר אמר לי אחד, דמה לי שאמר לו אחד, ומה לי שאמר שכתב לו אחד, וממילא עדות זו שהעיד ר' וואלף הוי כאומר שמעתי מר' שלמה שאמר ששמע מאחד שמת דמהני:

ומה שמעיד ר' יחיאל דכשבאו הזוג ר' יצחק ואשתו לק"ק ברומשטם מיד יצא קול בכל העיר שהיא א"א, כי בעלה הלך למרחקים ועדיין לא נשמע ממיתתו, אין זה בגדר הכחשת עדות ר"וו הנ"ל, כי לא העידו שבעלה חי, רק שעדיין לא נשמע ממיתתו, והיה בהעלם ידיעה מהם מה שנכתב כן לר' שלמה הנ"ל, או שהם דנו שאין לדון להאמין על הכתב, ובעוד שלא נתברר ההוראה להתיר עפ"י עדות ידועה לכל שהיא באיסור א"א גם במה שמעיד ר' יעקב שהוכיח לבעל האשה ר' יצחק על פניו והשיב בעזות, הלא גם דוד מלך ישראל עשה כן בבת שבע, ג"ז אינו בכלל עדות שבעלה חי, אלא שהתנצל עצמו על שדר עמה מבלי התרה מב"ד דממילא ראוי לו להחזיקה באיסור א"א, גם בממנ"פ אם ידוע שבעלה ר' יוזפא חי, הוא רשע במה שדר עם א"א וא"נ להעיד. ולענין לחוש לקלא בודאי יש כמה סניפים גדולים לבטל קלא כי האי, ובפרט שהוא קצת קול ושוברו עמו, כי לא אמרו שהיא בודאי א"א. אלא שעדיין לא נשמע ממיתתו. והיינו שהדבר תלוי אם יבורר מיתתו אם לא, ודמי ליצא קול שנתקדשה בספק קדושין. אמנם כ"ז אם הי' ר"וו מעיד כן להתיר להאשה להנשא דהאמינו חז"ל לע"א ולעד מפ"ע בצירוף דמתוך חומר וכו' הקילו משום עיגונא, וכאשר האריכו רבותינו ביסוד ההיתר נגד ד"ת, דדעת רש"י בשבת קמ"ה) דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש, וכ"כ מהרי"ק (שורש ל"ב בשם הרשב"א) ודעת תוס' ביבמות שבדבר שדומה לחז"ל להאמין לא מקרי כ"כ עוקר דבר מה"ת, ועי' נזיר בתוס' (דף מ"ג ד"ה והאי מת מצוה וכו') כתבו בדבר שיש כח וטעם. כח ביד חכמים לעקור מה"ת בקום ועשה, והביאו ראיה מהא דנאמנת לומר מת בעלי, עכ"פ מצינו רק דמכח כל חומר דדייקי סמכו להקל משום עגונה, א"כ י"ל דכ"ז בבא להעיד להתירה, משא"כ כשמעיד העד אחר מיתתה, דעיקר העדות על הבנים שהולידה, י"ל בכה"ג לא האמינוהו, ואוקמי אדינא דבמקום חזקת אשת איש אין עד אחד נאמן:

וביותר מסתפקנא באשה שנשאת בלי שום עדות, ואח"כ בא ע"א שמת בעלה הראשון מכבר די"ל דלא מהני דאף דהאמת סברת דייקא אינו דוקא בתחילת נשואין. אלא על כל רגע ורגע שיושבת תחת בעלה, כמ"ש תוס' ב"ב (דף ל"ב ע"א) ד"ה אנן לענין נישאת עפ"י ב' עדים ואח"כ באו עדים והכחישום, עיי"ש, מ"מ י"ל דבאשה זו דראינו דנשאת בלי שום עדות, ולא הי' לה ע"מ לדייק אתרע חזקה זו לגבה ודלמא גם עתה כשמעיד העד והיא יושבת תחת בעלה יושבת בלי דיוק. וביותר י"ל דל"ש כלל אצלה סברת דייקא, דדוקא התם בתרי ותרי אמרינן כשבאו כת הב' לא הי' לה לישב תחת בעלה וליחוש שמא יבא בעלה ויהי' לה כל חומר, והא טוב לה עתה לצאת מבעלה הב', דבזה אם יבא בעלה הא' לא יהי' לה החומר, כיון דנשאת עפ"י ב' עדים היא כאנוסה, אף למאי דקיי"ל כרבנן דר"ש דגם בנשאת בב' עדים ובא בעלה דתצא מזה ומזה, וא"כ לא תרויח במה דתצא עתה מבעלה הב', מ"מ להך מ"ד בלא"ה נשארה סברת דייקא מיראת החומר אף ע"י ב' עדים בלי הכחשת עדים אחרים, וכמו דמדוקדק בלשון תוס' כתובות (דף כ"ו ע"ב) משא"כ נישאת בלא עדים ואח"כ בא העד, דגם אח"כ ל"ש דייקא ומינסבא במה דיושבת תחת בעלה, דהא לא תרויח מידי בצאתה ממנו, דהא אם יבא בעלה הא' יהי' לה כל חומר על שנשאת להב' בלי עדות, וכיון דליכא דייקא בתחילת נשואין ולא אח"כ י"ל דאין ע"א נאמן (אב"ה פוק ועיין מה שכתב מרן אבא מ"ו ני' בנידון כעין זה להלן בתשובתו שהשיב להחכם רבי מאיר גבאי ני' מן דבור המתחיל עוד יש לדון דבמומר א"נ מת בעלי ובדבורים שאחריו ותתענג נפשך ועדיין לא מצאתי גילוי לדין זה, בפרט במעיד אחר מיתתה דכל עדות רק להכשיר הבן י"ל דינו כמו בעלמא, ואין ע"א נאמן נגד החזקה וגם מקרי דבר שבערוה דאין ע"א נאמן, וכיון דעדות ר"וו נגבה ביום י"ג אייר תקס"ו. ובאותו פעם כבר מתה האשה אם ר' סענדר הנ"ל יש לומר דאין ר' נאמן בעדות להתירו בקהל:

ובאמת אם היו ב' מעידים שר' שלמה אמר ששמע שמת אחיו היה צד גדול להתיר אף דלא הוי עדות מעליא, כיון דהוי עד מפי עד וגם מעידי' שניהם רק מפי ע"א, מ"מ דכמו דבעלמ' יכולין להעיד שנתקבל עדות בב"ד פלוני שזה חייב כך וכך, ולא מקרי עד מפ"ע כיון דמעידין דנגמר עדותו ה"נ י"ל בעדות אשה, כיון שא"צ שיהא העדות דוקא בב"ד תיכף שאמר ר' שלמה שמת אחיו נגמר עדותו, ונעשה מעשה וכאלו נתקבל בב"ד דמי וכמ"ש הר"ן בשו"ת, דאף בלא התירוה ב"ד ונשאת שלא בהתרת בית דין, מכל מקום העד כשנים, ואין ע"א נאמן להכחישו, א"כ במה שב' מעידין שר' שלמה אמר שמת אחיו הוי כמעידים דנתקבל עדות בב"ד שמת בעלה והותרה להנשא, אך בנ"ד דהיה רק עד אחד שמעיד כן מפי ר"ש אפשר דאינו נאמן. גם ביש ב' עדים דמעידין כן בשם ר"ש, י"ל דלא הוי כמעידין שנתקבל עדות בב"ד, די"ל בעדות אשה אף דע"א ועמפ"ע נאמן, מ"מ בעי דוקא שנתקבל עדות בב"ד ובעד מפ"ע מהני כשמעיד הב' בב"ד אבל שלא בב"ד י"ל דלא הוי עדות, ומ"ש הר"ן בנשאת שלא ברשות ב"ד ג"כ אמרינן כיון דנישאת הוי כשנים ואין ע"א נאמן להכחישו לומר לא מת, היינו ג"כ שהעיד העד בב"ד, אלא דהיא לא המתינה עד שהורו ב"ד להנשא, וקדמה ונשאת בלי התרה מב"ד אבל כ"ז שלא העיד בב"ד י"ל דא"נ ומה"ט י"ל דבענין קב"ע נשים בב"ד של ג' כיון דצריכין להעיד בב"ד בעי ג' ככל דבר שצריך ב"ד, וכמו קב"ע דעלמא. ומ"ש בח"מ (ס"ק מ"ה) בארוכה דלא בעי ב"ד של שלשה, דהרי הטעם דהצריכו ג' לקב"ע ולא סגי ב' דהוי כעד מפ"ע ובעגונה דעמפ"ע כשר לא בעי ג', לענ"ד י"ל הא דאמרינן בעלמא דלא סגי בב' דהוי עד מפ"ע, היינו דבלא"ה הי' באפשרי לב' לקבל עדות ויעידו בפני ב"ד של ג' שהועד כן בפניהם ויהי' אז שם עדות, לזה צריכים לטעם דעד מפ"ע וכה"ג בעדות אשה מהני, אבל מ"מ כל שלא הועד בפני ב"ד לא גמר ההיתר, ומ"ש הח"מ ראיה ממה דמבואר בתשו' ב"י בעסק עיגונא דהסכימו כולם לאסור זולת המבי"ט וחד דעמיה, וכתב המבי"ט מאחר שהוא התירה לא תצא מהתירה הראשון, לעניית דעתי זהו אמת, דההוראה זו הוי רק כהוראת איסור והיתר ולא בעי ג', אבל מ"מ בעי ההוראה על ידי קב"ע בג' דצריך שיקבל העדות בפני ג':

ולכאורה מה חידוש העד מפ"ע כשר, הא כיון דעדות הא' הי' מהני חוץ לב"ד א"כ העד הב' שמעיד מפיו, הוי כמעיד שנגמר עדות הא' בב"ד דמיד שהעיד נגמר עדותו, ובאיזה ענין מקרי עד מפ"ע, כיון דא"צ הגדה כלל בב"ד, א"ו משמע דבעי הגדה מעליא בב"ד דוקא, אם כן י"ל דגם בב' המעידים דשמעו מר' שלמה ששמע שמת אחיו, אין זה בגדר עדות מעליא כיון שר"ש לא העיד בב"ד לא מקרי נגמר עדותו רק עד עתה בשעה שב' עדים מעידים בפני ב"ד של ג' ששמעו מפי ר"ש, א"כ הוי עמפ"ע וצריכים למיתי עלה מדין נאמנות דעמפ"ע בעדות אשה, והדרן לספיקא דידן דלמא לא הקילו רק בבא להתיר האשה אבל לא בבא לאחר מיתתה להתיר בניה:

ומה"ט יש לדון ג"כ במה שיש עוד צד להתיר שהרב הנ"ל הזכיר בקנטריסו (ובענין גב"ע לא נזכר מזה דבר) שהאשה הזאת כל ימי חייה ימי שבתה תחת בעלה הב' ר"י ז"ל היתה אומרת שהיתה שומעת מפי ב' נערים שחזרו מאסטאינדיען ואמרו לה בפירוש שמת בעלה הא' ר' יצחק, והרב הנ"ל קיצר בזה, מהיכא ידעינן זה שאמת כן. ומי מעיד כן שפנינו אם ע"א או ב', ויש לדון דעתה אין ע"א נאמן כיון דבא להעיד רק על בניה, ואף בב' עדים יש לספק כיון דהוא ע"א, דהיא לא העידה בב"ד הוי עד מפ"ע:

אמנם יש לצדד להקל דאף במעיד לאחר מיתתה מהני, כיון דחזינן דחז"ל האמינו לע"א מחמת סיועת דייקא דמחזיק לאמת העד ומשום עגונא, אף שמעיד אחר מיתתה, מכל מקום יש בפנינו ב' הסברות א' עדות העד, ב' סיועת דייקא דאמרינן אין דרך אשה להנשא לאחר מחשש החומר בסופה, וניכר לאמת שר"ש אמר כן והיא דייקא ונישאת, ובצירוף ב' הסברות כמו דמקילין משום עיגונא ה"נ במקום דחק ועיגון לפוסלו מקהל, דאין לך עיגון גדול מזה:

והנה בודאי אם היינו דנין להעדות שמפי הבעל ר' יצחק שדר עמה באיסור בתורת הכחשה, הי' נראה דמהימן אף בבא אחר שנשאת, כיון דלא נתקבל עדות ר"ש מקודם לדונו כשנים, דאינו דומה להא דהר"ן בתשובה דבנשאת שלא בב"ד הוי ג"כ כב', היינו דעכ"פ העידו בב"ד והיא נישאת על פיו שלא ברשות ב"ד, משא"כ בנ"ד, אבל כבר כתבנו דזה לא מקרי הכחשה וכי', וא"כ העיקר תלוי בדין זה אם מהני עדות ע"א בבא אחר מיתתה להעיד על בניה, והנני רק כנושא ונותן בזה, ואם ב' רבנים מפורסמים יסכימו להיתר הרב הנ"ל ובהסכמת מרא דאתרא מחותני הגאב"ד לאנדען ני', הנני נטפל ככשורא לחיי' להעדפה יתירא בכחא דהיתירא כנלענ"ד:

עקיבא גינז מא"ש

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף