שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קכב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > |
מכבוד חתני חביבי צור לבבי הגאון רבי משה נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פרעשבורג
שולח אני לכבוד מו"ח בזה את אשר השבתי בימים אלו לידידי הגאון מ' זלמן מרגליות בק"ק בראדי על אשר שאל ממני, ואבקש מכבוד מו"ח מאורי ומאור ישראל לחוות לי דעתו הרמה והגדולה וזה לשוני בתשובתי.
גרסי' ביבמות (קד.) חליצה בשמאל פסולה ור"א מכשיר, וכבוד ידידי מחותני הגאון מה' זלמן מרגליות מבראד ני', מצא בראב"ן (דף ק"ג וז"ל) ואם חלצה בשמאל בדיעבד כשר וכן בלילה בדיעבד עכ"ל, ולהיות דבריו תמוהים הא מסתמא קיי"ל כחכמים דר"א שמותי, לזה כ' הרב ליישב בחדא מתרי טעמים, אחד, דר"י אמר מוחלפת השיטה ויש פוסקים ס"ל דמאביי ורבא ואילך אמרינן הלכתא כבתראי ולא אביי ורבא בכלל, נמצא הלכה כר"י ומוחלפת השיטה דת"ק מכשיר ור"א פוסל, והלכה כת"ק. הא חדא, ועוד שנית דאפי' לרבא טעמיה דרק משום דמופנה מצד אחד למידין ואין משיבין, ובנדה (דף כ"ב וכ"ג) לשני הלשונות שם הוא פלוגתא, דלר' ישמעאל אין משיבין ולרבנן משיבין, ומסתמא הלכה כחכמים, שוב מצא הרב ני' דברי נודע ביהודה מהדורא תנינא (סי' קנ"ג) דנהי דלא ראה להראב"ן, ומיהו רצה להעמיס כן ברמב"ם שלא הזכיר פסול שמאל אלא בנקטע ימינו, משמע שאין פסולו אלא משום דכתיב ועמד ואמר בעי עמידה על רגל ימין כפירש"י ס"פ אלו מומין אפסוק לעמוד לשרת, אבל כשיש לו ימין וחולץ בשמאל כשר. וע"כ היינו מטעם דרמב"ם פסק כר"י דמוחלפת השיטה, וכמ"ש הכ"מ (פ"ח מהל' נדרים ה"ו) בדעת הרמב"ם שאין הלכה כרבא נגד קמאי וע"כ שיטה דמתני' מוחלפת, דאי שיטה דברייתא א"א דלא אשכחן שום תנא דיסבור אוזן שמאל כשר לרציעה, עכ"ד נודע ביהודה זצ"ל:
הנה מה שרצה להעמיס בדעת הרמב"ם דחה הרב מוהר"ז ני' בראיות ברורות, ומ"ש שהטעם פסול שמאל דכתיב ועמד ואמר יבואר לקמן אי"ה, ומ"ש הנב"י דא"א להחליף הברייתא דלא אשכחן שום תנא דמכשיר אוזן שמאל לרציעה דחה הרב דאכתי תיקשי אי מהפכת למתני' צ"ל דרבנן דמתני' ס"ל להכשיר אוזן שמאל לרציעה ומ"מ נסתייע הרב מוהר"ז ני' דאחר דמצא להדיא להראב"ן דכשר חליצה בשמאל או דס"ל הלכה כר"י דמוחלפת שיטה דמתני' או אפילו לרבא לדידן דקיי"ל דלמדין ומשיבין ויען מבואר פ"א דנדה כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק, ה"נ רצה לצרף חליצת שמאל להתירים אחרי' וחשש עיגון, וענותנותו תרבהו להציע הדבר לפני ומה מני יהלך נגד הארז בלבנון, מ"מ לא אשא פנים בהלכה ואכתוב מה דנרא' לענ"ד וד' יתמכני ויורני, אענה חלקי גם אני.
מ"ש הגאון נב"י ז"ל דא"א להחליף הברייתא, ותמה הגאון מוהר"ז עליו כנ"ל, נ"ל דמשום הא לא איריא אדרבא בקדושין (דף ט"ו) משמע כן דל"פ רבנן להכשיר רציעת שמאל בשום אופן, ומש"ה נדחק שם דפליגי בעבד העבד אבל לא בהכשר רציעת שמאל, ואמנם אי מהפכת שיטה דמתני' י"ל דרבנן דמכשרי רגל שמאל משום דס"ל למידין ומשיבין משא"כ אוזן ס"ל לר"י כס"ד דש"ס קדושין דטעמא דרבנן דמוכר עצמו אינו נרצע דלא ילפינן שכיר שכיר, ואייתר אזנו ברציעה והו"ל מופנה מב' צדדים, ור"א ס"ל אפילו מצד א' אין משיבין כר"י פ' המפלת ולית הלכתא כוותיה, והא דמחליף ר"י השיטה ולא תירץ כרבא דר"א ס"ל לחלק בין מופנה מצד אחד לב' צדדים היינו משום דניחא ליה לאוקמי רבנן דמתניתין כרבנן דברייתא פרק המפלת, דמופנה מצד אחד משיבין, כנ"ל דברי הגאון נב"י דלא להוי תמיה כ"כ.
אמנם נפלאתי על הגאונים אלו דלא ראו דברי הירושלמי יבמות במקומו דגם שם הקשה ר"י ר"א דרגל אר"א דאוזן, ומסיק תרי תנאי אליבא דר"א מאן דפוסל באוזן פוסל ג"כ ברגל ומאן דמכשיר ברגל מכשיר ג"כ באוזן, והיינו מוחלפת השיטה דברייתא, ותו אם נימא דמחליף מתני' א"כ לא אשכחן בשום דוכתא דס"ל לר"א מופנה מצד אחד משיבין אדרבא הכא שמעינן ליה דאין משיבין, א"כ הא דפריך הש"ס שם בפשיטות שבת (דף קל"א ע"א) וביבמות (רפ"ח) דשמעינן לי' לר"א דמשיבין קאי סתמא דתלמודא אליבא דרבא בהני תרי דוכתי, ואית לן למפסק כוותיה דרבא ולא כר"י.
תו מ"ש הנב"י דאין הלכה כרבא נגד קמאי ומייתי מכ"מ (פ"ח דנדרים), איברא שכ"כ הרא"ש (פ"ב דנדרים סי' ח') אך משמע היינו נגד רבה רביה ודאין הלכה כתלמיד נגד רבו ממש, אבל נגד ר' יוחנן שהוא דור שלפניו כתב הרא"ש על שם הרמב"ם (פ"א דעירובין סי' י') הלכה כרבא אפילו נגד רבו של רב עיי"ש, וה"ה נגד ר"י, ומ"ש הרב מוהר"ז ני' הנ"ל דקיי"ל כרבנן דר"י פ' המפלת דלמידין ומשיבין, יפה כ' לפי הגרסא דלפנינו שם, אבל להמבואר בתוס' נזיר (דף מ"ח) דגם היה מהופך דר' ישמעאל ס' משיבין ור"ע ס' אין משיבין וכסתם מתני' דיבמות דחלצה בשמאל פסולה, האמת שמצאתי בשיטה מקובצת נזיר בשם תוספי הרא"ש נדחק קצת ליישב לפי גירסא שלפנינו בנדה, אבל אין נ"ל לסמוך על זה בשגם דעכ"פ רע"ק דנזיר ס"ל אין משיבין מה"ת לסמוך ארבנן דברייתא דנדה:
אמנם מה דנראה לענ"ד בדעת הרמב"ן, דהרי במתני' (פי"ד דנגעים) פליגי באין לו בהן יד ורגל ואוזן ימין, וס"ל לר"ש דנותן על שמאל ויוצא, וכן מיירי ש"ס סנהדרין (דף מ"ה ע"ב) וביומא (דף ס"א ע"ב) אכן בנזיר (דף ט"ו) הגרסא דרבנן ס"ל נותן על שמאל, וכתבו תוס' סנהדרין שזהו מסוגיות הפוכות בש"ס, וכ"כ הר"ש נגעים שם, ונראה להראב"ן דוחק לומר דוקא באין לו ימין הוא דמכשיר שמאל דאז הו"ל שמאל ימין, דתינח ביד, אבל באוזן כתב סמ"ג ומייתי ליה בב"י אה"ע (סי' קס"ט) דלא שייך שום שינוי בין ימין לשמאל, ומש"ה כתב דאיטר חולץ בימין דעלמא כי היכי דבאוזן ל"ש איטר ה"נ ברגל עיי"ש, וא"כ כאן ליכא למימר כיון דלית לי' ימין הו"ל שמאל ימין וגם ברגל נראה לי דאפילו לית ליה ימין מכל מקום לא נעשה שמאל ימין, כי כח ימינו נשאר בירכו וכשהולך על קב הקיטע שלו פונה ימינו תחילה ואפ"ה ס"ל דאם אין לו יד ורגל ואוזן ימין נותן לשמאלו, ש"מ לאו דוקא אין לו אלא אפילו יש לו מכשיר שמאל במצורע, וה"ה וכ"ש בחליצה דאתי מיניה דאם במצורע נאמרה לעכב כ"ש בחליצה:
ולבאר היסוד במאי פליגי לכאורה י"ל רבנן ס"ל כמ"ד מנחות (דף ל"ו) סתם יד בכל התור' שמאל, א"כ אצטריך הקרא ימין להכשיר ימנית אבל לא לפסול עי' כה"ג מנחות (דף ט') גבי כף השמאלית ור"ש דפליג ס"ל דשינה הכתוב לעכב, היינו בדם ושמן דעשיר מש"ה מעכב, ולפ"ז אין כאן אפילו מופנה מצד דפרשה דעני משום דבר שנתחדש בה נשנית, וכל שאינו מופנה כלל לכולי עלמא למדין ומשיבין:
נמצא ממנ"פ אין רגל ימין מעכב בחליצה, אם נימא במצורע גופא לא נאמרה ימנית אלא למצוה וילפינן גז"ש מיניה לרגל דחליצה, ה"נ אינו אלא למצוה, ואי נימא דבמצורע שינה הכתוב לעכב, א"כ תו לית לן שום הפנאה אפילו מצד אחד ולכ"ע משיבין, ומיהו תנא דמתני' יבמות דפוסל חליצת שמאל. י"ל חדא מתרתי, או דס"ל דסתם יד בעלמא אינו שמאל דוקא כר"י החורם מנחות (דף ל"ו) ותפילין גופא הוי ילפינן יד יד לגז"ש ממצורע דבעי ימין אי לאו דכתב להדיא יד כהה (ואבאר לקמן אי"ה) וא"כ במצורע בחד ימנית סגי ליד ולכולהו, וא"כ אייתר ימנית דשמן לגז"ש וס"ל דאין משיבין, או דס"ל כמ"ד בשבועות (דף י"ט ע"א) דלא אמרינן פרשה שנאמרה ונשנית משום דבר שנתחדש בה וכו', ומש"ה אייתר דפ' עני לאפנויי, אבל למאי דקיי"ל משום דבר שנתחדש בו יש לומר דכשר בדיעבד:
ובזה ארווח לן ליישב סתירת רש"י, דר"פ הערל פירש"י בהמקשן אליבא דר"א דמפרשת עשיר ילפינן מגז"ש, וכן הוא בהדיא במנחות (דף י') אמנם ביבמות (דף ק"ד) ובשבת (דף קל"א) ובקדושין (דף ט"ו) פירש"י בתלתא דוכתי דגז"ש היא מהפנאה דעני וצ"ע.
ולהנ"ל ניחא, דלעולא בשבועות (דף י"ח הנ"ל) פליג ר"א אהך דר' ישמעאל דכל פרשה דנאמרה ונשנית וכו' נמצא לר' מיותר גם ימנית דעני, והשתא אי ס"ד דגם פרשת עשיר מופנה לר"א מכדי שמעינן ליה גבי תושב ושכיר ר"פ הערל, שדי חד אלמד וחד אמלמד והוי מופנה מב' צדדי', וה"נ הוי מופנה מב' צדדי', אע"כ מוכח דס"ל לר"א דהך דעשיר אינו מופנה דצריכא לגופא לעכב ולא אייתר רק דעני להפנאה, ואיידי דכתיב בעשיר בדם ושמן כתב נמי בעני בתרווייהו, ולא חשיב הפנאה למשדי אלמד ואמלמד, מש"ה פירש"י בכל הנך תלתא דוכתא לר"א דקאי ההפנאה דעני] משא"כ בר"פ הערל בהמקשן דלא ידע דשדי חד אלמד וחד אמלמד, שפיר כתב רש"י דעשיר מופנה דהשתא אפילו נימא נמי דעני מ"מ אינו נחשב אלא למופנה מצד אחד, דעדיין לא ידע דשדי חד אלמד וחד אמלמד, וא"ש:
והנה במג"א (סי' כ"ז) מייתי דברי ספרי, והוא בפרשה ואתחנן ומכילתא פרשת בא, דר"י החורם מסיים א"כ למה נאמר ידך לרבות הגידם שנותן על ימינו, ומג"א נדחק דהלא יפלא מאי א"כ למה נאמר ידך דקאמר דמאי הו"ל למימר, ותו איך יליף מידך ימין הלא ר' יוסי מודה שמשמעות ידך בין ימין בין שמאל, אלא בתפילין גלי קרא שהוא שמאל, א"כ ידך לרבות גידם בנקטעה ידו:
והנה התוס' הקשו במנחות נילף תפילין יד יד ממצורע, וראיתי להרב מוה' זלמן מרגליות הנ"ל דכתב לישב דלקמיצה ילפינן דליכא פרכא דטעונה נמי מינים, יין וסולת ושמן ותנופה, משא"כ בתפילין ולכן ילפינן לקמיצה דליכא פרכא ולא ילפינן לתפילין דאיכא פרכא, דמה למצורע שטעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת, והאריך בחריפות והעלה דעיקר ילפותא ממלואים שהוא לשעה ולא לדורות ועפ"מ שכתבו תוס' מנחות (דף י"ט) ודפח"ח:
ואני עני לא כן עמדי, דיש להשיב על כל הדברים, דמ"ש דקמיצה נמי בעי יין סולת ושמן ותנופה והגשה, מאי דקחשיב תנופה והגשה אינו ענין לכאן, דאנו בעי' ג' וד' מינים, ולא מעשיית הגשה ותנופה, גם בתפילין בעי הנחה על הראש ויד וקשירה וכדומה, ועיקר פרכא זו היא בשבת (דף קל"א) דלר"א אצטריך קרא בעומר וב' לחם דמכשיריו דוחים שבת ולא ילפינן מלולב משום דאיכא למפרך מה ללולב שטעון ד' מינים, הקשו תוס' הא עומר וב' לחם נמי טעונים ד' מינים יין שמן סולת וכבשים, ותירצו התוס' דבעי מינים המעכבים זה את זה משא"כ כבשי עצרת אין מעכבים זא"ז עיי"ש, והיא בעצמה אותה פרכא בכאן, מה למצורע שטעון ג' מינים, והנה במשנת הקומץ ג' מינים שבמצורע מעכבים זא"ז ומנם במנחות, אינו מעכב אלא השמן והסולת ולא היין, נמצא הפרכא כראי מוצק מה למצורע שטעון ג' מינים שמעכבין זא"ז משא"כ בקמיצה, ואדרבא תפילין תנן ד' פרשיות שבתפילין מעכבין זא"ז ואתפילין ליכא למפרך משא"כ בקמיצה:
גם מ"ש הרב והאריך דהוי שעה מדורות, איברא שכן כתבו תוס' מנחות (דף י"ט) אבל אני שמעתי ולא אבין דע"כ צ"ל דכי היכי דילפינן כפו דמלואים מיד משום דהיינו כף היינו יד דזו היא שיבה זו היא ביאה וה"נ קמיצה דכתיב לדורות, היינו נמי היינו קומץ היינו יד, דאלת"ה מנ"ל קמיצה בימין אע"כ היינו קמיצה היינו כפו היינו יד, וא"כ למה לן למילף כפו דלשעה מיד נילף קמיצה דלדורות מיד, מיהו התוס' מנחות (דף ל"ה) דנקטו כפו לק"מ דאשגירת לישנא דעלמא הוא, דר' ירמיה במנחות (דף ט') בעי למילף מכפו השמאלית והתם כפו דוקא קאמר, ועלה מסיק רב יד יד לגז"ש, וכ' תוס' אכפו סמיך וה"ה אקומצו ואין כאן קפידא דידי לעולם לא דמי ליד, ואפ"ה ילפינן כפו או קומצו מיניה מכ"ש דהוי למילף תפילין יד מיד ממש, זהו כוונת תוספות שם ולא נחתי לדקדק בכך, אבל במנחות (דף י"ט) דבריהם צ"ע לכאורה, מה הקשו דילפינן שעה מלדורות מאן לימא לנו הא דלמא קמיצה דלדורות ילפינן מיד ולא כפו דלשעה, ולומר דאה"נ דילפינן גם קמיצה אבל עכ"פ אחת היא דגם במלואים בעי יד ימינו דגם כפו ילפינן יקשה איך ילפינן מלואים דלשעה מיד דלדורות, ודוחק קצת בלשון תוס', אבל מ"מ האמת מה שכתבתי דאין כאן ילפותא שעה מלדורות מ"מ קושיית תוס' במנחות עצומה דהו"ל למילף יד דתפילין דדמי טפי בלישנא וגם ליכא למפרך דהא ד' פרשיות מעכבין זא"ז משא"כ קמיצה, דנהי דשמן וסולת מעכבין היין אינו מעכב, וקושיא גדולה היא ותירוץ התוס' דחוק:
והנלע"ד בישוב קושייתם, דעכ"פ כיון דלת"ק סתם יד הוא שמאל וכאלו כתיב שמאל להדיא, ולא אתי גז"ש ועקר קרא לגמרי ממשמעותיה, כיון דעכ"פ הגז"ש נצרכה גם כן למלתא אחריתא לקמיצה שהוא עכ"פ גבוה וצורך גבוה ויד בלי זרוע מיד בלי זרוע, ואיכא לאוקמי הגז"ש אהתם אף על גב דמצינו למילף מניה עוד כמה דברים, מ"מ הכא כיון דנעקר הקרא ממשמעות לגמרי לא דרשינן הגז"ש כיון שכבר נצרכה וכנ"ל:
ובזה נוח לי דר"י החורם ס"ל דמצינו ימין שנקרא יד ופי' התוס' דסמיכתו על ויתמוך יד אביו אף על גב דקאי אימין דלעיל, מ"מ מבואר מזה דאין סתם יד כאלו כתיב שמאל להדיא, אלא סובל הפירוש לפי ענינא דקרא וא"כ שפיר י"ל יד יד ממצורע שיהיה תפילין בימין, מש"ה הוצרכו ילפותא אחרת, אי וקשרתם וכתבתם, אי יד כהה, והא"ש לשון הספרי, דס"ל לר"י השתא נמי דכתיב קרא דתפילין בשמאל, מ"מ אהני גז"ש יד יד שהוא ימין ונ"מ לגידם שיניח בימין, וא"ש נמי דקאמר רב אשי דר"י החורם מידכה נפיק ליה מנ"ל דלא ס"ל כר"נ:
ונראה לענ"ד דהמרדכי החליט דלמ"ד ידכה, בודאי איטר יניח בשמאל דיליה שהיא כהה שלו, משא"כ למ"ד וקשרתם וכתבתם אפשר דבתר מיניה אזלינן ומניח בשמאל דעלמא וכדמשמע מפירש"י דרוב העולם כותבין בימין עיי"ש, וסמ"ג כתב דלענין מצורע וכל דאתי מניה בודאי איטר בתר דעלמא אזיל דומיא דאוזן, דל"ש בי' חילוק בין ימין לשמאל, והנה כי כן קשה מנ"ל לר"י החורם דידך אתי לאורויי אגידם שיניח תפילין בימין שהוא דבר חדש, דלמא אהני הגז"ש לאיטר דמוקשרתם וכתבתם ה"א שיניח בשמאל דעלמא שהוא ימין דיליה קמ"ל ידך מה להלן ימין דעלמא אף כאן על ימין דעלמא שהוא שמאל דיליה, ומנא ליה לר"י לרבות שיניח על הימין וע"כ דר"י נפקא ליה מיד כהה ושם אי אפשר לפרש בע"א, אלא שיניח על שמאל דיליה שהוא ימין דעלמא ואם כן ע"כ גז"ש דידך אהני לגידם:
והנה דעת הטור אה"ע דאטר חולץ בימין דיליה דומיא דתפילין דאזלינן בתר דיליה ולא בשל עולם והיש"ש הקשה ב' קושיות, חדא מה ראיה מתפילין דשם לא נאמר שמאל אלא ידכה והאי ימין דיליה כהה שלו היא, משא"כ במצורע וחליצה שם נאמר ימין וי"ל ימין דעלמא, ותו הא להרמב"ם מפורש דקיטע אפילו חולץ בשמאל פסולה וקיטע שמאל הוא ימין דיליה ואפ"ה פסולה, והגאון מוהר"ז הנ"ל ני' כתב ליישב דעת הטור דה"נ דידו הימנית ורגלו ימנית משמע החזקה כמו דכהה משמע החלושה, א"כ כי היכי דבתפילין אזלינן בתר כהה דיליה ה"נ בתר חזקה דיליה ולק"מ אטר, מיהו מבואר ביש"ש דאי אזלינן בתר דיליה הו"ל להכשיר חליצת שמאל בגידם שהרי היא חזקה שלו א"כ למאי דס"ל להטור וסייעתו מגדולי האחרונים דאיטר חולץ בימין דיליה ואנחנו נוהגין להחמיר בשניהם, א"כ יש סניף להראב"ן הנ"ל דעכ"פ קיטע חולץ בשמאל שהוא ימין דידי' עכ"ד ני' ודפח"ח:
מ"ש לדחות קושיית היש"ש על הטור, יפה כיון, כי כן כתב הרמב"ן פ' וישלח, ואביו קרא לו בנימין ר"ל בן ימין והחוזק והכח מלשון און, כי אמו קראה לו בן אוני והיפך הדבר לפרשו בן הכח והחוזק, וכדפירש"י פ' ואתחנן ידך החזקה היא ימינו, אך מ"ש ממה דחיישינן להטור לחלוץ איטר בשמאל שהוא ימין דידיה ה"נ קיטע דשמאלו הוא ימינו, גם כל מ"ש הרב עוד והאריך דמדנקט סמ"ג ראי' מאוזן ש"מ דברגל יש לחלק בין ימין דבריאה טפי משמאל, וכן מוכח בס"פ אלו מומין דגם ברגל בריאות וכחישות הוא:
אמת כן הוא אבל מ"מ יש לחלק בין יד לרגל דביד אי נקקע ימנית כל כחו ומלאכתו בשמאלית ונעשית ימין משא"כ רגל, אע"ג דרגל ימנית נקטע עד ירכו ממש והולך ונשען על קב הקיטע שלו, מ"מ כל כח גופו הוא בימינו ונשען על ירך הימין, והוא נשען על קב שלו והירך הימין עוקר קבו הימנית תחילה ואח"כ רגלו השמאלית, נמצאת כחו ועוזו בימינו, אלא שאין לו רגל ובשמאל יש לו רגל אלא שאין בו כח, ומש"ה לא הביא הסמ"ג ראיה רק מאוזן משום דמרגל אין ראיה דודאי מי שיש לו ב' רגלים והוא איטר, כחו בשמאל גופו ועוקר שמאלו תחילה משא"כ באוזן והיינו דתנן ס"פ אלו מומין דגם איטר רגל בריאותא וכחישותא הוא, אבל מי שאינו איטר רק נקטע ימינו נשאר הכח בימינו אלא דאין לו רגל, ורגלו השמאלית אין בו כח ומש"ה אינו חולץ, אבל באיטר אפשר דצדקו דברי הטור דחולץ בימין כמו בתפילין. ויש לי עיון בדברי הרמב"ן שכתב איטר אינו חולץ כלל כמו כהן איטר שאינו עובד כלל, דא"נ לו הטעם שהוא משום מום דהרי יש לו שמאל, ואם הם מהופכים אין זהו מום, זהו תוכן כוונת הרמב"ן, ולכאורה אם נניח כהסמ"ג דלעולם אזלינן בתר ימין דעלמא כמו באוזן, א"כ י"ל שאני כהן ממנ"פ אם יעבוד בימין דידה הא בעינן ימין דעלמא דומיא דמצורע דבעי דומיא דאוזן, ואם יעבוד בימין דעלמא שהוא שמאל דידיה הקריבהו נא לפחתך דשביק יד שבכח שעובד בה כל עבודת צרכו ועובד עבודת הקודש ביד חלושה וכהה מש"ה פסול לעבודה, אבל חולץ י"ל שפיר דיחלוץ בימין דעלמא ומ"ט כתב הרמב"ן דלא יחלוץ כלל, אלא מוכח דס"ל להרמב"ן נמי בפשיטות דלא כהסמ"ג אלא כהטור דלעולם אית לן למיזל בתר דידיה דילפינן מתפילין, וא"כ הי' ראוי שכהן יעבוד בימין דידיה ואפ"ה איטר פסול, ש"מ משום דאין לו ימין כלל, וה"נ שאינו חולץ, ושאני תפילין דלא כתיב ביה ימין ושמאל אלא יד כהה, אבל היכא דקפיד אשמא דימין איטר אין לו ימין, זהו נ"ל בשיטת הרמב"ן ועדיין צ"ע א"כ שולט בב' ידיו לא יניח תפילין כלל ומ"ט אזלינן בתר כהה דעלמא, יש לומר היכא דיתבטל המצוה לגמרי אזלינן בתר שמאל דעלמא אבל בחליצה הרי יכול ליבם, וכן בכהן תתקיי' המצוה על ידי כהן אחר, משא"כ בתפילין דא"א לקיים ותתבטל המצוה לגמרי מש"ה בשולט בב' ידיו אזלינן בתר עלמא ובזה ארווח לן מה דצלע"ג למ"ש הרשב"א פג"ה דהא דאיבעי' התם אית ליה לבהמה ולא עגול לעוף ועגול בתר דידיה אזלינן או בתר מיניה, ואמאי לא נילף מתפילין דאזלינן בתר דידיה ותירץ דודאי בכה"ת אית לן למיזל בתר דידיה אבל בג"ה דאירע ע"י מעשה ועבדינן זכר ליעקב, י"ל דבעי דוקא דומיא דיעקב ממש שהיה לו ולכל מינו כף עגול וצ"ע תינח עוף ועגול י"ל אע"ג דבכה"ת בתר דידיה הכא בעדי דומיא דיעקב שהיה גם לימינו עגול אבל בהמה ולא עגול מאי מבעי להו, הא לית להו לדידיה, ומה שיש במינה הא בכה"ת אזלינן בתר דידי' ואם ניזל בתר דיעקב פשיטא דבעינן דבדידיה עגול:
ולפי הנ"ל דעכ"פ שלא יתבטל מצות ג"ה לגמרי מבהמה זו, אית לן למיזל בתר עלמא כמו בתפילין בשולט בב' ידיו דאין לו ימין ולא שמאל ואפ"ה בכדי שלא יתבטל ממצות תפילין לגמרי אזלינן בתר מיניה, ה"נ אפשר דניזל בתר מיניה דבהמה, או דומיא דיעקב בעי, מכל הלין מוכח כהטור ולא כיש"ש הנזכר לעיל וראיתי בנב"י מהדורא תנינא (סי' קנ"ו הנ"ל) שכתב כי היכי דפי' רש"י ס"פ אלו מומין בעבודה פסול באיטר רגל משום דכתיב לעמוד לשרת, ובעינן עמידה כדעמדו אינשי על רגל ימין לעיקר, ה"נ בחליצה עיי"ש ואם כדבריו כן הוא אע"ג דנימא דלכתחילה הוא דבעינן ועמד ואמר, אבל בדיעבד אין עמידה מעכב מ"מ מיירי קרא מרגלו ימנית דביה שייך ועמד ואמר, ועלה קאי וחלצה נעלו מעל רגלו היינו רגל ימין דנזכר לעיל ועמד ואמר, ואפשר דממילא פסול רגל שמאל נהי דועמד ואמר אין קפידא בדיעבד מ"מ רגלו הוי עיכובא ולא הו"ל להש"ס לומר דפליגי בגז"ש דרגל רגל, אע"כ דאין זה דומה לקרא דלעמוד לשרת דהתם העמידה מן השירות וכשם דהשירות ביד מה דצריך למיעבד ביד ה"נ השירות בהרגל בעמידה כדכתיב לעמוד לשרת, ובעי עמידה כדעמדי אנשי מה שאין כן הכא בועמד ואמר אין הקפידא על העמידה אלא שלא ישב ולאפוקי ישיבה קאמר ועמד ואמר משום דחליצה כגמר דין בעי עמידה לפני הדיינים, והיינו לאפוקי ישיבה ואין העמידה מן המצוה דנימא שיעמוד ויסמוך על ימינו:
וע"ד צחות יש להעמיס זה בלשון הראב"ן מ"ש אם חלצה בשמאל כשר בדיעבד וכן בלילה, ולשון זה מגומגם טובא דתליא לילה בשמאל וכתב וכן בלילה הא כשרות דלילה פשיטא טפי מכשרות דשמאל ולהנ"ל י"ל בלילה כשר משום דדומה לגמ"ד ובעינן ועמד ואמר לאפוקי ישיבה כגמ"ד, וממילא אין לפסול חליצה בשמאל מדכתיב רגל שהוא בימין, דז"א, דועמד ואמר אינו אלא שלילות הישיבה, וכנ"ל. והנה מה שנתלבט הרב מוהר"ז הנ"ל ני' בדברי ר"א פ"ג דגיטין דחליצה בשמאל פסולה ופוסלת דתיקשי להראב"ן, לענ"ד לק"מ דר"א אליבא דמאן דס"ל הכי קאמר, אבל לדינא אפשר כהראב"ן וכ"כ תוס' להדיא שם בגיטין, דשמואל הקטן אליבא דר"מ קאי וליה לא סבירא ליה, הכא נמי ר"א אליבא דמאן דאמר דפסול קאי ולי' לא ס"ל. הנה כתבתי לאשר ולקיים דברי הראב"ן. אמנם לא מצינו לו שום חבר בפוסקים כאשר ביררנו בעזה"י ומ"ש הגאון מוהר"ז ני' וז"ל בנדה (דף ו) אמרינן מעשה ועשה כר"א ולאחר שנזכר אמר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק והש"כ יו"ר (סי' רמ"ב) הביא דברי הב"ח דס"ל דהרשב"א מתיר אפילו באיסור דאורייתא, והש"כ השיג עליו דדוקא בדרבנן עיי"ש, ונראה דהיכא דאיכא רבים נגד רבים גם הש"כ מודה דאמרינן כדאי המתירין לסמוך בשעת הדחק אף בדאורייתא, ואשכחן כה"ג בדוכתא טובא, ולפ"ז נראה דגם הראב"ן שכתב להתיר בדיעבד אין הכוונה שכבר חלץ ובלי דוחק כלל, אלא כוונתו בדיעבד שא"א בענין אחר שפיר דמי לסמוך על חליצת שמאל, דבכה"ג אמרינן שפיר כדאי ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק כיון דאיכא רבנן דמס' נדה דמסייע ליה לר"י, וגם שיל"מ שרבנן יבמות ס"ל כן וכר"י שאמר מוחלפת השיטה שפיר יש לסמוך על חליצת שמאל להתיר בדיעבד עכ"ל:
והנה מ"ש לר"י דאמר מוחלפת רבנן היינו ר"א, כבר כתבתי לעיל דליתא, גם מ"ש דלרבא דרבנן דנדה מסייע לר"א דס"ל למדין ומשיבין, כבר כתבתי לעיל דלרבנן אין תשובה ופירכא משום דדוקא לר"א הך פירכא מוכרחת כדמוכח שבת (דף קל"א ע"ב) דאיכא למיפרך מה ללולב שכן טעון ד' מינים, וה"ה הכא מה למצורע שכן טעון ג' מינים, אבל לרבנן מאן לימא לן דחשיב להו פרכא, ומ"מ דברי הרב ני' לפי"מ שכתבתי דראב"ן סמך אמתני' דנגעים דמתיר בשמאל בדיעבד, ומאן דפליג הוא ור"י החורם מנחות (דף ל"ו) ופשיטא דסמך הראב"ן בדיעבד' ושעת הדחק על האמור לעיל אף להקל בדאוריית':
אך אנן מה נענה, נהי דהראב"ן ס"ל הכי כבר כתבתי לעיל דאפילו בנקטע הימנית אין ראיה לשום א' מהפוסקים שיסברו כוותיה והוא יחיד במקום רבים שאפילו בדרבנן להקל אם לסמוך תליא באשלי רברבי להרשב"א בתשובה סומכין עליו אך בעי תרי מילי למעליותא, שעת הדחק וגם הפסד מרובה, כמ"ש רמ"א בחוה"מ (סי' כ"ה) וביארו יפה בש"כ יו"ד (סי' רמ"ב) ריש הנהגת והנה בנדה (דף ו') הקשו תוס' אפירש"י דבשעת הדחק היינו הלא בבצורת מודו רבנן לר"א בלא"ה כדלקמן ט' מעובדא דהיתלו וכן הקשו תוס' עירובין (דף מ"ו ע"ב):
ולענ"ד לק"מ דודאי אין שום סברא לחלק בין דחק והפ"מ דלא נתנו חז"ל גזירתם וסייגיהם לשעורין אא"כ איכא עכ"פ דעת יחיד דפליג, דמעיקרא התנו כך בתקנתיהם דבשעת הדחק יש לסמוך על היחיד שהי' דעתו להתיר לגמרי נוכל לסמוך עליו בשעת הדחק מיהת, אבל בלי שום דעה להתיר לא עלה ע"ד לעולם להתי' שום איסו' דרבנן ואפי' מקמי הגזירה לא עקרינן תקנתא דרבנן, א"כ צריך להבין בעובדא דהיתלו מה השיבו לר"א שעת הדחק הי' מה בכך ועל מי סמכו להתיר איסור בשעת הדחק, בשלמא רבי סמך על ר"א שדעתו להקל אפילו בלא דחק, אבל בהיתלו על מי סמכו, ע"כ נלענ"ד כי אז בעובדא דהתלו שהיו רבותיו של ר"א ורבנן, ואז הי' עדיין מחלוקת הראשונה שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן ולמאי דלא ידע ר"א שהוא שעת הדחק הי' סבר משום דעברו עליו ג' עונות התירו, וא"ל שעת הדחק הי' וסמכו על היחיד דעת שמאי הזקן דכל הנשים דיין שעתן, ולפי"מ שכתב הרשב"א ע"פ הבנת רמ"א וש"כ הנ"ל דבעי תרתי למעליותא דחק והפ"מ והכא אמרינן ב' לישנא או שנת בצורת או דאפיש בטהרות הכא הי' בלא"ה מעליותא אחריתא שעברו ג' עונות וסמכו בשעת הדחק ע"ד שמאי נגד יחיד במקום רבים דרבנן, וכ"ז בעובדא דהיתלו, אבל בחיי רבי דכבר נתבטלו דברי שמאי והלכה רווחת בישראל דכל הנשים בעו מעל"ע אין לעשות שום סמיכה משמאי, ושוב הוי דעת ר"א בפסקא ג' עונות כדעת שמאי בעובדא דהיתלו וסמך עלה רבי בשעת הדחק דהיינו בשני בצורת, מיהו לכתחילה לא הוי עביד עובדא אע"ג דבהיתלו עבדו לכתחילה משום שהיו תרתי למעליותא שעת הדחק ופסקה ג' עונות אבל הכא לא הוי רק חדא למעליותא שעת הדחק, אין לסמוך על היחיד לכתחילה בלי הפ"מ, אלא בדיעבד דכבר עבד עובדא ואיכא משום כבוד חכם שהורה וכבודו הוי כמו הפ"מ, וכבר הארכתי בזה במק"א:
ומיושב קושית תוס' נדה הנ"ל וכל דברי מבוארים, מ"מ לדעת הרשב"א באיסור דרבנן סמכינן איחיד במקום רבים, כי כן התנו רבנן נגד גדול, אך לרמב"ם (ספ"א דממרים) ס"ל דוקא ביחיד נגד רבים אמרינן הכי אבל קטן נגד גדול לעולם בשל סופרים הלך אחר המיקל ובדאורייתא אחר המחמיר, וסבירא ליה דריב"ק במס' ע"ז (דף ז') אכל דברי ת"ק פליג כמ"ש כ"מ וש"כ שם ובאמת צל"ע דהא קודם ב"ק הוי ספק אי הלכה כב"ש דמחדדי, אע"ג דב"ה הוי רובא, מ"מ ב"ש רבתי בדעות הוי, ונהי דנפיק ב"ק דרבי' ממש עדיפ' מרבתי בדיעות מ"מ בשני המספרי' שוים במנין ויחיד נגד יחיד פשיטא דהגדול בחכמה הו"ל כמו רוב נגד יחיד, וכיון דפשוט דהלכה כרבים בין בדאורייתא בין בדרבנן בין להקל בין להחמיר ה"ה בגדול נגד קטן, ואיך נאמר דריב"ק פליג ארישא דמלתא דת"ק וצ"ע:
מ"מ פלוגתא זו בדרבנן אבל בדאורייתא לית דין ולית דיין דאין לסמוך על היחיד במקום דרבים חולקים, הגם מה דמייתי הש"כ מסנהדרין י"ל כמ"ש בתומים בקונטרס תקפו כהן (ס"ק קכ"ו) מ"מ גם הוא העלה דאין שם הפ"מ ודחק מועיל באיסור דאורייתא לסמוך על יחיד במקום רבים:
האומנם הרמ"א ח"מ (סי' כ"ה הנ"ל) כתב דאם נמצא דברי הגאון ולא עלה זכרונו על ספר, אם נראה לנו דעתו וסברתו נוכל לתלות אלו ידעי האחרונים סברתו היו פוסקים כוותיה ואלו הוי שמיע להו הוי הדרי, ואני מצאתי כן בירושלמי מגלה סוף ה"ד פליגי אמוראי, איכא מאן דאמר סתם במתני' ומחלוקת בברייתא אין הלכה כסתם דתלי' רבי לא ידע הברייתא, ואלו היה ידע הוי הדר ביה, ונראה אפילו מאן דפליג התם, היינו דשאני רבי דגברא רבא כוותיה אין לתלות בו שלא ידע דודאי את הכל ראה וידע ואפ"ה סתם דלא כמחלוקת הברייתא, וכ"צ לפרש בתוס' ס"פ המוציא יין (ד' פ"א ע"ב ד"ה והאר"י וכו') שכת' בסוה"ד ואין לנו לומר שסתם רבי קודם וכו' ועל מחלוקת ברייתא לא כתב שום סברא וע"כ צ"ל כנ"ל דאין לנו לתלות שרבי לא ידע שום ברייתא, ונלענ"ד מה דסיימו תוס' שם ואמוראי נינהו ואליבא דר"י ר"ל דכ"ע ס"ל דר"י אמר הלכה כסתם משנה, אלא יש מתלמידיו, אמרו שאמר כן נגד מחלוקת במס' אחריתא דאין לנו לומר שחזר בו ממה שסתם, אבל מחלוקת בברייתא אפשר דלא ידע ואידך ס"ל דאמר הלכה כסתם נגד מחלוקת בברייתא דודאי ידע הכל סתם ומחלוקת בב' מתני', ל"א הלכה כסתמא:
ובזה נתיישב קושיא עצומה מה שמקשין מרבב"ח חולין (דף מ"ג) דס"ל הלכה כסתם נגד משנה אחרת, ובגיטין (דף פ"א) ס"ל אין הלכה כסתמא נגד מ"א, והא"ש, יעויין תוס' כירה (דף ל"ז ע"ב) ד"ה ארבב"ח וממהרש"א שם ס"פ המוציא יין נראה שנעלמה ממנו פלוגתא דברייתא שבת (דף נ' סוף ע"א) מ"מ כ"ז לרבינו הקדוש דגברא רבא הוי, אבל לכ"ע אפשר דנעלמה מהם דברי הראשוני' ואלו הוי שמעי הוי הדרי בהו, וכמ"ש מהרי"ק דמייתי הרמ"א הנ"ל ופסקו הש"כ בהנהגת או"ה שלו, מ"מ הכא הראב"ן הי' רב גדול ומפורסם חבירו של ר"ת ורשב"ם וגדולי הפוסקים הם תלמידיו ובני בניו כידוע ואין אחד מהם מביא דעתו בזה אפילו לחלוק עליו, ואין לומר שלא הי' מפורסם להם, אע"כ דלא חששו לו כלל, ואין לעשות מזה אפילו שום סניף בשום מקום מפני הטועים, וכ"כ הגאון מוהר"ז הנ"ל ני' בעצמו בסוף דבריו, דיש למיחש דנפיק מיניה חורבא, ע"כ לענ"ד אין לעשות מזה שום סניף כלל לחלוץ בשמאל אפילו בקיטע, מכ"ש באינו קיטע וחולץ בשמאל אפילו א"א בענין אחר, כנלענ"ד, עכ"ל תשובתי, חתנו כבנו חותם באהבה רבה:
[אב"ה תשובת מרן כבוד אבא מארי ני' על דברי כבוד מר גיסי ני' לא מצאתי עד היום תוך כתבי יד קודש אאמ"ו ני', ואי"ה לכשאמצאנה אכתבנה בחלקים אחרים יזכני ד' להוציאם לאורה]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |