שו"ת מנחת עני/סד
|
< הקודם · הבא > |
לכבוד חתני ידידי הרב החריף וכו' מו"ה זאב וואלף הכהן נ"י.
העירות בצדק בהא דקיי"ל (אה"ע סי' יז ס"ב) דאשה שאמרה לבעלה בפניו גרשתני נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה, אם יש לחלק בה בין למפרע ולהבא כמו דמחלקינן בבעל שאמר גרשתי את אשתי דנאמן רק להבא וה"נ דכוותי', א"ד שאני התם דהנאמנות משום דבידו לגרשה וטעם זה ל"ש אלא לגבי מכאן ולהבא אבל הכא דהטעם הוא משום דאינה מעיזה י"ל דלהקדים הזמן ג"כ אינה מעיזה, ולבתר דאבעי' הדר פשטי' ממ"ש הרמב"ם והה"מ בפ' י"ב מה"ג הובא דבריהם בח"מ וב"ש סי' י"ז ס"ק ב' דחזקה דאינה מעיזה אינה אלא כשבעל מכחישה א"כ מוכח דאינה נאמנת למפרע דכשהוא מכחיש מהימן במיגו דאי בעי הי' מודה ולא היתה נאמנת למפרע לא מכח דיבורא דידה כיון דאינו מכחישה ולא מכח דיבורא דידיה דאיהו ודאי א"נ למפרע, זת"ד:
ידידי חתני לא הועלת בדבריך כלום, דאכתי קשה למ"ד בב"ב גבי בעל שאמר גרשתי למפרע דא"נ גם להבא משום דלא פ"ד, א"כ לא תהא נאמנת כלל לומר גרשתני דממ"נ אם אינה מכחישה ליכא העזה ואם מכחישה יהי' נאמן במיגו דאי בעי אמר גרשתי למפרע דליכא העזה ובדיבור' דידיה לא משתרי' דלא פ"ד, וכיון דלמפרע א"נ משום שאינו בידו גם להבא א"נ. וא"ל דזה לא חשוב מיגו שיאמר דבר שהוא יודע שאינו נאמן ויאמר במכוון דבר אשר לא יאומן למען יתקיים מחשבתו וכוונתו אשר הוא היפך מדבריו מיגו כי האי לא מצינו בשום דוכתא, ועוד דהוי מיגו במקום חזקה דחזקה אינה מעיזה בפני בעלה חזקה אלימתא היא, וכבר הי' עולה על דעתי להוכיח דא"נ למפרע וכדבריך דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שתיקנו זמן בגט משום שמא יחפה הא אכתי תוכל לחפות בעצמה שתאמר בפניו גרשתני למפרע קודם הזנות וכדי לחפות עליה יכחש במכון כדי לאמן דבריו, אך באמת ג"ז אינו דאם באת לחוש לזה אכתי איכא למיחש אפילו אם נימא דא"נ למפרע מ"מ כיון דלהבא עכ"פ נאמנת והרי היא גרוש' לפנינו ממיל' לא הוו קטלינן לה מספיקא וכמ"ש התו' שם בגיטין בסוגי' דנכתב ביום ד' י"ז (ע"א) ד"ה משום בת אחותו יע"ש, וצ"ל דהכא ל"ש כלל חשש חיפוי דכיון דעיקר נאמנות דידה אפילו מכאן ולהבא, ומה שמחזיקין אותה בחזקת גרוש' לפנינו אינו אלא מטעם חזקה אין אשה מעיזה וכו', א"כ כשיבורר הזנות עפ"י עדים שזינתה קודם אמירה דידה דאזד' לה חזקה דאינה מעיזה כיון ששניהם רוצין בזה כדי לחפו' ממילא דאפילו להבא א"נ ולא הוי כלל גרושה לפנינו, והוו קטלינן לה שפיר עפ"י עדי זנות מכח חזקת א"א דמעיקרא, וחזקה דהשתא דהרי היא גרושה לפנינו ליכא כיון שאין בידה לא כתב ולא ראי' שנתגרשה כלל רק אפומא דידה שאמרה גרשתני ומכח חזקה דאינה מעיזה וכיון דאזדא לה האי חזקה דמשום לחפות על עצמה אומרת כן ממילא עדיין היא בחזקת א"א והבן. ולפ"ז י"ל שפיר דחזקה זו מועיל להאמינה אפי' למפרע משום דאפילו להקדים הזמן אינה מעיזה וחשש חיפוי ליכא דכשיבורר הזנות בעדים אזדא לה החזקה לגמרי וכנ"ל ולא תהי' נאמנת כלל אפילו מכאן ולהבא:
[אמר הכותב למען ירוץ הקורא ויבין היטיב לאשורו דברי הנאמרים בפנים אעתיק פה בהגה"ה דבר נחמד בכעין זה אשר כתבתי בחיבורי לבנת הספיר על אה"ע ה' גיטין סי' קנ"ב בדברי הרמב"ם והמחבר שם סעיף א', הבעל שאמר גרשתי את אשתי וכו' ספק מגורשת. וז"ל שם בשמעתין בב"ב דף קל"ד מבעי' לן אמר גרשתי למפרע מהו שיהא נאמן להב' פ"ד או לפ"ד, ויש לדקד' על הרמב"ם והמחב' שהשמיטו אבעי' זו ופסק הלכה בזה, ועיין ב"ש, ונלפענ"ד דהנה בתו' שם הקשו למ"ד פ"ד מאי קמ"ל דא"נ למפרע פשיטא דא"נ דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנת זמן שמא יחפה הא עדיין יכול לחפות שיאמר גרשתי למפרע, בשלמא למ"ד ל"פ דיבורא קמ"ל דאפי' להבא א"נ אבל למ"ד פ"ד קשה, זת"ד יע"ש, ואני תמה על תמיהתם דהא בסוגי' דמפני מה תיקנו זמן בגיטין כתבו בתוס' ד"ה משום, וז"ל ול"א אוקמה אחזקת א"א והשתא הוא דאיגרש' כיון שהיא גרושה לפנינו עכ"ל, מבואר מדבריהם דעיקר החיפוי אינו אלא מכח חזקה דהשתא כיון דהשתא ודאי היא גרושה איתרע חא"א דמעיקר' ולא הוו קטלינן לה מספיקא, וא"כ לפ"ז גם למ"ד לפ"ד קשה קושי' התו' מקמ"ל פשיטא דגם להבא א"נ דאם נאמר דלהבא נאמן א"כ הרי היא גרושה לפנינו ויכול לחפות ולומר גרשתי למפרע דנהי שא"נ למפרע מ"מ עכ"פ אינו אלא ספק ומספיק' לא הוו קטלינן כיון שהי' גרושה לפנינו דלהב' הוא נאמן ואיתרע חזקת א"א וכמ"ש התו' שם, ועוד קשה ל"ל לאקשוי' למ"ד פ"ד מקמ"ל וכו' אלימ' ה"ל לאקשוי' דהא לדידיה דנאמן להבא אכתי חששא דחיפוי במקומה עומדת ולא הועילו כלום בתקנת הזמן כיון דנאמן עכ"פ להב' ממיל' לא הוו קטלינן לה מספיק' כיון שהי' גרושה לפנינו דהא בהא תלי' וכנ"ל, וכמו כן קשה קושי' אפשטי' דתלמוד' שם דמבואר דהיכי דאמר גרשתי את אשתי סתם לכ"ע נאמן להב', עיין בפירשב"ם וקשה דאכתי יחפה ויאמר גרשתי סתם ותתחזק מגורשת כמו התם באין בו זמן ולא הוו קטלינן מספיק', ונראה לפענ"ד בכוונת דבריהם דודאי אין לדמות כלל דין זה לגט שאין בו זמן, דבשלמ' בגט שאין בו זמן דהכתב והגט שהוא בידה מוכיח שעכ"פ מעתה היא מגורשת בבירור, דלנפיל' ל"ח ומסתמ' מסר לידה בתורת גירושין, מש"ה יש לחוש שפיר לחיפוי דמספיק' לא הוו קטלינן כיון שהיא גרושה מבוררת לפנינו וכמ"ש התו' שם, משא"כ הכא באומר גרשתי דעיקר נאמנות דידיה הוא משום דבידו לגרשה, ומיגו דאי בעי הוא מגרשה לפנינו, אבל אין בידה לא כתב ולא ראיה, א"כ ודאי דאין להאמינו מכח מיגו זו אלא היכי דליכא נפקות' בין אמירה דידיה להיכי שהוא מגרשה עכשיו בגט לפנינו, ולפ"ז בבאו עדים שזינתה קודם דאז איכא נפקות' טובא ביניהם, דע"י גירושין של עכשיו לא תפטור מזנות דמקודם, וע"י אמירה דידיה אם נאמין לו להב' עכ"פ תפטור ממיל' גם מזנות דמקודם מטעם דהיא גרושה לפנינו, א"כ ממיל' היא הנותנת דאפילו להב' א"נ דגירושין להב' על אופן זה אינו בידו וליכא מיגו, ולכך א"ש באומר גרשתי סתם או גרשתי למפרע למ"ד פ"ד דנאמן על להבא דמהכ"ת לא נאמין לו עכשיו הא בידו לגרש' לפנינו ואיכא מיגו, מאי אמרת משום חשש חיפוי שמא יבואו עדים שזינתה קודם ולא הוו קטלינן אותה משום חזקת גרושה לפנינו ז"א דהא באמת האשה הזאת אין בידה לא גט ולא עדי גט רק עדי אמירה גריד' שאמר הבעל גרשתי, וא"כ כשיבואו עדים שזינתה תצטרך עכ"פ לברר שהיא עתה בחזקת גרושה ובידה אין לברר רק עפ"י עדי אמירה שאמר הבעל גרשתי ויבורר עפ"י עדי הזנות שלא היה בידה לגרשה שהוא עשה כן רק כדי לחפות ולא תהיה בחזקת גרושה אפילו להבא כיון דליכ' מיגו דעל אופן זה אין בידו לגרש', ולכך ל"ש כאן כלל חשש חיפוי ונאמן שפיר כל כמה דלא באו עדי זנות להחזיקה בגרושה להבא כיון דבידו לגרשה וליכא נפקותא בין גירושין דעכשיו לאמירה דידיה כלל, וכשיבואו עדי זנות הנה יבורר הדבר דאיכא נפקותא ממיל' לא יהיה נאמן למפרע כלל במה שאמר גרשתי אפילו להבא כיון דאזדא לה סבר' דבידו לגרשה, ונכונים היטב דברי התו' דלא הוי קשיא להו כל הנך קושיות שהקשינו רק הא קשי' להו למ"ד פ"ד מקמ"ל דלמפרע פשיט' דא"נ דאם נימא דאפילו למפרע נאמן אע"ג דליכא מיגו ואין בידו א"כ ודאי יכול לחפות דהא נחזיק אותה בגרושה עפ"י דיבורו ואפי' למפרע, ואי משום דאין לו מיגו על אופן זה ואין בידו וכמ"ש לעיל, הא אנן השתא בעינן למימר דלמפרע נמי נאמן הרי דאפילו באינו בידו וליכא מיגו נמי מהימן, כנלפענ"ד נכון בכוונת דבריהם ז"ל, ודו"ק:
אך לפ"ז קשה א"כ מאי קמבעי' ליה אמר למפרע מהו שיהא נאמן להבא פ"ד או לפ"ד, הא לכאורה ליכא נפקותא בין למפרע ובין להבא רק לגבי זנות דביני וביני, וא"כ מאחר שביררנו דהיכי שבאו עדי זנות אפילו להבא א"נ דהא בהא תליא דאם נאמינו להבא ממילא לא הוו קטלינן לה אזנות דלמפרע כיון שהיא גרושה לפנינו, ומש"ה א"נ אפילו להבא דגירושין על אופן זה אינו בידו עכשיו וליכא מיגו כדאמרן א"כ מאי נפקותא איכא בין למפרע בין להבא, ממ"נ כשיבואו עדי זנות אפילו להבא א"נ, ואם לא יבואו עדי זנות אין כאן נפקותא כלל, ומאי קמבעיא לי', וגם איך שייך בזה לישנא דפ"ד דהא באותו צד שהוא נאמן להבא דהיינו כשלא יבואו עידי זנות מהכ"ת לא נאמין לו גם למפרע כיון דליכא נפקותא בזה לדינא, ובאותו צד דאיכא נפקותא דהיינו בזנות ביני וביני גם להבא א"נ ול"ש כלל בזה ענינא דפ"ד או ל"פ. ואולם באמת ז"א דאפילו בלא זנות איכא נפקות' כגון בפשטה ידה וקיבלה קידושין קודם לכך מבעי' ליה שפיר אי נימא לפ"ד וכיון דאינו נאמן למפרע לאסור את המקדש בקרובותי' גם להבא א"נ, א"ד פ"ד ונהי דלמפרע א"נ משום דאינו בידו, להבא מיהא נאמן שהוא בידו לגרשה עכשיו דלענין זה אין תלוי להבא בלמפרע דבשלמא לענין זנות תלוי זה בזה כדאמרן דל"ש מיגו דאי בעי מגרשה עכשיו דהא בגירושין דעכשיו לא יועיל לפטרה ממיתה לכך אומר כן כדי לפטרה וליכא מיגו, משא"כ לענין פשטה ידה המיגו במקומה עומדת לגבי להבא ואינו תלוי כלל בלמפרע. אך באמת עיקר דין זה מספקא לי טובא, דלפענ"ד נראה בפשט' ידה וכו' ואח"כ בא הבעל ואמר גרשתי למפרע נהי דאינו נאמן למפרע משום דאינו בידו וליכא מיגו מ"מ צריכה גט משני ואסור בקרובותיה דהא אפילו בלא הודאת הבעל סובר רב הונא בגיטין דף פ"ט דא"א שפשטה ידה וכו' צריכה גט, ודעת הר"ן בשם הרמב"ן לחוש לדבריו, עיין בהה"מ פ"ד מה' אישות ובח"מ וב"ש סי' י"ז ס"ק ה' וא"כ מסתבר לומר דאפילו הרמב"ם והמחבר שפסקו דלא כרב הונא היינו דוקא כשהבעל מכחיש או שאינו לפנינו, אבל אם בא אח"כ ואומר שגירשה למפרע קודם קבלת הקידושין מאחר, נהי שא"נ למפרע משום שאינו בידו מ"מ כיון שאינו מכחישה עכ"פ, ועכשיו היא בחזקת גרושה מכאן ולהבא עפ"י הודאתו גם הרמב"ם והמחבר מודים שחוששין לדבריו וצריכה גט ואסור בקרובותי', כנלפענ"ד נכון מצד הסברא. ובהיות כן קשה דא"כ מאי קמבעי' ליה פ"ד או לפ"ד דהא לפי דברינו עיקר האבעי' הוא רק לענין אי פשטה ידה וכו', ול"ש כלל כאן דינא דפ"ד דהא למפרע ליכא נפקות' כלל בנאמנות דבעל דכל כמה דלא מכחיש צריכה גט ממילא מכח מעשה דידה שפשטה ידה וכו', וא"כ ל"ש כלל לומר לפ"ד וכיון דלמפרע א"נ גם להבא א"נ דהא למפרע אין אנו צריכים לנאמנותו כלל. אך באמת ז"א, דהא מילתא דרב הונא בא"א שפשטה ידה וכו' לא אתמר אלא לענין ספק קידושין למיחש לה, אבל אם נאמין להבעל למפרע כמו להבא יהיה ודאי קידושין, ולכך שייך שפיר למימר לא פ"ד וכי היכי דלמפרע א"נ ובטל אמירה דידה ואינו אלא ספק קידושין מכח מעשה דידה ה"נ להבא א"נ, ולפ"ז הא תינח לר"י התם דס"ל דלהבא נאמן לגמרי מבעי' ליה שפיר, אבל לדידן דס"ל דאפי' להבא אינו אלא ספק גירושין ממיל' דל"ש כלל אבעי' דפ"ד דהא גם להבא אינו אלא ספק, וספק זה איכ' למפרע אפילו בלא נאמנות הבעל כל כמה דלא מכחישה, וכמ"ש דבכה"ג כ"ע מודו דחיישינן לדר"ה, וכבר כתבנו דעיקר האבעי' אינו אלא לגבי פשטה ידה וכו', ולכך הרמב"ם והמחבר שפסקו בבעל שאמר גרשתי את אשתי דאפילו להבא אינו אלא ספק גירושין, שפיר עבדו בהשמטת אבעי' זו דלית בי' נפקותא אליבא דידן, כנלפענ"ד ברור ונכון ודו"ק היטיב עכ"ל שם, עד כאן הגה"ה]:
וקצת ראי' יש אתי לכאורה היפך דבריך דודאי חזקה זו דאינה מעיזה מועלת אפילו לגבי למפרע משום דאפילו בהקדמת הזמן אינה מעיזה דאלת"ה א"כ למ"ד בב"ב בבעל שאמר גרשתי למפרע דא"נ אפילו להבא משום דלא פ"ד, וכי היכי דא"נ למפרע ה"נ א"נ להבא, גם באשה שאמרה לבעלה בפניו גרשתני למפרע אית לן למימר הכי דלא פ"ד, וכי היכי דא"נ למפרע א"נ גם להבא וכל כי הא ודאי ה"ל לש"ס ופוסקים לפרושי ולא למסתם, ואולם לאחר העיון נראין דבריך נכונים לדינא יפה דנת ויפה הורית דלמפרע א"נ, ולאו מטעמך משום הכחשת בעל ומטעם מיגו דז"א כמ"ש, אלא הטעם הוא פשוט ומוכרח מלישנא דרב המנונא דקאמר חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה מבואר מלשונו דדוקא בפני בעלה אינה יכול' להעיז, אבל בפני אחר שאינו בעלה מעיזה שפיר, ולפ"ז בשלמא בעיקר הגירושין שהיא אומרת גרשתני דאם נאמר שהיא משקרת ולא גירשה הרי הוא בעל', ובפני בעלה ודאי אינ' יכולה להעיז מש"ה נאמנת, אבל לענין הקדמת הזמן במה שאמר' גרשתני למפרע י"ל שפיר שהיא משקרת ולא גירש' בזמן הקדום שהיא אומרת, רק עכשיו גירש' זה יום או יומים, ואפילו א"ת דזה חשוב ג"כ העזה להקדים הזמן מ"מ אין זה העזה בפני בעלה דהא עכ"פ עכשיו אינו בעלה וכאחר דמי ויכולה שפיר להעיז נגדו דאנן לא אמרינן אלא אין אשה מעיזה בפני בעלה אבל זה שאין עוד בעלה מעיזה בפניו שפיר, והוא טעם נכון וברור לחלק בין עיקר הגירושין להבא ובין למפרע, ובזה ניחא ג"כ אפילו למ"ד בב"ב לפ"ד הכא נאמנת שפיר לגבי להבא, ול"א כי היכי דלגבי הקדמת זמן למפרע א"נ ה"נ להבא, דז"א דהא עיקר מה שאינה נאמנת למפרע אינו אלא משום דאמרינן עכשיו היא גרושה ואינו בעלה מש"ה יכולה להעיז, א"כ איך תאמר שא"נ להבא דא"כ הרי הוא בעלה ואיך תוכל להעיז ואינו דומה כלל להך דב"ב בבעל שאמר גרשתי וכו' דהתם חסרון נאמנות דלמפרע אינו תלוי בנאמנות דלהבא ולכך אמרינן שפיר לפ"ד וא"נ בשניהם, אבל הכא עיקר מה שאינה נאמנת למפרע אינו אלא מכח נאמנות דלהבא דכיון שנאמנת להבא אין כאן העזה בפני בעלה, א"כ איך תוכל לומר לפ"ד ואינו[1] נאמנת אפילו להבא דא"ת כן הדר איכא העזה בפני בעלה ואנן אמרינן חזקה אין אשה מעיזה פני' בפני בעלה, והבן בדבר כי נכון הוא למאוד, והיה בזה שלום, חותנך ידידך השמח בלימודך:
- ↑ ואינה.