שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רנ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מאי מכריז פי' למה צריך להכריז אחד שהאובד אין בו סי' ליתן ומשני דזה מכריז ואותו שאבד יתן סימן מקום וכן לקמן קאמר כדי שילך ויחזור שלשה ומכריז יום אחד היינו נמי שהמוצא מכריז והאובד יתן סי'. אך קשה דפ' מקום שנהגו אמרינן ע"ה אין מכריזין על אבידתו והיאך אנו יודעים זה אם הוא של ע"ה י"ל דמיירי במוצא במקום דשכיחי ע"ה ורש"י שפיר דהמוצא כו' הקשה הח' הש' נר"ו על דברי וז"ל דאע"ג דקי"ל כרבא דבמקום הוי כו' היינו שהמכריז מכריז אבידה והאובד יתן סי' מקום וזה בין לפי' רש"י ובין לתוס' ומאי דפליגי רש"י ותוספות במלתיה דרבא דהאובד יתן סימן המקום או המוציא ח"ו היינו בסוגיי' הגמ' דקאמר מאי מכריז אבל בענין הדין בעלמ' כ"ע מודו דמאי דקי"ל כרבא דמקום הוי סי' היינו כפשוטו שהאובד אם יכוין המקום הוי סימן ומחזירין לו אבידתו וא"כ לכ"ע קשיא מההיא דפסחים ואני תמהתי מאד מאין ראה שאני חולק בדבר זה כלל ועיקר אלא שאני אומר שכיון שמצאנו ראינו רב' דמוקי מתני' דברה"י נוטל ומכריז אף אנו נוקי ההיא דפסחים דמיירי כה"ג במוציא חפץ שאין בו סי' ברה"י שצריך להכריז חפץ מצאתי במקום פלוני והאובד יתן סי' חפץ פלו' הוא דאז ודאי המוציא יודע המקום ומדקדק בו ואם יראה דהוא מקום דשכיחי ע"ה לא יכריז והיינו פי' דאין מכריזין על אבדת ע"ה אבל לתוספו' דלא מצינו שהמוצא יכריז מקום א"כ להו קשה מנא ידעי דההוא מקום הוא מקו' עמי ארץ שהרי המוצ' אין מדקדק בכך ע"כ אמרו אפי' לפי דרכנו נדחק ונאמר דמיירי כו' אע"ג דלא אשכחנא כה"ג בשום דוכתא דקל להבין מאוד לא ידעתי מקום לתשובה זו כלל. עוד הקשה דמאי דדחיק רבא אנפשיה למימר דמכריז מקום היינו דוקא בכריכות דתני מתני' כו' משום דאי אית ביה סי' ברשות הרבי' אמאי הוי שלו ולהכי דחיק אנפשיה למימר דליכא סי' בגופ' אלא דמקום הוי סי' ומכריז מקום אבל בריתא דפסחים דתני ע"ה אין מכריזין על אבידתו היינו בסתם אבידה דיש סי' בגופא וסי' מקום מאי עיבידתיה התם א"כ לעולם קשיא בין לפירוש רש"י ובין לתו' עכ"ל ג"ז תמה בעיני דא"כ לדעתו תקשי ליה לתירוץ תוס' דאמרי דמיירי התם במקום דשכיחי ע"ה ולימא איהו להו דא"א דהא הת' בסתם מיירי בין במקום דשכיחי ובין במקום דלא שכיחי וכן בכמ' דוכתי דדחקינ' לאוקמיניהו לאוקמת' כך וזה אפי' במימראות דאמוראי' כ"ש במשניות ובריתו' וא"כ לא אשכחנא קושיא כלל ולשלישי לא ידעתי מה היא כי אין להשיב על עצם הפי' כי בכמה מקומות אנו אומרים כיוצא בדרך זה שהתירוץ שאומרי' אח"כ התו' היה מבורר לפי דרכנו ואומרים התוס' שאף לפי דרכם שייך אותו התירוץ באופן שאיני רואה שום קושיא ממה שאמרת אבל אדרבא שאני רואה שהדרך שמעכ"ת אומר אינו מיושב כלל שמעכ"ת אומר שהתוס' מפרשי לה לצדדין שזה דוחק גדול בלשון הגמ' לכך מייתו ראייה דאית לן כיוצא בה והיינו מתניתין דלקמן ועל זה קשה לי וכי בהא מתני' לחוד אמרי' לצדדין והלא התלמיד מלא מזה ועוד קשה דאין הנדון דומה לראיה מתני' למימרא דאמורא ועוד קשה שאפ"ה תרויהו משניו' לא דמו אהדדי דלישנא דמתני' כל תיבה ותיבה יש לה הבנה בפני עצמ' ואינו דוחק אלא שתיבה זו חוז' למוצ' ותיב' זו חוז' לאובד אבל בלישנא כי האי דאמר מאי מכריז מכריז מקום ואנו מפרידין מלת מכריז ממלת מקום נר' שאין הבנה לשו' א' מהם מבלי צרופא לשנית והא ודאי לא דמו אהדדיה כלל ולא עוד אלא דערביך ערבא צריך ומאן לימא לן דמתני' לא הוי פי' כפי' רש"י וכל מביא ראיה צריך הכרח ואי אית לן לפרושי פי' התוספות לישבו ולקשרו הכי א"ל למימר דמעיקרא נשמר שלא נפרש ברה"י נוטל ומכריז דהוי פי' הרי נוטל המוצא והטעם לפי שהאובד יכריז והשתא פריך בגמ' אי דליכא סי' מאי מכריז האובד ומשני מכריז מקום והשתא אתי שפיר לישנא דגמרא והתוספות דחו ואמרו שאין הפי' הזה אמת אלא שמכריז חוזר למוצא משום דבכל מקום המכריז הוא המוצא ואמרי וכן לקמן אינו שמביאים ראיה חלילה דמשם ודאי אין ראיה אלא אדרבא הרגישו דמשם הייתי מביא ראי' הפך דבריהם שהרי מכריז לשם חוזר לאובד וכדפרש"י לזה אמרו וכן לקמן אל תחשוב שמלת מכריז ר"ל שהאובד מכריז אלא התם נמי הוי פי' שהמוצא מכריז והאובד יתן סי' אך קשה כו' הכי פי' דבשלמא לפי' הראשון שחוזר מכריז לאובד גם שם היינו אומרים ע"ה אין מכריזין על אבידתו הוי פי' הכי אין מחשבים לכלים במה שע"ה מכריז על אבידתו ולא קשה מדי אבל לפי' התוס' שאין מכריז בשום מקום רק המוצא קשה מאי ידעינן מכאן ואילך אתה תבחר ולא אני. עוד על דבור והוא שעשויין כמגדלין ראיתי מ"ש מעכ"ת ואלו דבריו גם מה שהאריך מעכ"ת בדבור והוא שעשויין כמגדלין לפרש מה שמרגישי' התוס' הא לא קא מבעיא לי בדבור התוס' שאלה דברי' פשוטים הם אבל הא קשי' לי בהבנת דברי התוס' שהם סותרי' דבריהם דמתחלת דבריהם משמע בהדיא דהא דבעינן שיהיו עשויין כמגדלי' לאו לסימן הוא אלא שצריכי' אנו הוכחה לדעת שדרך הנוח הונחו שם אבל עיקר הסי' הוא המנין ומנין לחוד סגי ועדיף טפי מסי' שעשויין כמגדלין כו' וע"ז בנה מעכ"ת מגד' והקשה דודאי התוס' שאמרו דלרבי יוחנן פריך ולא רצו שיקשה המקשה לרבי חנינא היינו משום דלרבי חנינא הסימן עצמו הוא מה שעשויין כמגדלין וא"כ איך יאמר מאי מכריז מנין דהוי פי' לדעת התוס' מאי מכריז כדי שיאמר האובד מנין כו' זה א"א שלפי דעת ר' חנינא הסי' שצריך שיתן האובד אינו אלא עשויין כמגדלים שהוא סי' מובהק אבל לרבי יוחנן דאמר אפי' של מלך אחד א"כ סימן זה אינו מובהק וסימן מנין עדיף טפי מש"ה לרבי יוחנן פריך שפיר מאי מכריז כדי שישיב האובד ליתן סימן מנין דהא ודאי עדיף לדידיה מאי ארייא כו' הוליד מזה מעכ"ת שדברי התוס' סתרי אדדי שפיר בתחלת הדבור אי מנין הוי סי' במה שעשויין כמגדלים ידעינן שדרך הרוח משמע דעשויין כמגדלי' לאו לסי' מחזקינן ליה אלא להוכח' בעלמא דדרך הרוח כו' עוד כתב ואנחנו פרצנו בדוחק' ע"כל אברא לע"ד יוד קרת קא חזינא הכא שהרי לדע' רבי יוחנן לא קשה מידי דלדידיה הסימן מובהק הוא המנין וכן מסיק רבינא דטבעא מכריז דהיינו שנים והאובד נותן סימן שלשה או ד' זה לדעת רבי יוחנן ולדעת רבינא וא"כ מה קשה לתוס' כיון שהתו' תפשו בלשון רבי יצחק ואמרו סבר רבי יצחק דמנין הוי הוי סימן כדעת ר"י ורבינא אתי שפיר כו' אבל כו' ואין לומר דודאי רבי יצחק לאו כרבי יוחנן ס"ל דהא קאמר והוא שעשויים כמגדלים דמשמע כעין ג' מלכים דקאמר בגמ' ור' יוחנן ס"ל אפי' של מלך א' הא ודאי לאו מלתא היא שהרי ע"כ לומר שרבי יוחנן לא פליג אברייתא דתני עשויין כמגדלים כן נפרש דברי רבי יצחק שאמר במתניתין והוא שעשויין כמגדלים וכל שהם זה עג"ז קרי מגדלים ע"כ ומש"ה לא ראיתי לפרש כשעבר אלא מה שהרגישו התוספות אפי' שהיה פשוט כמו שכתב מעכ"ת ועוד ראיתי לישא וליתן בהלכ' בדברי רש"י ז"ל שהרי הוא ז"ל כתב בדברי רבי יצחק וז"ל והוא שעשויי' כמגדלים לקמיה מפרש ששלשתם רחבים זה מזה כו' עד וכי מניחי הכי לאו דרך נפילה הוי אלא דרך הרוח כו' עד הלכך נוטל ומכריז וזה בא ונותן סימן ואומר מגדלים היו עשויין ע"כ וא"כ קשה מאי פריך בגמרא מאי מכריז מנין מאי ארייא תלתא הלא כיון ואם כן אפי' שהסימן יהיה המנין אין הפיר' לרבי חנינא שהרי אינו חייב להכריז אלא עשויים כמגדלים זה רחב מזה ואיך יאמר מאי ארייא תלת ודאי דאירייא ואירייא שהסימן שנותן הוי שהיו עשויין כמגדלי' לא סגי בפחות מתלת אלא ודאי דלרבי יוחנן פריך דקאמר אפילו של מלך אחר מכריז וא"כ לדידיה אין צריך שיהיו זה רחב מזה א"כ אפי' שנים זעג"ז הוי סימן וקשה א"כ מאי משני טבעא מכריז ופרש"י הלכך תרי לאו סימן דמיעוט מטבע שתים ומאי אכפת לן בהא כיון שהסימן אינו והמנין אלא שנתונים זה על ג"ז ולכן נראה לי דמ"ה קאמר הוא ז"ל ופרכינן שהכונה לומר שהפירוש הזאת נמשכ' כמה שפיר' לעיל כי בעלי הפרכא הזאת הוו סברי דמונחין זעג"ז הוי סי' כמו שפי' ומש"ה פרכינן הכי ומשני רבינא דטבעא מכריז והכונה לומר למקשה לא כמו שאתה סבור שהסימן הוי מונחים זעג"ז אלא שהמוציא מכריז טבעא דמשמע לכל הפחות שנים וא"כ נמשך לפי זה כי יכולים אנו לומר כי מ"ש התוס' הכל הוא לפי האמת כדפי' דיש שנוי בין שמים לארץ ולדעתי אינו זר אצלי שיפרשו הכא כפרש"י מאי מכריז מנין והאובד נותן סימן זעג"ז היו ולעיל לא דחו פירושו אלא מטעמא דלא נראה להם דנתינת סימן חפץ פלו' הוא הוי סימן אבל הכ' מצו לפרושי הכי ומאי דלא אמרו לעיל ולקמן הוי פי' פרש"י היינו משום דלא הוי כ"כ סימן מוכרח כמו ההיא דשלהי פ"ק וכמעט נרא' בעיני דהכי מתיישב טפי מאי דאמרי מאי פריך אמר רבי יוחנן מאי אירייא כו' ומ"מ בין הכי ובין הכי נראה בעיני שאין בתוספות שום דוחק כדפרשית הנראה לעניות דעתי כתבתי
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |