שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
פרק הזהב איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ורבי יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה כו' להיות הרב מהרר"י קולוס ז"ל פי' הלכה זו וכן מהר"י בר ששת ז"ל והאמ' לפי הנר' אינם מתיישבים אל הלב לע"ד ראיתי לכתוב מה שאמרתי בישיבה שנת הג"שם והנה מהררי"ק ז"ל הרגיש שמה שכתב רש"י ערבון כנגדו כו' אי מכירת קרקע כו' תימה גדול למה פי' דבר שכפי הנרא' דבלא לא פליג במקרקעי אלא במטלטלי ב' הקש' איך הקשה המקש' מתיבי כיון שהוא הקש' לימא תני כו' וא"כ איך אמר מתיבי שנראה שר"ל דליכא תנא דאתי כותי' דרב עוד הקשה איך אמר במטלטלי שכפי הנרא' לא שייך לשון הכס' קנין במטלטלי שכן אמר בתחל' הפרק הזהב קונה הכסף אינו קונה הא קמן דאע"ג דאי איכא מי שפרע קני אינו קונה והוא ז"ל פי' מה שפירש דרך עמוק ונראה בעיני דהכי פירושו דודאי דבר בתרתי בקרקע ובמטלטלין וא"ת מנא לן י"ל דסתמ' דתלמודא קאמר איתמר דמשמע שנאמ' זה בישיבה ומתיבי נמי משמע שבני הישיבה הקשו כמו שידוע כל זה למתחילים ואחר שכן ודאי שהם הבינו אלו לאלו אותם שאמרו המימרא משמיה דרב ואותם שהקשו ולהיות כן האמת אמר מתיבי שהכונה להקשו' לרב משתי החלוקות מקרקע ומטלטלי לפי שמברייתא קשיא למקרקעי קושיא גמורה קאמרי מתיבי ואחר שהוצרך להביא ברייתא זו כדי להקשות אליבא דכ"ע קאמר מאי לאו הוא הדין כו' וההכרח לא היה מכח סברא אלא מכח הברייתא שמביא אח"כ ור"ל מאי לאו דמהאי בריית' תקשי לרב בתרתי במקרקע פשיטא שהקושיא ברורה בית או שדה מאי לאו הוא הדין ותירץ המתרץ לאו הוא עצמו אמר ומאי שנא כו' אח"כ חזר המקשה ואמר לימא כו' ואם כן לעולם רבן שמעון בן גמליאל סבר בתרתי כנגד כלו הוא קונה ובזה יתרץ הכל לפי שכבר כתבתי בפרש"י שהקשה המקשה עוד בסוגיית תגרי לוד איבעיא להו פחות משתות לרבנן לאלתר הוי מחילה כו' קשה במאי דקאמר בגמרא אי הכי במאי שמחו תפשוט הרי הבעיין יאמר כשתרצה לומר שבעיית ביטול מקח פשוטה דאי לא במאי שמחו אשיב לך שפחות משתות בכדי שיראה ולא תפשוט בעיית בטול מקח וכשתרצ' למיפשט שפוחת משתות לרבנן בכדי שיראה אדחה ואומר שפחות משתות לאלתר זיל הכא קא מדח' לה וזיל הכא קא מדחה לה ותו קשיא מאי אי הכי דמאי קושיא היא זאת שא"כ תהיה קשה איך נשאר' בעייא זו בבית המדרש ואם תהיה פשוטה זאת הבעייא דפחות משתות ג"כ תקשה תפשוט כו' א"כ מאי אולמיה האי מהאי עוד קשה איך אמר אי הכי תפשוט דביטול מקח לרבנן לעולם חוזר משום דאמרינן דשתות הוי אונאה לרבי טרפון כמו לרבנן ולמט' קאמר איפכא אי אמרת לרבנן ביטול למקח בכדי שיראה כו' משמע דאתי שפיר שמחו וחזרו ותו קשה לי טובא שפרש"י בבעי' הכי שמחו בשתות עצמה דמחילה לאלתר וכשאמר אלא אי אמרת ביטול מקח לעולם קאמר נהי נמי דשתות עצמה משוי לה אונאה אתמה תו קשה לי קצת ודקארי לה מאי קארי לה מאי פריך במאי לא ראה דמצי למימר שמחו בשתות עצמו דודאי איכא עד ועד בכלל ואיכא עד ולא עד בכלל גם ממילא היה לו להבין ע"כ. ונראה בעיני דהכי פירושו אי הכי דאמרת מי סברת וזה שאם היה כונת הבעיין לדחות דברי הפשטן לבד היה לו לומר דלמא פחות משליש לרבי טרפון כשתות לרבנן מדקאמ' מי סברת כו' משמע דקים ליה הכי בפשיטות והשתא דקאמר אי הכי כו' שר"ל בשלמא אי הוה אמרת דילמא כו' הוה ניחא שהשתי בעיות הוו קיימי כיון שאיני יודע הברור או הא או הא אבל השתא דאמרת מי סברת כו' משמע דפשיט' לך טובא א"כ תפשוט כו' ומה שלא הבין מעצמו שמחו בשתות משום דהל"ל יתר על שתות עד שליש כשתות מדקאמר משתות משמע ליה דשתות בכלל אונאה ומש"ה פרי' תפשוט ומשה"נ קאמר לקמן א"א בשלמא לרבנן בכדי שיראה משום שהוא השיב למעלה שמחו בשתות עצמה שפי' לעולם אימא לך רבנן בכדי שיראה ושמחו בשתות אמרנו וכבר שדברים אלו שהם מדברי הדוחה שדחה למעלה ואמר מי סברת שאמר באותם הדברים כמי שיודע הדברים בבירור ועל כן אמר הפשטן א"כ תפשוט הרי דאי אמרינן שתות בכלל אונאה הוה פשיט לן דבטול מקח לרבנן לעולם חוזר וגם הדוחה הודה לו כן אלא שאמר שמחו בשתות ולעול' לרבנן בטול מקח בכדי שיראה והשתא שפי' קאמר פשטן השני אי אמרת בכדי שיראה כו' והשיב כו'. ומה שפרש"י ניהי נמי כו' הכי פי' א"א בשלמא בכדי שיראה אתי שפיר שמחו וחזרו אפי' נימא דשתות בכלל אונאה אבל אי אמרת לעולם חוזר אפי' נימא דשתות הוי אונאה ותרצה לומר במה שאמר לעיל שמח' שינוייא דחיקא לא אתי שפי' שמחו וחזרו כ"ש שהאמת שתות הוי מחילה כדמסיק לעיל ואם תאמר מי דחקו לרש"י לומר כן וי"ל בלישנא דגמ' דקאמר בדרבי טרפון ניחא לו דקא משוי להו אונאה כל היום ולא קאמר ותו דלדידיה הוי שתות מחילה ולרבנן אונאה מדלא קאמר הכי שאפי' נימא וכולי התוספות אחר פי' רש"י כתבו וז"ל ולפי שיטה זו נראה דגרסינן דאי בעיא לדעתי אין הכונה שבהכר' יש לנו לגרוס דאי בעיא דאינו כן אלא שכפי האמת בספרים היה כתוב דאי בעיא כו' ואמרו התוס' לפי שפי' שהם מפרשים לקמן אין לגרוס דאי בעי' אבל לפי שיטה זו נראה דשפי' גרסינן דאי בעיא וזה משום שבעייא רוצה לומר מה שאמר הפשטן מקושר במה שפי' במסקנא דקאמר במאי שמחו בשתות שנמצא שבהנחה שפחות משתות ושתות עצמה הוי מחילה אתי שפיר שמחו וחזרו אי סברי רבנן ביטול מקח בכדי שיראה ועם סברא זאת פשיט הפשטן כבעיא השנית ומ"ש התוס' ופרש"י פי' דכי אמר ביטול מקח לעולם שתות עצמה הוי הונאה לרבי טרפון כמו לרבנן ודוחק וכבר פי' שאין כונת רש"י ז"ל שכן הוא האמת אלא שהכונה שפי' כן לרבותא שאפי' נאמר כו' ומ"ש התוספות והיה לו לפרש חוז' היכא שמחו בשתות עצמו היה לו לומר מסברתו כו' דכיון שהמקשה טעה בתשובה הדוחה שאמר מי סברת שרוצה לומר דשתות הוי אונאה עכשיו כשחוזר ואומר שמחו בשתות ה"ל לפרש ולומר מי סברת דשתות בכלל אונאה שתות מחילה הוי והא שמחה. לכן נר' כו' פי' התוס' צרי' בישוב בדבריו מכי אמר והשתא סבר כו' והנך רואה דלפירוש התוס' אי אפשר למיגרס האי בעיא כלל שהבעיא הראשונה הולכת בהנחת דפחות משתות לאלתר הוי מחילה ובעי' שנית בין בעיין ובין פשטן סברי דפחות משליש בכדי שיראה וכן רבנן בפחות משתות דוקא אמרי דמשום קושיא כו' לומר דאי היינו מפרשים כפי' התוס' דלעיל בין בעיין ובין פשטן הוו סברי דפחות משתות הוי מחילה לאלתר הוי תימה גדול שהבעיין דהיינו מי שאמר מסברת דעתו היה דפחות משליש לרבי טרפון הוי מחילה וכן לרבנן פחות משתות וכן סובר הפשטן שהשי' אי הכי תפשו' דביטול מקח לרבנן לעול' חוזר וא"כ נמצא דשניהם הוה ניחא להו שמחו וחזרו בין אם היינו אומרים ביטול מקח לעולם חוזר שכן אמר א"ה תפשוט דלדרבנן ביטול מקח לעולם חוז' גם מי שתרץ שמחו בשתות שר"ל לעולם אימא לך בכדי שיראה ואתי שפיר נמי שמחו וחזרו נמצא ששניהם מודים דאתי שפי' שמחו וחזרו בין נאמר ביטול לעולם חוזר לרבנן ובין בכדי שיראה והשתא הפשטן בבעיא השנית אמר ורוצה לפשוט דלרבנן בכדי שיראה הפך מה שהי' דעתו דע' והדוחה ג"כ לעיל קסבר בכדי שיראה וכאן לעולם וזה תימה דהכי משמע ליה לכאור' נראה דהכי משמע ליה פשטא דר"ל דמדקאמ' האונאה כו' נראה מכאן דפחות לזה אינה אונאה וכן הורה ר' טרפון כו' משמע דפחות משליש לא הוי אונאה אבל זה אינו נראה דאם כן היכי אמר משמע ליה דלכ"ע הכי משמע הכי פירושו אמרו דבעיין ופשטן ס"ל דפחות משתות לרבנן ופחות משליש לרבי טרפון בהדיא הכי משמע ליה פשט' דהכי משמע ליה פשטא דמתני' כו' ועתה צריך לראות משמע זה ממתני' מדקאמר מאימתי מותר דקאי אפחות משתות דאי קאי אאונאה דקאמר מתני' לא הוה למינקט מותר דהמאנ' עבד איסורא וקאמר מאימתי מותר המתאנ' מותר להחזיר היה צריך לומרר מאימתי חיי' בשלמא אי קאי אדיוקא שתות הוי אונא' פחות מזה לא הוי אונאה הייתי אומר שאינו יכול להחזיר לכן אמר עד מתי מותר וכו' או אמנם לפי הבעיא הראשונה קשה ועוד גם ועוד זה מגומגם וצריך לומר דה"פ כי כמו שמה שאמרנו הוא הכרח לפי' שאמדנו לבעיא הוי נמי היכרח לתו' שנטו מפרש"י ז"ל להכי קאמר ועוד כו' וכבר פי' ומשו"ה חזרו התוס' ופי' הבעייא בפרט ומ"ש דלפי זה חוזר למעלה שאמר והשתא סבר כו' עד כדאמר לעיל דלפ"ז שאני דהא' ביעיא ס"ל דפחות משלי' בכדי שיראה כו' כנז' אין אנו יכולים לפרש המשנ' אלא כו' ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |