שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/ריז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן משכן חזקת ביתו לשמעון בעד סך מעות שהלוה לו לזמן קצוב והחזקה שוה כפלי כפלים מהסך שהלוהו אלא שהתנו בניהם שראובן ישתמש מהמעות ושמעון מחזקתו ולא ישלם כל השכירות שראוי לפרוע מדי חדש בחדשו רק השכירות שפורע לתוגר בלבד באופן שהיתרון מהשכירות שהיה ראוי לשלם הוא אגר נטר מסך המעות שהלוהו. והנה לעת קץ הזמן הקצוב ביניהם שאל שמעון מעותיו מראובן וישיב לו חזקתו ואם לא יתן מעותיו גלה אזנו שיעביר החזקה הנז' ללוי ויטול ממנו מעותיו וראובן הסכים עם שמעון וברשותו ורצונו משכן שמעון ללוי הנז' החזקה הנז' בעד הסך עצמו לזמן אחר קצוב ביניהם ובהגיע תר הזמן השני הוצרך לוי למעות וגם הוא השכיר חזקת הבית הנז' ליאודה ברשותו ורצון ראובן בעל החזקה לזמן מוגבל ביניה ואמר ראובן הפעם אודה את ה' שיאודה חייב לי קצת מעות ואקח חזקתי ממנו בלא כסף ובלא מתיר כי אפדנה בעד מה שחייב לי ויהי כמשלש חדשים חשב גם יאודה המחשבה שחשב ראובן ולברוח מכח מחשבת ראובן משכן גם היא החזקה הנז' לזבולון והעלים הענין מראובן כדי שלא ימחא בידו מלמשכנה ויקחנה ממנו בער חובו וכשהגיע הזמן שקצב עם יהודה זבולון אמר לראובן תן לי מעותי וטול חזקתך וראובן משיב אמריו לו מה לך בחזקתי כי כאשר נתמשכנה ליהודה היה ברצוני לפי שהוא היה חייב לי ואטלנה מן הדין מידו בעד חובי והנה עיניך הרואות כי במרמה משכנה לך בלתי ידיעתי אי לזאת הנה יהוד' לפניך קח ממנו מעותי' ואל חזקתי אל תשען כי לעולם ועד חזקתי ברשותי עומדת אפי' בזמן שמשכנתי' לשמעון והוא ללוי ולוי ליהודה אחר הדברים האלה יהוד' חלף הלך לו אל מקו' אחר וזבולון חזר לתבוע מעותיו מראובן וראובן משיב לו את דאפסדת אנפשך שלקחת חזקתי שלא ברשותי וכמו שאתה בא אלי לתבוע מעותיך לא היה לאל יד יאוד' לתובע' ממני כי תשובתו בצדו שפדיתי חזקתי בע' מה שחייב לי וא"כ הוא רמה אותך אשר משכן לך חזקתי לך לך אצלו וקח מעותיך יורנו מורנו מתורתו נפלאות הדין עם מי ומה' צבאות תהי משכרתו שלמה:
תשובה
אם הדברים כפשוטן שלא היה מכירה ולא דרך הכשר ודאי שגו ברואה וכלהו עבדי איסורא והלוה עבר על ג' לאוין והמלוים ששה כדאיתא בגמ' כ' איזהו נסך והוי ר"ק ויצאה בדיינים ולענין דינא שפיר קאמר ראובן בעל החזקה כי זבולון אפסיד אנפשיה כי לעולם קרקע בחזקת בעליה עומדת והיה לו לזבולון לעשות כמו שעשו האחרים שנטלו רשות מראובן וכיון שידוע שבית זו היתה מראובן ראובן יוציא את זבולון מביתו אם לא שיטעון זבולון שקנאה מיאודה ואז יועיל לו וזה אם יש לו שטר או שהחזיק ג' שנים ואומר אני קניתי מיאודה שקנאה וגם זה בשבועה וכמו שמבואר בגמ' ובפוסקים אך בנ"ד לא זה כפי הנר' ידוע לכל החזקה מראובן וגם זבולון מודה בזה אלא שתובע המעות מראובן באמרו אתה חיי' סכום מעות על בית זה שמשכנת אותו ליאודה והרי אני במקומו ומחזיק בו עד שיתן המעות. וא"כ נר' בעיני שזה נכנס בפורע חובו של חברו שכתב הריב"ה ח"מ סי' קכ"ה וז"ל הפורע חובו של חברו אין חברו צריך לשלם לו אפילו אם המלוה היה דוחקו לפרוע ולא עור אלא אפילו היה ללוה משכון ביד המלו' והלך זה ופרע למלו' ונטל המשכון צריך להחזיר ללוה וכפי דעת רש"י והרמב"ם דין זה נוהג בכל חוב ואע"ג שדעת ר"ת לא הוי אלא דוקא בפורע חוב אשתו מ"מ לענין הלכ' יש לפסוק כרש"י חדא שהר"יף והרי"בה מסכימי' כרש"י והם עמודי ההוראה וכפי מה שראיתי שהרא"ש הכי סבירא ליה אע"פי שבנו הרי"בה לא כתב כן ואמר שרוב הפוסקים הגדולים פוסקים שהדין כן ואפי' היו שקולים הוי ספק וקרקע בחזקת בעליה עומדת והדין עם ראובן ואיני רוצה להאריך ולומר שאפשר יאמר אומר שחזקת מטלטל לא היה שכן אני דן דהוי קרקע ויש לי טעם לומר כן כאשר כתבתי במקום אחר כ"ש הכא דיש עדים וראי' סוף דבר הדין דין אמת שחייב זבולון למסור הבית לראובן ויגבה מעותיו מיהוד'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |