שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/ריג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
החכם השלם כמה"ר שמואל ששון נר"ו אד"ש זאת להודיע כי פסקך בא אלינו והגיע עדינו וראיתי דבריך ואם כני' הם הדברים המוציא דבה הוא כסיל כי דבר תועה עלינו לאמר יצא מפינו מלים בלתי נאים חס לנו כי לא כן דרכנו אפי' היה הדין נותן כך כ"ש וק"ו במקום שאינו מן הדין והמוציא דיבה ראוי לעונש על זה אך אמנם אודיעך קושט דברי אמת בלי תוספת ובלי מגרעת כי הנה החכ' הזקן כה"ר יואל ברקי נר"ו אשר נתגדלנו בעיר הזאת ולמדנו יחד בישיבת החכמים קדושים אשר בארץ המה אשר היו בעיר הזאת בא אלי ערב שבת וחלה פני לעיין בדבריו על ענין דין זה ובאותו רגע לקחתי הקולמוס וכתבתי דברים אלו אות באות כאשר אעתיק והם אלו אברא שאין כל הזמנים שוים ולא כל האנשים שוים לנדות ולהתגרות ובעונותינו נתמעטו הלבבות גם הזמנים רעים וא"א להעמיד דיני תורה על תילם וכ"ש באלו הדברים כי אפשר שאפי' היה קורא אדם לחברו עבד בזמן הזה תלינן שמא אינו יודע מה כונת קריאת עבד שהרי השומע הזכרת ה' מחברו צריך לנדותו ואם לא נדהו הוא בעצמו בנדוי וכתב הסמ"ג בד"א במזיד אבל בשוגג שאינו יודע אם הוא אסור אין לנדותו כו' והביאו הטור ז"ל והשתא אם בכבוד ש"ש אנו אומרים כן עאכ"ו בכבוד ב"ו וא"כ כל שאפשר לתלות שלא ידע או שלא כיון לכך כמ"ש החכם נר"ו ויש לתלות שמכל הדברים די לנו מה שאמרו חכמים בפירוש שאפי' באותו לשון היה ראוי להקל בזמן הזה כ"ש בשנוי מה ושאר דברי החכם ברורים מ"מ ראוי לעולב לבקש מחילה מהנעל' ועוש' השלום יעשה שלום לנו ולכל ישראל כה אמר פלוני ע"כ כל דברי אשר כתבתי אז בעת והעונה ההיא ומ"מ ראיתי עתה שראיתי דבריך להרחיב הדבור לענין הדין ולקיים מה שאמרתי. כתב הרמב"ם ז"ל שלהי הלכו' שביעית וז"ל השומע הזכרת ה' מפי חבירו לשוא או שנשבע לפניו לשקר כו' הרי זה חייב לנדותו במה דברי' אמורי' כשהיה הנשבע הזה או המברך לבטלה מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אינו חייב לנדותו ואני אומר שאסור לנדותו לא ענש הכתו' שוגג אלא מזהירו ומתרה בו שמא יחזור עכ"ל וכבר אמרתי ק"ו ומה אם כו' אלא דהשת' הק"ו הוא יותר גדול בלי ערך דהשתא בדבר שהוא ידוע לתינוקות שאסור לישבע לשקר שהוא מקרא מלא ולא תשבעו בשמי וגומר עכ"ז כתב שאסור לנדותו אם לא שהתרו בו בדבר שאינו לא במקרא ולא במשנה פשיט' ופשיט' דעאכ"ו הוא שאסור לנדותו וזיל שאיל בכמה בני אדם שמברכים בכל יום ברוך שלא עשני עבד מה רוצה לומר עבד כ"ש בן אישקלאבא ועוד הכ"ד דברים שכתב הרמב"ם שמנדי' האדם עליהם אחד מהם הקורא לחבירו עבד ומהם המזכיר ש"ש לבטלה או לשבועה בדברי הבאי ואיך יעלה על הדעת שבקורא לחבירו עבד מנדין אותו אפי' שלא ידענו אם היה יודע מה איסור יש בדבר ובאזכרת ה' כו' אין מנדין דווקא שהתרו בו והתרו רוצה לומר שאנו מזהירים אותו לומר שאסור לדבר כך כו' ואם לא באו הדברים ברורים כ"כ לפי שסמכו על עקרי הדין שאין עונשים אלא המזיד ובמקום שיש ספק פשיט' שיש לנו להקל לא להחמיר לא כמו שכתבת ובקשת לעשות צדדים וצדי צדדים להפוך הדברים מקולא לחומרא כמו שאבאר בס"ד וקודם זה ראוי להודיע כי נדוי הוי דרבנן ואזלינן ביה לקולא וכמ"ש מהרי"ק שרש כ"ח וז"ל וכ"ש לדברי רב אלפס דס"ל דעיקר נדוי דרבנן הוא ומשום כך פס' לקולא כל הני בעיי דמנודה דריש פרק אלו מגלחין ע"כ ומעתה נבא לנ"ד כמה יש בזמן הספק נניח שקראו עבד ולא פירש עבד כנעני נר' ודאי דאינו חייב נדוי ח"ו שהרי פרש"י בגמ' בפ' דקדושין דקאמר בגמ' עד היכן גלגול שבועה אמר רב יהודה אמר רב השבע לי שאין עבדי אתה ופריך בגמ' ההוא שמותי משמתינן ליה דתנ' הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי ופרש"י הקורא לחבירו עבד עבד כנען יהא בנדוי מנדין אותו שמזלזל בישראל כ"כ אף הם יזלזלו בו ע"כ ואם היה הדבר שהקורא לחבירו עבד סתם בר נדוי למה לו לפרש"י להאריך לא היה לו לכתו' אלא הקורא לחבירו עבד יהא בנדוי מנדין אותו שמזלזל כל כך בישראל כיון דסתם עבד הוא כן אלא משום הכי אצטריך לפרש כן למעוטי דלא נימא שקראי עבד סתם דאי הכי לאו בר נדוי הוא אלא שפירש עבד כנעני אז הואיל וכל כך זלזל יזלזלו בו הא לאו הכי לאו ובנ"ד לא די שלא היה שקראו עבד אלא בן אישקלאבא שלא מצינו בתלמוד ולא בפוסקים דבר זה מבורר וכתבת מכח פלפולך כי היה זה העולב חייב נדוי והבאת ראיה מדגרסינן במגלה האי מאן דסנו שומעניה שרי לבזויי ליה בגי"מל ושי"ן זה הולך לשיטתך אבל ודאי כי אין משם ראיה שהמבזה את חברו וקראו בן שפחה סתם דהוי כקורא עבד אלא דהיינו כמו שפירש דבריו בן שפחה כנענית הא לאו הכי לאו כלום הוא והתם נמי שמבזין אותו בגימ"ל ושי"ן שר"ל גויה שפח' כמו שפי' היינו שנפר' ונאמר לו שהו' בן שפחה כנענית לא שנלמוד משם שבן שפחה סתם הוי שפחה כנענית אלא שהתלמוד קצר כמו שקצר בהקורא לחבירו עבד שצריך שיפרש כנעני ולא פירש התלמוד וא"כ אין עד בהך וראיה ולא די זה אלא שראי' דברי הרב ברורים כשמש ולקיים ולהעמי' סברתך ומחשבתך עלה על רוחך לומר שיוסף שכתב הרב ז"ל שהיה טועה בדבר זה את' עוש' חכם והטעו' לא היה אלא שהיה לו ליוסף לחשוב שאע"פי שבמקום אחר לשון שפחה ר"ל שפחה כנענית ממש בכאן היה ראוי ליוסף להכיר שאין הכונה כן כיון דאיכא אמדנא דמוכח שהם לא נתכונו לכך שא"כ היו מבזין לאביה' וא"כ השבטים היו טועים להוציא מפיהם דברים שהיו צריכים השומעי' להבינם מכח קושיא שאיך היו מבזי' לאביה' ולקה יוסף לפי שלא הבין עומק האמת אע"פ שמן הדין היה נר' כן בדבריו והם שהיו מוציאין דברים כפי משמעותן אסורים לא לקו ועברו על מ"ש התנא חכמי' הזהרו כו' ע"פי דרכך קרוב לומר על זה טוביא חטא זינגוד מנגד שבטים חטאו ויוסף לקה ועוד מה תאמר באבר מן החי שהרי הוכיח הרב ז"ל שלא היה עליהם עון אשר חטא כלל שהרי בפי' התירו לחתוך לכתחלה כזית בשר מבי' השחיטה ומולחו יפה כו' וכך היו הם עושים ויוסף טעה בדין ממש ואמר שהיו אוכלים אבר מן החי וכי האי גוונא בעריו' כלל הדברים שרצית לעייל פילא בקופה דמחטא לדון לכף חובה מה שהזהיר התנא להפך והוי דן לכל האדם לכף זכות ועוד ע"פי דרכך למה העלית לאי' הזה לשמים להפילו משם לארץ היה לך לומר זה העני שגג שרא' שהכתוב קרא לאמו' דן ונפתלי גד ואשר שפחות כמ"ש ותגשן השפחות והוא חשב ג"כ זה שלא היה אלא פחיתות בעלמא לא כמו שאתה חושב ששפחה ר"ל שפחה כנענית כי קרא הטעתו שהרי בדבר שהוא עיקר העיקרים ויסוד היסודות כתב הראב"ד כמה גדולים וטובים ממנו פי' וזה כי טועים בפשוטי הכתובים כ"ש וק"ו בדברים כאלה ומזה תראה כי מה שכתבת אח"כ כי לא יסבול פי' שהיתה שפחה מקודם דא"כ הקורא לחבירו עבד למה מנדין אותו יפרש דבריו גם זה הוא לפי שיטתך שאת' חושב כי מי שקורא לחברו עבד סתם שמנדין אותו ואינו כן ח"ו שהרי אפשר שקורא אותו עבד עברי שנקרא עבד וא"כ איך ינדו אותו אלא שמה שאמרו הקורא לחבירו עבד מנדין אותו היינו עבד כנעני וכדפרש"י הא לאו הכי אין מנדין אותו @77[ואח' כמה ימי' מצאתי בתשו' ה"ר יעקו' סי' כ"ח שהביאו ראיה בכיוצא בזה תשובת אביגדור דכתב דהיכא דקורא חבירו אתה פסול יכול לתרץ דבוריה פסול מחמת קורבה קאמינא או בן הזונה יכול לומר פונדקי קאמינא ת"ל י"ת כיוונתי לדע' גדולי' ונתבררו כל דברי]@88 וכתבת בזה שהאיש הזה מנודה כיון שנידהו בעל ריבו ואפי' הוא עם הארץ כיון שהוא מהכ"ד דברים שב"ד מנדין כו' דבריך אלה נר' לע"ד שיצאו מפיך בלי השקפה כלל שא"כ לפי דבריך ע"כ הכ"ד דברים אפי' קטן שבישראל יכו' לנדות ונדויו יהיה נדוי לכל ישראל וא"כ מה זה שכתב הרמב"ם אהא דמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב כו' עד בד"א במי שנידוהו שביז' ת"ח כו' והרי המבזה ת"ח הוי מהכ"ד דברים שמנדין את האדם והיא הראשונה שמנה הרב וכפי דבריך אין הבנה לדברי הרמב"ם שהמבזה ת"ח קטן שבישראל יכול לנדותו והמנודה יהיה מנודה לכל ישראל כיון שמנאם מהכ"ד דברים שמנדין את האדם עליהם ומצד אחר כתב בד"א כו' אלא ודאי מ"ש הרב אבל מי שנדוהו על שאר דברים שחייבים עליהם אפי' קטן כו' היינו מילי דשמיא שעובר על דבר איסור וכ"כ מההררי"ק נר"ו על דברי הריב"ה שכתב בי"ד וז"ל ואם נדה התלמיד על דבר איסור וכתב מהררי"ק ז"ל על זה כ"כ הרמב"ם בפ"ז מה' ת"ת כו' עד ונר' לומר כן בפ' ואלו מגלחין דשפחתו של בית ר' כו' והת' לא מפני חכמתה אלא מפני שנידת על דבר איסור הוא מנודה לרב וכן כל מי שנדה על דבר איסור ע"כ:
הרי שאין הדברי' כמו שעלה בדעתך שהיו בלי השקפה כלל אלא כמו שכתבתי דוקא על דבר איסור יכול קטן שבישראל לנדות והמנודה הוא מנודה לכל ישראל אבל בקטטות ומריבות שבין אדם לחבירו ובא א' ונדה את חבירו על שבזה אותו אפי' שהוא חייב נדוי בנ"ד אינו מנוד' לאחרים שהרי המבזה ת"ח שנדה למי שביזהו אינו מנודה לשאר כמו שהוכחנו בפי' וכ"ש בדבר שאינו ברור אדרבא כפי הדין אינו חייב נדוי מן הטעמים שכתבתי וע"ז כתבת בסו' דבריך וז"ל ואף אם ימצא חולק ע"ז לענין שלא ינדו אותו ב"ד על הספק מ"מ בנ"ד שכבר נדהו בעל דינו יש לחוש לדבריו להצריכו התרה כו' אין ספק שצדקו דברי חז"ל שעבירה גוררת עבירה ומכשול א' מביא מכשולים רבים והרי לך מ"ש מהרר"י קולון בתשו' אשר ממנה הבאת ראיה לדבריך וז"ל וגם יש להביא ראיה מדברי רבנו מאיר דאם פשע הרב ונדה בענין שהיה לו לחוש שמא אין חייב נדוי שאם אומר התלמיד אדרבה דנדוייו נדוי ע"כ וראה כמה דחוקי' דבריך מאלו שהרי בשביל שהרב נדה בדבר שיש לחוש שמא אין חייב נדוי אם אומר התלמיד אדרב' הוי נדוייו נדוי שהוא גוזמא לכאור' ואתה כותב שאפי' שנד' עם הארץ על הספק שיש לחוש לדבריו ודאי שיש לחוש לדבריו כי כיון שנדה שלא כדין ממילא המנדה הוי מנודה שהמנדה מי שאינו חייב נדוי הוא מהכ"ד שמנדין אותו וכתב מהררי"ק בתשו' הנז' וז"ל אלא דס"ל דמהר"ם דהמנדה מי שאינו חייב נדוי דב"ד חייב לנדותו אם לא נדהו הב' רק שיגלה המנודה את דעתו שהוא מקפיד כו' ע"ש וה' יודע כי הייתי מאריך הרבה אלא שאין לי פנאי וגם כי הדבר נתעב אלי שינדה אדם לחבירו בלא דעת על דברי ריבות וקטטות אשר בניהם ומי יודע אם אח' אמר כנגדו דברים יותר חמרוי' או קשים שאין אדם יכול לעצור ברוחו ואינו נתפס בצערו וכמו שיכולני להביא ראיות ע"ז אלא שרצוני לתת קנצי למילי ואת' שלו' ובקש שלום ורדפהו נאם הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |