שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ה"ר פלוני קרה לו מקרי בלתי טהור שאח' מבניו יצא ממחיצתו והחליף דתו פה שאלוניקי וארח לחברה עם פועלי או' והוליכוהו עמהם והגיעו העיד מוניסטריו ושם אנשי חסד עלה בדעתם להוציאו מידם כי שמעו דברים מן הנער שהיה נראה כונתו טובה לשוב אל אביו והחביאוהו כמו ג' ימים עד שהוצרכו להוציא סך מעות והעלו חרס בידם כי נשאר הנער עם האדון שלקח הנער לעצמו לרע לו ועתה האנשים אשר הוציאו הסך ההוא שואלים מפ' אבי הנער הנז' הסך שהוציאו בעד הצל' הנער כי לטובתו וטובת בנו נתכוונו ועתה שואל אבי הנער אם הוא חייב לפרוע הסך ההוא אם בדיני אדם או בדיני שמים:
תשובה
הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא שאין אבי הנער חייב לא בדיני אדם ולא בדיני שמים אפי' שוה פרוט' אם לא שכר טרחו כפועל ואעפ"י שאין זה צריך לפנים ואין צריך ראיה מ"מ להפיס דעת השואל ראיתי לכתוב הדין בטעמו תנן בפ' הגוזל ומאכיל זה בא בחביתו של יין וזה בכדו של דבש נסדקה חבי' של דבש ושפך זה את יינו והציל של חברו אין לו אלא שכרו ואם אמר הרי אני מציל את שלך ואתה נותן את שלי חייב ליתן לו ובגמ' בעא מיניה רבא מרבי ירד להציל ולא הציל מהו א"ל זו שאלה היא אין לו אלא שכרו ע"כ הרי שאפי' במקום שאין אדם חייב להפסיד ממונו כדי להציל ממון חברו והפסיד ממונו כדי להציל חבירו אם לא הציל אין לו אלא שכרו: וכן כתב הרי"ף וכל הפוסקים ז"ל והדברים ק"ו אם במקום שאין חייב להפסיד ממונו כדי להציל של חברו אם לא הציל אעפ"י שהפסיד מצד הטורח שטרח להציל של חברו אין הלה חייב לשלם לו את שלו ואפי' ירד ברשות הבעל או ברשות ב"ד עכ"ז כיון שלא הציל אין לו אלא שכרו מקום שאדם חייב להציל את חברו בין בגופו בין בממונו עאכ"ו שאם הוציא ולא הציל שאינו חייב לשלם ומנין אתה אומר כן שחייב אדם להציל את חברו בין בגופו בין בממונו דתניא בפ' בן סורר ומורה תניא מנין לרואה את חברו שטובע בנהר או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להצילו בנפשו תלמוד לומר לא תעמוד על דם רעך ולא מבעיא אצוליה בנפשיה שהוא חייב אלא מטרח ואגיר אגוריה נמי חייב ופירש הנ"י ל"ת כו' פירוש חזור על כל הצדדין שלא יאבד דם רעך אפי' לטרוח ולשכור שכירים להציל ואם להציל דם חברו חייב לטרוח בין בגופו בין בממונו להצילו להציל נפשו מני שחת עאכ"ו שחייב וא"כ כיון שמצינו שבמקום שאינו חייב להציל אם טרח והוציא כדי להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו במקום שהחוב מוטל עליו להציל ועובר עליו אם לא טור' להציל שנמצא שמה שטורח ומוציא אינו טורח בשביל חברו לבד אלא בשביל עצמו ג"כ להציל עצמו לצאת מידי חובו שחייב לו יתברך ולא עוד אלא ששכרו גדול עד מאד וכתב בירושלמי שאפילו להכניס עצמו בספק סכנה חייב אם לא הציל פשי' ופשי' שאין לו אלא שכרו: וכי תימא א"כ לדברי אפי' הציל כיון שטורח גם להציל עצמו כנז' מ"מ כתבתי כן אע"פ שכפי הנר' כן היה הדעת נותן מ"מ כיון שכתב הרא"ש שאם יש לו חייב וז"ל והנצול חייב לפרוע למציל מה שהוציא שאין אדם מחוייב להציל נפש חברו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול מ"מ למדנו דדוק' הנצול הא אם לא נצול אינו חייב וכל זה כתבתי לרווחא דמלתא לפי שכל זה היה צריך כדי לפטור את הנע' אם היה נצול שהיינו אומרים אם היה לו ממון היה חייב ליתן למצילו מה שהוצי' ואם לא היה לו באותה שעה הי' פטור וכהא דתנן פ"ה דפאה בעל הבית שהיה עובר ממקום למקום וצריך ליטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני יטול וכשיחזור לביתו ישלם דברי ר' אליעזר וחכמים אומ' עני היה באותה שעה וידוע שההלכה כחכמים וכ"כ הטור י"ד סי' רנ"ג וז"ל בע"ה ההולך ממקום למקום ותמו לו מעות בדרך ואין לו מה יאכל מותר לו ליקח מן הצדקה וכשיגיע לביתו אין צריך לשלם דבשעה שהוא לקח עני היה והוה ליה כעני שהעשיר שאין צריך להחזיר מה שלקח ע"כ וא"כ הגע עצמך שזה הנער היה לו משלו ובאים אלו האנשים לתבעו לפי שהשתדלו להצילו פשי' שאפי' הוא הי' פטור כיון שלא הצילוהו כ"ש אביו ואע"ג דכתב המרדכי בשם מהר"ם שהאב חייב לפדות את הבן אי אית ליה לאב ולית לי' לבן דלאו כל הימנו שיעשיר עצמו ויפיל בנו על הצבור ולא יהיה אלא אחר ואחר קרוב קרוב קודם אפ"ה היה אפשר לומר דדוק' קודם שפדאוהו אבל אחר שפדאוהו אפשר אפי' מהר"ם לא יאמר שהמציל מוצי' מן האב ומ"מ כבר כתבתי דלכ"ע אינו חייב אלא כאשר נצול אבל כל שלא נצול אפי' השבוי עצמו פטור לכ"ע זאת ועוד אחרת שהרי כתב הרמב"ם בפ"ז מה' מתנות עניי' שבוי שנשתמד אפי' למצוה כגון שהיה אוכל נבלות להכעיס אסור לפדותו וכתב הריב"ה י"ד וז"ל כתב הר' אליעזר עני העובר על אחת מכל המצו' אינו בכלל וחי אחיך ואין חייבים ליתן לו צדקה עד שידעו ששב בתשו' ע"כ וא"כ שזה שהיה בעונות משומד לכל התורה כלה לא אביו ולא הם היו חייבים לפדותו עד שיהיה גלוי וידוע בודאי ששב בתשו' שלמה וא"כ הניחו מעותיהם על קרן הצבי שמי גלה להם שלא עשו קנוני' בין התוגרים והוא או מנין ידעו שודאי כונתו לשמים שמא היה רוצה לצאת מיד האדונים ההם אמנם דעתו לעמו' בהפכתו ועוד מה היה להם להחביאו אלא לשא' ולתת עמהם אם היה חייב להם יפרעו ואם לא היה חייב להם מה כח היה להם לכופו ולעמוד עמה' הלא לא היה שבוי ופשי' שבדין היה יכול לצאת מידם אלא שטעו כמה טעיו' סוף דבר שהדין פשוט מכל הצדדין שה"ר פ' אבי הנער אינו חייב לא בדיני אדם ולא בדיני שמים הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |