שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן בהיותו חוץ לעיר הגיע עת פקודת אמו ובעת פטירת' צותה שלא בפניו ישא ויוליכו עצמותיה להקבר בא"י תוב"ב והנה בנה ר' הנז' ברצונו היה רוצה לקיים מצות אמו אלא שהעומדי' לפניו ככותל מיקרי וילדי הזמן סכנת הדרכי' בים וביבשה מינים ממינים שונים גם מפאת המלכות אשר אנו משועבדים אליהם שאם ירגישו בדבר יש סכנה לחיים ולמתים על כן שאל השואל איזה דרך ישכון אור:
תשובה
קודם מענה לשוני לפסוק למעשה הנלע"ד אמרתי בהגיוני ראוי לעשות ג' חקירות ועליהן תטוף מלתי כדת מה לעשות לע"ד וזה החלי אחד מהמצוה הזאת ומה טעם יש ואף על פי שלכאורה נראה דבר ברו' מ"מ למען יהיה דבר דבור על אופניו ראיתי לבאר וב' אם שייך במצות הנפטרת בדבר כזה מצוה לקיים דברי המת וכופין עליה וכמו שכופין בשאר מקומות שאמרו ז"ל מצוה לקיים דברי המת כמו שנבאר בס"ד ג' אם יש לחלק בענין זה בין זמן התלמוד לזמננו זה וכל זה בקיצור מופל' ואען ואומר לענין החלק הא' כי ידוע לכל כמה גדלה מעל' המקום א"י תוב"ב וכמה חבבו אותה אבותינו הקדושי' ומזה אין צריך להאריך דזיל קרי בי רב הוא אלא שעכ"ז אע"פ שישיבת א"י היה זכות גדול עד מאד עד שאמרו ז"ל שקולה ישיבת א"י ככל המצות מ"מ בענין הקבורה שם אחר צאת הנשמה מן הגוף חוצה לארץ נפל מחלוקת רב בין חז"ל ולדעתי יש בזה ד' סברות ודעות מחולפו' כמו שאבאר בע"ה גרסינן בירושלמי דמסכת כלאים ר' אבהו בר זמינ' ור' חמ' בר חנינא ח"א מת שם ונקבר שם יש בידו ב' מת כאן ונקבר שם יש בידו א' וחרנ' א' קבורה של כאן מכפרת על מיתה של הלן הנה שהראשון סביר' ליה שכשמת ונקבר שם זכה לשתי מעלות ואם לא אלא שמת חוצה לארץ ונקבר שם בא"י אין בידו אלא מעלה אחת והשני נראה דס"ל דעיקר הכל תלוי בקבורה שם שכיון שנקבר שם עולה לו בשביל המיתה נמצינו למדין שהסכמת כת זו מהחכמי' ס"ל שאפי' שמת חוצה לארץ זכות גדול ליקבר בא"י דהא לא פליגי אלא בפחות ויתר אבל זכות מיהא הוי לכ"ע:
עוד יש שם כת אחרת מן החכמים חולקים בדבר הזה והוא דגרסינן תו התם רבי ברקוריא ור' אלעזר הוו מטיילין באיצטדין ראו ארונות שהן באות מח"ל לארץ א"ר ברקוריא לר' אלעזר מה הועילו אלו אני קורא עליהם נחלתי שמתם לתועבה בחייהם ותבואו ותטמאו את ארצי במיתת' א"ל כיון שהם מגיעין לא"י ואם נוטלין גוש עפר ומניחין על ארונו מתכפרין דכתיב וכפר אדמתו עמו הרי לך מחלוקת שני ודעת ג' יש כאן שבין לר' אלעזר ובין הכת הא' הנ"ל אין מחלוקת אלא שר' אלעזר מסכים עם אחד מהם אבל ר' ברקורי' ס"ל הפך הג' שלא די שאין זכות בקבורת הגוף בא"י כאשר יצאה הנשמה בח"ל אלא שאדרב' יש חובה וקורא עליהם ותטמאו כיון שלא באו בחיים:
עוד נראה בעיני יש שם דעת ד' דגרסינן התם עולא נחותא הוה פי' שהיה בא"י וירד לבבל אידמיך תמן שרי בכי א"ל מה לך בכי אנן מסקין לך א"ל ומה הניא ובא מוכר מרגליתי גו ארעא מסאב' לא דמי הפולט' בחיק אמו לפלטה בחיק נכרי הרי לך סברה ד' והן ארבעה סברות שניין דא מן דא א' שקבורת הגוף בארץ אפילו שיצא הנשמה ח"ל מועיל כאלו מת ונקבר שם ב' שאמת שהיא מעלה אבל אינה כ"כ ויש הבדל ביניהם ג' שאין הנאה כלל כנראה מדברי עולא ד' שיש בזה גריעות וחובה עד שהיה אפשר לומר שקבורת הגוף בארץ ביציאת הנשמ' חוצה לארץ דאין ולא ורפיא בידן עד שכמעט היינו יכולי' לומר בכיוצא בזה שב ואל תעשה שאני שהוא כלל גדול שהרי אנו רואים שחז"ל סמכו על זאת הסברה ועקרו מצוה מן התורה כמו תקיעת שופר בר"ה שחל בשב' ונטיל' לולב כשחל יום א' של חג בשבת ומה שיש להקשות על סברא זו מצואת יעקב אע"ה לעלות עצמותיו ולא הוא לבד אלא עצמות יוסף ולפי המדרש שהביא רש"י בפרשה אף כל עצמות השבטים ע"ה העלו היה אפשר להשיב שיעקב אע"ה היה ע"פ הדבור שאמר לו אעלך וכן הוא וכיוצא בו גופם טהור עד שמצינו שאז"ל במסכ' סוטה יום שמת רבי בטלה כהונה ואפשר היה שהטעם הוא לפי שגופו טהור גם כי יש מפרשים שהטעם מפני שהוא כמת מצוה מ"מ כבר היה אפשר לומר גם טעם זה אלא שכל זה דחוי אחר שראינו הפוסקים אחרונים דחו כל זה שהרי כתב הטו' י"ד סי' שס"ב וז"ל אסור לפנות המת או העצמות ממקום כו' עד ואפי' לעשות לו קבר מכובד מזה אסור אבל לכפרה שלו או לכבודו כגון להעלותו לא"י או לקברו בקבר אבותי' מותר עכ"ל וכ"כ רבנו ירוחם נתיב פ"ח מ"א וז"ל וקבר ידוע אסור לפנותו כתוב בירושלמי דוקא ממכובד למכובד או מבזוי למכובד אבל לקוברו אצל אבותיו מותר וכן הדין לקוברו בא"י וכ"נ בהגה באשרי בפסקיו במסכת מ"ק מכל זה נראה בודאי שהם ז"ל הסכימו להלכה למעשה שזכות הוא למת להוליך עצמותיו מח"ל לארץ והטעם שראו כי בתלמוד שלנו לא הוזכרו בפ' שני דייני גזרות כי אם הב' סברות למעליותא דגרסינן התם אמר רב ענן כל הקבור בא"י כאלו קבור תחת המזבח נאמר כאן וכפר אדמתו ונאמר להלן מזבח אדמה משמע דלא קפיד רק על הקבורה לבד אפי' שמת ח"ל עוד מאמר ר' אלעזר שאמר על עולא עולא על אדמה טמאה תמות אמרו לו ארונו בא אמר לה' אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה משמע דדוקא הוא שאינו דומה אבל מ"מ מעלה וזכות יש אע"פ שאינו כ"כ כמו המת בארץ וכמו שנראה בפירוש מדבריו שהבאתי למעלה מן הירושלמי וא"כ אין ספק שראוי לפסו' הלכה למעשה כתלמוד דידן דהוי בתרא וכמו שכתבו הפסקנים בהרבה מקומות וא"כ ודאי שיש לנו לומר שאפי' המת בח"ל זכות ומעלה יש לו ליקבר גופו או עצמותיו בארץ ודי בזה לחקירה הראשונה ומעתה אבא אל החקיר' השנית בקצרה ואומר אני כי ענין זה ממצוה לקיים דברי המת עיקרו בא בפ' מציאת האשה בכתובות דאמרינן בגמ' הא ק"ל הלכה כר"מ דאמר מלד"ה וכן בגיטין בשלהי פ"ק וכן הלכה פסוקא אלא שנפל מחלוקת בין הפוסקים ז"ל יש מהם אומרים דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת אלא בדבר שהושלש ביד המצוה מתחלה לכך וכן דעת הרבה מהגדו' וכ"כ הטור ח"מ סתם מבלי מחלוקת ואחרים אמרו מצוה לקיים דברי המת לעולם אפי' בדבר שלא הושלש מתחלה בידו לכך אבל אמרו שצריך לצוות ליורשים ולמי שספק בידו לעשות וקבל עליו או שתק בכה"ג הוא דאמרינן מצו' לקיים דברי המת אבל כל שלא צוה לאלו בפניה' אין בו משום מצוה לקיים דברי המת וכתב על זה הריטב"א שהם דברים של טעם ובהיות צואת הש"מ או אפי' של בריא עשויה כתקנה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כופין על המצו' לקיים מה שצוה אליו המת כמו שהוכיחו מההיא דגיטין פ' השולח דגרסינן התם א"ר יוחנן מי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי קורת רוח עשת לי יעשה לה קור' רוח כופין את היורשים כו' מצוה לקיים דברי המת וליכ' פלוגת' כאשר מצות המצוה מבוארת עוד הריב"ש ז"ל בתשו' הרחיב הדבור בסי ר"ץ והכריח כדברי הפוסקים דס"ל דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשמוסר ממון ביד שליש לכך וכתב שרוב האחרונים מסכימים לכך ויישב מה שנראה לכאורה קשה מההיא דנחת רוח דשפחה שנר' דאין שם מסירה וא"כ למה כופין ותירץ דכיון דשפח' היא זכו בה שמים וה"ל כמוסר ביד שליש למדתי מכל זה דבנדון שלנו לא שייך למימר מצוה לקיים דברי המת לשום א' מן הסברו' אשר זכרתי אלא שעדין נראה לומר דהא דלא שייך לומר מצוה לקיים דברי המת היינו להיות תמו' לכוף עליה @77[עיין בח"מ סי' רנ"ב הביא ב"י תשובה מר"ש בן צמח ז"ל]@88 אבל מ"מ נר' דמצוה בעלמא מיהו הוי וכ"נ קצת מדברי הרשב"א בתשובה ואע"ג שדעתו נוטה לדעת ר"ת שאין לו' מצוה לקיים דברי המת לשכופין עליה אלא כשהושלש הדבר ביד שליש מתחל' לכך כמ"ש הריב"ש ז"ל בתשובה הנז' עם כל זה כאן בתשו' סי' שס"ט כתב על ר' שצוה בשעת פטירתו שישאו אותו לקבור על מקום קברות אבותיו ונתעכב הדבר לסבה כנז' שם ושאלו אליו אם מותר לטלטלו ממקומו אפי' לישא אותו אצל אבותיו כמו שצוה אם לא והשיב שמותר לטלטלו ובסוף דבריו כתב וז"ל וכ"ש בנדון שלנו שצוה לפני מותו ושנקבר ע"ד לפנותו שהוא מות' ומצוה על בניו לקיי' דבריו וקצת נר שלא צוה ממש לבניו אלא שצוה כך שישאו כו' ומ"ה פסק שמצוה על בניו לקיים ומ"מ למדנו גם כן שאינו כ"כ חיו' דאל"כ היה לו לו' חייבים או כופין לבניו לקיים דבריו רק אמר מצוה שר"ל מצוה הוי חייוב לא הוי כך נ"ל ברור ודי בזה לחקירה השנית ומעתה נבא אל הג' והוא את"ל שיש חיוב בדבר אם יש לחלק בין זמן התלמוד לזמננו זה שנינו בכתובות פ' שני דייני גזרות הכל מעלין לא"י ואין הכל מוציאין כו' ובברייתא הוא אומר לעלות והיא אומרת שלח לעלות כופין אותה לעלות ואם לאו תצא בלא כתו' היא אומרת לעלות והוא אומר שלא לעלות כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא ויתן כתובה ע"כ בגמרא וכתבו התוס' וז"ל הוא אומר לעלות וכו' אינו נוהג בזמן הזה דאיכא סכנת דרכים ע"כ ואחר שכתבתי אלו הג' החקורות בקצור כל האפשר אומר כי מן החקירה הא' למדנו כי ענין הולכת העצמות היבשות מח"ל לא"י אפי' לדעת התלמוד שלנו אין המעלה כ"כ מבואר לפי דע' האומ' אינו דומה קולטתו מחיי' לקולטתו לאחר מיתה ולדעת ר' ברקוריא שבא בירושלמי כנז' שם אינו די שאין זכות אלא שיש חובה בדבר ואע"ג שהפוסקים האחרונים מסכימים שהוא זכות כנז' מ"מ אין אנו נצולים מחולשת המעלה הזאת ומן החקירה השנית למדנו חולשת המצוה המוטלת על הבן שאין במצוה הזאת כ"כ חיוב כמו בשאר מקומות שאמרו מצוה לקיים דברי המת ומה גם עתה אם נרצה לומר שתשובות הרשב"א ז"ל הנ"ל מדבר כשצוה האב הדבר לבנו אבל אם לא כן אפשר דאפי' שום מצוה אינה מוטלת עליו ומ"מ עכ"פ אין כאן רק מצוה קלה ומן החקירה הג' למדנו שאפי' במצוה גדולה עד מאד שהיא עליית א"י בחיים שהישיבה שם שקולה כנגד כל המצות ולא עוד אלא שאמרו שאם היא רוצ' לעלות והוא אינו רוצה שכופין אותו ואם לאו יוציא ויתן כתובה ואע"ג דקיימא לן שגט מעושה אינו גט כי האשה מתגרש בע"כ והאיש אינו מגרש אלא לרצונו ועל דבר זה אמרו יוציא ומספיק כח המצוה מעליית א"י לכוף אותו וליתן כתובה ולפי דעת הרי"ף ז"ל ורש"י כופין אפי' בשוטין כמ"ש הטור א"ה בשמם ואפי' לדעת ר"א דלא ס"ל דכופין בשוטין אלא באותם ששנינו אלו שכופין כו' מ"מ קרינן ליה עבריינא ועוד שאני מסופק בזה דאפשר דכיון שאמרו כופין לעלות כו' אפשר דמלת כופין חוזר גם כן להא דיוציא וכו' ומ"מ אין כאן מקו' חקיר' זאת סוף דבר כי אין ספק כי המצוה גדולה עד מאד ועם כל זה מספק טעם סכנת דרכים לבטלה ולו' שאין כופין לא לה ולא לו ושאין נוהג בזמן הזה כמ"ש התוס' ז"ל אשר מימיהם אנו שותין תמיד עאכ"ו שיספיק לנדון שלנו טעם הסכנות לחיים ולמתים לעמוד בשב ואל תעשה ואע"ג שלבי הומה לי בדברי התוס' ז"ל לפי שלא ראיתי לאחרונים מי שהביא דבריהם כמו הרא"ש ז"ל ולא בנו הטור ז"ל ולא רי"ו ז"ל עד שיוכל אומר לו' שהם אינם מסכימים לדעת התוספות מ"מ אני אומר שאפי' נרצה לומר דודאי האחרונים פליגי עליהם דתו' ז"ל מ"מ בנ"ד ודאי יודו דעד כאן לא פליגי אלא במצות עליית א"י בחיים שהיא מצוה רבתי כנז' ובאה במשנה סתם ובבריית' בלי מחלוק' אבל בנדון שלנו שיש בו מן החולשה כנז' ודאי יורו שיספיק טעם הסכנה לו' שב ואל תעשה וזה נ"ל דבר ברור לע"ד עוד נ"ל קצת ראיה לדבר מ"ש הר' תרומת הדשן ז"ל בתשובותיו סי' רפ"ד וז"ל א' מעבדי המושל הכניס סוסים לבית הקברוח לרעותם שם ב"כ של הקהל מי חייבים להוציא שחדים כדי למחות בידו או לאו ע"כ והשיב וז"ל האם יש בידם למחות ע"י שחדים מעטים וגם שלא יצטרכו לירא שיגרום להם עבד המושל רשע ותקלה במקו' אחר ודאי צריכים לטרוח כדי למחות בידו משום כבודם של מתים אבל אם חוששי' הרבה לרשע או תקלה או שהיו צריכים להוציא הוצאות מרובות נראה דלא מחייבי בהכי עכ"ל למדתי מדבריו שאפי' במקום מצות שראוי לטרוח עליה הרבה משום כבוד המתים אפ"ה אם יש לחוש אם ימשך תקלה אין צריך וא"כ כ"ש בנ"ד שיספיק טעם חשש הסכנה לחיים ולמתים לעמוד בשו"ת ובפרט בטלטולא דאיתתא דקשה בהא מלתא מטלטול' דגברא ועל דא ודאי נאמ' כל כבוד' בת מל' פנימ' וכן אמרו ז"ל לענין כז' ותמת מרים ותקב' שם תכף למיתה קבורה וע"כ אני או' דאנן סהדי דאלו הות ידעה כל הדברי' שאמרנו לא הוה מצוה שוב מצאתי בספר מהרר"י קארו ז"ל תשובת ה"ר שלמה בן צמח ז"ל לשון זה דדבר פשוט הוא דכופין לעלות לא"י היינו בדאפשר בלא סכנה דאי איכא סכנה אסור לסכן עצמו הלכך בזמן הזה בארצות הללו כל שהוא מסוף המ"ע עד נוא אמון אין כופין ומנוא אמון ולמעלה כופין לעלות דרך יבשה וגם דרך ים בימות החמה אם אין שם לסטים ע"כ שמחתי בראותי כי לדעתי דברים אלו של הרב זה מספיקים להשלים לכונתו והדברים ק"ו ומה אם לעלות לא"י שהדין פשוט לכוף ולהוציא לא די שכ' שאין כופין אלא שאסור לסכן עצמו כדי לעלות עאכ"ו בנ"ש הרי שיש כמה מיני סכנה ועוד טלטולא דאיתתא כנז' שאין ספק דשב ואל תעשה שאני הנלע"ד כתבתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |