שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/רב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אחים העומדים בתוך שנת אמם נ"ע אחר ל' ויותר ואחד מהם נושא אשה ודרכם לאכול יחד רוב הימים שואלים אם יכולים לאכול בתוך ימי החופה בבית החופה עם החתן ואם ת"ל דאסירי אם אירע הדבר באחד מן הרגלים אם יש התר משום דברגל ליכא אבלו':
תשובה
קודם כל דבר יש לדעת כי בענין האבלות יש בו כמה מדרגות א' יום א' שנפל בו מחלוקת אם הוא דאורייתא אם לאו ואפי' לדברי האומרים שהוא דרבנן נמי כשאר יומי מ"מ לכ"ע חמיר טפי משאר יומי שהרי אסור בתפילין משא"כ בשאר הימים עוד מדרגה אחרת השלשה ימים הראשוני' דחמירי משאר יומי לענין שאלת שלום ולענין מלאכה כמו שברור זה בגמ' פ' ואלו מגלחין משנת הקובר את מתו ג' ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזרת ז' ופרש"י הואיל ועיקר אבלות אינו אלא ג' ימים ע"כ ובפו' עוד מדרגה ג' הד' ימים האחרים שאסור בכמה דברים מה שאין כן מז' ואילך שאע"פ שדין אבלו' נוהג כל ל' יום לענין גיהוץ ותספורת ולענין שמחה מ"מ קילא טובא מז' ימים מדרגה ד' היא י"ב חדשים לאב ולאם שאפי' שנוהג בהם קצת אבלות מ"מ פשיטא דלא חמירי כל' יום ולא מבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל שכתב בפי' דלאחר ל' יום מותר בגיהוץ אפי' לדעת החולקים דסברי דגם אחר ל' אסור בגיהוץ כמו בתספורת מ"מ פשיטא דלכ"ע קילי י"ב חדשים מל' יום שהרי כל ל' אסור ליש' אשה או ליארס ולאחר ל' מותר אפי' על אביו ועל אמו ואין צריך להאריך כי הם דברים ברורים אחר הודיע ה' לנו את כל זאת אומר שלע"ד דמותרים הם האחים ליכנס לחופה ולאכול עם החתן ונר' ראיה מהא דכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו דהלכות סוכה דז"ל חתן וכל שושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל ח' ימי המשתה וכן דעת הרי"ף ז"ל שהבי' מימר' דרבי אב' בר זבד' ואע"פ שהרא"ש ז"ל לא ס"ל הכי מ"מ נר' דהכי נהוג עלמא שהרי מהררי"ק ז"ל בתשובה שרש קע"ט כתב וז"ל ועל ברית מילה שנארעה תוך חג הסוכות ויש שהיו רוצים לדמות האכילה שעושים מפירות אצל היולדת לסעודת חתן שהותרה חוץ לסוכה כו' עד דשאני התם שהי' מצוה גדולה לשמח חתן וכלה ונקראת סעודת מצוה בכל מקום נר' דפשיטא ליה לשואל ולמשיב דסעודת חתן מותרת חוץ לסוכה ופריך בגמ' וליעבדו חופה בסוכה ותירץ רב משום צער חתן וכתב הרב מגיד משנה בשם רש"י ז"ל וז"ל פרש"י שהו' מצטער דלא מצו עיילי כל בני חופה בסוכה ע"כ. ומדברי הרא"ש ז"ל נראה טעמא אחרינא דאי לא חדו בני חופה בהדי חתן מצטערים היו ונראה שהרא"ש ז"ל לא הוה גריס במלתיה דרבא צער חתן אלא צער לבד אי נמי אפשר לומר דצער חתן היינו צערם שידוע שהחתן מצטער כאשר הם אינם נכנסים שם עמו ובצערו יהיה להם צער וא"כ נר' בעיני דמצינו למדין בנ"ד דמותרים האחים דאין לך שושבינין ובני החופה גדולים מהם והדברים ק"ו ומה מצות סוכה דאורייתא דחינן כי היכי דלא ליצטער חתן לפרש"י כפי דעת המ"מ או כי היכי דלא ליצטערו אינהו אבלות י"ב חדש דהוי קל שבקלים עאכ"ו וא"כ מ"ש באבל רבתי על כל המתים אסור לילך לבית המשתה עד לאחר ל' יום ולאביו ואמו כל י"ב חדש ואם היה חבורה לשם מצוה כגון קדוש החדש מותר מיד אפי' את"ל דהוי פי' כהרמב"ן והרשב"א והרא"ש ז"ל והנמשכים אחריהם דדוקא נקט מצוה זאת אבל הכניסה והאכילה לנשואין לא היינו דווקא לאנשים שאינם מבני החופה אבל האנשים שהם בני החופה נראה בעיני דפשיטא דשרי לכ"ע כ"ש דאיכא דס"ל שאפי' תוך ל' יום מותר לאכול בסעודת חתן וכלה אפי' כל איניש דעלמא וא"כ די לנו שנחמיר באיניש דעלמא כהרמב"ן והרא"ש ז"ל אבל באנשי החופה הקרובים אל החתן ואל הכלה מותרים די"ט שלהם הוא ואין להם להצטער וליתן צער לחתן כ"נ בעיני ומשיא יתום או יתומה איצטריך להראב"ד ז"ל לתת טעם להתיר מפני שאם לא יאכל שם יתבטל המעשה מפני שהוא איש נכרי ואינה קרוב לא לחתן ולא לכלה עוד נראה בעיני להביא ראיה ממה שמצינו בט' באב שהוא אבלות דרבים ויום בכיה לדורות וחמיר דאסיר בה' דברים ואפי"ה תניא בפ' בכל מערבין אמר ר' אלעזר אני הייתי מבית סנאה בן בנימין וחל ט' באב בשבת ודחינוהו עד לאחר השב' התענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה ולשון התשבץ מעשה בימי רבנו יעקב בן רבנו יצחק סג"ל שהיה ברית מילה בט' באב כו' עד והלך ורחץ הוא ובעל בריתו ומלו הנער ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הצבור ובין שיהיה בעל הברית פי' סנדקוס ובין שיהיה מוהל תמוה מאד שידחה התענית והאבלות הגדול של ט' באב מפני מצות המילה ויקרא י"ט למוהל או לסנדקוס כ"ש שידחה אבלות מי"ב חדש לבני החופה מפני החתונה כנ"ל ועוד הביא הב"י תשו' מהרי"ל דבעל ברית ומוהל מותרים אפי' בתוך ל' יום של אביו לרחוץ ולאכול סעודת שמחה גם נראה בעיני דאפילו את"ל דאיכא איזה פקפוק או גמגום בדבר מה שאין כן בעיני מ"מ כאשר יארע הדבר שימי החתונה הם ברגל כגון שנשא ערב הרגל ודאי מותרים האחים כמו שאומר בס"ד כתב הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות אבל וז"ל הרגלים וכן ראש השנה וי"ה אין דבר מדברי אבלות נוהג בהם והיינו לא דברים של פרהסיא ולא דברים של צנעה ודלא כמ"ד דדוקא של פרהסיא אבל של צנע' נוהג לא כן דעת הרמב"ם ז"ל אלא דכלל כלל לא וכן יש כת מן החכמים דס"ל הכי כמ"ש הרמב"ן ז"ל ואע"ג דאיהו ז"ל לא ס"ל הכי מ"מ אפשר לומר וכ"נ בודאי דאי לא אכלי הוי דברי' של פרהסי' שהרי כת' הרמב"ם ז"ל בפ' הנז' וז"ל ואין אבלו' בשב' אלא בדברי' שבצנע' כו' אבל דברי' שבגלוי אינו נוהג עד ונותן שלום לכל אדם אפי' נתינ' שלום קרי דבר שבגלוי ואי מימנע ולא אכיל בסעודת חתונת אחיו כ"ש דנראה דבר שבגלוי וגדולה מזו כתב הטור ז"ל י"ד סימן שע"ט בשם רב נטרונאי גאון ז"ל דאין אומרים ברכת אבלי' בשבת משום דהוי דברים של פרהסיא כיון שמברכין בג' והרמב"ן כתב דמברכין כשאוכל ביחיד או בג' אבל כשאוכל עם אחרים לא ונראה שזה סברת הטור כיון שהביאה באחרונה ור"ת עלה שלישי בשבת כיון שהיה רגיל לעלות בשבתות אחרות מפני הרואים שלא יאמרו מחמת אבלו' נמנע לעלות וזה היה ביום אחד מן הז' של אבלות כל שכן שנראה בעיני נוכל ללמוד לכל הפחות לנ"ד שהוא המדרגה היותר שפלה של אבלות שאין ראוי למנוע האחים לאכול בחופה ברגל כדי שלא יאמרו מחמת אבלות נמנעים ובפרט בהיותם רגילים לאכול ביחד כן נ"ל ג"כ לדקדק מלשון סמ"ג שכתב וז"ל בהלכות אבלות על כל המתים כלם נכנס לבית המשתה לאחר ל' יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש מכאן למדנו דדבר שאינו תלוי בז' ול' אין רגל מפסיק מדקאמר אין רגל מפסיק ולא קאמר נוהג נמי ברגל דהוי רבותא טפי משמע דברגל יכול להכנס לבי' המשתה:
ועוד יש לי ראיה מדברי הטור בשם אביו שכתב בסימן שצ"ט וז"ל הקובר מתו קודם הרגל כו' עד ורגל עולה למנין ל' שהרי דין ל' דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל וכתב הרמב"ן ז"ל ולא מתורת רגל לבד כו' עד זמנין אבלות אסורים בכלן כמו בחול כו' עד ואסור בשמחה מרעות כו' ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו אסור כלל מתורת אבלות אלא דברים האסורים לו מתורת רגל א"כ שמחת מרעות שמותר לו מתורת רגל נר' דמותר לו מתורת אבלות ואפי' לדעת הרמב"ן אפשר לחלק ולו' דהיינו הקובר מתו קודם הרגל משום דהוי בתוך ל' יום אבל בנ"ד דהוי אחר ל' דקיל טפי אפשר שאפי' הרמב"ן יודה ואע"ג דנ' דתוך ל' בקרובים לענין הכנסה לשמחה שוה לי"ב חדש של אביו ואמו מ"מ כבר הוכחתי דקיל טפי לכ"ע שהרי בתוך ל' א"א לישא אשה ואחר ל' אפילו של אביו ואמו מותר עוד אפשר לו' דדוקא שמחת מריעות דלא הוי שמחת מצו' אסיר אבל הא דידן יודה דמותר וכ"ש אם נרצה לצרף הטעם הראשון דהתם אין ספק כלל כלל הדברים אני אומר שאלו האחים יכולים הם להכנס ולאכול בשמחת החתן שהי' מצוה גדולה וכל אחד מהטעמים שכתבתי מספיק לע"ד כ"ש כאשר נצרף כלם וכ"ש בהצטרף קלות הדבר בעצמו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |