שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קצח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
נזרקה שאלה מפי חבורה על ענין מקוה שנמשך ע"י צינורו' של חרס חלולים והוא ממעין מים חיים ולפעמים מריקים ומפנים המי מקוה בהיות שיש בקרקעית המקוה נקב סתום בסמרטומים וכיוצא בו ופותחים הנקב והמים נזחלין ונשפכי' לחוץ עם טנופת שבה ולפעמים ג"כ מכבדים במטאטו' ובמכבדות וביעים את קרקעית המקוה מאחר שהוא מרוצף ברצפת אבני שיש והקלוח מהמים הנובעים ונמשכים ע"י צנורות חרס מהמעין כנז' אינם פוסקים אפי' רגע א' כי לעולם הם נזחלים וסונקין לתוך המקוה ומצורף לזה שהמים מהמעיין הם מים חיים מחמי טבריי' זה תורף ותוכן השאלה הגם כי מיראי הוראה אני ומ"מ בהיות כי דברי הפוסקים והמפרשים מלאים מזה מפה אל פה אמרתי אני אל לבי אענה גם אנכי חלקי כי לפי סברת הרב הגדול הרמב"ם מותר אפי' בסלונות של מתכת רק שהרא"ש ז"ל בתשובותיו כתב מסתפינא להקל ואף אליבא דהרא"ש ז"ל כשהסלונות קבועים בקרקע דבטילי בקרקע מתיר ובנ"ד לא צריכנא לדין מתכת כלל לפי שהצנורות הם של חרס ואין להם בית קבול כלל ואין מקבלין טומאה כמו פשוטי כלי עץ וגם שסותמין ופוקקין הנקב בסמרטוטין ובמטלניות שיש בהם ג' על ג' וראויים לקבל טומאה אין לחוש להרא"ש בתשובותיו וריב"א בנו הביאו בי"ד ופסק הלכה וז"ל לפי' נקב העשוי להוציא בו מים מהמקוה יכולים לסותמו במטלניות שיש בהם ג' על ג' ואף חשש מים שאובים אין לחוש בנדון זה דהוא נובע ומקלח מהמעין דהא מעין מטהר בכל שהוא וז"ל שער המים שבסוף ד"ה מקו' מקוה מים שאובין שהמשיכו עליו מי מעין אפילו מי המעין מועטין א"ה המועטין מן המעיין מטהרין אח השאובין המרובין ואין מחלקין בין קדמו מי מעין לנוטפין בין קדמו נוטפין לשאובין עכ"ל:
וכ"כ הרמב"ן בתשובות סי' רל"ה וכ"ש דל"ל למיחש בזמן שמכבדין במכבדות וביעים המרחץ עד הרצפ' באופן דלא נשאר בו אפי' לוג א' מים כנראה לעין כל ועינינו הרואות ואינו דומה שמיעה לראיה ונוסף ומצורף לזה שנמשכים המים חמים ממעין דלא שייך בהו פסול מים שאובין דמעין מטהר בכל שהו כדכתיבנא ואם לחשך אדם לומר דיש לחוש למים חמים גופייהו דאסורין לטבול בהם בודאי זה אינו משום דגבי חמי טברי' הנובעין ע"י מחילו' בקרקע עולם ליכא מאן דפליג דמותרים כמ"ש המרדכי יע"ש ואם באנו לחוש לחטטין שבתו' הסילונות והצנורות גם לזה נשיב כמו שקדמוני כמהר"ר קולון בתשובו' ובר מן דין שהסלונות שבחמי טבריא דאתינא לישא וליתן בהם של חרס חלולים עשוים בעיגול באופן שאין להם בית קבול כלל ובהא סלקינא ונחתינן דמותר לטבול בהם ובפרט שיש נשים חולות ובזמן שהן צריכות לטבול הם חולות ויש להן צער לטבול במים קרים צונני' ויבואו לידי סכנה אפי' בימי הקיץ כ"ש בימי החורף ובסבת זה יבטל מצו' פ"ור כי לא תהו בראה כו' ובנידה דאורייתא אשכחן במסכת נדה דתקן ר' יודה בפומבדיתא ביומא תמינאה מפני הצנה ואין לבקש חומרות יתרות דאתיין לידי קולות שתדחה הטבילה ובפרט אותן הנשים שאינן יכולות לטבול במים צוננים כנז' הנלע"ד כתבתי נאם הצעיר זעיר שם דוד בכ"ר יעקב הכהן זל"הה אני הצעיר הח"מ ראיתי שאלת הח' הש' כמה"ר דוד נר"ו גם שגילה דעתו והכשיר בטוב טעם ודעת וכן דעתי מסכמת מ"מ ראיתי להאריך בחלק אח' והנה אני רואה שיש בשאלה זאת ג' חלוקים א' שהמים באים דרך צנורות ובזה אין צורך לאורך והחלק הב' שסותמים הנקב במטלניות שיש בהם ג' על ג' ובזה אני אומר כי עם היות אמת שכדאי הוא הרא"ש לסמוך עליו אפי' בדבר גדול מזה מ"מ אחר שדעת ה"ר שמשון הוא שאין לסתום ביד ולא בכל דבר המקבל טומאה איני יודע טעם למה לא נחוש לדבריו בדבר שאפשר לתקן אפילו שלא על ידי הדחק שאפי' שהיינו צריכים לדחוק לקיים דבריו היה ראוי לנו לעשות כ"ש כי מה דוחק לעשות חתיכו' קטנות דקות ודברים אחרים שאינם מקבלים טומאה ולסתום בהם בזה אני איני מסכים להקל ח"ו וכי הרא"ש גברא הו' דאין לחוש לדבריו בזמן הזה כ"ש שעינינו הרואות שהריב"ה כתב סברתו בספרו וידוע שדרכו של ריב"ה שפעמים אינו חושש להביא איזו סברה להיותה בטלה אצלו וסותם הראויה לדעתו כדרכו של רבי ע"ה במשנה שאינו חושש לסברא פלוני' וסותם מה שנרא' לדעתו הלכה ולא חשש להביא סברת החולק אך במקומו' רבים מביא סברות שונו' במשנה אע"פי שכפי האמת אינם הלכה לפי שראה שאינה סברא דחויה ואע"ג שמביא מחלוקת בית שמאי ובית הלל אע"ג דקי"ל בית שמאי במקום ב"ה אינה משנה ולא היה מן הדין להביא סברת ב"ש מ"מ יש בזה טעם ואין כאן מקום להאריך מ"מ חוזרני לומר שכיון שהטור הביא סברת ר"ש הא ודאי מלתא הי' ובמקו' דאפש' ודאי ראוי לחו' לדבריו כי איני צרי' להארי' בשבחו כנ"ל עוד יש חלק ג' והו' שאלו המי' מים חמין וכ' הח' המור' כי אין לחוש דכיון שהן נובעי' ע"י מחילו' מתח' הקרקע ליכ' מאן דפליג ע"כ ולי אני נרא' דאיכ' מאן דפליג ותחלה ראיתי לכתוב מקום שממנו נכנס בי ספק קצת והוא זה שהרי הרמב"ם כתב פ"ו מהלכות ברכות וז"ל חמי טבריה במקומותם מטבילין בהם את הידים אבל נטל מהם בכלי או שהפליג מהם אמה למקום אח' אין נוטלין מהם לא ראשונים ולא אחרוני' מפני שאינם ראויים לשתיית בהמה ע"כ מדקאמר מטבילין את הידים ולא קאמר מטבילין סתם נר' קצת דוקא לידים כשרים הא לטבילת הגוף לא דאי לא לימא סתם מטבילין גם כי ידעתי כי כל מעין יש לו להשיב ולו' דבמקום ההוא לא נחית הרמב"ם אלא לענין נטילת ידים לא לטבילת הגוף דאין מקומו שם ואשמועינן דאפי' הכי בכלי או אם הפליג אמה למקום אחר אין נוטלין לא ראשונים ולא אחרונים דלנטילת ידים הוי חדוש לא לטבילת הגוף משום הכי נקט מעיקרא ידים ועוד דלעיל מינה כתב ובקרקעות כשרים להטביל סתם מ"מ אכתי יש להסתפק קצת עוד מצאתי ראיתי פ"ב דזבחים דאמרי אמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט היכי דמי אי דפרה שותה ממנ' אפי' לרביעית ופרש"י דכל זמן שנפסלו לשתיית בהמה בין בכלים ובין בקרקע פסולים הא לא נפסלו כשרים וכתבו עליו התוס' ז"ל ואינו כן דהתם תניא בהדיא דבקרקע כשרים כו' עד והא דקאמר הכא אי אין פרה שותה כו' ל"ק מידי דהת' במי' צלולין איירי בלא טיט אלא שהם סרוחים והכא מיירי במים עבים שנפסלו ע"י טיט המעורב בהם ע"כ משמע דסברי התוס' דלדעת רש"י כל שהם סרוחים אפילו הם צלולים אפי' במקומ' פסולים אפי' למקוה לידים וכל שכן לטבילת הגוף דהכי משמע בפ' כל הבשר דכל שכשר לטבילת הגוף כשר לטבילת הידים וכדאמרי' התם השתא כל גופו טובל ידיו ורגליו לא כ"ש משמע דמה שהוא פסול לטבילת ידים פסול ג"כ לטביל' הגוף במכ"ש וראיתי ליישב צורה דשמעת' בפ' כל הבשר שנראין דברי רש"י תמוהין וכמ"ש התו' שם ואגב ריהטא לא עיין כאן. ומי יוכל להתאפק ולו' דברים כאלה על פרש"י המאיר עיני כל ישראל לכן נתתי אל לבי לומר דפי' הסוגייא כך הוא כתנאי מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים ופרש"י כגון סרוחים או חמי טבריא בקרקע כשרים להטביל ידיו כו' משמע דוקא לטבילת ידים כשרים לא לטבילת הגוף היינו ת"ק רבי שמעון בן אלעזר אומר אף בקרקע טובל בהם כל גופו אבל לא פניו ידיו ורגליו. ופריך בגמ' השתא כל גופו טובל בהם כו' אלא לאו דפסקינהו בבת בירתא דמר סבר גזרינן אטו מנא כו' לכאורה נר' דבמקו' חבורו כל גופו טוב' בהם וכ"ש ידיו ורגליו וא"כ יתיישבו דברי רש"י ונר' בעיני דה"פ בלשון דפ"ב דזבחים דאמרי' בגמ' היכי דמי אי פרה שותה ושותה ממנו אפי' רביעית נמי פרש"י אפילו לרביעית נמי כל זמן שלא נפסלו משתיית בהמה בכלים ולא נעשה בהם מלאכה כשרים לידים דהכי תנן ומייתי בגמרא דכל הבשר מים שנפסלו משתיית בהמ' בין בכלים בין בקרקע פסולים לצדדים פי' בין בקרקע שייך לומר בהם פסולים בכלים אפילו לנטילת ידים בקרקע אפי' לטבילת הגוף הא לא נפסלו כשרים ופרק כל הבשר אמרי' חמי טבריא חזקיא אמר אין נוטלין מהם לידים ורבי יוחנן אמר כל גופו טובל אבל לא פניו ידיו ורגליו השתא כל גופו טובל בהם כו' אמר רב פפא במקומו דכולי עלמא לא פליגי דשרי משקל מינייהו במנא דלכולי עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דפסקיניה בבת בירתא גם הכא פרש"י במקומ' בחיבור' אם בא להטביל ידיו בהם וזה כי לדעתו ז"ל לטבילת כל הגוף לעולם פסול מן הדין אפי' במקומם וכמו שנר' מדברי חזקי' דאמר אבל מטביל לידים דמשמע ידים אין גוף לא ור"י אמר כו' ופריך בגמרא כפי סברתו שאמר כל גופו טובל בהם כו' תמיה לפי דעתו לא שכן הוא האמת אלא לפי דברו ומסיק אמר רב פפא כו' וזה כי ר"י בטבילת הגוף הוא מקל שטובלין אפי' הגוף וחזקי' פליג עליה דלא מכשר אלא טבילת ידים והלכה כחזקי' דהוי רביה דר"י ובבת בירת' פליגי נמי דלדעת חזקיה טובלין שם דלא גזרו ור"י גזר בידים משום מנא אבל גופו ליכא למיגזר וה"פ בתנאי דמייתי בגמ' מים שנפסלו משתיית בהמה בכלים פסולים בקרקע כשרים פרש"י להטביל ידיו כסברת חזקיה ממש ור"ש בן אלעזר אף בקרקע טובל גופו דליכא למיגזר אבל בידים דאיכא למיגזר לא והשת' לא קשה מידי לרש"י עם פי' דמ"ש בגמ' דבמקומם כ"ע ל"פ דשרי היינו לטבילת ידים אבל ודאי פליגי כמו שכתבתי בטבילת הגוף דלחזקיה דהלכה כותיה נגד ר"י דלדעת ת"ק דהוו חכמים נגד ר"ש בן אלעזר אין לטבול בחמי טבריה וא"כ כיון דלפי דעת רש"י כדפי' אין תימה לומר כן בדברי הר"ם כיון דכן נר' מפשט דבריו שבאו על הדיוק ומ"מ ענין הדין כיון שרבותינו בעלי התוספות מכשירים גם שאר הפוסקים דס"ל לסמ"ג כ' וז"ל תנן התם במסכ' ידים מים שנפסלו לשתיית בהמ' כמו מים סרוחים וחמי טבריא פסולים לנטילת ידים אם שאבו מים בכלי א' אפס בקרקע טובלין במקומם הידים מק"ו ומה כל גופו טובל בהם ידים לכ"ש הרי שמסכים לדעת התוספות עוד ראיתי בפיר' המשנה מר"ש ז"ל במסכת ידים פ"ק מסכים לדעת התוספו' ודוחה פי' רש"י מטעם דנר' סתם מתני' דלא כר"י ורבי יוחנן נתן לנו כלל הלכה כסתם משנה וכאן אין מקום להאריך עוד רק שמ"מ לענין הדין אני מסכים שמותר לטבול כדברי הח' המורה צדק נר"ו ובפרט בהיות דבר צורך גדול כמ"ש בדבריו רק בענין סתימת מקום זחילת המים יש ליזהר שלא יעשו במטלניות שיש בהם ג' על ג' ולא בשום דבר המקבל טומאה אלא בדבר שאינו מקבל טומאה ודאי צריך לחוש לדברי ר"ש שהוא א' מעמודי ההוראה הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |