שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קצט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אלו האנוסים שבאו מפורטוגל והיו להם שמות כשמות הגוים ואחר שבאו לבקש את ה' ואת תורתו משנים שמם לשמות בני ישראל ויש להם צורך לכתוב ממקום אשר הם יושבים ביהדותם אל המקום אשר היה להם שמות כשמות הגוי' אם לקרוביהם ואם למי שנושא ונותן ממונם אם יכולים לכתוב ולשנות שמם כשמות אשר היו להם בגיותם או אם יש חשש איסור בדבר מפני שנראה מקיים היותו עדין גוי ובלתי מודה בתורת ה'
תשובה
אמת כי מדת חסידות לא קאמינ' דודאי מדת חסידות הוא להרחיק האדם עצמו בכל מיני הרחקת שאיפשר ובפרט למי שעברו על ראשו המים הזדוני' אכן מן הדין נר' בעיני דבר ברו' שאין בזה חשש איסור כלל ואע"ג דלכאורה היה נר' להביא קצת ראיה לאסור ממה שכתב הטור י"ד סי' קצ"ז וז"ל אסור לאדם לומר שהוא גוי כדי שלא יהרגוהו דכיון שאומר שהוא גוי הרי מודה לדתם וכופר בעיקר ע"כ ויאמר האומר דהכא נמי כיון שקור' עצמו בשם גוי הוה ליה כאומר שהוא גוי ואסור ואפי' את"ל דשאני התם מ"מ גם יש בנדון ההוא יתר שאת שהוא להציל עצמו מן המות ואפ"ה אסור הכא דלא הוי אלא לצורך ממון או ד"א היה ראוי לאסור אלא שנר' בלי ספק שאחר עיון כל דהו ימצא האדם שהדין הוא שהוא מותר וראיה לדבר ממ' שאמרו בנדרי' פרק קונם אמר רבא שרי לצורבא מרבנן למימ' עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא מ"ט לאברוחי אריא מיניה הוא דאמר ולא מבעיא לפרש"י דעבדא דנורא היינו עבד של ע"ז פלונית שהדברים ק"ו ובן בנו של ק"ו דהשתא התם שמראה את עצמו בפי' עבד הע"ז כי מפני זה פטורים מהמס מותר משום דמוכח מלתא דלא אמר הכי אלא לאפטורי מכרגא הכא בנ"ד שהוא יהודי ועובד ה' ואינו עומד הוא עצמו במקום שהולך שם הכתב לשנאמר שיחזיקו אותו הגוים לגוי אלא כדי שאם יבא הכתב ביד גוי לא יפסידו נכסיו בחשב' מגוי הם אע"פי שהם אינם יכולים לידע מי הוא זה ואי זה הוא הנקרא בשם זה וגם אל מי שנשתלח אליו הכתב כבר ידוע כונה זו וברו' לו שהכות' יהודי פשיטא ודאי דמותר אלא אפי' לדעת שאר המפרשי' שפירשו עבדא דנורא אנא עבד לאיש שהוא כומר לעובדי האש דמשמע דדוקא שמראה עצמו עבד לכומר וא"כ כבר אפשר לומר שהוא יהודי ואפי"ה עובד לאותו כומר וכמ"ש הכתוב ומך אחיך עמך כו' עד לעק' משפח' גר ומשום הכי מותר הא אם מחזיקים אותו לגוי אסור לא היא דכבר פי' הנמקי ז"ל בפ' הגוזל ומאכיל דאפי' לפי פי' זה נמשך שאין ספק שאין מחשבין אותו ליהודי אחר שעובד כומרי ע"ז וכ"נ בפירוש מדברי הר"ן בפ' קונם שהוא פי' ואמ' עבד' דנורא עבד לאיש שהוא כומ' לעובדי האש שעבדיו פטורין ממס ולא הוי כמודה בע"ז דמוכחא מלתא דלא אמ' הכי אלא לאפטורי מכרג"א הרי שהוא פי' כשא' המפרשי' וא"ה אמר ולא הוי כו' ואם היה שמחשבין אותו ליהודי אלא שהוא עבד הכומר פשיטא דלא הוי כמודה ומה צריך לומר דמוכחא כו' ומי לא ידע בכל אלה דודאי הכי הוי כמו שפיר' הנמקי ז"ל שלאומ' כן אינם מחזיקים אותו לישראל ועם כל זה כיון שאומר כן לפטור עצמו והם הם שטועי' עצמם בחשבם שהוא גוי מותר וכ"ש בנ"ד שאינם רואים רק הכתב ואינם יודעים האיש רק שיחו כנז' דפשיט' שמותר ואע"ג דאיכא התם מפרשים דפי' דדוקא לצורב' דרבנן התירו כן וכמו שכתב הרא"ש ז"ל דלא חיישי' שמא יתפאר לזלזל יותר והנמקי ז"ל פירש טעם אחר לפי שהצורב' דרבנן יוד' לכוין לבו נגד הב"ה שהוא אש אוכלה הא לאיניש אחרינא לא מ"מ בנ"ד ליכא לפלוגי בין צורבא דרבנן לאיניש אחרינא דדוקא התם איכא למיחש שמא יתפקר ויזלזל יותר אם אינו צורבא מדרבנן דשמא יחקרו אותו בדברים ויצטרך לומר דברים אחרים מגונים ואסורים כדי להחזי' דבריו הראשונים מה שלא יעשה הצורבא מרבנן שאם יבא לידו כך יפסיד המס ויותר ולא יוציא דבר איסור מפיו מה שבנ"ד לא שייך זה כלל כיון שאינו אלא כתב א' בעלמא שלוח אל מלכות אחר פשיטא דליכא למיגזר וק"ל וכ"ש לטעמו של הנמקי שבנדון דידן אין חלוק בין צורב' דרבנן לאיש אחר כלל ואין צורך להאריך כלל בזה וכ"ש וק"ו לדעת הר"ן ז"ל שפירש דהאי דנקט צורבא דרבנן לרבותא נקט דאפי' לדידיה שרי כ"ש לאדם אחר. ועוד יש להביא ראיות אחרות וכתבם מהררי"ק ז"ל בשרש פ"ח כדי להוכיח משם שאלה אחרת וז"ל ועוד נרא' לי להביא ראיה להתיר מדתניא פ' הגוזל גבי בגד כלאים אסור להבריח בו את המכס כו' וראיתי בהגהת סמ"ק ז"ל וי"מ דמאן דשרי להבריח בו דהיינו להראות בו שאינו יהודי וכגון במכס שאינו מוטל אלא ליהודי' כו' עד ולדברי המתיר נלמוד ק"ו לדבר שאנו עומדים בו כו' עד ואפילו למאן דפליג עלייהו ומפ' דהאי להבריח בו את המכס דהיינו שאין פורעין מכס מבגדים שהאדם לובש בהם אבל להראות בו שאינו יהודי אסור פשיטא ופשיטא דע"כ לא קאסר אלא התם דוקא שלבושו מוכיח עליו שאינו יהודי מאחר שהוא לבוש האיסור ליהודים וגם מתכוין הוא בכך שלא יכירוהו שהוא יהודי התם הוא דיש לדמותו לההיא דפ' בן סורר ומורה דאפי' לשנויי ערקתא דמסאנא אסור אבל בכה"ג פשיטא דשרי לכ"ע שהרי אין הלבוש הזה הוא אסור ליהודים כלל ע"כ. עוד הביא ראיה אחרת מהגהת הסמ"ק שכתב וז"ל הא דאמרינן דערקת' דמסאנא אסור היינו דוקא כשהגוים אומרים עשה כך כדי לחלל ה' אז הוא דאסור אבל כדי שלא יהי' ניכר שהוא יהודי כגון ללבוש בגדי נכרי או להתנהג בדב' שלא יהא ניכר מותר או כדי לעבור המכס דהכי קאמר לא ילבש אדם כלאים כדי לעבור בו המכס אבל דבר אחר הותר ואיכא מאן דפליג מ"מ אומר אני שגם בנ"ד נוכל לומר בדברי מהררי"ק ז"ל מן הראיה הא' נאמ' דלדברי המתיר ק"ו לנ"ד דהשתא התם דעביד מעשה בידי' והלבישה בעצמה הוא דבר איסור כלאים אנו מתירי' לו כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי נדון שלנו שאין הכונה אלא כדי שלא יכירו הכותב אם הוא יהודי אם גוי לא שיחשבו על זה האיש הנראה לעיניהם כי עינים להם ולא יראו כ"ש וק"ו שהוא מותר. גם החלוק שחלק מהררי"ק ז"ל לדעת האוסרים יש לחלק בנ"ד ונאמר דעד כאן לא קאסרי התם אלא דוקא התם שלבושו מוכיח עליו שאינו יהודי מאחר שהוא לבוש האסור ליהודים אבל שמות הגוים אינם אסורים ליהודים וראיה לדבר דאמרי' בגיטין פ' א' גיטין הבאים ממדינת הים אעפ"י ששמותיהם כשמות גוים כשרים מפני שרוב ישראל שבחוצה לארץ שמותיהם כשמות גוים וגם בא"י היו שמותיהם כשמו' גוים דלא איכא בין א"י לח"ל אלא רוב וכמו שנר' שם מפרש"י ולא תימא דוקא שמות הרגילים ישראל וגוים יחד אבל שמות מובהקים לגוים לא שהרי מתוך דברי הרא"ש משמע בפירוש שהיו ישראלים נקראים כשמות מובהקי' של גוים שכתב וז"ל א"ל לא בא לידנו אלא גט שהיו חותמים עליו לוקוס ולוס והכשרנוהו דכיון דלא שכיחי ישראל בשמות הללו ודאי לא טעה השליח להחתים אנשים כאלה שהם דומים בשמותם לגוים עד שחקר ופשפש אחריהם ונודע לו שישר' הם והחתימם. הרי בפירוש שישר' שקורא עצמו בשם שמות גוים מובהקים ישראל כשר הוי וכשר לחתום בגט וא"כ נוכל לומר כפי זה דבנ"ד נמי אפילו לדברי האוסרים התם הכא מותר בודאי כ"ז נר' לע"ד שאינו צריך אלא לרווחא דמלת' להפיס דעת השואל אבל כפי האמת כל מה שאוסרים ומחמירים הפוסקי' ז"ל אינו אלא שלא ישנה האדם עצמו וגופו בפני הגוי' שלא יחשבוהו לגוי ויאמרו ויראו באצבע פ' זה גוי הוא ואיכא חלול השם אבל במה שכותב צרכיו ואח"כ חותם שמו כשם גוי ומי שנשתל' אליו הכתב יודע בודאי שהוא יהודי ואחרי' הרואים הכתב חושבים שנכסים אלו אינם מיהודי אלא מגוי ואינם יודעים האיש בעצמו וכ"ז ג"כ אינו דבר של פרהסיא דלימא דאיכא חלול השם חליל' מות' הנלע"ד כתבתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |