שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קצד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה עברים @33ושפחות הקנויי' לישראל בזמן הז' ומתגייר' וישר' נושאים אותם ואין דורש ואין מבקש אם האדון משחרר אותן בגט או בכסף ויש לראות אם מועיל בהם שיחרור אם לאו או שמא אינו צריך כי כפי הנר' אין כח ביד ישראל במלכות הזה לקנו' עבד ושפחה:
תשובה
תחלה צריך לראות שרש דין בגמ' אח"כ לבאר שאלתנו וזה החלי גיטין פ' השולח תנן עבד שנשבה לשם עבד ישתעבד לשם בן חורין לא ישתעבד ומוקי רבא בגמ' דמיירי מתניתין לאחר יאוש מרבו ראשון ומה שאמר לשם עבד ישתעבד הוי פי' לרבו שני ופריך בגמרא רבו שני ממאן קני ליה משבאי שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו דאמר ר"ל מנין לגוי שקונ' גוי למעשה ידיו שנאמר כו' עד ולא הם קונים זה מזה לגופו יכול לא יהיו קונים זה מזה למעשה ידיו אמרת ק"ו גוי ישראל קונה גוי גוי לא כ"ש הדר פריך ואימא הא בכספא אבל בחזקה לא ופירשו התוס' דחזקה דהכא היינו חזקה של כבוש מלחמה ושכן פי' ר"ת ושלא כפירש"י שפירש חזקת עבדות הלבישו הנעילו ותירוצא דגמ' כפירו' התוס' דמשני אמר רב פפא טהרו בסיחון ופרש"י אלמא גוי קני מחבירו קרקע בחזקה ואותה חזקה ע"י כיבוש מלחמה הוי מכאן נרא' פשוט דגוי לא קני גוי בשום ענין לגופיה גם מדברי המקשה שהקשה שבאי ממאן קני משמע דהוה ס"ל דאין קנין לגוי בעבד גם המתרץ לא תרץ אלא שיש לו קנין למעשה ידיו וכשהביא ראיה מר"ל הדר פריך ואימא ה"מ בכספא כו' משמע בבירור דאע"ג דפשיטא ליה דגוי קני ליה גוי בכספא א"ה בחזקה אפשר דלא קני עד דפשיט ליה דבחזקה נמי קני ובודאי משמע דכי היכא דבכספ' לא קני ליה אלא למעשה ידיו גם בחזקה ה"נ דלא קני ליה לגופי' אלא למעשה ידיו דאל"כ הוי יציבא בארעא וגיור' בשמי שמיא ומסוגי' דיבמות לא משמע הכי אלא דגוי קני לגוי לגופיה בחזקה דכבוש מלחמה דאמרי' התם אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אאנשי לכרגיהו ומשעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא ופרש"י דגוים היו אותם הנקנים וקא מבעיא ליה אי הוי קנין דלכי נפקי מיניה בעו גיטא דחירותא או לא ומסיק אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסא דמלכא מנת ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא ופירש"י ז"ל הילכך מכר הוא ובעי גיטא דחירותא ע"כ וכן שיטת רבותינו בעלי התוס' וכן שיטת הרא"ש ז"ל בפסקיו שכתב נ"מ שאם יתגיירו אם יהיו מותרים בבת ישראל כו' עד ויד מלך תקפה עליהם להיות גופו מכור מכל זה נר' שיש קנין לגוי בגוי חברו בגופו ואפי' לאותם שפירשו דישראלים היו א"כ אפי' בישראל יש להם קנין בגוף וכ"ש בגוי דהא מהאי טעמא אמרינן בגיטין דגוי קני לגוי חבריה למעשה ידיו דאמר השתא גוי ישראל קני גוי גוי לא כל שכן א"כ נר' דקשיין אהדדי סוגיית גיטין עם סוגית יבמות ואעפ"י דאיכא מאן דמתרץ דסוגיית גיטין לא מיירי במלך אלא שבאי שכובש מעצמו שלא ברשות מלך וסוגיית דיבמות מיירי במלך דדינא דמלכא אלים לשווי' עבד ולקנות גופו נר' דוחק גם דברי הרמב"ם סתומים וחתומים וקשה להולמי לע"ד שהרי כתב בפ' ח' מהלכות עבדים וז"ל הלוקח עבד מן הגוי וקדם העבד וטבל לשם בן חורין יצא כו' עד לפיכך צריך לתקפו במים ע"כ ובפ' ט' כתב וז"ל אחד הקונה עבד כנעני מישראל או מן גר תושב או מן הגוי שהוא כבו' תחת ידינו או מא' משאר אומות כו' תימא איך בחדא מחת' מחתינהו הלא הקונה עבד מישראל גופו קנוי והקונ' מאלו אין גופו קנוי כדמוכח מסוגיית גיטין הנ"ל כי אין שם עבד כנעני חל עליו עד שיטבלנו ואפי' את"ל שגם שקנאו מישרא' איפש' שישראל א' קנאו מגוי ועדיין לא הטבילו לשם עבד וא"כ כלם דין א' להם אכתי קשה דהדר קאמר וכן גר תושב או גוי שהוא כבוש תחת ידינו או א' משאר האומות יש לו לימכר לישראל לעבד והרי הוא עבד כנעני לכל דבר הא ודאי קשה איך ערב ותני אלו עם הנהו דלעיל דהנהו דלעי' לא הוו עבד כנעני עד שיטבלנו רבו לשם עבד והמוכר עצמו לישראל תכף קני ליה ישראל לגופיה אפי' קודם טבילה ואם העבד קדם וטבל לשם בן חורין לא עשה ולא כלום והנמכר לישראל ע"י הנהו דלעיל אם קדם וטבל לשם בן חורין יצא כדמוכ' בהשולח וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בעצמו בסוף פ' ח' כנ"ל תו קשה למה הפסיק הרמב"ם ז"ל בין דין ישראל שבא על שפחה כו' לדין א' מן האומות כו' שאלו היה ראוי לתנויי אההדי ואח"כ יאמר הקונה כו' ודין מלך גוי דהני כונהו דמו לאהדדי תו קשה לי מאי דקאמר אח"כ וז"ל גוי שקנה גוי לעבדות לא קנה גופו ואין לו בו אלא מעשה ידיו אעפ"כ אם מכרו לישראל גופו קנוי לישראל ע"כ הנה נמצא בב"י ב' פי' על לשון זה ושניהם דוחק ראשון שפירש דהכי קאמר שאעפ"י שגוי אינו קונה גוי לגופיה אם נמכר הוא בעצמו לישראל הקנה לו הגוף ג"כ ופירוש זה אין לו שחר כלל אם מצד הלשון שהיה לו לומר נמכר לישראל או מכר מכרו בכינוי אינו סובל הכירוש הזה כלל עוד שכבר כתב דינים אלו למעלה בפ"ח כתב הלוקח עבד מן הגוי ושם ביאר שצריך שיתקפנו במים והנמכר מעצמו כתב בפ"ט כנ"ל א"כ כל בבא זו מיותר' כפי האי פירוש עוד פירש פי' שני והוא יותר אמיתי דהכי קאמר אעפ"י כו' מכרו לישראל גופו קנוי לו בטבילה והלשון מתיישב אע"פי שלשון קצרה דבר לפי פירוש זה אלא דאכתי קשה דהיינו דין הלוקח כו' דפרק ח' ויותר מבואר וליישב דברי הרמב"ם לע"ד נ"ל לומר שכוונתו ז"ל להודיענו שבשום אופן אין דין עבד כנעני לגמרי בעבד העומד ברשות גוי בין שקנאו מגוי א' ובין שנמכר הגוי הוא בעצמו לגוי חברו ובין שלקח בדינא דמלכותא לעולם אין לו דין עבד כנעני עד שאם יתגייר שיהיה אסור בבת חורין הא ודאי א"כ כי אין דין זה לעבד אלא הנכנ' ברשות ישראל אלא שיש חלו' ביניהם שיש מן הנכנסים ברשות ישראל שתכף ומיד בהכנסת ברשות ישראל חל עליהם שם עבד כנעני לכל דבר ניאסר בבת חורין אפי' שיתגייר ויש חלק אחר שאפי' שנכנס ברשות ישראל אין עליו שם עבד כנעני ליאסר בבת ישראל אלא אם כן הטבילו רבו לשם עבד וזה שכתוב הלוקח עבד מן הגוי וקדם כו' ואח"כ בפ' ט' כתב א' הקונה כו' וכן כו' כל אלו אעפ"י שיש חילוק ביניהם כנז' מ"מ כלם נכנסים בגדר שיכולים להיות עבד כנעני כיון שנכנסי' תחת רשות ישראל אלא שיש חלק מהם שתכף ומיד כשנכנסים ביד ישראל אפי' קודם טבילה חל עליהם דין עבד כנעני ויש מהם שצריכין טבילה אמנ' יש חלק ד' שמלך גוי שעש' מלחמה כו' וההפרש שיש בזה הוא שמלך כו' קונה הגוי לגופיה עד שאם מכרו לישראל אינו יכול העבד לטבול לשם בן חורין כמו כל עב' שלקחו ישראל מגוי ומתושב כי אלים דינ' דמלכות' לאקנויי גופיה לישראל ולהורות לנו דין זה חזר ואמר גוי שקונה כו' כלומ' לא תקש' עליך מדין זה למ"ש למעלה הלוק' עבדמן הגוי וקד' וטבל העב' לשם בן חורין דיצא העבד לחירות וכאן אני אומר שהנלקח בדינים אלו הרי הוא כעבד כנעני לכל דבר דמשמע שאינו יכול לטבול לשם חירות ואם טבל לא מהני ליה לכן אמר דין זה שאמרתי לך דוקא הוא במלך דאלים חילי' אבל מה שאמרתי לך למעלה הוי בלוקח מן הגוי שאינו מלך לפיכך אם קדם וטבל זכה ועם כל זה לא תאמר שאין לו לישראל עליו אלא מעשה ידיו דמאי דאית ליה לגוי קנה ישראל ותו לא אינו דא"ה הרי גופו קנוי לישראל על דרך שאמרתי כנ"ל באופן שיש ד' חלוקות ב' בישראל וב' בגוי א' גוי שקונה עבד בין שקנאו מחבירו ובין שהוא העבד נמכר לו ובין ששבאו במלחמה אין בו אלא מעשה ידיו ב' שמלך שעשה מלחמה כו' שקונה גוף לא שיכול עליו שם עבד כנעני לשיצטרך גט שיחרו' כשיתגייר להתירו בבת ישראל שזה אינו כל עוד שלא נכנס העבד ביד ישראל ומה שאנו אומרים דהוי גופו קנוי למלחמה היינו כמו עבד עברי ג"כ שגופו קנוי ומה שצריך גט אינו להתירו בבת ישראל כי מותר הוא לעולם כמ"ש התוס' ז"ל קדושין פ"ק אלא שאינו יוצא במחילה אלא כל עוד שלא יכתוב עליו גט יכול לחזור ולהשתעבד בו ובישראל יש ג"כ ב' חלוקות אחד שאינו עבד כנעני גמור עד שיטבלנו לשם עבד וב' שתכף ומיד שנכנס ברשותו אפי' קודם שיטבלנו חל עליו שם עבד כנעני ובשניהם כיון שחל עליו שם עבד כנעני אין לו תקנה בבת ישר' אם לא יכתוב עליו גט או בכסף ולהיות כי דין מלך גוי שעשה מלחמה משונה מכל אותם שלמעלה שזה קנה גופו מש"כ אותם של מעלה הפסיק ביניהם ולא תני ישראל שאני כו' בסמוך לא מן האומות שבא כו' אע"פי ששניהם שוים בדין א' כפי דעת הרמב"ם לפי שדין ישראל שבא זיל קרי כי רב הוא האשה וילדיה כו' אע"פי שאגב ארחי' חדש לנו אף ע"פי שהיא שפחתו מ"מ עיקר הדין הוא פשוט ומוסכם אמנם א' מן האומות כו' הוא דין מחודש והרי הראב"ד השיג עליו בזה מה שנר' זהו לע"ד בלשון הרמב"ם אבל לפי הנר' מהריב"ה בי"ד בהלכות עבדים נר' שגוי לא קני גוי בשום צד לגופיה עד שלא יוכל לטבול לשם ן' חורין כשיקחנו ישראל ממנו אלא לעולם הלוקח עבד מן הגוי ואפי' ממלך שלקחו במלחמ' אין לו דין עבד כנעני עד שיטבלנו לשם עבד ואם קדם העבד וטבל לשם ב"ח יצא לחירות אבל אם הישרא' בעצמו לקחו במלחמה או שנמכר העבד בעצמו לישרא' אז תכף ומיד יש לו דין עבד כנעני ואין יכול העבד לטבול לשם ב"ח אלא מדעת רבו באופן שבגוי אין בו רק חלוקה אחת ובישראל שנים וז"ל הטור בי"ד סי' רס"ח הלוקח עבד מן הגוי אין הגוף קנוי לו עד שיטבלנו כו' והוא מ"ש הרמב"ם פ"ח אח"כ כתב ומהו עבד כנעני מי שלוקח א' מכל האומות לא שנא לקחו מישראל או מגר או שמכר את עצמו או שלקחו בשבי' או גנבו וכבשו להיו' לו לעבד כל חלוקות הרמב"ם הזכיר רק שהשמיט מלר משמע דאין חלוק לדעתו כלל עוד הורה כן במ"ש וז"ל אלא שאותו שלוקח מגוי אין גופו קנוי כו' עד ובאינך כלהו הגוף קנוי לו מיד משמע בפי' דס"ל דקנוי מן הגוי אינו קנוי לישראל מיד עד שיטבלנו וזהו דעת הרשב"א כמו שהביא ב"י תשו' הרשב"א ולדעת הרשב"א צריך לפרש הא דאמרי' בגמ' אמר היה רב פפא כו' דודאי ס"ל להרשב"א דמיירי ההוא דר' פפא עבדים ישראלים ומה תאמר כ"ש גוים וי"ל דאה"נ שגופן קנוי כמו ישראלים אבל שנאמ' שאם נמכרו לישראל דיש להם דין עבד כנעני לא וכ"כ הנמקי ז"ל דמיירי ההוא דרב פפא בעבדים ישראלים ומאי דמסיק דדינא דמלכא דינא משתעבדי היינו לענין דלא סגי להו במחילה אלא בשטר או בכסף או שיגיע זמן השעבוד דלהתיר בבת ישראל פשיטא שאינו צריך כנ"ל וא"כ לדעת הרשב"א והטור כמ"ש נהי דגופם של גוים כשלקחם המלך במלחמה יהיו משועבדים במכ"ש לישראל אבל דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם לענין דלא סגי במחילה הכא נמי אבל לענין אם קדם וטבל לשם ב"ח יצא לחירות אלא שהריטב"א אע"פי שפי' דבעבדי' ישראלים מיירי מ"מ ס"ל דבעבד שלקחו רבו במלחמ' דמכרו לישראל הרי הוא עבד כנעני מיד ואין בידו לטבול לשם חרות בלא דעת רבו וז"ל כמ"ש הנמקי וכיון דקניא ליה קנין צריך גיטא או כסף ולא סגי במחילה גם אינו רשאי לטבול אלא כדין עבד ישראל מדעתו והוא הדין אם לקחו מן הגוי שלקחו במלחמה דבכי האי גוונא גוי קונה אפילו ישראל וכל שכן גוי כדאיתא במסכת גיטין ומ"ש כדאית כו' שנר' שהוא להפך דמשם מוכח דלאו גוי קניא גוי חבריה אלא למעש' ידיו כנ"ל וכבר הרגיש ביה הב"י ולי נר' דלא קשה מידי דמ"ש דהכי איתא כו' היינו הכי איתא במסכת גיטין דגוי קני גוי מכ"ש מישראל וכדאמרינן התם השתא גוי לישראל קני גוי גוי לא כ"ש וא"כ כי היכי דהתם מוכח דכיון דגוי קני ישראל למעש' ידיו כל שכן גוי חברו הכא נמי דחזינן דבמלחמ' קני ישראל לגופיה כ"ש גוי וזה לפי' פי' דההיא דיבמות דאמר שהנקנים הוו ישראל:
אי נמי אפשר דהוא ז"ל סבר דאע"פ דמפשטא דהלכתא משמע דגוי לא קני גוי אלא למעשה ידיו מ"מ כיון דמתני' קתני לשם עבד ישתעבד לרבו שני משמע דתכף ומיד קני ליה גופיה ולא כפר"שי דאחר שיטבול וראשון עקר מ"מ למדנו דלכ"ע גוי שקנה גוי אפי' במלחמה ובהרמנא דמלכא לא הוי עבד כנעני גמור אלא כשנכנס ברשות ישראל אבל כל עוד שהוא ברשות הגוי אפי' דקני ליה לגופיה דלא סגי במחילה מ"מ לא צריך גט להתירו בבת ישראל וא"כ נמצינו למדין דלא מבעיא לרעת הרש"בא והר"יבה ז"ל ולפי דעתי כן דעת הרי"ף שהשמיט ההיא דרבא ראמר ליה רב פפא חזי מר דלהכי לא קני גוי בשום צד גוי חבריה אלא למעשה ידיו אלא אפי' לדעת הרמ"בם והנמש' לדעתו דקני גוי גוי חברו לגופיה כשלקחו במלחמה היינו שאם מכרו לישראל חל עליו דין עבד כנעני מיד אמנם כל עוד שלא נכנס ברשות ישראל לא חל עליו שם עבד כנעני נ"מ דהשתא בזמן הזה שמדינא דמלכותא אין שום אדם חוץ מדתם יכול ליקח עבד או שפחה אם לא דרך שכירות:
נמצא א"כ שעבד או שפחה הלוקח ישראל מגוי לא חל עליו שם עבד כנעני ולא שייך ביה איסור עבד וא"כ תכף ומיד כשמתגייר מותר בבת ישראל ומ"מ צ"ע בדברי הרשב"א שכתב בתשובה סי' צ' ששאלו ממנו ראובן היה לו עבד כנעני או ישמעאלי כו' והשיב ראיתי שערבת ב' ענינין זה בזה שאין להם דמיון כו' עד עבד כנעני הוא שמל וטבל והוא גר וחייב במצות וכן אח"כ כתב ובעבד כנעני לא עשה ולא כלום שכבר גר הוא ותימא דנראה מדבריו אלה דא"א להקרא עבד כנעני אלא אחר שנתגייר והלא מוכח דגוי הנמכר לישראל תכף ומיד קנה גופיה ויש לו דין עבד כנעני וצ"ע ומ"מ לע"ד אין תקנה בזמן הזה לממזר לטהר זרעו אלא בגויה וזה אסור שלא התירו אלא שפחה שקבלה עול מצות אבל גויה לא הנראה לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |