שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קפד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
להיות המנהג פה שאלוניקי בין הקושרים קושרי ספרי' לעשו' טבלה ומשיירי דפים ועלים הנשארים ממלאכת הדפוס הן מאותם שהם פירוש ומדרשות גם מאותם שהם מתורה נביאים וכתובים ועושים בזה האופן מדבקים עלה בעלה על ידי אינגרודו עד שנעשה כדמות טבלה גסה אח"כ משימים טבלה זו למשמרת הספרים הנקשרים וכפי הנר' מאבדים אותם בידים על ידי האינגרודו ולא זאת בלבד עושים אלא שאלו הטבלאות חותכים אותם לחתיכות קטנות למשמרת ספרים קטנים ומשליכים מאותם חתיכות דקות שעושי' כדי להשוות הטבלה אל הספר לאיבוד ונרמסים ברגלים והאמת כי ד"ז נפלא בעיני ההמון גם בעיני אני הדיוט יפלא ולא היה לי פה לדבר כי היו נתלי' באילן גדול עד שהוקשה בעיני כ"כ כי לא יכולתי להתאפ' ויפג לבי כי לא האמנתי להם ונתתי אל לבי לחפש כפי השגת ידי לראות אם אמצא לזה דבר שיש בו ממש שיהיה ראוי לסמוך עליו וכפי מה שאני רואה טעות גמור הוא ואיני מאמין ח"ו יצא מפי שום אדם גדול התר כ"כ כמו שהם נוהגים וראוי לומר תחלה לכל הפחות כפי הסברא מאי זה טעם היה נר' להתיר עד שכפי הנר' היה אפשר לומר ד' טענות ואלו הם אחד מצד חומר הכתיבה כי בכל כתב הקדש כגון ספרים תפלין ומזוז' צריך כתיב' ולא חקיקה ואפי' גבי גט משום דכתיב וכתב ילפי' ולא וחקק והדפוס אינה כתיבה כלל אלא חקיקה א"כ כו' ב' מצד הצורה והוא דכתבי הקדש הנז' בעינן שצורת הכתובה תהיה תמה וכמו שלמדו מוכתבת' וכאן בנ"ד יש הרב' אותיות מעורות זו בזו וא"כ כו' ג' מצד הנושא שהוא הנייר כי כל כתבי הקדש הם או בגויל או בקלף או בדוכסוסטוס ופשיט' דבנייר הם פסולים עוד טענה ד' שאיפשר לקרות אותה סבה תכליתית היא שכל כתבי הקדש הנז' צריכי כתיבה לשמה ואם כתב אחד מכתבי הקדש שלא לשמה הם פסולים א"כ נראה שמכל אלו הטענות נראה להם לנוהגים היתר ולכן נהגו כן. אמנם נראה לע"ד שאין בכל אלה הטענו' טע' מספי' לומר דלא בעו גניזה וכ"ש שלא יספיקו לומר שמותר לאבדם בידים כי זה לא מצינו אלא בספרים הנכתבים ע"י מינין ואפי' בזה בא מחלוקת בגמרא במס' שבת פרק כל כתבי דאמרי' התם הגליונים וספרי מינין אין מצילין מפני הדלקה ר"י אומר בחול קודר את האזכרות שבהן וגונזן והשאר שורפן אמר רבי טרפון כו' וכן הלכה כרבי טרפון כמ"ש הרמב"ם פ' אחד מה' תפלין וז"ל ס"ת תפלין ומזוזה שכתבן מין ישרפו עד כתבן גוי או קטן הרי אלו פסולים ויגנזו הרי א"כ מצינו שאפי' כתבן גוי שאין הכתיבה לשמה דגריעה מכתיבה חש"ו כדמוכח בגטין פ' המבי' תניין א"ה צריך גניזה:
תו גרסינן בפ' הנז' ממס' שבת איתמר היו כתובים תרגום או בכל לשון רב הונא אמר אין מצילין אותם מפני הדלקה ורב חסדא אמר מצילין אותם מפני הדלקה וקאמר בגמר' אליבא דמ"ד ניתנו לקרות בהם כ"ע לא פליגי דמצילין כי פליגי אליבא דמ"ד לא ניתנו לקרות בהם ופי' הרב פורת דהינו טעמא דכיון דלא ניתנו ליכת' אסור לקרות בהם משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן ע"פ הרי שאע"פ שהכתב כמאן דלית' א"ה לדעת רב חסדא מצילין אותם מפני הדליקה ואפי' רב הונא דפליג לא פליג אלא לעניין הצלה אבל לענין גניזה אפי' רב הונא מודה כדמוכח בתר הכי דקאמר ורב הונא מתרץ לטעמי' בין שקורין בהם נביאים כו' עד בד"א שכתובים בלשון הקדש אבל בכל לשון אין מצילין וא"ה גניזה בעו ואע"פ שהקשו התוס' על טעם הרב פורת ואמרה דאין זה אי אתה רשאי לאומרן ע"פ מ"מ יהיה מאי זה טעם שיהיה נמצינו למדין שאכי' בדברים שאסור לכותבן ואסור לקרות בהם צריכים גניזה אליבא דכ"ע ולדעת ר"ח היה מותר להצילן בשבת מפני הדליקה כ"ש אלו כתבי הקדש שלנו שנר' שלכ"ע מצילין אותם ומכ"ש התוס' ריש פי' הנז' וז"ל והשתא ספרים שלנו מצילין דניתנו לקרות בהם משום עת לעשו' וא"כ איך אפשר לומר ח"ו שמותר לאבדם ביד ולנהוג בהם בזיון ר"ל מהאי דעתא דודאי עון גדול הוא לאבדם ביד וכמו דאמרינן בגמרא אמר לו זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום כו' עד ועוד וכי מותר לאבדן ביד אלא מניחו במקום התורפה והם מרקיבין מאליה ותו גרסי' התם מכאן אמרו כותבי ברכו' כשורפי תורה ופרש"י שהרי לא יציל' בשבת מעשה בא' שהי' כותב בצידן באו והודיעו את רבי ישמעאל והלך ר"י לבודקו כשהיה עול' בסולם הרגיש בו נטל טומוס של ברכות ושקען בספל של מים ובלשון הזה אמ"ל ר"י גדול עונש האחרון מן הא' הרי א"כ שאפי' במקום שלא ניתן ליכתב ואם כתבן אסור להצילן מפני הדליקה אפ"ה יש עונש גדול להפסידו ולאבדו בידים כ"ש וק"ו בנדון שאנו אומדין בו שכפי הנראה מותר להצילן כמו שנר' מהתוס' כנז' שמי שינהוג בהם בזיון או יפסידם שגדול עונו וגם למה שאינה כתובים בקלף כו' גם זה בטל דגרסי' בפ' במה אשה ת"ש היה כתוב על ידות הכלים ועל כרעי המטה יגוד ויגנזנו זהו מה שראיתי אני מן הגמ' אמנם אח"כ מצאתי בספ' ר"י ז"ל תשובה מהרמ"בם ז"ל מפליג בקיומו של איסור עד שאיני יודע איך אפשר בעולם מי שראה תשובה זו ויקל בדבר זה ח"ו וז"ל היה השם כתוב כו' כנז' אח"כ הביא מעשה במי שרקם בטלותו פר' ויאמר וכתב השם ג' יודין והוכיחו גדול העיר ולא קבל ממנו כתב הרמ"בם ע"ז וז"ל בתשובת מעשה זה חטא הוא ואינו נכון כלל ואסור מב' טעמים הא' שאין לכתוב מן התורה פסוקים פסוקים כו' עד ואולי תאמר ה"מ בכותב בס' ובדיו אבל לחרותו בעצים ובזהב או לרקם בבגדים מותר דע כי אין חלוק בין כתיבה לחריתה כו' עד הא למדת שהחריתה אסורה וה"ה ברקימה וכאשר ראינו במצרים טסי כסף וזהב וחורתי' בהם שיר של פגעים ותולין אותן בצוארי התנוקות מחינו בידם והטע' הב' לאסור המעשה הזה והוא נכון וחזק מן הראשון לפי שהעושה כן מביא דברי תורה לידי זלזול כי הציצית תשמישי מצוה ואין בו קדושת גוף ולכן יכול לבא בטלית מנוייצת לבית הכסא ולבית הטבילה ולהשתמש בו ולכסו' בו את הערוה ואיך יביא כתבי התורה שנאמרו ונכתבו מפי הגבורה במקום הטנופת וזלזול וזה בזוי תורה בלי ספ' והאריך הרבה עד וראוי לחתוך הבגד אשר בו רקום דברי אלהים חיים ולגנזן ע"כ עוד האריך ואני קצרתי מכ"ז נ"ל מבורר כי מה שעושים אלו הקושרים בחתיכות הדקות שמאבדין אותם בידים שזה אין ספק שהוא עון פלילי וה' יכפר בעדם במה שכבר עשו וגם במה שמדביקים אותם ע"י דבק הנקרא אינגרודו נראה בעיני איסור כי ודאי נמחקים האותיות ואין לך איסור בידים גדול מזה אבל מ"מ איני רוצה להוציא מפי איסור ולמחות בידם עד אראה אם יסכימו מורי ורבותי בדבר וצור ישראל יצילני מכל שגיאה גדולה וקטנה אני הוא המדבר בנפ' נענ'.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |