שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קפג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן ושמעון בהיותם באחד הכפרים אשר הלכו שם עם רב להמלט אל נפשם מחמת אימת הנגף נפלו ביניה' דברי ריבות ובכלל הדברים אמר ראובן לשמעון אל תקניטני ואל תכריחני שאומר לך דברים שאם תשמעם לא תתיחד עוד עם אשתך ומחמת התעצמות המריב' לא שמע שמעון בקול ראובן ואחרי הפרדם איש מעל אחיו הלך רכיל וגלה הדבר באזני שמעון ואמר לו הלא שמעת כזאת וכזאת שדבר ראובן על אשתך אז חרה אף שמעון וחמתו בערה והשי' ואמר לו לראובן האתה הוא שדברת נבלה על אשתי שאני הוא שחבקתי ונשקתי את אשתך יותר ממך ושתק ראובן ולא ענהו ואשת ראובן היתה בת נפתלי ת"ח והיא היתה בת אחות אשתו של שמעון. הבקר אור וראובן בא העיר והשמיע קול תלונותיו באזני אנשי העיר באומרו ששמעון הוציא דבה על אשתו שבא עליה ואנשי העיר כתבו לנפתלי שבו' יבא ולא יאח' ויק' נקמתו משמעון אש' דב' נבל' על בתו וראובן עצמו הלך בשליחו' לנפתלי ויאסוף את אנשי המקו' וידבר על לבם ויבקש מה' שיענישו את שמעון בכל אלה אחד שיכריזוהו למנוד' ב' שיעתיק דירתו מהחצ' אשר דר בו להיותו סמוך לחצרו של ראובן ג' שלא יהיה נמנה למנין עשר' לכל דבר שבקדושה. ד' שלא יתמנ' פרנס על הצבור. ה' שישנה מושבו המיוחד לו בב"ה אל מקום אחר. ו' שלא יעלה למנין שבעה לקרות בתורה. שש הנה העונשים אשר בקש מהם שיענישוהו ואחרי שובם אל העיר בקש נפתלי מאנשי העיר ויבך ויתחנן לפני ה' שיקחו נקמתו משמעון וישאלוהו אנשי העיר כדת מה לעשות באיש ההוא ויאמר להם שיענישוהו בכל העונשים הנז' לזמן עשר שנים ובכן הסכימו וכתבו וחתמו ואסרו איסר להענישו בכל אלה. ועתה הנה צעקת שמעון גדלה עד לשמים כי משוא פנים יש בדבר ונהפך אליו המשפט למספח ואלה הם טענותיו של ש' ראשונה טוען שמעון ושואל מאת הדיינים כי למה הענישוהו מבלי ששאלו את פיו תחלה וישמעו טענותיו אולי מתוכם ילמדו לחייב את ראובן ולזכות את עצמו יען כי הוא טוען ראשונה שמעולם לא הוצי' מפיו נבלה לומר שבא על אשת ראובן חלילה כי לא היה שומע ביניהם משעת המריבה רק נפתלי אבי האשה והוא אויב ומתנקם ואינו נאמן ואף אם היה עד כשר כבר נאמר לא יקום ע"א כו' כ"ש שהו' קרוב וכ"ש שאין ראוי שיהיה הוא העד והוא הדיין לגזור ולהעני' את ש' ככל אות נפשו ועוד טוען ש' כי מה שאמר שנשק וחבק את אשתו לא כיוון לדברי קנטור אלא כמצחק וכוונתו היתה לזמן קטנות הנער' כי כן מנהגו של עולם לחבק ולנשק את הנערות הקטנות דרך חבה ואהבה לא לכונה אחרת וכ"ש כאשר תהיה קורבה בניהם ועוד טוען כי אף אם נניח שהוציא דבר של כיעור ונבלה מפיו מה שלא היה מעולם מ"מ לפי שורת הדין ראובן היה בר עונשין ושמעון נקי עד עולם יען כי ר' הוא פתח צור ויזובו מים המרים ואמר תחלה לשמעו' אל תכריחני שאומר לך דברים שאם תשמעם לא תתייחד עוד עם אשת' ואז שאלוהו השומעים מה הם הדברים אשר ידעת על אשתו והשיב להם כי הוגד לו מפי תוגר א' כי עשתה נבלה וכאו'. והרי א"כ הוציא דבה על אשת רעהו ע"פ עדות בני נכר אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר ול"ז בלבד אלא אף אם היה הוא עצמו רואה בה ערות דבר והוציא עליה שם רע היה ראוי לעונש וקרא כתיב לא יקום עד א' באיש כו' ועל כיוצא בזה אמרו טוביה חטא וזיגוד מנגד כו' כ"ש שמודעת זו בכל הארץ כי אשת ש' מעולם היתה כשרה וצנועה ולא נשמע עליה שמץ דבר מגונה וא"כ ר' הפוטר מים היה ראוי לעונש וש' הבא לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו היה נקי ועוד טוען ש' וצועק מרה נגד הדיינים מה ראוי להענישו לגרשו מחצרו הסמוך לחצר ר' דבשלמא אם היה נחשד לרודף אחריה ע"פ עד או עדים היה ראוי להענישו להרחיקו מאותה שכונה אמנם כיון שדבריו לא היו רק על כונת החירוף והקינטור אין מקום לאותו עונש כלל שהרי אין אנו מאמינים אותו ע"פ דברי עצמו כי אין אדם משים עצמו רשע כנודע אלה הם טענות ש' אשר טוען נגד הדיינים המענישים אותו שלא כדת וצועק כנגדם מה ראו על ככה להעניש אותו במקום שהיה ראוי להעניש את ר' אשר פטר מים ראשית מדון והוציא דבה על אשת ש' ומאי חזו הדיינים דדמא דהך סומק טפי מדמא דהך א"ז כי אם משוא פנים בדבר ועוד מבקש וטוען ש' שיטילו חרם חמור וכל אלות הברית ע"כ מי שהוציא מפיו שבא על אשת ר' ועל כל היודע עדות בדבר יבואו ויגידו וייתברר כי כדבריו כ"ה עתה ילמדנו רבנו ומורנו מורה צדק אם יפה הורו ויפה דנו הדיינים ההם או אם הדין עם ש' בטענותיו אלה ושכר אדוננו יגדל לעד כנפשו:
תשובה
ה' יודע והוא עד עלי כי בתחלה מנעתי עצמי ואמרתי שאין רצוני להשיב על שאלה כזאת כי לבי היה אומר לי שאי אפשר שעוות הדין גדול כזה יצא ממרביץ תורה איזה שיהיה או מאנשים בני אברהם אבינו יען עינינו ראו ואזנינו שמעו כי דברי' כאלה וכיוצ' בהם גורמי' להכשיל בני אדם להוציא' מדעת' ומדתם להפוך קערה על פיה אך אחר אשר הפצירו בי בדברים ואמרו שכנים הדברים בלי תוספת ומגרעת ואין בהם רק דברים ככתבם וכלשונם ושבלי ספק ימשך מדברי אלה שלום גדול אז הטתי אזני ואמרתי עת לעשות לה' וזה החלי הן אמת יש לחקור בשאלה זאת כמה חקירות א' אם נניח הדברים שכן היה ששמעון זה פער פיו ודבר בשפתיו ששכב עם אשת ר' מה היה דינו גם שנניח שלא דבר כן מחמת צער ועוד שנית צריך לראות אם היה שלא אמר אלא שחבק ונשק לבד מה היה דינו ג' אם אמת שלא דבר כן מחמת צער אלא מחמת הכעס שהכעיסוהו כשידע שר' פצו שפתיו ואמר הדברים שבאו בשאלה לחלק הא' אני אומר שצריך לדעת כי הפרטים לא תקיף בהם הידיעה אבל צריך ללמוד דבר מדבר. וכתב הר' הריב"ה סי' א' וז"ל האידנא אנו הדיוטות לפיכך אין הדיינים מן התורה אלא בשליחותייהו דקמאי עבדינן ומסקינן דלא עבדינן שליחותייהו אלא במידי דשכיחא ואית בה חסרון כיס כגון הודאות והלואת אבל במידי דלא שכיח אפי' אית ביה חס"כ וכן מידי דלית ביה חסרון כיס כגון בושת אע"ג דשכיח אין דנין אותו ע"כ ונ"ד הוי מידי דלא שכיח ולית ביה חסרון כיס כי רחוק רחוק מאד ימצא אדם יוציא מפיו דברים כאלה ומטעם זה היה שלא היה מקום לדיינים לדון בדבר הזה הן אמת שכתב הרשב"א בתשו' וז"ל ואעפ"י שאלו דיני קנסות ואין דנין אותם בבבל מ"מ בכל מקום ומקום דנים אותם לעיתים לכיוצא בהם לגדור את הדור. וכתב הרמב"ם והביאו הטור סי' ב' יש לב"ד להלקות למי שאינו חייב מלקות כו' הכל הוראת שעה כו' עד ובכל יהיו מעשיו לש"ש ואל יהי כבוד הבריות קל בעיניו שהרי דוחה ל"ת של דבריהם וכ"ש כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקים בתורת אמת שיהא זהיר שלא יהרוס כבודם אלא להוסיף כבוד המקום בלבד ע"כ מה שראיתי לכתוב כדמות הקדמה למה שאבאר בס"ד ועתה אומר אני לאלו הדיינים אם היה זה ש' מוציא מפיו כפירה ח"ו מה הי' עושים יותר מזה ופשיטא שאפי' החצי לא היו עושים לו אם על כבוד הבריו' עשו זה על כבוד המקום עאכ"ו האמת והאמונה דייני דחצצת עבדי הכי שהרי הקורא לחברו עבד שהוא פגם לכל הדורו' הבאים אאריו אמרו שהוא בר נדוי ובנדוי מיהא סגי אם יבקש מחילה ובח"מ סי' ת"ך כתב וז"ל כתב רב שריר' גאון המבייש את חברו ברבים מנדין אותו עד שיפייס המבייש וכתב הרא"ש כן בפסקיו בפ' החובל בשם הגאון והוסיף עליו ומסתברא דיותר בושת דברים מבושת של חבלה דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שמוציא אדם על חבירו: וז"ל הרשב"א בתשו' סי' שפ"ו וז"ל ואם על דין מוציא לעז אני או' באמת אם כה עשה אל בית מלחמתו או לסבה הנה הוא חטא בדבה ועשו יותר מהורג נפשות שתים או שלש וזה שלישים ורביעים וקול דמי כל המשפחה צועקים מן האדמה ונתנו קול ברמה וראוי לנדותו בשכבר דינו בגמ' שהרי אמרו הקורא לחברו עבד יהא בנדוי והוצרך הוא להכריח שהדין שמנדין אותו כמו שיראה המעיין שם עוד בסי' ת"ס על תלמיד שלמד עם רב א' והלך למקום רב אחר וספר על רבו ראשון דברים של לעז ושמץ פסול לדורותיו לו ולזרעו ונדהו רבו והוצרך להורו' שנדוי שנדהו הרב ותלמידיו הוי נדוי ולא הוזכר בשום מקום מאלו שהם דברים קשים ומרים כלענה שמץ פיסול שהיה על מלחמה ועכ"ז לא אמרו עונש אח' ומי שמע כזה ומי רא' לעניו על דברי ביוש שש הנה שנא ה' כי הדבר נר' לעין כי לא עשו זה כי אם לדרישת הח' והחכם עשה לנקום נקם שלא כדין ושלא כהלכה שהרי אפי' נניח ששמעון פער פיו ודבר סרה בלא סבה די היה לו בשישמור נדוי ז' ימים ויבקש מחילה ולא להענישו בדבר אחר ובוודאי הורה שלא כיון אלא לתועלתו וא"כ אפי' הנדוי לא היה נדוי וכמ"ש הר"י בת"ה סי' רע"ד ז"ל ונר' דבנ"ד להא דמי דמ"ל מכוין להשתכר בהתרתו ממין ומה לי אם מכוין לנקום ממנו ולהכניע שונאו גם זה שכרו לעשות נחת רוח ליוצרו דנראה טעם הדבר שצריך המנדה שיתכוין לשם שמים לכבוד התורה ולומדיה ולא יכוין לעצמו לשום הנאה ותועלת ואל"כ אין ממש באותו נידוי וא"כ בנ"ד אנן סהדי שלא נעשה דבר חדש כזה אלא להנקם ממנו לא לשם שמים כי לא שמענו ולא ראינו עושים כאלה אלא משנאה גדולה ונמצא תפשת מרובה לא תפשת ואפי' הנדוי לא הוי נדוי. ע"כ מה שראיתי לכתו' בהנחה שמוד' ש' שכך אמר או שיש עדים שאמר בפי' שבא עליה ח"ו ואי"ל שהיה ראוי לעונש גדול יען החציף פניו כ"כ לו' שעבר עבירה כזאת דא"א שהרי לגבי עצמו לא היה נאמן שאין אדם משים עצמו רשע לפי שזה היה פגם גדול בלי ספק לפי שאם ח"ו היו כנים הדברים הוה ליה כאלו קראה זונה ונאסרה על בעלה ועם כל זה הי' די לו בשינדוהו ויכריחוהו שיבקש מחילה ויפייס כל האפשר כיון שאנו רואים שרב שרירא גאון והרשב"א ז"ל גדול הפוס' האחרונים והרא"ש ובנו ז"ל שמימיהם אנו שותים לא כתבו עונשים אחרים אפי' בדברים קשים מאלה כנז' ומעתה נמצא שאם לא אמר אלא שאבקה ונשקה שבזה אין בו פגם כי אם קצת דופי פשיט' דבנזיפה היה מספי' ובבקשת מחילה וכ"ש אם היה מקום לו' שלא אמר כן אלא שחבקה ונשקה בעודה קטנה או נערה מה כל החרדות האל' אין ספק כי לע"ד עתידין ליתן את הדין מי שכך עשה. וכל מה שהארכתי היה בהנחה ששמעון דבר דברים הנז' בלא מלחמה אבל עתה כפי השאלה שאו' השואל שכל זה גרם המלחמה ושר' אמר על אשת ש' מה שאמר א"כ נמצא שרא' פטר מים בדברים מכוערים כאלה וכתב הריב"ש בתשובה בסי' ס"ו על ר' שהיה מוחזק לחכ' וקרא לש' על עסק משא ומתן שהיה ביניהם קראו החכ' לש' רשע גמור ושאמ' בזה לח' ואמר ליה שוטה למה יצאת כו' יע"ש וכת' הריב"ש ז"ל וז"ל וא"כ הוא נתן אצבע בין שניו והכשילו שיתריס כנגדו שאין כל בני אדם יכולים למשול ברוחם לשמוע חרפת' רשעים גמורים ושלא להשיב כו' עד ולכן ראוי לע"ד להכרי' את ראובן לסלק הגוי מעל שמעון וגם אין נר' לדון לו בליטרא זהב כמו שכתבתי אלא שלכבוד תורתו יש לב"ד לצוו' על שמעון בכח נדוי לרצו' ולפייס את ראובן ולבקש ממנו בנא ובמטו שימחול ולהרבות עליו רעים על זה והמוח' ג"כ לא יהא אכזרי וראוי לו למחול ועוד שהיה ראשית המדון ע"כ מה שראית להעתיק מתשו' הריב"ש וממנה יש ללמוד כמה רחקה דעת הדיינים אלו מאדם שהרי המעשה ההוא היה ראובן ח' ושמעון הדיוט והיה כח כפי הנר' לחכ' להנקם משמעון ועכ"ז גזר הריב"ש שחייב החכם לסלק הנזק מעל שמעון ולא הטיל על שמעון שיבקש מחילה מהחכם רק מפני כבוד התורה וכל זה מטעם שהוא נותן אצבע בין שיני שמעון א"כ כ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד ששניהם שוים וראובן פטר מים להוציא דברים מגונים כאלה מפיו ואע"פי שיש קצת חלוק דהמעשה של הריב"ש היה בשעת המריבה מה שבנ"ד נר' דאינו כן מ"מ בני אדם ארורים הסיתוהו וקנאה חמת גבר לא יחמול בדבר כזה ופשיטא שכפי הנא' הדברים ככתבם וכלשונם ראובן היה ראוי לעונש יותר וכי משוא פנים יש בדבר וכ"ש אם היה שכשדבר שמעון לראובן היה בינו לבין ראובן והדברים שדבר ראובן נגד אשת שמעון היה בפרסום בעת המלחמה שכפי הנר' היו שם אנשים ששמעו דברי ראובן על אשת שמעון שהם הסיתו לשמעון דודאי ראובן הוא החיי' ושמעון הזכאי הנלע"ד כתבתי וחתמתי אני הוא הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |