שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קעט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מרת דונייא בואינא דואינייא בת אברהם טרוגאש נ"ע נפטרה לבית עולמה בצפת תו"בב וח"לש והיא קודם שהלכה למקום הנז' הניחה פה שאלוניקי בפקדון ביד הנבונים נשיאים ומעולים כה"ר יעקב עוזיאל וה"ר יוסף ששון סך מעות וגם אחר כך הרויחו המעות ועלו יותר מסך שהניחה ועתה באו אחיה בני ה"ר אברהם טרוגאש הנז' הדרים היום בסדרוקאפסי ותבעו מן הנפקדים הנז' כל המעות קרן וריוח כי אין יורש זולתם והנפקדים הנז' מרוב יושרם היה נר' בעיניהם לעכב המעות בפרט הריוח להיותם חוששים שמא ואולי קודם פטירתה הניחה מאותו ריוח כלום או מקצתו לצדקה או לכל דבר שבקדושה יען הכירו היותה צדקת ומסתמא הניחה מעות לענין הנז' והיורשים טוענים שכיון שלעת כזאת לא נודע דבר מזה אין לעכב זכותם הודאי בשביל הספק וכ"ש שאם באולי יודע הדבר שהניח דבר לצדקה שהם יקיימו דבריה ואני החתום למטה גזרתי שהדין עם היורשים והנפקדים סברו וקבלו הדין עליהם ומיד מסרו ליורשים זכותם רק בקשו ממני פסק דין אורה להם הדין מהיכן יוצא וראיתי כונתם טובה ורצוי' וגם אני לא מנעתי עצמי מלמלא רצונם ולא עוד אלא שראיתי להפך בזכותם ולתת טעם וסברא לשאלתם וא"כ להורות הדין דין אמת כאשר גזרתי. וזה החלי בס"ד האמת כי לכאור' היה נר' שלא מחכמה שאלו על זה לעכב המעות אשר ביד' מטעם החכם הנז' כי הדעת נוטה שאין לנו לחוש לשמא וכלל גדול יש לנו אין ספק מוציא מידי ודחי בין דאיסורא בין בממונא בממונא הדין מבואר כן ומוסכם הביאו הטור ח"מ סי' ר"פ וז"ל כל יורש שהוא ודאי יורש ויש אחר שהוא ספק אין ספק מוציא מידי ודאי ע"כ ומשרש זה נמשכים דינים רבים לענין ירושה אין צורך להאריך בהם לענין איסורא נמי אמרי' בפ' דחולין השוחט בסכין ונמצאת פגומה אמר רב הונא אפי' שבר בה עצמות כל היום כלו פסולה ורב חסדא אמר כשרה וטעמא דרב חסדא אמרי' בגמ' עצם ודאי פוגם עור ספק פוגם ספק אינו פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי ואפסיקא הלכתא בגמ' בהא דשבר בה עצמות כרב חסדא מן הטעם הנז' וכן מוסכם מכל הפוסקים מכ"ז היה נר' שלא היה מקום לשאלתם ומ"מ מצאתי להם טעם ממקום אחר והוא מ"ש רי"בש סי' מ"ו על ענין דומה קצת לזה בפקדון שהניח נפתלי ביד ראובן ונפטר ובא אחר ותבע הפקדון מיד הנפקד באומרו שהיה הוא קרוב והביא עדים ע"ז שהיו שומעים שהיו קרובים ולפעמים שהיו קוראים זה לזה קרוב אלא שלא ידעו גבול הקורבה ועד אחר אמר ג"כ שהנפטר אמר לו שהיו בני אחים עכ"ז פסק הרי"בש שאין להוציא מיד הנפקד וליתן ביד התובע ונתן טע' לדבריו כאשר יר' המעיין במקומו וז"ל שם בסיום דבריו ויש לב"ד לחוש לכל מה שאפשר שלא יצא מתחת ידם דבר שאינו מתוקן כו' עד אלא כיון שהדבר בא לידי ב"ד והם הנזקקים לדבר יש לחוש לכל מה שאפשר. ע"כ מה שראיתי להביא מדבריו לבד אשר מהם היה יכול אדם לדון ולטעון שהדין עם המעולים הנפקדים אלו שהרי נראה שיש לחוש לכל מה שאפשר ואין ספק שמה שאמרו אלו המעולים שמא הניחה לצדקה בשעת פטירתה שהיה אפשר קרוב מן הטעם הנ"ל בשאלה. ע"כ מה שראיתי להליץ בעד' אבל מ"מ הדין דין אמ' לאמת' של תור' לפי שמצאתי ראיתי שהרא"ש חולק כפי הנר' על סברת הריב"ש בכלל פ"ו סי' ט' על ראובן ושמעון שהיו קרובים לפי שהיה ראובן קורא לשמעון בן דודי ונפטר ראובן והניח פקדון ביד לוי ובא נפתלי ותבע לנפקד שיתן לו הפקדון של ראובן מחמת שהוא יורשו וצוו הב"ד לנפקד שלא יתן הפקדון אלא ביד שמעון אעפ"י שהנפקד היה טוען שלא היה רוצה מטעמים ואחד מהם דשמא יש יורש אחר במדינ' הים והדיינים אמרו שאין בטענה זו ממש שאין לחוש לשמא כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואו' והביאו ראיה מהא דאמרינן בגמ' פ' יש נוחלין על מתני' האומר זה בני נאמן כו' ואמרינן בגמ' ההוא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי אמר רב יוסף למאי ניחוש לה כו' עד אמר ליה אביי הא אמרי דאיכא עדים במדינת הים דידעי דאית ליה אחי השתא מיהא הא ליתנהו קמן ופירש רשב"ם וז"ל הא אמרי בני העיר הזאת דאיכא עדים וצריכים אנו לחוש לדבריהם ולהמתין עד שנשמע מה בפי העדים ומשני השתא מיהא ליתנהו ואין לנו אלא מה שעינינו רואות ע"כ הרא"ש הסכים לסברת אלו הדיינים וכתב להם יפה דנתם כו' עד וצריך הנפקד ליתן לשמעון בשבועה כל מה שבידו מממון ראובן ולא חיישינן שמא יש לו יורש במ"ה ואף אם יבא יורש אחר לא יוציא מהנפקד דבר הואיל ונתן הממון לשמעון ע"כ אם כן הדברים ק"ו דהשתא ומה התם שלא היה היורש ידוע וברור לכל אלא שהיה מוחזק לקרוב מצד דברי הנפט' לבד עכ"ז לא חש לשמא היה לו יורש אחר וגם בגמ' אפי' שהיו בני העיר אומרים שהיו עדים במדינת הים שהיו יודעים שהיו לו אחי' אמרי' השתא מיהא ליתנהו קמץ ואין לנו אלא מה שעינינו רואות בנ"ד שהיורשים הם יודעים וברורים לכל וגם לא נשמע שהנפטר' צותה כלל עא"כו שיש לנו לומר שאין לנו אלא מה שעינינו רואות ואפי' שיבא משם שצותה הנפטרת ליתן מהמעות לצדקה אין לנפקדים מזה אשם ואין להוציא דבר מידה הואיל ונתנו ומסרו הכל ביד היורשים האמתים אשר אין חשש לזולתם כלל:
ודבר זה פשוט יותר מביעתא בכותחא ואין לאומר שיאמר הרי דברי הריב"ש עומדים כנגדו כנ"ל דמשום הא ודאי ליכא למיחש כלל בנ"ד מטעמים חדא שהרי כתב מהרר"י קארו נר"ו דהרב רשב"ץ הכה על קדקדו בכל דבריו שנית שהרי הרב הנז' כתב שבתשובה שהוא כתב הסכי' דברי הרא"ש עם דברי הריב"ש ואע"פי שלא ראיתי אני דבריו נר' בעיני דקל הוא להבין דלא פליגי בדברי הרא"ש כאשר נראה המעיין בדבריו שאין הנדון שלו דומה לנדון דברי הריב"ש דנדון הריב"ש לא היה חזקה גמורה ליורש אלא קרוב לספק אם היה קרו' מאב מאם משא"כ בנדון דהרא"ש שלא היה חשש אלא אם היה לו קרו' אחר במ"ה ועוד אפ"ת פליגי סמי הריב"ש מקמי כל הני רבוות' שהרי השואלים להרא"ש הביאו ראיה לדבריהם משמע ודאי שחכמים היו והריב"ש ג"כ הכה על קדקדו רשב"ץ ז"ל כנז' ועל הכל הרא"ש ז"ל א"כ אין להניח דברי כל אלו הגדולים מקמי הריב"ש כ"ש דבנ"ד ודאי יודה לנו הריב"ש שהדין עמנו אחר שהוא כתב ג"כ בדבריו טענת אין ספק מוציא מידי ודאי כאשר יראה המעיין שם וא"כ איך יחלוק ע"ז שאין לך ודאי יות' גדול מנדון שלפנינו גם השמא חלו' אע"פי שהוא אפשרי כיון שלא נשמע אפי' רמז מזה עאכ"ו דקי' לן בגוייהו שאם יבא צוא' מהנפטר' יקיימו דברי' וגדול' על כול' אני אומר דבכל הנהו עובדי דהרא"ש והריב"ש היה ספק יורשי' אחרי' שהיו בעול' בעת שהמפקיד הי' בעולם אמנ' נ"ד היורשי' היו בעוד' בחיים שאין יורשים קרובים זולתם ואנו רוצים עתה לחוש שמא נולד אחר פטירת' יורש היינו ההקדש שאינו חל אלא לאחר מיתה הא ודאי דבר ברור הוא דלכ"ע מודו שאין לחוש לזה כלל ולא הי' צריך להאריך בזה רק להפיק רצון המעולים הנפקדים יצ"ו הנר' לע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |