שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קפ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן אאזתו חולי הקולנג' הנקרא קוליקה ובהיותו מצר ומצטער מוטל על ערש דוי בא לוי לבקרו ואמר לו ראובן יש בדעתי להקדיש להקדש פלו' ב' חצרות אשר לי ע"מ שגזבר ההקדש ההוא ישכיר אותם שתי חצרות לבני שמעון ולזרעו אחריו בעד סך כך לבנים לשנה וע"כ דבר נא באזני הגזב' מההקדש הנז' שיבא פה ואדבר דברי אלה עמו והלך לוי בשליחותו ובא הגזבר בפני ראובן והודיעו רצונו כי הוא מקדיש אותם הב' חצרות עפ"י התנאי הנז' לעיל והלך לו הגזבר ויהי אחרי כן כאשר שמעו אשתו ובנו של ראובן את אשר נעשה צעקו אליו לאמר מה זאת עשית להקדיש כל ואיך לא ראית כי אין לך נכסים אחרים זונת החצרות הנז' שיהיו מספיקים לכלכל את שיבתך ואם חשבת כי מחמת חולי זה הגיע זמנך להפטר מן העולם לא שמת לבך על אשתך זאת כי יש לה עליך כתובה מרובה ומאין תגבה סכי כתובתה להתפרנס כל ימי חייה אז ראובן זאת השיב אל לבו וראה ומשמש בשארית נכסיו וראה כי לא היו מספיקים לכלכל את שיבתו ומה גם לפרוע סכי כתובת אשתו וזולת זה בא נפתלי שכנו הקרו' אליו הדר בא' משני החצרו' וא' לשמעון שמעתי כי הקדש' החצר שלי כי אותו החצר הוא של נפתלי ולימים שעברו נתפשרו ביניהם שימכרהו נפתלי לראובן כאשר יעלה מן הארץ לארץ ישראל ועדיין לא החוזק בו ראובן לא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה ועת' אומר נפתלי כי אין רצונו למוכרו וכאש' ראה ר' כל המבוכו' האלה חזר בו מההקדש וטוען לבטול ההקד' מכח כמה טענו' א' כי ההקד' הנז' היה בטענו' כי הוא זה כמה שני' להיו' זקן בא בשני' מסר כל נכסיו וחשבונותי' ביד בנו כי הוא היה מכלכל שיבתו ולא הי' יודע חשבון נכסיו אבל היה חושב שהיה בהם כדי להתפרנס בריוח וגם לא היה יודע כי נפתלי יחזור בו ממכירת החצר והיום כאשר ידע שארית נכסיו כי מעט המה כי רובם עלו בתוהו ונאבדו חוזר בו כי לאו אדעתא דהכי הקדיש החצר שימות הוא אם יחיה ואשתו ובנו אחריו ברעב ב' טוען כי הוא הקדיש במקום שחב לאחרים כי סכי כתובת אשתו מרובים וזולת ההקדש לא ישאר מקום לגבו' שליש או רביע מסכי כתוב' ואשתו לא ידעה בעת שהקדי' ההקדש הנז' וכאשר שמעה בדבר צעקה לאמר מה זאת עשית. ג' טוען הוא הקדיש החצרות בהיותו חולה והרי עמד מחליו והוי כמצוה מחמת מיתה שאם עמד חוזר בו ד' טוען כי הן לו יהי ההקדש כיון שראה ראובן המבוכות הנ"ל ושאל התרה על נדרו קודם שבא ההקדש לידי הגזבר והתירו לו הוי מותר ופטור מלקיי' נדרו ילמדנו רבנו אם פטור ראובן באלה הטענות הנז' מכח אלו הטענות הנז' ושכמ"ה:
תשובה
נר' בעיני שהדין ברור ואין בו ספק שיכול ראובן לחזור בו אם מצד הטענה האחד שהרי גדולה מזו כתב הרא"ש על מי שנדר לחתנו בנדוניא לבתו כ"כ זהובים ובסוף אבד בחובותיו ואע"פי שהיה יכול למכור מחפציו ולהשלים שבועתו פטרו מן השבועה מכח דאמדינן דעתיה דאדעתא למכור חפציו לא נשבע רק אדעתא שיפרע מן החובות כמו שיראה המעיין שם כ"ש שיש לנו לומר בנ"ד דאדעתא דהכי לא הקדיש למות ברעב וק"ל. גם מן הטענה שכיון שעמד אפי' לא חזר בפירוש ההקדש בטל ובזה הסכימו רוב הפוס' ואע"פי שהרא"ש חולק יש לנו לעשות מעשה כהרמב"ם והנגררים אחריו דסברי דחוזר והא לך לשון הרמב"ם הא דמתנת ש"מ במקצת צריך קנין כו' היינו בסתם אבל אם נתן מקצת נכסיו בפי' במתנת ש"מ שאינו קונה אלא לאחר מיתה א"צ קנין ואם עמד חוזר ע"כ. גם מטעם שהתירו הדין הוא דהותר וע"ז הייתי יכול להאריך אלא שחושב אני שהדין נוגע למקומנו זה ואין צריך להאריך בראיות אחר שהדין ברור מעצמו ולכן לא חששתי לשאר הטענות גם כי אינו צריך הנלע"ד כתבתי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |