שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קעה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה חבר' ת"ת אשר פה שאלוניקי יש חצרות והקדשות להיוח פרותיהם לפרנס' החברה יע"א ובאחד מן השנים הסכימו פרנסי החברה הסכמה אחת הלא היא שלא יוכל שום פרנס מפרנסי החברה לקנות שום דבר בנכסי הקדש לא ביוקר ולא בזול לא במדודים ולא בהמתנה בשום אופן בעולם גם לא יהי כח לפרנסים המשרתים למכור לשום פרנס שום דבר מנכסי ההקדש בשום זמן בעולם ונמצא באחד מהשנים הסכימו פרנסים המשרתים באותה השנה למכו' חצר א' מחצרות החברה באומר' שימשך יותר ריוח מדמי מכירת החצר מהנמשך משכירות החצ' ומכרוהו לשמעון א' מהפרנסים המשרתי' בשנה ההיא והחזיק בו שמעון עד היום הזה והנה אמת נכון הדבר שבעת המכיר' נתעוררו רבים מאנשי הק"ק למחות בידי הפרנסים המוכרים ולא עלה בידם למחות במכירה ויהי היום אחרי שנתמנו פרנסים אחרים בחברת ת"ת נתנו אל לבם לעורר על מכירת החצ' ומבקשי' לחזור ולזכות בחצר הנז' וטוענים שאותה המכיר' שמכרו הפרנסים הראשונים הרי היא בטלה מעיקרא מכמה טענות ראשונה כי עם היות שהפרנסי' המוכרים לש"ש נתכונו מ"מ לא היה כח בידם למכור החצר מכמה טעמים אחד מצד ההסכמה שהסכימו הפרנסים שלא יוכל שום פרנס לקנות שום דבר מנכסי הקדש ולא יוכלו שאר הפרנסים למכור שום דבר וכיון שמכרו מה שלא היה כח ביד' בטל המכירה והטעם השני כי הפרנסים האלו חקרו ודרשו מעל ספר הזכרונות מהקדשות החברה ומצאו כתוב שהחצר הנזכר שנמכר לשמעון קנאוהו בעד סך מ"ב אלפים לבנים ונתפרש שם שנכנסו במקח החצר הנז' כמה סכום שהקדישו אותם הבעלים על מנת לקנות בהם קרקע לחברה ומקצת' הוקדשו על מנת שיכנסו במקצת החצר הנז' כאשר כל זה מפורש בכתב יד הסופר הנאמן שהי' משרת בימים ההם ועתה איננו כי נפטר לבית עולמו. וא"כ טועני' הפרנסים העערערים על המכירה דכיון שאותם המעות שנכנסו במקנת החצר הנ"ל הוקדשו על מנת לקנות מהם מולקייש והפרנסים הקונים עשו שליחות הבעלים וקנו החצר הנ"ל הרי חל קדושת אותו ההקדש באותו חצר לשם הבעלים ואין כח שום אדם אחר כך להפקיעו מאותו החצר ולשנותו לדבר אחר ומה גם בנדון זה שלא קנו מאות' דמים חצר אח' לקיים צואת המקדישי' ומ"ג כי לפי מה שפורש שיש מן המקדישים שהכניסו דמיהם בפי' במקנת חצר זו ואעפ"י שלא פורש זה ע"י עדים מ"מ כיון שנמנא כתוב בכתיבת יד הנאמן הסופר שהיה בימים ההם הרי נאמן כבי תרי וא"כ בטל המכירה הנזכרת מעיקרא ותחזור החצר אל ההקדש הנ"ל ומלבד אלה טוענים הפרנסים כיהחצר הנז' מכרוהו הפרנסי' המוכרים בלי הכרזה כלל ולא גרע מקרקעות יתומי' שצריך הכרזה וכל שלא הוכרז לאו כלום הוא ועוד טוענים על המוכרים אותו מה ראו למכור חצר כזה כי אין כמוהו בכל הארץ לשבח ויופי וחדש ממש והוא עדי עדית מכל החצרי' הנמצאים אל החברה כי היה ראוי להם למכור מחצרות הגרועים ולהניח המשובח ומה גם אחרי שומעם קול המון מערערים על המכירה כ"ש שלפי הטעמים הנ"ל יראה כי המכירה בטלה מעיקרא על כל הטענות הנ"ל יורינו מורינו אם הדין עם המערערים על המכירה אם לא:
תשובה
הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כלל י"ג וז"ל בתים של הקדש נמכרים לצורך הקדש ע"י בעלים שהקדישום או ע"י שבעה טובי העי' במעמד אנשי העיר הא לך מתשובה זו שצריך ז' טובי העי' במעמ' אנשי העיר גם תנאי שני שיהיה המכ' לצורך הקדש הא אם חסר א' מאלו הב' דברים המכר לא הוי מכר וידוע שחברת ת"ת לא הית' צריכ' למכירת קרקע כזה בפרט בהיות הקרקע הזה המובחר מכל קרקעות חברת ת"ת והית' עדי עדית וגם כי היה ברשות חכמי העיר מ"מ נרא' שצריך שיהיה במעמד אנשי העיר ואינו נקרא מעמד אנשי העיר אם לא נמצאו יחד כל ראשי הקהלות כן נראה לע"ד אמת כי מתשובת הרא"ש יש מקום קצת לכאור' להקל כי כתב בתשו' על הקדש שנמכר זה אומר שנמכר ע"י ז' טובי העיר והמערער מכחיש ואומר שלא היו ז' טו"ה וכת' שם שז' טו"ה אין פי' שיהיו ז' טובי העיר חשובים בחכמ' ובעושר אלא ז' אנשים שהעמידום עליהם צבור פרנסים סתם ענייני אותו העיר והרי הם כאפטרופסים עליה' האמת שגם שם כתוב וז"ל מן הירושל' במה אנן קיימין אם כשקבלו עליהם אנשי העיר אפי' א' ואם שלא קבלו עליהם אפי' מאה בעסק זה אין ממכרו ממכ' ומסי' בעמיד' בסתם לפקח על עסקי צבור כלו' שהעמידו עליהם הצבור ז' פרנסי סתם לפקח על עסקי צבור לפיכ' כשהם ז' יש להם רשות לכל דבר כאלו עשו כן כל בני העיר אעפ"י שלא העמידו אותם עד"ז בפי' אבל פחות מז' אין כחם שוה להיותם ככל בני העיר עד שיטילו רשות בפי' מבני העיר ע"כ. ומכאן היה נר' בנ"ד כיון שאלו פרנסי החבר' נתמנו סתם על כל צרכי החבר' הרי הם כאלו מכרו מדעת בני העיר כך נרא' לכאורה ונרא' שהרשב"א והרא"ש חולקים כיון שהרא"ש לא חלק כלל אלא סתמא קאמר שצריך ז' ע"י בני העיר וכן נר' שדומ' ע"י הבעלי' שהקדישום דכמו דהתם הוי דוקא גם בז' טובי העיר ע"י בני העיר עוד טעם אחר היה נרא' לבטל המכר שהרי נכסי הקדש ונכסי יתומי' צריכים הכרז' וחצר זה לא הוכרז א"כ טעו בדבר משנה וחוזר גם טענ' זו נראה שהרשב"א מבטל אותה במה שכתב שם שאם היה כח בצבור לשנות הקדש זה אפי' מכרו בלא הכרזה מכרם קיים וא"כ אם היה צריך לראות וליד' בנ"ד אם היו יכולים הצבור לשנות חצר זה אם לא ואם היו יכולים לשנות לא היה צריך הכרזה לדעת הרשב"א ז"ל אך מ"מ נראה דודאי שלא היו יכולים הפרנסים לעשות מה שעשו אחר שיש הסכמה כתובה שלא יוכל שום פרנס לקנות שום דבר מנכסי החברה כנז' בשאלה ולא גרע זה מטעם מחא' כתב הרשב"א בתשו' הנז' שכתב שהוא טעם שהמכר בטל שגם בני העיר נרא' שלא היו יכולים לשנות שום דבר בחצר הזה אחר שרוב המעות שבהם קנו הפרנסים הראשו' החצר הנ"ל נכנסו מאת המקדישים ע"מ כך וא"כ אין רשות בעולם לקנות שום הדיוט חצר זה ולא לפרנסים למוכרו וא"כ חזר הדין למה שכתב שם הרשב"א שכל ב"ד שמוכרי' קרקע של אחרים כקרקע של יתומים או של הקדש או של ב"ח צריכים הכרזה וכל שמכרו בלא הכרזה נעשו כטועי' בדבר משנה וחוזר ומטע' זה נרא' שאפי' שחכמי העיר נתנו רשות לפרנסים שבאותו זמן למכור אין המכ' מכר כיון שטעו בדב' משנ' דודאי הקד' זה לא היו רשאי' הצבור לשנותו מהטעמי' שהזכרתיו לפיכך כל שלא דקדקו בשימתו ולא הוכרוז חוזר כטועה בדבר משנה עוד נראה לי טעם גדול לבטול מכר זה שהרי כתב הרשב"א כשהעמי' הצבור ז' פרנסים סתם לפקח על עסקי הצבור לפיכך כשהם ז' יש להם רשות לכל דבר כאלו עשו כן כל בני העיר אעפ"י שלא העמידו על דבר זה בפי' אבל פחות מז' אין בהם שוה להיותם ככל בני העיר עד שיטלו רשו' בפי' מבני העיר ע"כ וא"כ נר' בעיני שכמו שכשמעמידים ז' מה שעשו הז' עשוי ופחות א' אינו כלום עד שיטלו רשות מבני העיר כך כשמנהג העיר להעמיד א' אם חסר אחד מהם מעשיהם בטלים עד שיטלו רשות מבני העיר ובנ"ד ה"ל כאלו חסר א' שכיון שהקונה היה אחד מהפרנסי' אין כאן אלא ו' ונמצא שהמכר בטל באופן דמכר זה בטל לדעת הרא"ש הדבר ברור ואפי' היה הרשב"א חולק בדבר היינו יכולים לומ' העמד קרקע בחזקתו כיון דאיכא ספקא דדינא כ"ש שכבר הסכמנו בנדון זה דעת הרשב"א עם דעת הרא"ש מן הטעמים הנזכרים לעיל כ"נ לי ואם אמור יאמר הקונה שהוציא בחצר שישלימו לו ההוצאות גם זה למדנו מתשובת הרשב"א הנ"ל שדין זה יש לקונה עם פרנסי החבר' שמכרו לו החצר ועליהם מוטל אחריות כמ"ש הרשב"א בסוף התשו' הנז' סי' תר"ח הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |