שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קעד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן הפריש ס' אלפים לבנים מנכסיו לחברת ת"ת יע"א בזה האופן שקבץ פרנסי ומנהיגי החברה שבימים ההם ואמר רצוני שתעשו שטר חוב עלי מסכום כך לבנים שאני חייב לפ' פרנס החברה וכל זמן שיהיו בידי חייב אני ליתן ריוח מהם שומה וכן נעשה שטר חוב עליו על א' מחשובי הפרנסים ובחייו קנו הפרנסים חצר א' ופרע אותו והוא הקדש לת"ת ונשאר חייב מלבד החצר הקנוי עוד מ"ב אלפים לבנים כשנתבקש בישיבה של מעלה נתבקשו פרנסי החברת בחברת רבני העיר וקראו לשמעון אחיו יצ"ו ועשו עמו שיעשה שטר מחדש שהוא חייב לתת אותם לזמן קצוב כו' וכן עשו שטר חוב גמור עליו עתה כאשר הגיע זמן הפרעון ושאלו ממנו הפרנסים כדי לקטת חצר א' עבר רוח אחרת עליו ומסרב לתת המעות ובראותו שדוחקים אותו בקש עילה שרוצה לשנותם וליתנם לצפת תו"בב או לירושלים ושואלים אם יש כח בידו לעשות או לאו:
תשובה
חבל על הזמן שהגיענו לידי כך דפשיטא יותר מביעתא בכותחא שאין כח בידו כלל ולא מבעיא השתא שכבר יצאו מרשותו מכל וכל אלא אפי' עדיין לא היה עליו שטר כיון שהמקדיש אותם הוא בעצמו עשה אליו שטר חוב כבר באו לידי הגבאין ואין לבניו וליורשין שום כח יותר ופרנסי החברה יעשו הטוב בעיני ה' ואדם כמו שבח בתשובה עד שכתב שאם הודיע לקהל שהוא נודר כ"וכ לתת ביד הגבאי ועניים שבעיר ושוב העני אפי' הוא גופיה לא מצי מעכב אפי' לעצמו ור"פ ז"ל כתב אם פי' הנותן העני למי יתן אסור לשנות לעולם ולהיות יגיעת בשר להאריך בזה לא ראיתי להאריך לבד להעתיק כאן מ"ש הרי"בה י"ד וז"ל וכתב א"א הרא"ש ז"ל שצדקות שהתנדבו לצורך בהכ"נ או לצורך בית עלמין יכולין בני העיר לשנותן לצרכי בית המקדש או ת"ת אפי' אם הבעלים מעכבים אבל לא מת"ת לצורך ב"ה ע"כ והשתא בני העיר שיש כח בידם לשנות כנז' אין כח בידם לשנות מת"ת לב"ה מי שאין לו כח כלל כנ"ל היאך יעלה בדעתו שטות כזה לשנו' וליתן לצפת ואפי' לירושלים שאני אומר שאפי' שגדלה מעלת א"י תו"בב מ"מ ידוע ונגלה לעין כל שקדושת חברת ת"ת יע"א אשר בשאלוניקי בגלות הזה ובזמן הזה לא נשמע מקום מקודש ממנו מרוב יתומים ובני עניים הבל פה מתנוקות נקיים מחטא בכמות ובאיכות קדושת הבית הנז' אין למעלה ואפי' הפרנסים לע"ד לא היה בא מידם לשנות מקדושה חמורה כזאת לשום קרושה אחרת ואפי' היה המקדיש מקדי' סתם כ"ש השתא שהוא המקדיש ידע צפת וירושלים ורצה בפי' להקדיש לחברת ת"ת הנז' שפשיטא שאין כח לשנות כנ"ל וק"ו אאיו זה שהבל יפצה פיו ובכל שעה עובר על גזלת העניים התנוקות האלו ועתיד ליתן את הדין על סרבנותו כי אם היה לו דעת ויראת ה' היה לו למהר לעשות המצוה כי לא ידע מה ילד יום ולמדנו ממשה רבן של נביאים אדוננו ע"ה דכתיב אז יבדיל וכו' ודרשו רז"ל שלא היו קולטות עדין אפ"ה רצה לעשות מה שבא מידו לעשות כתבתי לאור נר מוצאי שבת מה שבא מידי וצור ישראל יצילנו מכל שגיאה גדולה וקטנה אמר כה הצעיר שמואל די מדינה:
עוד על ענין הקדש אם שייך בו דין מעילה בזמן הזה נכתב להחכם השלם ה"ר יוחנן נר"ו גבור ואיש מלחמה מוציא לאור תעלומה ידו בכל רמה החכם השלם כמה"ר פ' נר"ו גם שהיתה שומה בלבי שלא לכתוב בענין זה ענותך תרבני והוא הניעני להשלים רצונך ולהשיב תשובה לדבריך אלה האחרונים ז"ל שכתב מר ולא יזכר שם מעילה כו' ולבסוף כתב ואין מי שיסבור שם מעילה ח"ו ע"כ תמוהים הדברים בעיני דהא כלבו כתב וז"ל כתב בעל התרומה כו' עד גם בהגהות פ"ק דע"ז בשם רשב"ם דאסור לאדם לומר הרי אני מניח כו' עד ופי' ר"ת דבזמן הזה אין תקנה למטלטלים כו' ומאלו המקומות נראה דיש מעילה בהקדש בזמן הזה הן אמת שמאחר שאני לא הבאתי הלשון מאלו בלי ספק שהיה לכ"ת מקום לתמוה עלי אבל האמת אגיד לכבור תורתו כי שמעתי פעמים רבות ממורי הגדול זצ"ל כי כשהיה בידו פסק מרשב"א היה שוקל אותו כמעט כנגד שאר הפוסקים וכאשר כתבתי זה פעמים משמו בפסקי' ועתה כאשר ראיתי תשובת הרשב"א גם הרא"ש מסכים לדעתו לא חששתי לחפש אחר ספרי' אחרים ובפרט הכלבו כי על נפשי איני פותח אותו בשמיטה א' פעם א' גם זה קבלתי ממורי כי מי שירצה להלך אחר אלו הספרים יכלה הזמן והם לא יכלו אחר שיש ביד אדם הרי"ף והרמב"ם והר"שבא והר"אש פוסקים מובהקי' די בזה עם רבותנו בעלי התוס' ומכל מקום אחר שבאו לידי אלו הלשונות ראיתי להודיעך דעתי בהם ולפי שמתוך ריסי דבריך נראה כ"ת מגמגם או מספק אם הם דברי הר"אש אומר כי לא אותה תשובה לבד יש אלא תשובות אחרות ובפרט כי בנו הריב"ה בח"ה סי' רי"ב כתב וז"ל והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין דאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה הילכך צריך להוציא בשפתיו עכ"ל והשתא כפי מה שעלה על דעתם דברי הר"אש קשיין אהדדי שהרי הרא"ש בפסקיו הביא הברייתא בפ"ק דע"ז תניא אין מקדישין כו' ואין לומר שכבר מצינו שכותב ברבריו בתשובות הפך דבריו בפסקים דזה אינה תימא שכן מצינו ברבנו הקדוש ע"ה בילדותו סבר הכי ובזקנותו הדר כדאיתא בפרק הזהב אמנם בריית' ערוכה א"א לומר כן אלא שמה שהביא הברייתא וכן הרי"ף בהלכות היינו שהקדיש בפירוש לב"הב או ששאלנו את פיו ואמר שכן היה כונתו שכהוציא הקדש מפיו היה כונתו לבדק הבית וכן הייתי יכול לפרש לשון הכלבו אבל לשון הגהת הר"אש א"א לפרש כן אלא צריך פי' אחר וקודם זה אומר שראיתי לשון הר"ן שהבהילנו לכאורה יותר שכתב בחדושיו על ההלכות וז"ל תניא אין מקדישין וכו' קסבר סתם חרמין לב"הב וכו' וכיון דהשתא ליכא בית אתי בהו לידי תקלה דמתהני מהקדש ומעל הרי משמע דמיירי במקדיש סתם ומ"ה כתב דאיכא מעילה בפי' וא"כ היה נרא' סתירה לדברי בפי' יותר מכל המקומות הנז' אלא דאי דייקינן ביה שפיר אדרבא איכא למידק מיניה סייעתא לדברי וטעמא דה"ל להר"ן למימר קסבר דהני סתמן לב"הב מדלא אמר הכי אלא סתם חרמין נראה דוקא סתם חרמין הוו לבדק הבית הא הקדשות וערכין סתמו לא הוו לב"הב או לכהנים והאי תנא סבר כההוא תנא דסבר סתם חרמין לב"ה והוי פלוגתא בערכין פר' המקדיש דתנן התם ר' יהודה בין בתירה אומר סתם חרמין לב"הב כו' וחכמים אומרים סתם חרמין לכהנים ותנא דברייתא דע"ז סבר כר"י בן בתירא אבל הקדש שייך לבדק הבית ושייך לעניים ושייך לפדיון שבויים ושאר מצוות שלשון הקדש ר"ל הבדלה וא"כ גם כשהיינו אומרים בזמן הבית דסתם הקדש לבדק הבית אע"ג דמשמע שאר מילי נמי מ"מ עכשיו שאין לנו בית בעונותינו סתם הקדש לצדקה והוי חול ואין בו מעילה כמו שכבר כתבתי וגם הלום ראיתי אחרי רואי הגהה בספר רב אלפס החכמים מויניציא וז"ל ריא"ז ונר' בעיני שהמקדיש בזמן הזה לב"ה ואעפ"י שהוציא מפיו לשון הקדש אם לא היה לבו אלא על ב"ה או על שאר חפצי שמיה הרי זה לא נאסר שאין נדר חל אלא כפי מחשבת לבו והרי זה לא היה לבו על קדשי בדק הבית וקורא אותו הקדש שהוא חפצי שמים כמבואר בקונדריס הראיות הרי נוסף ריא"ז עם הרשב"א והרא"ש ובנו הטור ז"ל ומעתה יש לנו למעט המחלוקת כל האפשר ויש לנו לומר דבעל התרומה וכל הני דמשמע דפליגי אהרשב"א נמי מודו דליכא מעילה בסתם הקדש בזמן הזה אלא שאמרו שאסור וכו' מפני שמי ששומע דבריו נראה כן שמקדיש לבדק הבית וכהא דאמר במס' פסחים שאסור לומר בשר זה לפסח משום דנראה כמקדיש קדשים כו' ומ"ה החמירו שאם אמר הקדש ירקבו כו' או ישאל על נדרו וכל זה יש לנו לומר למעט המחלוקת וגם מטעמא דקי"ל בנדרים פיו ולבו שוים בעינן ואחר שכן חוזרני לומר דאין כאן מעילה אלא איסורא דרבנן בעלמא ונראין הדברים ברורים ומוכרחים דפשיטא דבזמן הזה אין שום אדם שיקדיש למזבח ולא לבדק הבית וא"כ איך אפשר לומר דמי שיאמר עתה שנכסיו יהיו הקדש שנאמר שהם קודש ויש בהם מעילה לא יעלה על לב ומה שאמרו אותם שהחמירו אינו אלא איסור' דרבנן ואחר דאיכא הרשב"א והר"ז והרא"ש ובנו שכלם כתבו בפירוש שאין בהקדש דזמן הזה דין הקדש אלא דין חולין אין להרהר בדבר כנלע"ד ושלומך ובריאותך ישגא וירבה כנפש' הטהור ונפשי הנשברה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |