שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קנב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ק"ק שלום יע"א יש להם הסכמות ובכלל הסכמות' יש הסכמה אחת שלא להפרד מתוך הקהל לעשות חברה אפילו משני אנשי' מלבד חברת הקהל שהי' חברת הקברי' ויהי היום אשר רבו כמו רבו ביניהם הקטטות והמריבות מחמת היות בק"ק הנז' הסכמה קדומה שמשלש שנים ועד ג' שנים יעשו עריכה ובהגיע תור וזמן זאת העריכה יחד אוספו כל אנשי הקהל לתקן באיזה אופן שיעשה העריכה בקהל ותקנו לעשות העריכה כפי מנהגם מימי עולם ומשנים קדמוניות שיוציאו תשעה אנשים אנשי אמת שונאי בצע להעריך את כל הקהל כפי המנהג ביניהם ויעשו כל השלשה אנשים מהתשעה הנז' פנקס אחד באופן שיהיו שלשה פנקסי' ויערכו הג' אנשים הנז' באותו הפנקס את הקהל באופן שמהשלשה פנקסים יוציאו השליש מהם ואותו השליש היה ערך כל הקהל:
עוד תקנו והסכימו כל הקהל שהתשעה אנשים אלה הנבררים למעריכים יוציאו אותם המעמד מהקהל שהם במקום ז' טובי העיר וכן עשו שהוציאו ט' אנשים יראי ה' וחושבי שמו ובתוכם אנשים חכמי' וידועים ובשעת שנבררו האנשים השלמים המעריכים הנז' נראה בעיני אנשי המעמד טוב וישר כפי חומר הענין בעצמו והיות המלאכה מלאכת העריכה כבדה עד מאד להשביע למעריכים הנזכר שבועה חמורה בתורה שלא ישאו פנים לשום יחיד מיחידי הקהל הנז' יחד עשיר ואביון באופן תיעשה העריכה הנזכ' לשם שמים כי כן שאלו בפיהם המעריכים הנבררים הנזכ' שבתנאי זה יתעסקו בענין העריכה לפי שעיניהם ראו ולא זר היות העריכה הא' שעברה שלא כהוגן וכשורה כי אחרי אשר נעשתה העריכה הקלו בה וימירו את כבודה והחליפו את משכורתה לקצת אנשים שנכתב ונחתם בפנקס הקהל פ' נשבע בכך וכך ואחרי כן נראה ונמצא בבירור היות שוא ודבר כזב כי מעולם לא נשבע כי מפני אהבתם אותו הפ' הניחו לו מערכו הקצוב אשר ע"כ בראות' כמה יחידים מיוחדים אשר להם הריב עם הקהל את המעשה הרע הזה חשר לא כדת וכמוהו לא נהיתה כי כל העושה כדברים האלה נקרא גזלן ופסול הוא לעדות ולשבועה כדמוכח בפ' זה בורר דאמרינן בגמ' תנא הגבאין והמוכסין פסולים להעיד וכתוב בהגהת אשירי ופי' ר"ח דהני מוכסים לאו משום דשקלי טפי אמאי דקיץ להו פסילי דא"כ היינו גבאין אלא משום דבזמן שהמלכות מטיל מס כו"כ ליקח מיהודים כפי ממונם ורוב המוכסים נושאים פנים למקצתם ומקילין ומכבדים לקצתם יותר מן הראוי נמצאו גזלנין הילכך פסלינהו רבנן לפיכך צריכין ליזהר ראשי הקהל כשמשימים מס מאומד הדעת על כל א' וא' לפי ממונו שלא יחניפו לאוהב ושלא יכבידו לשונא כדי שלא יפסלו לעדות ולשבוע' מאז ע"כ א"כ נ"מ שהמעמד שהם במקום ז' טובי העיר הוציאו למעריכים שיעריכו כל הקהל כפי המנהג שישבעו המעריכים שלא ישאו פנים לשום אוהב ולא יכבידו לשום שונא אין להם למעמד ולא למעריכים הנגדרים להקל לשום יחיד בעולם לפי שמה שמקלים לא' מכבידים לאחר ונמצאו גוזלין את הרבים ומי שעושה כך פסול הוא לעדות ולשבו' לכן אנו המעריכים ע"פ המעמד הנז' אם תרצו ותחפצו שתיעשה זאת המלאכה מלאכת שמים כתקנה צריכים אתם לכתוב בפנקס הקהל שאחר העשות העריכה הנז' לא יוכל שום נברא בעולם להרהר ולערער על אותה העריכה שום ערעור כלל ויפרעו כלם כפי מה שהיו נערכים ולא פחות ואם באולי יש שום יחיד שלא יהיה לו מה שנערך ישבע ויהיה נאמן ע"פ שבועתו ואם לא ירא' לישבע שבועה יפרע וישלם כל מה שעריכו לו המעריכים הנבררים הנז' ואם לא תכתבו זאת ההסכמ' בפנקס הק"ק הנז' אין אנו רוצים וחפצים שתיעשה העריכה על ידינו תוציאו מעתה אחרים שיעשוה שאין אנו חפצים בהשחתת העולם כי לא נחתם גזר דינם של דור המבול אלא על הגזל וכשמוע אנשי המעמד וקצת יחידי הק"ק הנז' טענת המעריכים הנבררים הנז' כי צדקה דבר' סברו וקבלו וגזרו אומר שיכתב בספ' ונכתב ונחתם מאת אנשי המעמד שהם במקום ז' טובי העיר ואחר שנעשה העריכה כתקנה כפי מה שהשיגה יד שכל והשקפת המעריכים הנז' קמו קצת יחידים ושנים מהם מאנשי המעמד א' מהם שאינו רוצה לפרוע מה שנצרך ולא להשבע שבועה כפי תקנת הק"ק וכפי מה שחתם הוא בעצמו בהסכמת העריכה והשני עם היות רצונו לפרוע כפי מה שנערך עם כ"ז מסייע הוא לחבירו להיותו אוהבו ואומר שמן הראוי להניח לו ממה שנערך כי כונתם וחפצם לעשות באלמו' ובחזקה יניחו לו מערכו שלא כדין שחפצים הם במחלוקות ולא נכון לבם בתקנת הקהל עד שרבו ביניהם המריבות ויהי היום שבא עליהם מס מאת המלך יר"ה הלכו לפני שר העיר שמנוהו המלך יר"ה ותפש אותם נתון יתנו לו המס הנז' ואחר הקטטה והמריבה אשר רבו עליה נתפשרו ביניהם ויאותו להלוות אותו המס בתורת הלואה ובין כך וב"כ יתפשרו ביניהם ויפרעו המס כפי הדין ואחר שנתנו אותו המס בתורת הלואה הגיע הזמן להוציא אנשי המעמד שהוא זמן חג הסוכות שכן דרכם להוציא באותו זמן מעמ' אחר ובהוצא' המעמד הנז' קמו ונתעוררו אנשים לא טובים המה המעוררי' הקטטות והחפצים במחלוקות אותם שקמו בתחילה והרבו קטטה ומחלוקת בקהל באומרם שחפצם ורצונם להוציא גם הם אנשים כמוהם במעמד כדי שאותם האנשים יעשו ויבטלו רצון אחרים בשביל רצונם ומחמת אימת צרת המחלוקת והקטטה כי רבה היא להוציא הפרנסים והמעמד לא יוכלו שאר אנשי המעמד להכרי' עליהם להוציא הפרנסים והמעמד כפי המנהג שכל איזה פרנס כאשר ישלים זמנו הקצוב אליו מוציא במקומו פרנס אחר מי שלבו חפץ בו וכן נמי המנהג באנשי המעמד שיהיה בהם א' מהעשירים וא' מהבנונים ושנים מהעניים והב' בעלי דינים הנז' אינם רוצים להוציאם כמנהג אלא כונתם להוציא אחרים כמותם שיעשו וישלימו רצונם בכל העניינים כדי לפרוע בפרוע פרעות המוטלות על הצבור פחות מערכם ויכולתם עד שמצד ומחמת המריבה והקטטה כי רבה היא נאספו כלם ביום שבת קדש בבית החה"ש המרביץ תורה בקהל יצ"ו ונתקוטטו שמה בענין הוצאת הפרנסים ואנשי המעמד הנז' ושם אמרו בפיהם ובלשונם כי בחזק יד יוציאו האנשים אשר לבם חפץ בם ואף כי יהיה הדבר הפך המנהג שהמנהג הוא שהעשיר יוציא במקומו עשיר אחר והבנוני בינוני אחר ואותו האיש אשר היה מהמעמד שאין רצונו לפרו' כפי מה שנערך רצה בחזק' שיוציא הבנוני אחיו שהוא עשיר ומפני שלא רצה להוציאו קמו עליו האיש ההוא וחבריו אשר היו בחוץ קצת אנשים מאנשי עדת אותו האיש עדת מרעים ונכנסו בבית הח' הנז' אשר שם אנשי המעמד ועברו ברית והפרו חק הסכמת הקהל שאינו רשאי שום יחיד מהקהל ליכנס בתוך המעמד שלא ברשותם בהיותם עומדים במעמד והכו את האיש ההוא אשר הם חפצים בו שלא כדת וכהלכה והמנהג לא כן הוא ואע"פ שרבו ע"ז ההפרשים והמחלוקות נלאו למצא פתח ומקום השלום והוציאו פרנס אחר אחיו של אותו האיש הנז' שאינו חפץ ורוצה בתקנת הקהל ואנשי המעמד הנכבדים והשלמים הוציאו פרנס א' מבני המעולים והחשובים שבקהל והעיר הזאת וגם אנשי המעמד הוציאו כפי המנהג כל א' את שלו ואחרי אשר הוציאו את הפרנסים והמעמד כפי הנז' הגיע ובא להם מס מאת המלך יר"ה ונתקבצו כל אנשי המעמד והפרנסים לראות איך יפרעו המס ההוא ובא אותו הפרנס אחיו של אותו האיש הנז' להחזיק בטומאתו ורשעתו כבתחלה ואמר שאינו רוצה שיפרעו ארבעה אנשים מיחידי הקהל הערך שנערכו ע"י פי המעריכים הנבררים הנז' וע"ז נתקבצו ונאספו כל הקהל יחד עשיר ואביון כל העם מקצהו ביום השבת ותהי המלחמה חזקה עליהם וע"ז הענין ואז בעת ההיא באו האנשים כת המסייעת לאותו הנזכר והרימו את ידם באנשים השלמים התובעים להם דין ומשפט ולא זו בלבד אלא שהביאו רגלי א' בבית הכנסת להכותם בחרפה ובוז מכת בלתי סרה ואלה האנשים המכים הנז' כבר הם מועדים להרי' את ידם אל כל יודעי דת ודין כי זה ימים מועטים ביום שבת קדש נתקוטטו עם החכם הר"ש טאיטאצאק יצ"ו ובניו יצ"ו בבה"כ והכו אותו ואת בנו הכאה עצומה ושככו דמם על פניו כמים סביבות ההיכל היכל ה'. אח' כל אלה הדברי' נתכשרו ונתרצו ביניהם בזה האופן שיוציאו הק"ק הנז' שני אנשים שיעמדו בדין עם האנשים החטאים האלה בנפשותם שהרימו את ידם להכות הנכבדים והנם מוכי בפני החכ' המרביץ תורה בקהל יצ"ו ובפני המעמד לדונם בדין תורה וכן עשו ועמדו ב' האנשי' הנבדרים מאת הקהל בדין עמהם ולא רצו לעמוד בד"ת באומרם שהתורה עדין היא בשמים או בהר סיני נשארה וסרבו ולא צייתו דינא ויהי כראות האנשים הנכבדים המוכי' מיד אלה החנשי' שלא רצו לעמוד בד"ת קבצו את כל חכמי יועצי מרביצי תורה בקהלות יע"א לעמוד בפניה' בדין ושלחו כל החכמים שליח ב"ד לקרא לאלה האנשים ארבעת' והם בבואם לפני החכמי' אמרו להם לחכמי' הנז' מה לכם ולצרה ומי הכניס אתכם בתגר זה כי אין אנו רוצים לעמוד בפניכ' בדין שאם יש להם איזה תביעה כנגדנו יבואו ויגידו טענותם אל תוך קהלנו בפני החכם המרביץ תורה ובפני המעמד וענו כל הקהל יחדיו ויאמרו להם כי כמה פעמים עמדו לדין ולא רצו לעמוד וסרבו ולא צייתו דינא ועכ"ז אם ירצו עתה לעמוד בדין יבא החה"ש המרביץ תורה בקהל בחברת החכמים השלמי' מרביצי תורה בקהלות יצ"ו וידינו את הדין יזכו את הזכאים ויחייבו את החייבין וכאשר עיניהם תחזנה משרים או יביאו כתב יד החכ' הנז' שידין אותם בדין תורה ויגמר הענין ויכנו להם עורף ולא פנים ולא רצו לעמוד לדין גם בפעם הזאת ויהי כראותם החכמים השלמים את הדבר הזה שלחו מאתם שליח לחכ' הנז' בוא יבוא ברינה עמהם לדון דין זה לאמתה של תורה להציל עשוק מיד עושקו ולא רצה לבא וכשמוע החכמי' הנז' שלא חש החכ' הנז' לדבריה' לבא אליה' קמו ג' אנשים ממקומם והלכו למו לבית הכנסת מקום אשר שם החכם הנז' והאנשים האלו לקרא לו שיבא עמהם הוא והאנשים אשר אתו ארבעה המה אשר להם הריב ויעמדו בדין עם הקהל ואמר להם החכ' הנז' שפעמי' רבות אמר לאלו הד' אנשים שאין להם דין והם מסרבים ואינם רוצים לעמוד בד"ת באופן לא רצה החכ' המרביץ תורה בקהל לבא עם הח' הש' ג' המה הנז' יצ"ו ולא לישב עמהם בדין ואמרו שם אלו הד' אנשים הנז' לחכמי' הנז' שלא יכנסו עצמם בתגר זה כי רצונם וחפצ' היתה שלא לעמוד בדין תורה ואז בראות החכמי' הנז' שלא אבו שמוע ולא רצו לעמוד בד"ת אמרו לכל אנשי הקהל הרי אתם פטורי' ומותרי' להפר' מהם ושלא להתפלל עמהם כי אסור להתפלל בחברת' ויהי כשמו' אנשי הקהל את הדבר הזה נתקשרו כלם כא' בקש' חזק ואמיץ בשבועה חמורה בתורה לדעת רבים מפורשים בכל חזוקי תורתנו הקדושה ובכל תוקף להתפדד מהם ושלא לבא עוד עמהם בתוך קהלם ואפי' יקבלו עליהם דין העריכה הנז' זולתי אם יקבלו עונשים על שהרימו את ידם והכו אותם ועל אשר הביאו הרגלי להכות אותם בבית הכנסת ובקבלת עליהם שמעתה ומעכשיו כל המרי' ידו לחברו יהא בנדוי יורנו רבנו מורה צדק אם יש בזה איזה מכשול מצד ההסכמה שלא לעשות חברה משני אנשים ומעלה מאחר שלא רצו ואינם רוצים לעמוד בדין תורה זאת ועוד אחרת יורנו רבנו מורה צדק ששאר אנשי הקהל שנשארו שם בקהל שלקצתם יש להם ערך מה ולקצתם אין ערך אם מותר להתפלל עמהם בבה"כ כל עוד שלא חזרו בתשובה שלמה כהוגן וכשורה שלא עשו הסכמה אדעתא להיות רשעי' שלא לקבל עליהם ד"ת ולהרים את ידם להכות אלו את אלו שבהרמת יד נקרא רשע כ"ש בהכאה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה א' ומאת ה' יהיה משכורתו שלמה אמן:
תשובה
ה' יודע כי קנאת ה' קנאתי כי תחת ג' רגזה ארץ תחת עבד ליצרו הרע להכות באגרוף רשע אשר בהרמת יד נקרא רשע ב' לעשות חבורות פצע הכה ופצוע עד שפוך דם בשבת קדש אשר לקרר דעתו ולשכך חמתו חייב סקילה גם שהוא מקלקל בחבורה ג' להביא בעלי אגרוף שלוחי מות הג'יניסארוס בבית מקדש מעט לפני היכל הקדש ולמסור ישראל בידו והכתוב אמר כתוא מכמר כו' וכתב מהררי"ק ז"ל ועוד הדין מסור והורג דא ודא אחת היא והביא ראיה יעויין שם כ"ש באנשים האלה הג'יניסארוס שפגיעתם רעה כנודע ומפורסם ותחת ד' לא תוכל שאת לבטל ולסתור תקנת הסכמת הקהל אשר יש בזה כמה מיני עבירות חמורות גזל ושבועת חמורות אשר הוטלו ע"ז אשר ע"כ לא יכולתי להתאפ' לפני השואלי להשי' פניה' ריק' כי עלת' צעקת' לפני גם תל"י יש עמה' חכמה ודעת להורות וללמד לאחרים כ"ש לעצמ' מ"מ פתוני ואפת בטעמים מספיקי' להעלות בספר הנרא' לע"ד אם הם יכולים לעשות מה שעשו להבדל מתוך העדה המכי' גוזלי' וחומסי' אות' כפי טענת' צועקי' ולא נעני' כמו שעיני ועיני אלופי וגבירי החכמי' השלמי' מרביצי תורה בקהלות שאלוניקי ראו כנז' בשאלה עוד טעם אחר הגיעני להוציא לפועל מה שהסכמנו בעת ההיא להיות הגד הוגד לי מפי המגידי אמת כי הח' השם כמהר"ר יצחק אדארבי יצ"ו מראה לה' פסק על הנפרדים שנפרדו מק"ק לישבונה יע"א ובפסק ההוא הוא מוכיח אשר ע"כ קראתי עלי קרא דכתיב אשר יומרוך למזימה ואם באולי לא היתה כונתו זאת רק להורות שדברי סותרים אלו לאלו במה שחבירי ואני עמה' נתננו לה' רשות לעשות מה שעשו לכן עכ"פ יהיה איזה כונה שיהיה צרי' אני להציל עצמי ולהרחיק ממני עקשות פה ומאות' החשובי' שעשו מה שעשו על פינו ואגב גררא שמחתי שהעיר ה' את רוחי להבין מאמר קצר אמרו בפ' כל הבשר א"ל ילתא לרב נחמן מכדי כל מה שאסר לן רחמנ' שרא לן כותיה אסר לן דמא שרא לן כבדא נדה דם טוהר חלב בהמה חלב חיה חזיר מוחא דשיבוטא גירותא לישנא דכוורא א"א גרושה בחיי בעלה אשת אח יבמה גויה יפת תואר בעינן למיכל בשר' בחלבא אמ"ל רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי ע"כ. כי בעין כל מבין יקשה מה להם לרבינא ולרב אשי להביא בחיבורם הקדוש דברי האשה החשובה הזאת ומה רצו ללמדנו ועוד וכי אפשר שלא יש דברים אחרים שאסור לנו התורה שלא נמצא היתר בכיוצא בזה אלא שאחר העיון נראה שדבר גדול דברו אלינו ללמדנו בטוב טעם ודעת כי יש לדעת שאל יכול אדם להשוות הדברי' ולומר אם זה אסור גם זה ראוי ליאסר כי הדברים דומי' ושוי' ע"ז הורו לנו הקדושי' שאינו כן כי חילוף נושאי' מחיוב ההיתרות והאיסורים אעפ"י שלכאורה נראה דומי' ולקחו ראיה שני חלקי' מחלקי התורה שמהם אנו למדין כל זה הורו לנו הקדושי' שאינו והם עריות ומאכלות אסורות שבשמירת' אנו נקראי' קדושי' ובכל חלק מהם יש קל וחמור במאכל חלב ודם שהם בכרת והקל חזיר ועוף טמא שאינם אלא בלאו ובעריות א"א אשת אח הצד החמור והקל גויה והכונה שיש בחינות שלפעמי' לסבת היות הדברים חמורים עשו גדר חכמי' להחמיר בדברי' המותרים כדי שלא נכשל בחמורי' ולפעמים להפך וכמו שאמרו שבת דחמיר ולא אתו לזלזולי ביה לא החמירו י"ט דקיל ואתו לזלזולי ביה החמירו ואפ"ה בשום צד מהצדדי' האלו אין אנו חוששין לאסור המותר לדמיון הדבר הנאסר ולא נחוש אל פני ההראות כי אם לראו' במופ' ואות כל דבר בבחינתו האמיתית כי אין בין חמץ למצה רק נקודה קטנה על כן אין לחוש לטפשי' ומעת' אני אומ' כי האמת לא לבד על הנפרדי' מק"ק לישבונה יע"א כתבתי שהיו במכשול גדול כאשר נפקדו מתוך קהל ועדת' לעשות כת לעצמ' ולבחור בית הכנס' חדש אשר לא שיערו אבות' כי גם בק"ק גרוש קאטאלני' היה מעשה וגם בק"ק פוליא וגם בנפרדי' ק"ק גרוש יע"א כתבתי זה כמה שני' שהיו עוברי' בהפרד' מעל אחיהם והסכימו עמי כל חכמי העיר שהיו בחיי בעת ובעונה ההיא קדושי' אשר בארץ המה ואותם מהנפרדים שיראו את ה' חזרו למקומ' אעפ"י שהיו נקשרי' בשבועה עם אותם שנשארו חוץ ובחמלת ה' עלי לסוף חזרו כלם אלא שעתה בזמן הזה ובימי' האלו חזרו להפרד ועודם נפרדי' ה' הוא היודע הגור' אבל בנ"ד אין ראיה מכל אלו ח"ו שיש הפרש כמו מחלב בהמה לחלב חיה שמי יאמן כי יסופר הדברי' שעברו בקהל הנז' כנז' למעלה ומה יעשו טלאי' בין זאבי' והלא אלו נגדוה לחנניא מישאל ועזריה הוי פלחי לצלמא שא"א לאנשי' חשובי' ומעולי' נבוני' וחכ' לסבול היות' מוכי' ומעוני' או להיותם נאלמים כרחל לפני גוזזיה גזולי' ועשוקי' וא"כ אין לך שבועה וחרם בטעות יותר מזה ודבר זה פשוט מאוד ולא היה צריך ראיה אמנם תשובת הרשב"א ז"ל הביא ב"י בטור א"ה על' פ"ב וז"ל דאזלינן בתר אמדנא ואפי' במקום שבועה ונדרים וכדאמרי' לא נתכונה זו אלא להגון לה ע"כ. והילך שתי תשובות מהראש ז"ל אחד מה שכתב על ענין ראובן ששידך בתו לבן שמעון וקבעו זמן ליום החופה והתנו ביניהם שכל מי שיעב' הזמן שיתן לחבירו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופה יצאה בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכפרה בעיקר כו' עד ושמעון אומר דאדעתא דאונס גדול כ"כ שישא בנו אחות משומדת להשחית נחלתו ולפגם משפחתו לא אתני ע"כ. תשוב' יראה שהדין עם שמעון דאעפ"י שלא פירש שום תנאי בשעת עשיית הקנס כיון שאונס גדול כזה אירע אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד ליעשות לא היה משדך בנו לבתו הוי כאלו התנה מעיקרא בשע' מעשה ע"כ:
עוד ראיה גדולה מהר"י בת"ה בכתבי' סי' רנ"ד והאריך להביא ראיות יע"ש למדנו בפי' שאעפ"י שאדם נשבע לעשו' דבר פ' סתם ולא התנה שם שום תנאי אמדינן דעת הנשבע אח"כ ונאמר אם הדעת נותן שאלו היה הדבר שאיר' אח"כ אז באותה שעה שנשבע לא היה נשבע הוי למפרע כאילו התנ' בשע' השבוע' שעל תנאי כך נשבע והדברי' ק"ו השתא ומה התם שלא אירע הדבר במשודכת ולא במשודך אלא באחות המשודכת משום דהוי פגם משפח' להתקרב באשה שיש לה אחות משומדת אנו אומרים דהוי אונס ואין השבועה כלל עאכו"כ בנ"ד דהוי אומדן גדול יותר ויותר לומר דכשנשבעו להיותם באחדות ושלא ליפרד מעדת אחיהם היה בהיותם מאמיני' ישמרו תורה ומצוה וגם שבקצת קהלות א"א שלא יפלו קטטות ומריבות וי"ל שעד"כ נשבעו מ"מ מה שאירע לאלו אינו מצוי כלל ולא נשמע ולא נראה כזאת שאיש ואנשים פעם ופעמי' גם שלש יוכו על הלחי בתוך בית הכנסת ובפני היכל הקדש והחכם מרביץ תורה שם ולא יוכיחו לאנשי' כאלה דודאי הם אפיקורוסים כי זה פשוט כי אפי' המבזה את חבירו בפני ת"ח נקרא אפיקורוס כמו שכתבתי פעם אחרת וכיוצא בזה עאכ"ו המכה את חברו בב"ה בפני היכל הקדש בפני החכמי' וכל הקהל שזה אפיקורוס גמור ואם היה שהחכ' שלהם היו מוכיח ומיסר ע"פ התורה לעושים כן כבר היה אפשר לו' דאדעתא דהכי נשבעו מעיקרא אבל לומר שקבלו חומרות להיות לאחדים מוכי' ומעונים צועקים וחינם נעני' זה לא עלה בדעתם מעול'. ואפי' את"ל שזה מצוי מה שאינו כן ח"ו לא ימצא שביום שבת קדש יביא יחיד או יחידים רגלי בתוך הב"ה וימסור חברו ביד הרגלי הכה ופצוע עד שנשבע שמרוב צרתו בקש המוכה סכין להרוג את הרגלי שאם ח"ו היה אירע כך אבדנו כלנו אבדנו לא אנשי הקהל לבד אלא אפי' כל יושבי עיר שאלוניקי ואם בזה החכם ואנשי הקהל לא שתו לבם ועשו עצמם כאינם רואים ולא הוכיחו למוסר הנמצא כזה מעולם. עוד גדולה מזו כתב הרא"ש על ראובן ששידך בתו אל שמעון ונשב' לו שיתן לו עמה ה' אלפי' זהובי' לסוף ו' חדשי' והיה לו לראובן ממון רב בחובות ועל סמך שיגבה חובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו וחייב מלקו' או אם הוא אנוס האדם בשבוע' פרט לאנוס ע"כ. תשובה אם אין לראובן לפרוע לא מחובות ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו ותשמישו אז הוא פטור משבועתו ואין עובר עליה כ"ז שאין לו מה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה שהיה לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו כו' עד אבל ביתו וכלי תשמישו אפי' עני המתפרנס מן הצדק' אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו הילכך אינו מחוייב למכור לקיים שבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ללון ברחוב ולמות ברעב. הרי מפורש מדברי הרא"ש שהיה כח בידו להשלים שבועתו אם ירצה למכו' כלי תשמישו וביתו ועכ"ז כתב דאדעתא דהכי לא נשב' עאכ"ו בנ"ד דאמדינן דעת החכמי' שהסכימו שלא יפרדו הקהלות איש מעל אחיו ושלא יעשו בית הכנסת חדש וגם אלו המעולים שקבלו שלא ליפרד מעל אחיהם ולעשות כת בפני עצמם שכ"ז לא היה אדעתא להיות מוכים ומעונים צועקים ואינם נענים וזה פשוט יותר מביעתא בכותחא עוד ראיה גדולה מכל אלו כתב מהרי"ק ז"ל שרש י"ז על הנשבע לפרוע למלוה בליבקשה שהוא חייב להוליכו אחריו במקום קביעותו מאחר שלא נשתנ' מקומו מיו' ההלואה דאדעתא דהכי נשבע. ולא דמי לתשו' ספרדית שהבאת כאשר יפה כתבת שיש לחלק דהת' מיירי שהלך המלוה חוץ ממקום קביעות דירתו שהיתה בשעת ההלואה ע"כ. הרי שאפי' נשבע לפרוע בלי בקשה ומחוייב מכח השבועה להוליך המעות למלוה למקום דירתו עכ"ז היינו דוקא שלא שינה המלו' מקום קביעות אבל אם שינה לכ"ע אינו חייב להוליכה לידו משום דאמדינן דעתיה דאדעתא דהכי שישנה מקום קביעות לא נשבע. א"כ מצינו למדין בפי' דכל היכא שיש אומדן דעת דאדעת' דהכי לא נשבע הוי כאלו התנה בשע' השבועה אפי' שהאומדנא הוא דבר קל כמו שינוי מקום המלוה כנז' כ"ש וק"ו באומדנא גדולה כזאת להיותם מוכים ומעונים בסבת היותם מבקשים דינם מכח הסכמתם וחומרת' שקבלו עליהם כל הקהל לקבל ערך הנערך עפ"י המעריכים לא ימנע מהחלוק' או החכ' ושאר אנשי הקהל היה כח בידו למחות מיד המערערים או לא אם היה בהם כח ולא היו מוחים הרי הם והמערערים שוים ואם לא היה ביד' למחות איך אפשר להתרעם נגד אלו הנפרדי' שלא עמדו בחברה עם אנשי' כאלה שלא היה כח ביד החכ' ושא' אנשי הקה' למחות בידם מכל זה פשוט ומבואר יותר מביעתא בכותחא שבדין ומשפט עשו מה שעשו אלו המעולי' הנפרדי'. ובר מן דין אני אומר לרווחא דמלתא שהיה אפשר לומר דמלבד הטענות שאמרנו א"א לתפוס על אלו האנשים כלל לא מכח ההסכמות הקדומות ולא מכח הסכמת הקה' הפרטית שאם מכח הסכמות הקדומו' ההסכמה היתה שלא יעשו בית הכנסת חדש כפי הנר' כאלו לא היה אלא שחזרו למקום שחוצבו משם ומקום הנהרים שמשם נפרדו והיו לד' ראשים וא"כ היינו יכולים לומר שאין כאן הפרדה מטע' ההסכמות הקדומ' ואם מצד הסכמת הקהל הפרטית כבר הם אומרים שתנאי היה בדבר שפלוני לא יכנס במעמד ולא ישרת בשום מינוי וכיון שהם לא קיימו התנאי בטלה ההסכמ' והם נאמנים על עצמם כ"ש בהצטרף שני הטעמי' שהם זה האחרון והראשון הכביד שראינו לאלו האנשים תמיד צועקים ואינם נענים ולא חשו לכל אלות ושבועות שקיבלו עליהם ישראל בהר סיני שלא לגזול ושלא לעשוק ואין לך גזל ועשק מענין המסים וארנוניות שגוזלים אלו לאלו וכמ"ש בהגהת אשירי בשם ר"ח שהביא השואל אשר הי' מקובלת לכל ישראל והם לעשות רצונם ולמען ספות הרוה על הצמא' הטילו מלאי לכיס אומו' העולם כנודע ומפורסם עד שהוכרחו אלו לעמוד על נפשם ולא ראו תקנה אחרת אלא ליכנס בקהל הגרוש ספרד יע"א ואנשי הקה' המערערים מעולם לא הטו אזן ולא רצו לקבל העריכה עד שראו אחיהם נפרדו מעליהם וכשראו כי כלתה תוחלתם ואין לאל ידם להוציאה לפועל מחשבתם אז הכריזו העריכה ולהיות האמת כן מה שעשו אלה הנפרדים בהתר גמו' עשו כדין וכהלכה וגם עתה הם פטורים ומותרים וכמו שיש לי ראיה מבואר' אלא שאין צור' להאריך ע"כ:
ועכ"ז אני אומר כי כל מה שאני כותב הוא על מה שעבר אך אמנם אם יוסרו אנשי רשעה ויתקנו מעשיה' ויובטחו אלו החשובים שלא ישובו החטאי' לכסלה אין ספק שאע"פי שהם פטורים ומותרים כיון שמה שעשו בשעת מעשה בהתר גמור עשו למען לא ימשך מחלוקו' וקול המריבות יחדלו ראוי לשוב למקומ' לשלום. אחר עבור שתי שנים באו הקהלו' יע"א לעשות ערכי' וכשהגיעו לק"ק שלום היו מוחי' כי היו אומרים שיחזרו היחידים שלהם למקומם והנה הנפרדים הנז' הוציאו כתב מחומרות שהיה להם שלא לחזור אלא בהסכמת י"ב נבררי' שהוציאו לפקח על הענין ורצה העון כי א' מהנבררים נפטר לבית עולמו וג' מהם לא נמצאו בעיר וכבר היו מפוייסים הנשארים לחזור אם לא שיראים מפחד השבועה הגדול' שיש להם ע"ד רבי' מפורשי' והיו מטילי' עלי להורו' להם ואני בעניי יראתי להורות כן כי הם תלו החזרה בהסכמת כל הי"ב ואם א' לא יסכים אפי' שהי"א יסכימו אינו כלום וכתב הרשב"א בתשו' על חנוך שהשביע לבנו שלא ילוה אלא ברשות פ' ופ' ומת א' מהם שאין הבן יכול להלות ברשו' הב' אלא מטעם דהלכה כר' יונתן דאביו ואמו משמע אביו או אמו הא לאו הכי לא אמנם בנ"ד שתלו הדבר בפי' בהסכמה כל הי"ב א"א לחזור אפי' יסכימו כל הנמצאים בעיר עתה מה תאמר יחזרו ע"י התרה שיתירו להם ג' גם בזה צריך עיון רב והטעם שכפי הנלע"ד הדבר ברור שכפי דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל שבועה ע"ד רבים ושקבל טוב' הנאה א"א להתיר אפי' לדבר מצוה ולדעתם אם התירו אפי' בדיעבד לא הוי התרה גם לדעת ר"ת אינו מתיר לדבר מצוה אלא כההוא מקרי דרדקי דלא אשכחהו דדייק כותיה ואע"פי שרבי' חולקי' על סברתו זאת רואה אנ' הר"ן שחושש לסברתו זאת גם חכ' אחר בדורו יעויין בתשו' הר"ן סי' כ"ז גם ל"ב עוד ראיתי מ"ש וז"ל אשר כתבת דחשוב דבר מצוה לשקיט הקטטה אין נר' לע"ד כלל להחשיב דבר מצו' אלא היכא שא"א למצוה לעשות אותה אם לא בהפרת שבועה אבל בנדון זה שאפשר להתפייס ולקיים השבועה בלא בטול מצוה מי יאמר דרבים יסכימו בחרטה זו עוד כתוב מהררי"ק שרש קפ"א על ד' רופאים שנתתתפו כו' וזה לשונו וכל אחד נעשה כעושה טובה לחבירו וכו' הדבר ברור בנדון דידן כי כל אחד היה עוש' טובה לחברו שאלו היה אחד לבד היו כופין אותו הקהל ובע"כ היה מוכרח לעמוד בב"ה ולא לצאת ולא לזוז משם כאשר היו שותפים ונקשרים בשבועה יראו מליגע בה' והדבר ברור מאד נמצא שבועה זו חמור' עד מאד אח' שהיה ע"ד רבים מפורשים וגם קבלת טובה כל א' מחבירו וכזה כתב מהרי"ק ז"ל בשרש נ"ב שלא ימצא פוסק יוכל האדם להסמך עליו להתי' אפי' לדב' מצוה וכ"ש שכתבתי פעם אחר נוסף על הכל שאיני רואה מצוה שהרי הם בבית חשוב כמו אותו שממנו יצאו גם עושים שם צדקה ומצוה וא"ת מפני הערבים ודאי כי אינו תלוי בזה בהפרת השבועה דבלא הפרת השבועה אפשר ערבים את כל זה ראיתי ונתון אל לבי ולזה לא נמנתי להתיר גם כי ידעתי כי לא יבצר פני ההראות למי שירצה מ"מ בוחן לבות וכליות יודע כי כונתי לשמים ושלא יהיה מכשול עון בדבר ומ"ג עתה בלי צורך כאשר כתבתי וה' יכפר בעדי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |