שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קנג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בורא עולם ה' יודע תעלומו' ידע כי על מעשה מקרי בלתי טהור שאיר' בפטרס הפרשי' ומחלוקו' שאלו את פינו להגיד להם אם יש כח לג' קהלות ב' סיסיליאנוש וא' ספרדים לכוף לקה' התושבי' להתחב' עמהם להיות' הנהגת המדינה כוללת ללכת אחר דעת רוב הממונים מאלו ומאלו וכנר' התושבים היו בורחים מזה יען ראו כי לעולם תהיה דעתם בטלה כי לעולם תהיה הנהגת העיר ע"פי הסיסיליאני שהם הרבים ואנחנו בתום לבבינו ובנקיון מחשבותינו השבנו להם תשובה ואמרנו כי אין ספק שהאחדות והחבור טוב לצדיקי' אך הדין ברור כשמש שכל קהל וקהל עיר בפני עצמה נחשב וכמו שכתב הרשב"א בפי' והרב כמהר"ר דוד כ"ץ ז"ל שמלך באותם המקומות כתב כן בפשיטות והביא ראיה מעיר שאלוניקי ככתוב בפסקיו לא חשבנו היה צריך לכתוב וזיל קרי בי רב הוא והנה נמצא לא נמתקו דברנו לחיך הח' הש' כמה"ר יוסף פורמון נר"ו והביא' לתושבים במצור ובמצוק והבדיל' לבל ישאו ובל יתנו עמה' והיו עם ישראל חרפה ולעג בגוים ונמשכו הדברים מרים וכמ"ש ז"ל האי תיגרא דמי לבידקא דמיא כיון דרווחא רווח עד ששלחו ב' הכתות שלוחים פה שאלוניקי לבקש ממנו מה דעתינו עם פסק שעשה החכם הנז' ותשובותינו עליהם היה שנר' פסק טענותיו גם טענות התושבי' ונגיד להם סברתינו אך בזאת שיהיו מחוייבים ב' הכתות לקיי' גזרתינו ואם לא למה זה ניגע לריק ושלוחי הח' הנז' לא רצו ושלוחי קה' התושבי' היו צועקי' וצוחי' ככרוכיא דין תור' אנו מבקשי' וחפצי' וכשראינו שכת הא' לא רצו להטות אזן לדברינו סלקנו עצמנו וכשראו שלוחי הח' כן וראו כונת א' משלוחי התושבי' ללכת לקושטנטינה אולי יועיל להם וחכמי קושטנטינה יורו הדין והעני נכנס בספינה נתקבצו אנשי סיסיליא אשר פה שאלוניקי חדשים גם ישנים והלכו לספינה עם רגלי א' או שנים והכוהו פצוע והוליכוהו לפני עש"ג ואחד מהם יעקב רידה פרש רשת שפתיו לפני שופט העיר ושאל שהיה חייב לו ה' אלפים לבני' מקריזיאש שמכר לו ושנים מהם העידו ושאר הקהל הכשירו העדי' ונכנס העני בבית הסוהר עמד שם ג' ימים לילה ויום עד שפרע או פרעו בשבילו ויצא עוד יד תושבי שאלוניקי הסיסיליאני נטויה והכריזו בארור ע"י שמש בשוקים בארור כל מי שהיה מסייע לתושבים ר"ל הגריגוש ובזה היו מטיחי' דברי' נגד החיים ונגד המתי' קדושי' אשר בארץ המה ואותו העני אחר שיצא מן הסוהר בא להתרע' לפני החכמי' ואין עונה אליו דבר ולהיו' לא היה דין למטה היה דין למעלה שלא מלאו שנת' שני מן השלוחי' של החכ' הנז' המובחר שבהם והשני לו גם השלישי חלה חלאי' רעים גם פה עירנו מי שהיה בידו למחו' ולא מיחה פרע חובו תוך שנתו בעולם הזה ובע"ה היודע והוא עד יודע כי כבר אמרו חכמים במשנה פ' במה בהמה יוצאה פרתו של ר' אליעזר כו' לומר שמי שיש בידו למחות ואינו מוחה בו העון תלוי ושליח התושבים הלך לשלו' וחזר לשלו' מקושטנדינ' וכפי הנר' הח' הנז' לא שת לבו לכל זה וחושב כי מקר' הוא ועוד ידו נטויה להחזיק במחלוק' ובא פה שלוניקי מזויין בכתבים ובפסקו ובהגעתו פה רצה להראות עמי פני' בפני' ע"י חשיבי עירנו כי ידע נודע אלינו דבריו אשר היה מטיח שם במקומו מכל א' וא' ועכ"ז להיות מדרך הישראל לעבור על פשע כמו שדרשו נושא עון ועובר למי נושא עון כו' קבלתיו בסבר פנים יפות כיון שבא לביתי גם יום שבת הלכתי לבקרו להורות כי אני בשלו' עמו בשבוע הנמשך חזרו אנשי' חשובי' לחלות פני להשלי' חפצו ורצונו ותשובתי אליה' היה גביריי בענין הדין לא תדברו כי הוא יתד שלא תמוש ולא תזוז ממקומו בשאר דברי' יעמיק שאלה ואמלא בקשתו בכל הבא מידי וכן עשיתי חשבתי נהפך לאיש אחר והוא בקרבו שם אורבו כי אך יצוא יצא מפתח העיר כתב ושלח אלי אין שלו' בתחלה ולא בסוף מעולפת תרעומות ודברי' זרי' הראיתי למליצי' בעדו המה ראו כן תמהו אמרו אנו מתחרטים ממה שדברנו לא דמינו ולא עלה על לבנו מדותיו היו כן והוא לא נתפייס דעתו בזה אלא שחזר ושנה וממקומו שם שלח אלי כתב שנית כראשונ' והאחרונה הכביד בדברי קנתורי' ושני' לבד אכתוב וז"ל אות באות וכבודך סתרת את דברי שכתבת ששלשה בתי כנסיות אינ' יכולי' לכוף לקהל א' וזה שלא כדין למאן דנחית לעומקא דדינא וכמו שהסכימו עמי כל חכמי שאלוניקי אשר נשאתי ונתתי עמהם. ואני עמדתי מרעיד אמרתי מה החלום הזה והלא מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי כ"ש חכם מרבין תורה ואז שאלתי את פיהם מאות' שידעתי נשא ונתן עמה' וכל' אמרו שקר ענה בנו וכדי שיבחנו דברי סדרתי פסק קצר וחתמו הפך דבריו וזה עדות לכל דברנו וכלם הולכי' על דרך זה וראיתי לקצר בדברי הבל ועתה באתי להאריך קצת בענין זה גם שראיתי החכמים רבותינו הקדושי' אשר בארץ לקחו הדבר בפשיטות כי לא עלה על לבם היה צריך להאריך בדבר פשוט כזה אך עתה אני צריך להאריך קצת הענין הוא אם שלשה קהלות אשר בפטרץ יע"א יכולין לכוף לקהל תושבי' הם הגריגוש יע"א להתחבר עמהם לשיהי' הנהגת המדינ' ע"פי רוב ממוני הקהלות שמאלו ומאלו לא שיהיה ע"פי רוב מכל קהל וקהל כי התושבים בורחים מלהתחבר עמהם יען רואים שתמיד ידם על התחתונה וימצא תהיה ההנהגה ע"פי הסיסיליאני ודעתם מהתושבים תהיה בטלה כי הסיסיליאני הם הרבים ודמי להו שהם כאריה רביע' עליהו. עוד נתנו טעם לדברי' כי החכ' הש' שהיה שר ושופט עליהם הלא הוא כמה"רר יעקב פפו הוא הפרידם ועשו הסכמה להיות עם לבדד סך כך שנים והנה החכ' המנגד הוא עצמו חתום בהסכמת' והחכ' בא עתה ורוצה לחבר' בעל כרחם באמרו שחת' בטעות שלא היה יודע ההסכמ' הראשונה לפי דעתו אע"פ שראה אותה קודם חשב אולי נתבטלה כלם טענות של הבל אמנם עתה העיר ה' את רוחו ורצה לחזור שיהיו לאחדי' ובא מכח ב' טענות א' שבהיותם נפרדים איכא משום לא תתגודדו שאין לישראל להיות אגודות אגודות כדאמ' בגמ' עוד טעם ב' שהתורה אמרה אחרי רבים ובכל דברי הפרש שנופל בין ישראל סתם אמרה תורה לעשות כדברי הרבים וכיון שהרבים אומרים יהיו הממוני' יחד ותהיה הנהגת המדינה ע"פי רוב כל הממוני' שמאלו ושמאלו שחייבים התושבים לקיים דבריהם אלו דבריו. וחברי ואני עמהם או' שהדין עם הגריגי ולא היה צריך להאריך בזה אלא משום דע מה שתשיב וזה החלי בס"ד
גרסינן בגמ' פ"ק דיבמות תנן התם מגלה נקראת א"ל ר"ל לרבי יוחנן איקרי כאן לא תתגודדו כו' עד אמר לי ע"כ לא שנית מקום שנהגו לעשו' מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושי' מקו' שנהגו שלא לעשות אין עושין ופרש"י ע"כ כו' והיה לך להשיב תשובה זו ומשני בגמר' אמינא לך אנא איסורא כו' ואת אמרת לי מנהגא הדר פריך והתם לאו איסורא והתנן כו' ומשני התם הרואה אומר מלאכה הוא דלית ליה ע"כ ופרש"י אמינא לך איסור דאסרי רבנן לבני ארביסר דאי בעי למקרא בחמיסר לא מצי וכן בני חמשה עשר בארביסר ודמיא לב' תורות ואת אמרת לי מנהגא דהתם לכ"ע שרי ומיהו באתרא אל ישנה מפני המחלוקת ע"כ למדנו מכאן דבין לדעת ר"ל ובין לדעת ר' יוחנן כל שאינו ענין איסור תורה או לפחות איסור דרבנן לא שייך לומר לא תתגודדו מן המקש' ברור שהשיב בתמי' גם ר' יוחנן לא השיב לו מה לי הכי ומה לי הכי אלא והתם לא איסור כו' משמע דהכי סבירא ליה א"כ משמע ודאי דלכ"ע בין לר"ל ובין לר' יוחנן בדבר דליכא איסור לא אמרינן לא תתגודדו והדברים ק"ו ומה התם דאע"ג דליכא איסור מ"מ איכא צד חומרא וסייג פרישות ועכ"ז אמרינן דלא שייך ביה למימר לא תתגודדו בנ"ד דליכא לא רמז ולא רמיזה משום חומרא בין יהיו כל הממוני' יחדיו בין לא יהיו עאכ"ו ודבר זה ברור כשמש לא יאמר בענין זה אדם דשייך לא תתגודדו אלא מי שרודף אחר תאותו להשלים רצונו ונניח שנרצה לומר דגם בזה שייך למימר לא תתגודדו כו' מ"מ בנ"ד שהקהלות הם נפרדי' לעצמן כמנהגן לא ראי זה כראי זה לכ"ע אפי' בדבר איסור אין כאן משום לא תתגודדו וכמו שבשלוניקי עיר ואם בישראל האשכנזים היו אוכלים בימי הגדולים חלב הנקרא ה' אצבעות ושאר כל הקהלות נזהרים ממנו משום כרת והאשכנזים נזהרים מנפיחה ושאר הקהלות נופחים והטעם דאמרינן בגמ' בההיא סוגיא רב אמר לא עשו ב"ש כדבריהם ורבי יוחנן אמר עשו איבעית אימא קודם בת קול וכגון דב"ה רובא למ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אמרינן רובא היכא דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי איבעית אימא לאחר בת קול עד ומ"ד עשו קרינן כאן לא תתגודדו אמר אביי כי אמרינן כגון ב' בתי דינין בעיר א' אמר ליה רבא והא ב"ש וב"ה כשתי בתי דינין בעיר א' אלא אמר רבא כי אמרינן לא תתגודדו כגון ב"ד בעיר א' פלג מודין כדברי ב"ש ופלג מורין כדברי ב"ה אבל ב' בתי דינין בעיר א' לית לן בה ורב אלפס ז"ל בהלכות לא הביא רק סברת רבא לבד וכתב אבל שתי בתי דינין בעיר א' לית לן בה וכ"ש שתי בתי דינין בשני עיירות עכ"ל גם הרא"ש כתב כן והואיל ואתא לידן ראיתי לכתוב כאן מה שהקשה אחד מחשובי חברנו בישיבה דאמרינן בסוכה פ' לולב וערבה על ענין נטילה והא י"ט ראשון דלדידן לא דחי ולדידהו דחי ומשני אמרי לדידהו נמי לא דחי ופרש"י שלא לעשות ישראל אגודות ונר' כשתי תורות דלדידן לא דחי לולב שבת ע"כ ותימה שהרי אפי' לאביי שתי בתי דינים כשתי עיירות לית ביה משום לא תתגודדו וכ"ש לרבא ונר' לי ג"כ קושי' זו גם בתקיעת שופר שהתקין ר' אבהו ולמה הוצרך שאע"פ שעשו אלו כך ואלו כך כיון שהיו במקומו' מחולקי' לית לן בה ואני תירצתי פתאום שענין לאו מלא תתגודדו יש בו שתי בחינות א' לעבור עליו מן התור' וב' שאע"פ שאין איסור צריך לעשות מצוה מן המובחר:
וא"כ לענין איסו' פשיטא לכ"ע ליכא איסורא בשני מקומות אפי' לאביי מ"מ להיות הדברי' בלתי נאות שנראה כמצוה כוללת לכל ישראל יהיה חלוק ביניהם בשב ואל תעשה אמרו שלא ליטול לולב אפי' לדידהו דהוו ידעי בקבועה דירחא וכן אמרתי שזה נראה טעמא דרבי אבהו בתקיעת שופר חזר והקש' משני י"ט שאנו עושים ב' ימים ובני א"י אינם עושים אלא אחד גם מזה אינו תמיה שהם בני א"י מעולם לא עשו אלא יום אחד ואלו בני ח"ל היינו עושים שנים מן הדין הגמור משום ספק והיה טעם הדבר ידוע לכל ונשאר הדבר כמו שהיה אף עפ"י שעת' גם אנחנו יודעים כמו הם. עוד אמרתי שמה שאמר דש"י ז"ל משום לא תתגודדו היינו לחכמים שעמדו לתקן שלא ליטול לולב לא היה איפשר להם לומר אלו יטלו ואלו לא יטלו שאז נראה ב"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן אבל י"ט לא היו צריכים לומר אלא הם מעצמם בני ח"ל עשו מספק ואלו לא עשו ומ"מ בשופר ודאי נרא' שהיה ע"צ היותר טוב. ומעתה נבא לנ"ד דאפי' בענין איסור שאלו נוהגין כן ואלו נוהגין כן בב' בתי דינין בעיר א' אין כאן משום לא תתגודדו שהרי מסקנ' דגמ' דעשו' ב"ש כדבריהם וכמו שהוכיחו התוס' מכמה מקומות ג"כ מן הסוגיא דיבמות מוכח כן ובעיר אחד שתי קהלות כתבו כל החכמים פה א' דהוו כשתי בתי דינין הרב דכ"ץ בית י"ג כתב וז"ל ולענין ההסכמה חשר הסכמתם הג' קהלות נראה שאין אנשי הקהל הרביעי חייבים להכנס בהסכמתם שאין בני הקהל אחד כפופים לבני הקהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהם כי כל אחד ואחד מן הקהל וקהל בענין זה כעי' בפני עצמו שאין בני עיר אחד כפופי' לעיר אחר עד דהוו להו כשתי בתי דינין וק"ל כרבא דהיכא דאיכא שני ב"ד בעיר אחד אלו נוהגין לאיסור ואלו נוהגין להתר אין כאן משום לא תתגודדו ע"כ ושם יישב לשון הרמב"ם ז"ל יעויין שם משה אלישקר ז"ל סי' מ"ח כתב בפשיטות וז"ל ואע"ג דכל קהל וקהל נתייחד לעצמו ומוכח בפ' קמא דב"ב דאפי' בני אומנות א' יכולים להתנו' ולתקן ביניהם ונעשים כעיר אחד היכא דאיכא אדם חשו' בהדייהו וכדאיתא גבי הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי עד מכל מקום יעויין שם דלענין קדושין החמיר מורי הגדול כההרר"י טאיטאצק ז"ל כתב כן בפשיטות והביא ראיה מתשובת הרשב"א ז"ל וז"ל וכ"ש לענין הדין כי מה זכות יש להם לקהל אחד על אחד ואפי' הרבים על היחיד בדיני ממונות והמנהגות והסכמות זולתי במקצת מקומות ידועים כגון ב"ד הגדול ויסכימו לאסור דבר שיהיה מהדברים שהרבים יכולים לעמוד בגזרת הפת והיין והשלקות ויתר תקנות ב"ד או מלך כחרם שאול שנתחייב יהונתן מיתה ואע"פ שלא ידע ולא שמע לפי שכל מה שיגזור המלך עם סיעת כל ישראל עשוי ומקובל לכל וכתיב וכל אשר לא יבא לג' ימים יחרם כל רכושו וכן חרם הנשיא וריש גלותא כמו שנז' במ"ק והנשיא כופה ונותן לידון ולהכריח אפי' טעה בדינו הדיין אינו משלם כל שנטל רשות מריש גלותא כנז' בפ' קמא דסנהדרין לפי שהוא המולך עליהם וכן כל מי שגזרו רובא של קהל בצרכי קהלם שכיון שכן עשו הרוב בע"כ של יחידים מה שעשו עשוי ע"כ. מה שראיתי להעתיק כאן מתשו' הרשב"א אעפ"י שיש בה תוספת מה מ"מ דבר נראה לעין שאין זכות לקהלו' רבים על קהל א' וא"ל שפי' דבריו עיירות רבים על עיר א' שהרי לא מצא מקום להכריח זולתי ב"ד הגדול נשיא או מלך וכן אם יסכימו רובו של קהל בצרכי הקהל ואם אית' דעדיפא הל"ל רובי קהלות בצרכי עירם על קהל א' והאריכות בזה יגיעת בשר. עוד הרב הגדול כמה"ר אליה מזרחי ז"ל בתשו' נ"ג כתב וז"ל גם בעניני הסכמות והתקנו' אחר רוב דעת הקהל כו' וליכא למימר הנ"מ כשהיו כל החולקים בכנסת א' דומיא דסנהדרין היושבים במקום א' אבל כנסת שנחלקו לשתי כנסיות ואנשי כנסת הא' חולקים עם אנשי כנסת האחר על ענין ההקדשות המשותפות לשניהם הוה להו כשתי בתי דינין שנפל חלוק דעות ביניהם שנדון כל אחד בפ"ע לגבי רובא ומיעוטא והולך כל אחד מהם על רובי מנינו לא אחר רוב מנין שבאלו ושבאלו דכיון דכל הנודרין ע"ד רוב הקהל הוה להו שתי הכנסיות כמו ב"ד אחד שנתועדו וישבו כלם במקום א' ואח"כ נחלקו ונפרדו וישבו קצתם במקום אחר שה' נדונים לאותו דבר שנתועדו בו לב"ד א' לגבי רבוי' ומעוטא כו' ועוד דבלא דעת הנודרי' כיון דשני הכתות יחד הן מעיינות כו' יעויין שם העורי' הביטו לראות כי הוצרך הרב לפסול דהוה ס"ד שאפי' שהיו מתחי' כת א' כיון שנחלקו שנדון כל א' ככת בפני עצמו ולא חייב אלא מפני שהם היו כת א' שנתועדו וכשם שכשהיו יחד הדין היה נותן לילך אחר הרוב עתה אעפ"י שנפרדו הוא הדין והוא הטעם אבל כאשר הם נפרדים מעיקרא הדבר פשוט שאין לילך אלא אחר הרוב כל קהל וקהל. עוד כתב אח"כ במקום אחר באותה תשו' וז"ל הכל כשהם נחלקים לחבורות חבורות קהלות הוה ליה כל עניי קהלה וקהלה כעניי עיר אחרת כו' עד שבודאי כל חבור' וחבורה היא חשובה כעיר לעצמה כדאיתא במ"ק הרי מוכח מכל הני גאוני עולם שבדורנו שכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה נדון גם הנ"י ז"ל פ"ק דב"ב בחדושיו על ההלכות כתב על ההיא דאמרי' בגמ' הנהו טבחי דהתנו בהדי הדדי כו' ס"ל שם היינו בדאתנו הדדי כל בני אומנות אח' דהוו כבני עיר אחרת לגרמייהו ורשאין להסיע על קצתן אבל תרי או תלת מן האומנות לא ע"כ הרי בפירוש שקרא כל בני אומנות א' שהם כעיר אחרת אפי' שהם בתוך העיר כ"ש בני קהל אחר גם הריב"ש ז"ל סי' שצ"ט כת' כדבריו יעויין שם ברמב"ן ז"ל בחדושיו ביבמות ליישב מה שהקשה לאביי דקאמר שצריך ב' בתי דינין כשתי עיירות לא כעיר א' כדסבר רבא א"כ לאביי קשה ההיא דמגילה שהיו קורין בני הכפרים בכרכים בארביסר וכתב א"נ לאביי בני כפרים ובני כרכים אפי' בעיר א' כשתי עיירות דמו ליה שמצויינין הם שם וקורין לעצמן והשתא ומה לאביי סגי' טע' היותם מצויינין לדמות לשתי עיירות לרבא עאכ"ו שיכולין בני קהל אחד להיות מצויינין לעצמ' שהם כעי' אחר' ממש ומעתה נשאר עלינו לבאר נהי דליכא משום לא תתגודדו הא איכא שבכל מקום אמרה תורה אחרי רבים גם כי שאלה זו פשוטה שהרי כל הרבנים הנז' לא חשו להנצל אלא מלא תתגודדו אבל לאחרי רבים לא חשו כלל ומ"מ יש לנו ליתן טעם בזה ודבר זה פשוט יותר מן הראשון וקודם כל דברי אני אומר שקושיא זו עומדת לכל העולם דאמרינן בגמ' במס' שבת פ' ר"א דמילה במקומו של ר"א היו כורתי' עצים לעשות פחמים לעשות ברזל בשב' במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואמרי' התם עיר א' היתה בא"י שהיו עושין כר"א והיו מתי' בזמנ' ולא עוד אלא שפעם א' גזרו מלכות הרשעה שמד על ישראל ועל אותה העיר לא גזרה ע"כ ותימה איך אפשר שעיר א' לבד היו עושים נגד כל ישראל בחלול שבת דס"ד ביבמות שמפני חומר שבת היה ראוי לחשוב הכל כעיר א' ולא די זה אלא שקבלו שכר על זה כנז' אלא מאי אית לך למימר שגם זה יתיישב כשהיו בעיירות חלוקות א"כ גם אנו נחזור לכללין ששני בתי כנסיות מצויינין נחשבים כל אחד כעיר בפני עצמו וא"ל דאינו מן השם הזה אלא מן הטעם שאמר בגמ' דהני מילי דאזלינן בתר רובא היכ' דכי הדדי נינהו אבל ב"ש מחדדי טפי ור' אליעזר שמותי הוא ר"ל מבית שמאי הא ודאי לא נראה כלל שהרי כר' יוסי הגלילי מאי איכא למימר שאפי' ב"ש אמרי העוף עולה עם הגבינה ולא נאכל ובאתריה היו אוכלין א"כ לא כב"ש ולא כב"ה אלא שהאמת שכיון שהיו בשני מקומות היו יכולין אלו לעשות כדברי רבם ואלו כדברי רבם ומ"ה באתריה דר' יוסי היו יכולים לעשות כדברי ר' יוסי הגלילי א"כ איכא למימר שמצות אחרי רבים כו' לא מצוה פסיקתא הוי אלא דוקא כשהדבר כמו בסנהדרין שהיו כלם עומדים במקום אחד ונתועדו על דין אחד יש להם לעשות כדברי הרוב אבל בדבר שלא נתיעדו לפלפל יחד יכול כל אחד לעשות במקומו כסברתו וכמ"ש בפירוש הרב כמהר"ר א"מ ז"ל בתשו' הנז' ומטעם זה אמרינן בגמ' דב"ה הוו רובא בענין הצרה מפני שנתועדו ב"ש וב"ה לפלפל על דין זה והוצרכו לדייק אי עשו ב"ש כדבריהם אי לא אבל לענין אחר שלא נתועדו לפלפל עליו לא שייך כלל לומר אחרי רבים כ"ש שמלבד שזה חמר ברור עשו כדברי רבם החכם השלם כמה"רר יעקב ז"ל והח' המנגד בעצמו חתם בהסכמת הרב הנז' ועמד הדבר כן יותר משש שנים בהסכמתם זו אלא שעתה לבש רוח אחרת לא נודע מה היה לו כי הוא עשה מעשים מקיימים הסכמת התושבים מורים האמ' אתם א' מה שחתם בהסכמת' ב' שעמד הדבר כן זמן הרבה ג' שהתיר הסכמ' ולדעתו לא היה צריך כיון שהוא אומר שההסכמה הא' היתה הפך הסכמת התושבים ושמעולם לא הותרה אלא שהוא אומר שהיה מה שחתם בטעות ולרווחא דמילתא התיר כל אלו טענות אין לשומען מאנשים כל דהוא כ"ש למי שמחזיק עצמו לחכ' ירא חטא שלם בעיון ובמעשה כמ"ש בפסק שעשה ומראה לכל העולם ולא די זה אלא שמטיח דברים נגד החיים והמתים על שלפי דעתו לא ירדו כל הגאונים שזכרתי למעל' לעומקא דדינא והוא ירד. עוד דבר דברים כנגד החכם השלם כמהר"ר יעקב פאפו ז"ל אסור להזכירם גם על הח' הש' מופלג בחכמה ובזקנה כמהר"ר שמואל לבית קלעי נר"ו הטיח דברי' אסור להעלותם על לב וה' יודע שלא הייתי רומז דבר זה כי אין מדרכי ח"ו אלא שכבר אמרז"ל כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא ועל כן כתבתי מה שכתבתי כי קנאתי לה' שהוא הראה פסקו בדברים הנז' לכל נער וזקן ע"כ ראיתי להורות שהדין שדן כמהר"ר שמואל נר"ו שזכה לתושבים היינו ק"ק גריגי יע"א שהדין עמהם ואעפ"י שתפס עליו שעבר על התורה שאמרו חכמים מניין לדיין שלא ישמע לאחד קודם בא חברו כו' והפליג בפסקו שזה איסור תורה כבר הראו לו חכמי שאלוניקי שהיה טועה טעות מפורסם שלא אמרו כן בגמרא אלא למי שמקובל לדיין משתי הכתות אז אסור לשמוע לאחד קודם בא חברו אבל מי שנשאל מחכם על דין דרך שאלה ראובן ושמעון אז פשיטא דלית ביה איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן כלל ועיקר כי מה לי זה החכם הנשאל או הפוסק העומ' בקרן זוית שבא שם אותו דין מבורר אלא שמ"מ כשהוא על ענין ממון שבין אדם לחברו יש בו מדת חסידות שלא להשיב וטעם גדול יש בדבר אבל בענין אפרושי מאיסורא אי בעי חד לידע לעצמו אי חייב אי לא ליכא אפי' מדת חסידות וכ"ש בדבר כזה אשר כתוב וחתום כבר מכמה רבני' ונחזור לנ"ד לתת גמר ותשלום ראיתי להעתיק קצת מתשו' מהררי"ק ז"ל שרש ק"ף וז"ל לא מבעיא אם לא היה שם קרוב אלא אפי' היו שם רוב בעלי החנויות הלא כתב המרדכי בפ"ק דב"ב בשם ר"ת דהא דקתני התם רשאין בני העי' להסיע על קיצתן דוקא היכא שהתנו כבר ביניהם מדעת כולם כו' עד אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר להכרי' לאחד מבני עירם למה שירצו כדאיתא שם בהדיא וגם כתב שם המרדכי שרבנו יודה בר קלונימוס ורבנו משה בר מרדכי כתבו כעין דברי ר"ת כו' עד ורבנו מאיר דבתראה הוא וגם ידוע הוא שגדול בדורו היה השיב בתשו' וז"ל דהא דאמרינן רשאין בני העיר להסיע על קיצתם היינו קיצתן שנהגו בעיר כבר כו' עד אבל לשנות שלא מדעת כל' במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ולא מיגדר מילתא אין שומעין להם לעשות תקנה לעצמן שלא כתורה עכ"ל והוא ז"ל כתב דלא מיקרי מגדר אלא במילי דשמיא שהדו' פרוץ לעבור על דברי תורה ורוצים לגדור גדר ולעשות סייג כההיא דאחד שריכב על סוס בשבת כו' וכן באחד שהטיח אשתו תחת התאנה כו' עד ופרש"י מגדר מילתא ותקנה וגדר לישראל כי התם שהשיבם ע"י כך מע"ז וכ"ה גוונא הוא דאומר מהר"ם שיש כח ביד בני העיר לעשו' שלא מדעת כלם אלא מדעת רובם אבל בענין אחר לא אם לא שכבר נהגו מימי קדם או שבאי' להתנו' מדעת כלם ע"כ:
הרי הוכחנו מכאן שאפי' בקהל א' אינם יכולין לכוף הרוב למיעוט אלא במיגדר מילתא כנז' ואעפ"י שאני כתבתי במקום אחר שנראה לי ודאי שזה מחלוקת גדול' מערכה מול מערכה בין אלו גאוני עולם לרבני ספרד ר"י הרמב"ן הרשב"א ז"ל וכאש' יטילו חרם מספ' חייבי' היחי' לעשות כדברי הרבים מטעם ספ' חרם מכל מקום ע"כ לא פליגי אלא בקהל א' אבל בשני קהלות כ"ע מודו דאפושי במחלוקת לא מפשינן כנודע ולהיות המופת שלם צריך אני להביא גמר דברי מהררי"ק כדי שלא יאמר קול בעלמא שזה מיגדר מילתא ח"ו שהרי כתב ותדע ודאי שכן הוא דס"ל לר' מאיר דדוקא במיגדר מילתא דהיינו לגדור פירצה במילי דשמיא כדפי' הוא דיש כח לעשות בלא הסכמת כלם אבל לא בשום ענין דשייך לתקנת העיר או הקהל לבדם כו' עד יניחהו על פשוטו ויעמידהו בכי האי גוונא כגון שהוא לצורך הסכמת הקהל כגון ברירת ראשים וממונים וכיוצא בזה כר עד אלא פשיטא דבכל ענין קאמר מהר"ם דאין בידם לעשות ד"ת שלא מדעת כלם אם לא בגדר מילי דשמיא כדפי' ע"כ הרי מופת מכל הצדדים שאפי' ברירת ממונים בענין פטרץ אין יכולים הרוב לכוף למיעוט וח"כ מצינו כפי הנראה לע"ד חולקים על ר"ת ומהר"ם היינו בקהל א' אבל לא בשני קהלות כנ"ל וזה דבר ברור כשמש וכמה מעלות טובות למקום עלינו א' שהיה להם הסכמתם הפך מה שרוצה החכם עתה ב' שהיתה מיוסדת מרבם שהוא העיקר שהיה תושב כמוהם לא הוא שהוא גר בארץ והא' בא לגור לא ישפוט על דבר שעבר כי במקום ר' אליעזר אפי' היה בא שם ר"ע לא היה בידו למחות במה שקבלו מר' אליעזר מכל מה שכתבנו למדנו שהדין עם התושבים מכמה צדדים אחד דבדברים דליכא איסור לא איסור תורה ולא איסור דרבנן לא שייך ביה למימר איסור לא תתגודדו וכן בפשיטות כדמוכח מן הגמ' כנ"ל וכן נראה מדברי בעל החינוך שכתב בפ' ראה וז"ל ממורי י"א למדתי שאין איסור זה אלא בחבורה אחד שחולקין קצתם על קצתם והן שוין בחכמה דאסור לעשות כל כת מהן כדבריו שזה גורם מחלוקת ביניהם אלא ישאו ויתנו בדבר הרבה עד שיסכימו כלם לדעת א' יעשו הכל כדברי המחמירי' אם המחלוקת הוא על דבר שהוא מן התורה אבל בשתי בתי דינים חלוקים והם שוים בחכמה לא נאמר על זה לא תתגודדו והביאו ראיה ממעשה דמסכת חולין שאמרו שם נפקי שיפירי דרב ואסרי ונפקי שיפירי דשמואל ושרו ע"כ. למדנו שצדקו דברי הרד"ך שלא נאמר לא תתגודדו אלא בב"ד פלג אמרי הכי ופלג אמרי הכי אבל בשני בתי דינין לא נאמר לא תתגודדו וכן מצאתי שלהי הלכות כפור שכתב הרי"ק ז"ל על מ"ש הטור שאביו היה מוחה ביד מי שהיו עושים ב' ימים כפור שלא יתפללו אלא כימי החול כו' וז"ל ונ"ל שטעמו משום ל"ת ואע"ג דבפ"ק דיבמות אמרינן דהיינו ב"ד א' כו' אבל ב' בתי דינין בעיר א' לית לן בה הכא בנ"ד אדמוי אי נמי היה מוחה בידם משום דמחזי כיוהרה ואתו לידי מחלוקת הרי הסכים למ"ש ותו לא יכול יוסף להתאפק וכתב טעם יוהרה וק"ל
עוד למדנו שלא נאמר זה אלא בדבר איסור אז שייך לא תתגודדו שתי תורות אבל בדבר שאין בו איסור אפי' ב"ד א' פלג יעשו כן ופלג יעשו כן לית לן בה ומה שאמר אבל בב' ב"ד והן שוין בחכמה משמע הא אין שוין יעשו כדברי הגדולי' בחכמה ואם לא נראה שעוברי' על לא תתגודדו הא ליכא למימר כלל דמה לי שוין ומה לי אין שוין וכי השוין מסלקין שאינו נראה כב' תורות הא ודאי איפכא מסתברא אלא היא גופא קמ"ל שאע"פ שהם שוין ונראין ב' תורות כיון שהן ב"ד חלוקין לית לן בה. עוד זכו התושבי' בדינם שאפי' היה ענין באיסור כיון שהם בתי דינים מצויינים חלוקים אלו מאלו במנהגם לל"ב וכמו שהוכחנו משאלוניקי יע"א באיסור חלב ואיסור נפיחה שהללו עושים כפי סברתם והללו כפי סברתם ולא היה אדם מעולם פוצה פה ומצפצף גם בטלנו טעם הרוב שהרי ב"ד אשכנז יע"א הם מיעוטא ומקלים בחלב כנז' ואין אנו אוכלין מפני זה בבתיהם והם לא היו אוכלין בבתי ספרד מפני הנפיחה עוד למדנו דלא שייך אחרי רבים אלא כשהם במקום אחד ומתועדי' לפלפל לשאת ולתת בענין א' איך יהיה אם מחוייבין המיעוט לעשות כדברי הרוב אבל כל שלא עמדו במשא ומתן לא שייך כלל שיחוייבו המיעוט לעשות דברי הרוב וזה ברור כדברי הרב א"מ ז"ל בתשובה הנז' וגם בלשון בעל החינוך אדברי רבותיו וזה מוכרח מר"י הגלילי כנז' עוד למדנו שאין הרוב יכולין לכוף אל המיעוט אלא בדבר דהוי מגדר מילתא במילי דשמיא כנז' למעלה ובשני ב"ד כ"ע מודו ומה שרצה לומר דליכא פסידא מי יאמין לו שבורחין התושבין מדבר דליכא פסידא אלא רווחא כ"ש שהפסידא ברורה לעין שהסיסיניאני הם רבים ולעולם תהיה ידם על העליונה לטוב או למוטב וא"כ נמצא שיהיו מונהגין תמיד עפ"י הסיסיליאני ויציבא הם התושבי' שקדמו בארץ בארעא וגיורא בשמי שמיא ומה שאמר שהרי נשבעו שבועה חמורה לעשות הדברים ביושר גם כפי האמת כל ישראל בחזקת כשרים הם מכל מקום מה שאין אדם נאמן מעצמו יען כי הוא קרוב לעצמו אינו נאמן בשביל שבועה מתניתין פ"ב דכתובות א"ר זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידי מתוך ידה משע' שנכנסו גוים לירושלם ועד שיצאו אמרו לו אין אדם נאמן להעיד ע"י הרי שבאיסור קל החמירו שלא להאמין ק"ו בשאר עוד אמרו חכמים שומר שמסר לשומר חייב אפי' שהא' קל שבקלים והב' אדיר שבאדירי' מטעמא דמצו למימר את מהימנת לי והאי לא מהימנת לי ע"כ גם מה שהחתים עדים שהרב כמהר"ר יעקב פאפו ז"ל אמר שמה שהתיר להם שלא כדין עשה כבר נאמר לי שהם קרובים העדים זל"ז וא"כ אין כאן אלא עד א' כ"ש שאפי' היו מאה הדבר נראה לעין שאין בעדות' ממש כיון שעמדו כ"כ שנים במנהגם זה איך לא מחו בידם ולא החזיר הדבר ליושנו וכ"ש שאינם נאמנים להעיד על הרב דבר כזה ואלו היה כח בידי הייתי מענישם ומ"מ הדבר ברור שהדין עם התושבים מכל הטעמים שזכרנו וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |