שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קמ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שנשא בת ש' ובתוך ימים מועטי' נפל' הפרש בין החתן וחמיו מצד מעות שנתן ראובן לש' ושאל החתן מהנערה החפצים שלה למכור אותם לעשות משא ומתן אחר שאביך אינו נותן לי מעות וקמה הנערה בחימ' שפוכה ושלחה בעד הורתה ולקחתה את הנערה והוליכ' אל בית אביה וטענה מאיס עלי מפני שקללני והכני גם הוצי' עלי סכין ובאו לב"ד וקבלו ב' הצדדי' שבוע' לקבל גזרת' בכל היוצא מפיה' או מפי כתב ע"פ הדין שיראה לעיניה' ואח"כ הסכימו לחקור ולידרוש אם אות' הטענות שטענה הנערה אם היה בהם ממשות והנה אמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת בישראל להעליל על ראובן דברי' שלא היה מעולם אדרבה העידו על טוב הנהגת ראובן עם אשתו זו אחר שהטילו חרם גדול ונורא מרעיש הארץ לשכנים ולשכנות הנמצאי' שם בכל יום העידו כזה אדרבא בכל יום היתה משחקת ומרננת ונעשה זכרון עדות כתוב וחתו' ועכ"ז פסקו הדייני' ודנו אותה שאינה מורדת אלא מאיס עלי אעפ"י שטענותיה היו שקר וכזב ופסקו כמו גדולי האחרוני' ע"ד שכתב הרשב"א ז"ל גם בזה ישיב לי הרב נר"ו ועתה שאל ממני ידידי בני יחידי יצ"ו כי נפשו מרה לו אם אחר י"ב חדש לא תחזור אם יכול לישא אשה אחרת עליה בלתי רשות ב"ד מפני שקבל עליו נזירות שמשון ע"פ דברי השואל
תשובה
גלוי וידו' בשערי' שערי' המצויני' בהל' כמ' נתחבטו הראשוני' והאחרוני' בדין מורדת ובאומר מאוס עלי זה או' בכה ומראה לו פני' וזה אומר בכה ומראה לו פני' ומי הוא בדור הזה יכניס ראשו ביני הרים הגדולי' להכרי' ביניה' מ"מ ראיתי להשיב בדרך קצרה מה שהייתי עושה בדין זה אם היה בא מעשה לידי אחר שראיתי עדות חתימת החכמי' השלמי' רוזני וקציני יהי ה' עמה' ויאריך ימיהם לטובה כי לבשו בגדי קנאה להוציא לאור אם אמת היה הדבר אשר הוציאו דבה רעה על בן חכם יכבד אב שלא היה נוהג כשורה עם אשתו ואחר החקיר' ודרישה מצאו כי אמת נכון הדבר שהבחו' נקי הוא זך בלי פשע אבל האש' היא היא היוצא החוץ מן השור' הראויה לנשים כשרות וע"כ נ"ל לגזור כאשר אכתוב בס"ד. הר"ן כת' בתשו' שלדעת הרמב"ם האומרת מאיס עלי נוטל' בלאותי' קיימין בין תפס' בין לא תפס' ודע' הרשב"א דוק' תפס' אין מוציאין מיד' אבל לא תפס' אין נותנים לה כלום והפסיד' הכל. ובדין מורדת דהיינו בעינא ליה ומצערנ' ליה דעת הרמב"ם תפס' אין מוציאין מיד' ואי לא אינ' נוטלת ולד' הרשב"א אפי' תפס' מוציאין מידה וזה דעת האח' וכן היא הסכמת הרמב"ן ז"ל וכתבו הגהות בשם התוס' ובשם הר"ם שאפי' לדברי האו' דבטענת מאיס עלי כופין להוציא היינו בנותנ' אמתלא' וטענת הנראית לעין למה הוא מאוס עלי' אבל האומר' מאיס עלי בלא טענ' אינו חייב לה לא מזונות ולא כתוב' ולא אפי' מה שהכניס' לו ואפי' איתי' בעיניה ונראה לזה מסכימים הרא"ש והטור בנו ז"ל וכפי הדברי' האלה היה נראה בעיני דפחות' יותר ממורדת דכיון דהיא נתנה טענות ודברי' כנגד בעלה ונמצאו הכל שקר וכזב כמ"ש הח' נר"ו מוכיחים הדברי' שעיני' נתנה באחר כיון שהעליל' דברים שלא היו וע"כ הייתי דן אות' כמורדת היותר חמורה שאיפשר אבל מה אעש' כיון שהקרובי' אל החלל הם רבני קושטנדינ' רבתי רואי' הדברים בחוש ודעת' נוטה לדונ' כאומרת מאיס עלי עליה' יש לסמוך ומ"מ אחר שדעת אחרוני' שהאומרת שמאיס עלי אם לא תפס' הפסיד' אפי' שלד' הר"ם במז"ל אין הדין כן ראוי לדון בנושא זה כדברי האחרונים בהצטרף מה שנרא' בעין שהיא מורדת דאז אפי' הרמב"ם מוד' וא"כ אם לא תפס' הפסיד' כנ"ל כן דעתי בשאלה הזאת:
ועל השאל' הב' ראיתי להקדי' הקדמ' והיא זאת שנינו במשנ' פ' אעפ"י המורדת על בעל' פוחתין מכתובתה ז' דינרי' בשבת ר"י א' ג' טרפעיקין וכן המורד על אשתו מוסיף על כתובתה ג' דינרי' בשבת ר"י או' ג' טרפעיקין ובגמרא אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת ופרש"י ז"ל מ"ש כשהוא מורד אינו נותן לה אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרעפיק א"ל צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי ופרש"י האיש שוכר את האש' ש"מ צערו מרוב' עוד תירוץ שני זה יצרו מבחוץ קשייו נכר ומתגנ' ע"כ מכאן למדנו בפי' שצער האיש לעמוד בלא אש' גדול מצערה של אש' ולע"א שהאיש מלבד הצער נמשך לו גנאי וא"כ אחר שאנו רואין כמ' תשו' חכ' ונכנסו בעובי הקור' לעגונ' דאתתא עד שהתירו' לינשא בעדו' אשה ואפי' ע"פ עבד או שפח' א"כ כ"ש שיש לנו לחוש הרב' מאד על עגון האיש כי מלבד הצער והגנאי הנ"ל איפשר ח"ו שמרד אשתו עליו יביאהו לידי הרהור עברה או שמא ח"ו אפי' לידי מעש' וא"כ יש לדון ולו' דודאי ע"ד זה לא נשב' שלא לישא אשה. וכבר לימי' נשאלתי מאשכנזי א' שמדדה אשתו עליו והאשכנזים יש להם חומר' ר"ג מאור הגול' שלא לישא אשה על אשתו ואני בעוניי צדדתי צדדין להתיר לו אלא שאח"כ ראיתי פסק מהרב החסי' כמה"ר יחיאל אשכנזי זלה"ה שהאדי' להחמי' ולהבי' שדעת החכם רבינו גרשון ז"ל היה עד כי יבא שיל' והביא דאי' מרבנים רבי' וגדולים שהיו באלף הששי והיו כותבין לאסור לישא אשה על אשתו ואני או' שקצת מאותם הרבני' ראה הר"ן ז"ל ולא הביא ראיה מהם גם מהררי"ק ז"ל עד שמזה נר' שהדבר אין ולא ורפיא אם גזרת מוהר"ר גרשו' ז"ל נתפשט עד סוף האלף החמיש' לבד או יותר וע"כ אמרתי שעכ"פ צדקו דברי הר"ן ז"ל שכתב שדבר זה תלוי בחכמי אשכנז כי להם היתה הגזרה הזא' ולא נתפשט במקום אחרים. וא"כ לענין חשש גזרת חרם ר"ג שלא נתפשט רק בין האשכנזים אין לחוש בנ"ד כ"ש כמה שהגזרה הנז' מסופק' מאד ולענין השבועה אנ"א מן הטעם שכתבת' בהקדמה דיש לנו לו' ששבועה זאת שנשב' הבחור הנז' ליהוי כשבו' שגגות דאמרי' דעת הנודר או הנשב' כמ"ש הרא"ש ז"ל הביאה ב"י בטור א"ה על' פ"ב וז"ל ואזלינן בתר אומדנא ואפי' במקום שבוע' ונדרים וכדאמ' לא נתכונה זו אלא להגון לה ע"כ וכ"כ הרא"ש בתשובה הנז' כדברי השואל עוד ראיתי תשו' אחר' שכ' הרא"ש על ר' ששדך בתו לש' ונש' לו שיתן לו עמה ה' אלפי' זהובים לסוף ו' חדשים והיה לו לראות ממון רב וחובות ועל סמך שיגב' חובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם יקר' עובר על שבועתו וחייב מלקות או אם הוא אנוס ואדם בשבוע' פרט לאנוס ע"כ תשו' אם אין לו לר' לפרו' מחובו' ולא מקרקעות וחפצי' חוץ מבי' דירתו ותשמיש אז הוא פטור משבו' ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו מה לפרו' דאין לך אונס גדול מזה שהיה לו ממון רב בשעה שנשבע ועתה הפסידו כו' עד אבל ביתו וכלי תשמי' אפי' עני המתפרנ' מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו הילכך אינו מחוייב למכו' לקיים שבו' דאדעתא דהכי לא נשבע ללון ברחוב ולמו' ברעב ע"כ והדברים ק"ו ומה זה שיש מקום לקיים שבוע' במכיר' כלי ביתו ותשמיש אפי"ה קאמר הרא"ש דאמדינן דעתיה ואעפ"י שלא פירש בשעת שבועתו אמרי' דהוי כמו שפירש כ"ש וק"ו בנ"ד דאית לן למימר דאדעתא להצטער להתגרו' ושמא ח"ו לבא לידי עביד' ממש אדעתא דהכי ודאי לא נשבע.
עוד ראיה אחרת וגדולה היא מאד שכתב מהררי"ק ז"ל שרש י"ז על מי שנשב' לפרו' למלו' בלי בקש' שהוא חיי' להוליכו אחריו במקום קביעותו' מאחר שלא נשתנה מקומו מיום ההלוא' דאדעתא דהכי נשבע ולא דמי לתשו' ספרדים שהבאת כאשר יפה כתבת שיש לחלק דהתם מיד שהלך המלו' חוץ ממקום קביעות דירתו שהיתה בשעת הלואה כו' יעויין שם הרי שאפי' נשב' לפרו' בלי בקשה דהיה מחוייב מכח השבועה להוליך המעות למלוה למקום דירתו עכ"ז אמרי' דהיינו דוקא שלא שינה המלוה מקום קביעותו הראשון אבל אם שינה לכ"ע אינו חייב להוליכו לידו משום דאמדינן דעתיה דאדעתא דהכי שישנ' מקום קביעות דירתו לא נשבע וא"כ כ"ש בנ"ד וק"ו שיש לנו לומר שכשנשבע לאשה הזאת שלא ישא אשה אחרת עליה היינו כל זמן שהיא לא תשנ' דרכה מדרך הנשים ההגונות והראוייות אבל זו ששנתה דרכה אדעתא דהכי ודאי לא נשבע ולפי שראיתי תשובה להרמב"ן נר' קצת סותרת מה שאמרנו וז"ל וא"ת כיון דטעמא דפותחין בנולד דשכיח היינו משום דהוי כנדר טעות א"כ לא הוה מצריכינן לישאל לחכם עליו דהא חד מארבע' דברים שהתירו חכמים הוא נדרי שגגות יש לומר דכנדר טעות הוי לא נדר טעות ממש דנדרי שגגות דתנן היינו שיש בעיקר הנדר שגגה גמורה באומר שאין אשתי נהנת לי שגנבה את כיסי או שהכתה את בני ונמצא שלא הכתה ושלא גנב' אי נמי כגון שיש אונ' גמור שהפסיקו נהר או חלה בנו וזה מן הסתם כמתנה בנדרו אבל כל שאין בעיקרו שום שגג' ושום אונס אלא שנד' משופי הלב אם יש לו פתח של אונס או של שגגה הרי נדר זה חל שאין כאן שגגה גמורה ולא אונס גמור ומ"מ יש לו התר בשאלה עכ"ל ולכאורה נר' קצת סות' מה שאמרנו דיש לומר דגם בנ"ד לא היה אונס ולא שגג' בשעת הנדר או השבועה כי בשופי הלב היה כשנשבע אלא שאח"כ נולד הטעות או השגגה ואין להקשות לדברי הרמב"ן מהא דתנן במתני' נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונז' שאכל ושתה שאיני אוכל ושאיני שותה ושכח ואכל ושת' ע"כ וכתבו התוס' קתני חדא דבשעת נדרו היה שוגג וקתני נמי בשעה שהיה הנדר ראוי לחול משמע מכאן סתיר' לדברי הרמב"ן דהרי מצינו שאעפ"י שבשעה שנדר היה בשופי ולא היה אנוס מ"מ מיקרי נדר שגגות אלא שנר' לי דלא דמי דהתם בשעה שהנדר היה ראוי לחול לא היה בשופי אבל במ"ש הרמב"ן הנדר כבר חל בשופי אלא שאח"כ נולד דבר אונ' ומשום הכי לא אמרינן ביה האדם בשבועה פרט לאנו' ונ"ד להא דהרמב"ן דמי אלא שמ"מ נר' בעיני שהרמב"ן פליג על סברת הרא"ש ועל כל הני דכתיבנ' לעיל דבשעה שנדר או נשבע היה לבו בשופי וחל הנדר או השבועה ואח"כ נולד האונס ואפי"ה היה אפשר לקיים נדרו או שבועתו ועכ"ז כתב הרא"ש ז"ל דהוי נדרי שגגות ואדעתא דהכי לא נדר וכן הרשב"א ז"ל כמ"ש וכן מהררי"ק דהוי בתרא טובא והיה אפשר לומר דכדאים אלו לסמוך עליהם אפי' הוי נגד סברת הרמב"ן ומ"מ אני אומר שלהיות חמר השבועה כ"כ גדול ראוי לחוש לדברי הרמב"ן אם היה נמשך מדבריו איסור אלא שנר' לי שהמדקדק בדבריו יורה יורה ידין ידין דאפי' לפי דעת הרמב"ן הבחור הזה אם לא תחזור אשתו אחר י"ב חדש ממרדה פטור ומותר לישא אשה אחרת עליה שהרי כתב הרמב"ן בדבריו הנ"ל כגון שיש אונס גמור שהפסיקו נהר או חלה בנו דהרי בהני תרי מילי חל' השבועה בשופי ואח"כ נולד האונס אלא שנר' שהוא מחלק בין אונס גמור לאונס שאינו כ"כ גדול דבאונס גמור כגון הפסיקו נהר או חל' בנו אמרי' אדעתא דהכי ודאי לא נשב' והוי שבוע' בטעות כ"ש בנ"ד דאי' ביה כל הטעמים הנ"ל הוי יותר אונס גמור מהפסיקו נהר או חל' בנו ולמה שחשש השואל במ"ש הרב כמהר"ר יוסף בן לב זלה"ה שיש לחלוק ולומר דהני שאם היה נשבע סתם שלא ישא כו' דודאי מצי למימד דאדעתא דהכי לא נשבע אבל כיון שתלה הדבר ברשות ב"ד איכא למימר דאינו יכול לישא אשה כו' אם לא ברשות ב"ד איכא למימ' דאדעתא דהכי נשבע שכשיראו ב"ד האונס יתנו לו רשות אם לע"ד איני מסתפק בזה אלא דכשנשבע זה אפי' שנשבע אם לא יתנו לו רשות ב"ד לישא אשה כו' כל זה נכנס בטענת הנז' שאם ידע כשנשבע שהיה נולד אונס גמור כזה לא היה נשבע כלל ועקר ולא היה תולה דעתו ברשות ב"ד כיון שזה אונס גמור לגוף ולנפש כמ"ש ומ"מ לרווחא דמילתא בשעת שיגיעו הי"ב חדש טוב שיתירו לו ג' ובזה נר' שיצא ידי חובתו לגמרי הנלע"ד כת"וח שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |