שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן נחשד בעיני החכמי' והממוני' יצ"ו איך אמר דברים שהיו נוגעים בכבו' החכמים והממוני' יצ"ו ובשמעו ראובן הנז' הלך להתנצל בפניהם ונשבע להם איך לא דבר כדברים האלה וזה היה כפי דעתו ומחשבתו שמה שדבר לא היה נוגע בכבוד החכמים והממונים ה"י והוסיף עוד ואמר שאם ח"ו יבואו עדים ויעידו איך אמר דברים שנוגעים בכבוד החכמים והממונים שיהיה מנודה בעה"ז ובע"הב והחכמים אמרו לו לך לשלום והוא הפציר בם וסירב ואמר איני רוצה ללכת עד שיתבר' למעלתכם האמת איך לא דברתי מאומה נגד כבדכם ח"ו. ואח"כ באו עדים והעידו לפני החכמים והממוני' שראובן אמר אותם הדברים אשר נחשד עליהם ובראותם כן החכמים והממוני' הסכימו וכתבו הסכמה להכריזו למנודה לפי שעבר על שבועתו הנז' ועוד גזרו לקבל הנדוי שקבל עליו וראובן הנז' ישב בנדוי ג' ימים ושלח לומר לחכמים ולממונים שימחלו לו על מה שחטא והם גזרו ואמרו לו שאם ירצה לפרוע כ"ה פרחים באופן זה ימחלו לו וראובן הנז' סבר וקבל ונתן תכף ומיד כ"ה פרחים וגם ישב בנדוי שלשה ימים באופן שהחכמים והממונים התירו לו נדויו שקבל עליו והלך לו לשלום ושרפו ההסכמה מהקנס של ראובן הנז' לפניו אשר כתבו עליו אחר ימים רבים קרוב לארבע שנים בא ראובן הנז' ונתקוטט עם א' מאות' האנשים שהיו חתומים באותה הסכמה ואמר לראובן הנז' איך הוא עבריין ואיך הוא פסול לעדות וכי יש בידו עדין ההסכמה אשר כתבו החכמים עליו בעד הקנס שהוא עבריין כי הנראה שתי נוסחאות כתבו ושרפו האחת לפני ראובן והאחרת נשארה ביד חכם אחד בלתי ידיעת שאר החכמים יצ"ו. עתה יורנו רבנו אם הדין כן שראובן הנז' הוא עבריין מפני השבועה שנשבע אז מפני הנדוי שקבל עליו בב' עולמות או כיון שהתירו לו החכמים והממונים הנזכרים וגם קבל עליו ופרע' קנס החכמים והממונים הנזכרי' הותרה לו השבועה והרי שב בתשובה כיון שפרע הקנס שקנסו עליו וגם עתה ראובן צועק מרה שהוא לא ידע שנדוי עה"ב אין לו התרה ושאם היה יודע לא היה מקבל כן עליו הדין היכן נוטה ושכרו כפול מן השמים:
תשובה
כל שנשבע אדעתא דנפשיה ונמצא שלא היה כן לא עבר על שבועתו וראיה מהא דאמרינן בנדרים פ"ד נדרים היכי דמי שבועת שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועת' דהכי אמר רב והדין אמר שבועתא דהכי אמר רב כל חד וחד אדעתא דנפשיה שפיר קא משתבע ובנ"ד כיון שראובן נשב' אדעתא דנפשיה שחשב שלא היו הדברים שאמר נגד כבוד החכמים והממונים יצ"ו אפי' שנמצא כן אחר כן שהיו הדברים האמורים נגד כבוד החכמים והממונים לא עבר על שבועתו והדברים מורים שראובן הנז' היה חושב שלא היו דבריו נגד כבוד החכמים והממונ' לפי שבא מעצמו להתנצל לפני החכמים והממונים מבלי שהיה לו שום פחד מהם שהרי היו אומרים לו שילך והוא סירב ואמר שלא היה רוצה לילך עד שיתברר להם האמת שלא אמר דבר נגד כבודם ואם מפני הנדוי שקבל עליו בשני עולמים גם מזה אינו כלום ואין לו עליו כלום כיון שהתירו לו החכמי' והממונים הנז' כי לשון חכמים מרפא כמ"ש הרשב"א בתשו' הביאה מהרי"ק בטור י"ד סי' רל"ט וז"ל ובתשובה אחרת כתב על מי שנדה עצמו בשני עולמים אם לא יעשה כך וכך ועבר ולא עשה לשון חכם מרפא וחכם עוקר את הנד' ואת הנדוי מעיקרא וכאלו לא היה הנדר והנדוי כלום וענין יהודה דאיתא בהחובל מפני שהיה סובר בנדוי על תנאי אם נתקיים התנאי אין צריך הפרה ועל כן לא שאל על נדויו הא שאל היה הכל מופר על פי שאלה לחכם. כדאמרינן פרק אלו הגולין נדוי על תנאי צריך הפרה אעפ"י שנתקיים התנאי מנלן מיהודה כו' עכ"ל. אבל המרדכי בשם ה"ר פרץ כתב שנדוי של עוה"ז יש לו התרה ושל עה"ב אין לו התרה וכן רבנו ירוחם בנתיב י"ב שקבל מרבוותא שהמנדה עצמו בעה"ב אין לו הפרה מההיא דיהודה ע"כ. ונראה דפליגי הני רבוותא בפירוש הפשט של אלו הן הגולין דלדע' הרשב"א ז"ל הא דקאמר אמר רב יהודה אמר רב נדוי על תנאי צרי' הפרה מנלן מיהודה דכתיב כו' משמע א"כ שהיו יכולין להפר ליהודה ומשמע ליה לרשב"א ז"ל מסתמא אכל מה שקבל יהודה קאמר וכפי דעת ה"ר פרץ הכי פירושו נדוי על תנאי בעה"ב צריך הפרה מנלן מיהודה שהרי יהודה על תנאי קבלו ואפי' הכי נדוי של עולם הבא לא יוכלו להפר לו א"כ נדוי שהוא על תנאי הוי נדוי אעפ"י שנתקיים התנאי ולהכי היה יהודה מנודה מפני הנדוי שקבל בעה"ב שלא היה לו התרה והילפותא הוא שנדוי של העה"ז אפי' על תנאי ונתקיים התנאי צריך התרה וזו היא ג"כ הראיה שהביא רי"ו שכיון שלא התירו ליהודה נדוי של עה"ב ודאי נראה שלא היו יכולין להתירו לו שאם יהודה טעה וחשב שלא היה צריך התרה כמ"ש הרשב"א ז"ל לא היו טועי' יעקב ואחיו כלם בזה והרשב"א ז"ל תירץ לזה שאולי חשב יעקב ואחיו שלקח יהודה התרה ומ"מ אפי' שהיא מחלוק' הפוסקים לא משום זה יקרא ראובן עבריין ח"ו ואין בו שום פסלות מזה כיון שהתירו לו וכ"ש אם יהיה הטע' לאותם שסוברים שנדוי עה"ב אין לו התרה מפני שעדין לא חל עליו הנדוי אלא אחר מיתה א"כ בעודו בחיים אינו מנודה לא לבריות ולא לשמים הגם שמרדכי לא נראה לו טעם זה ונראה לי שכל זה איני אלא למי שיוד' שנדוי עה"ב אין לו התרה אבל מי שחושב שנדוי ע"ה יש לו התרה ונדר במחשבה זאת הדין הוא שאין צריך התרה לא בעה"ז ולא בעולם הבא וראיה ממה ששנינו במס' נזיר פ"ב יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שהחכמים מתירים לו כו' הרי זה מותר. וא"כ בנ"ד שאומר ראובן שלא היה יודע כי נדוי ע"ה אין לו התרה אלא היה חושב שהוא כנדוי עה"ז שיש לו התרה אין צרי' התר' כלל לא בעה" ולא בע"ה אלא היא מותר בלתי התר' מפני דקי"ל נדר שהות' מקצתו הותר כלו דתנן במס' נדרים פ"ג ראה אותם אוכלים תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו והיו עמהם אחרים ב"ש אומרים הן מותרים ומה שעמהם אסורים וב"ה אומ' אלו ואלו מותרים ופירש רש"י ז"ל ב"ש אומרי' הן מותרים אביו ואחיו בלבד ומה שעמהם אסורי' דקסברי נדר שהותר מקצתן לא הותר כלו ב"ה סברי נדר שהותר מקצתו הותר כלו ע"כ מפי רבנו גרשון ז"ל עכ"ל ודבר ידוע שהלכה כבית הלל וזה התר לרבים מעמי הארץ שאינם יודעי' דין זה וקופצים בנקל ומקבלי' עליהם נדוי בעה"ז ובעה"ב שכל זמן שאומרי' לא ידענו שהמנדה עצמו בעה"ב אין לו התרה אלא היינו חושבים שיש לו התרה הרי אלו נאמנים ומותרי' בלתי שום התרה כלל וא"כ אפי' לדעת ה"ר פרץ שכתב שנדוי עה"ב את לו התרה ואפילו שיהיה הטעם כמ"ש המרדכי מפני שצריך שיתיר לו המקום כיון שלא ידע מי שקבל הנדוי וחשב שיש לו התרה עפ"י חכם אין צריך התר כלל לא מחכם ולא מהקב"ה וא"ת א"כ כיון שכל מי שלא ידע וחשב שיש לו התרה ואינו כן אין צריך התר כלל א"כ יהודה שחשב ע"ד הרשב"א שנדר שהוא על תנאי ונתקיי' התנאי אין צריך התרה למה נשאר בנדוי והוצרך שיתיר לו המקום ב"ה זאת אינה קושיא כלל שלא אמרו אלא למי שחשב בעקר הנדר ענין א' ואדעתא דהכי נדר ואח"כ נמצא שלא היה כמו שחשב אינו צריך התרה משו' דבעינן פיו ולבו שוים אבל יהודה טעה בדבר שהיה חוץ מנדרו שאחר שנתקיים תנאו חשב שלא היה צריך עוד התרה וטעה בזה וא"כ בנ"ד כיון שראובן זה שקבל עליו נדוי בעה"ז ובעה"ב וצוח ככרוכיא ואמר דלא ידע שנדוי עה"ב אין לו התרה הרי מותר מכל וכל וא"צ התרה כלל ואפי' לרע' ה"ר פרץ ז"ל ודבר זה ברור כשמש שמעיה שרביט הזהב.
תשובה
נראה בעיני שהדין דין אמת כמו שפסק הח' הש' נר"ו שכן הדברים שראובן חשב שמעולם לא הוציא מפיו דבר מגונה נגד החכמי' והממוני' והדין פשוט מאד דא' מד' נדרים שאינ' נדר כלל הוי נדרי שגגות שבועה שלא אכלתי ונזכר שאכל פטור וכן שבועה שלא אוכל ושכח ואכל פטור וכבר ביאר הרמב"ם בהלכות שבועות פ' ג' בטוי שחייב' עליה תורה היכי הוי כגון שנשבע שאכל והיא ידע שאכל וששבוע' שקר שנשבע אסורה אבל לא ידע שחייבין עליה קרבן וזו היא השגגה שחייבין עליה קרבן כו' ולענין מלקות כתב בפ"ב וז"ל אם נשבע אחד בפנינו שלא יאכל היום ואכל והתרו בו ואמר אני לא היה בלבי אלא שלא אצא כו' הרי זה אינו לוקה כו' עד וכן אם התר בו ואמר מעולם לא נשבעתי כו' עד אחר שהעידו עליו שנשבע או נדר אמר כן הוה אבל לא היה פיו ולבו שוים אין שומעין לו ע"כ מכל זה משמע שאדם נאמן ע"ע ואע"ג שעינינו רואות שהוציא בפיו שלא יאכל ואמר בלבי לא היה אלא שלא אצא אנו מאמינים לו ואין מקום לחייבו אלא על אחד מן הדרכים שכתב הרמב"ם שיודה בפני עדי' או שבשעת התראה כפר שלא נשבע אלא על דבר פ' וכשבאו עדים חזר ואמר כן היה אבל לא היה פיו ולבו שוי' משמ' בפי' שלפי שהוד' שהעדי' אמר' אמת ונתנצל בטענ' שלא היה כו' הוא דלוקין הא אם היה עומ' בדבורו ואומר העדי' אומרי' שאני נשבעתי ואני ידעתי שלא נשבעתי לא היה לוקה לפי שהיינו אומרי' דאין כאן התראה כי כשהיו מתרין שנשבע לא נמנע מלאכול מפני שהוא חשב שלא נשבע ועכשיו שלוקה הוא מפני שמודה לעדים וההתנצלות נותן שקר כיון שלי אמר כן מתחלה והוי כמי שאמ' לו חברו מנה אתה חייב לי ואמר לא היו דברי' מעולם ואח"כ באו עדי' וחזר וא' לויתי ופרעתי שאינו נאמן דכיון שאמ' תחלה לא לויתי כבר הודה שלא פרע ושוב אינו יכול להחזיר לו' פרעתי הכא נמי אם היה אומר מתחלה נשבעתי אבל לא היא פי ולבי שוי' היה נאמן אבל כיון שמתחלה אמ' שלא נשבע כו' הודה שלא פרע ר"ל שלא היה דבר כדי שיוכל להתנצל כשחזר והודה על השבו' אחר העדי' הרי מעיד על עצמו שפיו ולבו שוים היו ואין להק' ונימא א"כ שיהא נאמן לו' כן מגו דאי בעי היה עומ' בדבורו והיה אומ' לא נשבעתי אלא שנר' שאין להאמינו משום דהוי כמגו במקר עדי' מ"מ שמעינן שבין לקרבן ובין למלקות לא מחייבינן ליה לגברא אלא בדב' ברור מאד אך אמנם כל טצדקי דמצינן למעבד להעמיד אדם בחזקת כשר עבדינן ואע"ג דאית תמיהא בלישנא דהרמב"ם דאיך בלוקה בכה"ם דאמר לא היה פי ולבי שוים אחר שבאו עדי' ושודאי ידענו שמשקר מ"מ כתב בפ' י"ב מהל' ש' וכיצד מתרין בו אומרי' לו פרוש פטור עד ע"מ כן אני עושה וא"כ בנדון זה שא' כשהתרו בו לא נשבעתי ואח"כ כשבאו עדים וחזר כו' נהי דאינו נאמן מ"מ איך לוקה והלא נר' בפי' שמעולם לא הותרה שלא קבל התראה אלא שיש ל"ל בדוחק שמ"ש ר"ל אינו ניצול מן המלקות מטעם מ"ש שלא היה פיו ולבו שוים כי אין אנו מאמינים לו ע"ז אך אמנם מטעם דין התראה ודאי שאין מלקין אותו מ"מ נחזור לנ"ד שנראה בעיני שהאיש הזה מחמת השבועה או הנדוי שקבל לא היה הדין נותן לענוש אותו שודאי לביה אנסיה שהוא חשב בודאי שלא זלזל אם מפני ששכח הדברים שהוציא מפיו והוי כמו מי שנשבע של' אכל ואח"כ נזכ' שאכל או להפך או שאולי חשב שהדברים שהוציא מפיו שלא היו דברי בזיון כדי שיצא מהם הקצף ומטעם זה נמי הנדוי שקבל לא היה נדוי שהכל היה בטעות והאדם בשבועה בעינן ומט"ז אני תמי' מה הוצרך החכ' הש' הפוסק נר"ו לטעם שהתירו כיון שהוא ביאר שהשבועה לא חלה עליו שהיה באונס או בשגגה כ"ש נדוי דקיל כי שבועה ד"ת והעולם נזדזע ונדוי הוי דרבנ' כי מפני זה אמרו ספק ש' להחמיר ובספק נדוי להקל וכמ"ש מהרר"י קולון שרש כ"ה וא"כ החכ' הפריזו על המדה יותר מדאי אם לא שאיפשר היה להם טעם מצד אחר כי ודאי כיון שלא היה חייב מלקות לא היה חייב נדוי ובפרט להכריזו דחמיר ממלקות וכהא דאמרינן דלת"ח ממנין על המלקות ולא על השמת' ולא די זה אלא שענשו גוף וממון והוא קבל כל מה שגזרו עליו וגם החכ' התירו לו וא"כ אפילו שהיינו אומרים שכ"מ שעשו היה בדין ומשפט כיון שקבל דינן אחינן הוא ומי שקראו עבריין עתיד ליתן את הדין ופוק חזי מ"ש הרמב"ם הל' תשובה פ"ז וחטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור מעשיך הראשונים או להזכירם לפניו כדי לביישו או להזכיר דברי' וענייני' כדומים להם הכל אסור כו' עד שעובר בלאו לא תונו איש גו' ברוך שבחר ברבנו א"כ הוי לזה שהטמין הגזרה ואינה לחבריו בשראה שלא נשאר שום גזרה על ראובן כמו שהיה הדין נותן אם כנים הדברים כמו שבאו בשאל' אפי' לא היו עונשים עאכ"ו כאשר קבל גזרת חכמים נר"ו מי שחרפו עלהענין הוא עבריין והפסול לע"ד עד שישוב בתשובה וישאל כפרה ומחילה מה' ומהעלוב ההוא ושב ורפא לו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |