שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן ושמעון לוי שלשתם יחד נשתתפו ולקחו המכס של בודון ומן הג' שותפין שמו עליהם לראובן לראש ולקצין ושיהי' אימין ונזיר עליהם ודינא דמלכותא הוא שהיהודי' והערלי' יפרעו במכס ה' לק' והתוגרמים ג' לק' וביניהם היו קטטות ומריבות שלא היו רוצים לפרוע כ"כ וכדי להשקיט ריב ומדון מביניהם באו שמעון ולוי ונתפשרו עם היהודי' שיפרעו ב' למאה אך בזאת שיקבלו עליהם חרם שיאמרו האמת מכל הסחורות ושלא יוכל שום א' מהם להעלים שום דבר וכשמוע ראובן מה שעשו שמעון ולוי צעק עליהם ואמר שאינו רוצה בפשרה ועכשיו נתקבצו כל הקהל לנדות ולהחרים בעבור שעברו על שבועתם ובפרט לראובן שהוא המעכב ורוצי' להתיר את דמו ושמעון ולוי אומרים שאינו בא מידם שבעת שעשו השבועה שברו וחשבו שראובן לא יצא ממה שהם עושים ועכשיו אינם יכולים עמו בפרט שהוא הראש וגם דבר של ביגליק מי לא יאמר יחי המלך וראובן טוען נגד הקהל שעושים לו שלא כדין שהוא לא הסכים עם הפשרה ולא לקחו לו שבועה ואף שיהיה שהסכי' עמהם בפשרה שעשו עכשיו הם אנוסים שיש הפסד במכס ואדעת' דהכי לא נתפשרו עמהם כי איך יעלה בדעת שאם יהיה הפסד במכס שהם יהיו בכבלי ברזל והקהל יאכלו נכסי המל' ועוד טוען ראובן שכעת לא יקח מהם אלא כמו שנתפשר' ויכתוב בפנקס כל מה שלקח מהם ואם ה' ירחם ואולי השנה הבאה ישלים מה שחסר בשנה הזאת הפשרה שעשו תהיה קיימת אבל אם ח"ו יהיה הפסד אדעתא דהכי לא נתפשרו עם הקהל ויפרעו כל מה שחסרו ממה שמגיע להם מהמכס שאין להם יכולת לתת הנכסים שאינם שלהם אלא מהמלך ויהיו אסורים בכבלי הם וכל בתיהם ויהיו נותנין להם יסורין ומכות ויכנסו כלם בסכנת נפשות ועוד טוען ר' שגם החרם שקבלו הקהל שלא יעלימו שום סחורה כבר עברו כמה אנשים ולא אמרו האמת ואף שאומרים הקהל שיסרו להם מי יוכל לעמוד בכל אלה אלו הם טענותיהם ועתה יורנו מורנו אם יש כח ביד הקהל להחרימם כפי הדין:
תשובה
קודם כל דברי אומר אני שיש כאן שלשה חלוקות א' שה"ר יעקב סאקאמיש יצ"ו לא נדר ולא ידע ממש שעשו השותפי' ב' שידע והסכים עמהם במה שעשו אך אמנם הוא לא נשבע לקיים כלל ג' שגם הוא נשבע עמהם ועל הכל אכתוב דעתי בקצרה ועל החלוקה האחרונה שהיא החמורה שבכול' אני אומר שהיה אפשר לצדד ולומר שהם פטורים אם האמת שהם מפסידי' מענין המכס מה שאין דרך להפסיד במכס ההוא וא"כ נשתנה הזמן לגריעותא להם והם אנוסים דאדעתא דהכי לא נשבעו ולא נדרו ודומה למה שכתב הרא"ש בתשו' כלל ח' ז"ל ראובן שדך בתו לשמעון ונשבע לו שיתן לו עמה ה' אלפי' זהובי' לסו' ו' חדשים והיה לראובן ממון רב בחובות ועל סמך שיגבה חובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו וחייב מלקות או אם הוא אנוס האדם בשבוע' פרט לאנו' תשו' אם אין לאדם ממה לפרוע לא מחובותיו ולא מקרקעות וחפצים חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע דאין לך אונס גדול מזה כו' עד ואין לומר אם הפסיד חובותיו אף אם יש לו קרקעות וחפצים אדעתא דהכי לא נשבע למכור קרקעותיו וחפציו אלא כסבור היה לפרוע מחובותיו כי דבר הווה הוא שאדם מוכר מקרקעותיו וחפצים להשיא בתו אבל ביתו וכלי תשמיש אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכו' ביתו כו' הלכך אינו מחוייב למכרם לקיים שבועתו כי אדעתא דהכי לא נשבעו ללון ברחוב ולמות ברעב ע"כ הרי שאפי' שיש לו כח לקיים שבועתו במכיר' ביתו וכלי תשמישו אמרינן שאינו חייב למכרם דאדעתא דהכי ודאי לא נשבע ואפילו קרקעותיו קאמר שלא היה מחוייב למכור אלא מטעמא שדבר הווה הוא שאדם מוכר קרקעותיו כנ"ל:
א"כ בנ"ד נמי היינו יכולין לומר שאם אין דבר הווה להפסיד במכס ההוא כ"כ היינו יכולין לומר דודאי אדעתא דהכי לא נשבעו להפסיד דבר שאינו הווה ולוותר לקהל ממון המלך והם שימותו בכבלי ברזל זה היה נראה ודאי להלכה אך מ"מ איני סומך מטעם זה למעשה מאחר שיש חלוק מה בין נ"ד לההיא תשובה דהרא"ש די"ל דשאני התם שבשעה שנדר לחתנו היה עשיר ואדעתא דהכי נדר אבל בנ"ד שלא היה להם באותה שעה במה לפרוע למלך אלא במה שהיו מקוים לגבו' אפשר לומר שאע"פ שהפסידו דרך הוא פעמים להרויח פעמים להפסיד ואפש' שנשבעו אפי' אדעתא להפסיד וצ"ע בחלוקה הזאת ודאי אבל לחלוקה הב' שה"ר יעקב לא נמצא עם שותפיו בשעת הפשרה פשי' שאין לה"ר יעקב הנז' שום עון אשר חטא ואם ח"ו ירצו הקהל לפגוע בכבודו פשיטא שהוא שלא כדין כי אין מחייבין לה"ר יעקב בשביל שותפיו וגם השני השותפין אינם יכולין להענישם אם יאמרו הננו מוכנים ורוצים לוותר ולקיים מה שנדרנו ונשבענו ואם יעקב מכריח לכם מה אנו יכולין לעשות כי אנו לא נשבענו אלא שלא נתבע אנחנו כן וא"כ אנו נעמוד מנגד וה"ר יעקב יעשה מה שירצה ובזה לדעתי הם נצולים שאין ראוי להענישם לא מטעם שבועת בטוי ולא מטעם שבועת שוא:
גם אם לחלוקה הג' שה"ר יעקב נמצא בעת הפשרה עמהם והסכים למה שהם עשו אלא שהוא לא נשבע כל שכן ודאי שהוא והם פטורים ומותרי' ויכולים לומר בפה מלא אנו לא נשבענו לך אלא לפי שראינו שה"ר יעקב הסכים לדעתנו וחשבנו שיעמוד בדבורו ולא יערער עוד על הדבר ולא דמי זה לנשבע על האחרים שהרי הם בעצמם שלשתם שוים בהפסד וריוח המכס ההוא ויכולים לומר שכשנשבעו בטוב נשבעו ולא היה שבוע' שוא מי הטעם שכתבתי ועתה אנוסים גמורים הם וראיה לזה מ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תשע"א ראובן שדך את בת בתו לבן שמעון וחייב עצמו לתת לו דבר ידוע ובקנס ונשבע להשלים תנאים לזמן פלוני ולאחר זמן עמד ושדכה וטען כי בת בתו אינה רוצה בבן שמעון והשיב שהדין עמו לפי שזה אנוס גמור אם לא רצתה הבת לינשא לבן שמעון ומאי הוה ליה למעבד ואין לך אונס גדול מזה ואפי' תאמר שהיה יכול לפייסה במעות ליתן אפי' התנה שאם תסרב שיפייסה כדאמדינן בגיטין אטו תרקבא דדינרי בעי למיתן ליה ואל תשיבוני שהיה לו מתחלה להתנות שאם תסרב הבת שיהיה פטור ולא היא דאונסא דלא שכיח הוא דכל הבנות מתרצות למי שירצ' האב או הקרובים ואפי' שכיח או לא שכיח כמת או חולה לית ליה לאתנויי ויש טעם אונס ע"כ.
מכאן אני אומר דגם בנ"ד יש לנו לומר דדרך הוא שהשותפים מסכימים לדעת מה שעושים השותפים האחרים בהיות הוא א' והשותפים יעשו מה שעשו שנים א"כ נוכל לומר ודאי שעל זה הסכימו אלו השותפי' בשעה שנשבעו שה"ר יעקב יסכים לדעתם ולא דמי לנשבע לאחרים כנ"ל וא"כ עכשיו שה"ר יעקב מעכב אין עליהם אשם כלל ולא מבעיא אם הסכים לדעתם בשעת מעשה אלא שאחר נתחרט דפשיטא שהם פטורים לגמרי אלא אפי' שלא היה שם בשעת הפשרה אנוסים גמורים הם כי סברו שדרך השותפים שיסכים האחד במה שעשו השנים כיון שודאי לתועלת השותפות עשו מה שעשו וכל זה אני אומר אם לא נשבע ה"ר יעקב כמו שנשבעו הם אבל אם הוא נשבע ג"כ אעפ"י שלהלכה אני אומר שהיה אפשר לומר שכיון שהפסידו דבר שאינו הווה להפסיד במכס ההוא כל כך כמו שהפסידו היינו יכולין לומר דאדעת' דהכי לא נשבע אבל למעשה לא הייתי סומך על זה כמו שאמרתי ומ"מ אם ה"ר יעקב לא נשבע כנ"ל והוא הוא התובע לאנשי הקהל ושאר השותפי' עומדים מנגד אין על שום אחד מהם עון. וכ"ש אם האמת הוא שעברו קצת מאנשי הקהל שבועתם שהעלימו מהמכס מה שנשבעו שלא להעלים בהא ודאי הם פטורים שכבר כתב הרא"ש בתשו' על שנים שנשבעו זה לזה ועבר אחד מהם בין כדין בין שלא כדין השני פטור שהרי לא נשבעו אלא אדעתא דהכי שיהיו תפושים זה עם זה בחמר השבועה ויקיימו זה לזה כל מה שנשבעו ועכשיו שנמצא שאנשי הקהל לא שמרו שבועתם הם פטורים השותפים הנז' גם כן משבועתם ע"כ הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |