שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלות אשר שאלני החכם כהר"ר יאושוע בן עזרא מיאנינה נר"ו
שאלה בעיר אחת היה קהל א' שהיו כלם מתפללים בב"ה א' וקצת מיחידי הקהל נתקשרו בקשר חזק להיותם חברת קברים בעד זמן מוגבל ובתוך זה עשו תמידין ונדבות וקבצו עד ו' אלפים לבנים ואחר שראו בידם אלו הששה אלפים לבנים נתקבצו במעמד מה מצוה לעשו' באות' המעות והסכימו כלם והקדישו אותם לת"ת ושלא יוכלו לשנותם בשום מצוה אחרת בעולם והקימו שני גבאים מביניהם להיות' משתדלי' באותם המעות והריוח מהם יהיה למלמד א' ללמוד כל מי שילך בבית מדרשו כמנהג כל ת"ת. אחרי זמן נתעוררו קצת מאנשי הקהל לבנות להם ב"ה חדש ולעשות קהל ב' וכן עשו בנו להם ב"ה חדש ונתקשרו קצת מאנשי הקהל ונעשו קהל נפרד ככל קהלות ישראל ובכלל אותם האנשים שהלכו בב"ה החדש היו קצת מאנשי החברה הנז' ובלכת' בב"ה החדש עשו חברה חדש' ביניהם כמנהנ כל קהל וקהל וגם אלו שנשארו בב"ה הישן נתוספו אחרים עמהם ועשו חברה חדשה ואותם הששה אלפים הנז' נשארו ביד הגבאים הנז' שכל ב' הגבאים הא' נשארו בב"ה הישן והיו משתדלי' באותם המעות יותר מט"ו שנ' אחר שנפרד הקהל החדש והריוח מהם היה הולך לת"ת ולא היה פוצה פה ומצפצף שום א' מאנשי החברה שהלכו בב"ה החדש ויהי היום והחברה השניה אשר נעשה בב"ה קבצו גם הם עד ארבעה אלפים לבנים וקראו לגבאי' מהחברה האחד לתת' בידם להיות' גם אלו לת"ת והא' מן הגבאים היה מסרב בדבר ולא היה רוצה לערבם והלך וערער לאות' האנשי' שהלכו בב"ה החדש שהיו מהחברה האחד לאמר להם שיערערו בדבר שלא יתערבו המעות מהחברה הא' עם המעות מהחברה האחרונה וכן אות' אנשי החברה הא' אשר הלכו בב"ה החדש שלחו וקראו לשני הגבאי' והתרו להם שלא יערבו המעות וכשמוע החברה הב' מהקהל הישן הדברי' האלה הלכו שם במעמד ואמרו להם שהם אין להם לעשות באות' המעות שהם נפרדו ועשו ב"ה לעצמ' ואין להם עוד שייכות באותם המעות ועוד שאחר שנתפרדו בב"ה החדש עברו יותר מט"ו שני' ולא בקשו שום חשבון ומעול' לא נמצאו יותר במעמד החברה הראשונה לכן יורנו רבנו אם אות' האנשים מהחברה הא' אשר הלכו בב"ה החרש האם יש להם שום שייכות באותם המעו' מאחר שהלכו להם לעשות ב"ה לעצמם ועוד שאחר שנפרדו עברו יותר מט"ו שני' ולא נקראו יותר במעמד וגם הם מעצמ' לא בקשו שום חשבון ולא רצו עוד לדעת מאות' מעות ועוד שטענת' שאינ' רוצי' לערב' הוא כדי שיקרא מצות ת"ת על שמם והחברה הב' משיבי' להם כי אלו הד' אלפים לבנים נותנים אות' ליד הגבאי' לעשות בהם כמו הראשוני' ושלא יהיה להם שום שייכות יותר באות' המעות והת"ת יקרא על שמם של הראשונים כי אין כוונת' אלא לש"ש כדי שימצאו כל המעות במקו' אח' ויתקיים יותר הת"ת לכן יורנו רבנו אם טענת החבר' השניה טענה כדי לכוף לגבאי' לערב' ואם הגבאי הא' שאינו רוצה אם יוכלו לסלקו ולשי' אחר תחתיו על הכל יורנו מורנו שורת הדין ושכרו כפול מן השמי'. עוד שאלה ב' יורנו רבנו שבעיר הנז' בק"ק הישן היה מרביץ תורה חכם א' תושבי והק"ק החדש שלחו והביאו להם חכם מעיר אחרת ועמד אותו החכם קצת זמן ואחר רצה לחזור לעירו וקודם נסיעתו מפני איזו איבה שהיה לו עם החכם התושבי כי כל אומן סני לחברי' עמד והסכי' הסכמה בחרם חמור עם כל אנשי הקהל החדש שבלכתו הוא שלא יוכלו לקחת לחכם התושבי למרביץ תורה ביניה' עדי' שני' יורנו רבנו אם חל אותו החרם מאחר אשר היה לדבר עברה לפרוק מעליהם עול תורה ואם חל החר' האם יש בהם התרה מאחר שהוא לדבר מצוה לקחת להם חכם להורות להם חקי האלקים כו'. אלו הב' שאלות שייכים בטור ח"מ: עוד יורנו רבנו כי ראובן ושמעון היה מחלוקת ביניהם ולוי היה קרוב לשמעון ויהי היום נתפשו לראובן במלכות ופרע קנס וכתב לוי לשמעון שהיא הלשון לראובן לאהבתו ופרע מה שפרע ואם שמעון ישתדל לשלוח איזה כתב מהדין מעירו יעשה לאהבתו שיפר' ראובן ממון הרבה והכתב הזה הגיע ליד אחיו של ראובן וכשראה שלוי היה כותב לשמעון שהוא הלשין לראובן אחיו ופרע מה שפרע היה מבקש מלוי שיפרע לו כל מה שפרע ראובן אחיו מאחר שפיו ענה בו בכתבו שהו' הלשין לראובן ולוי אומר שהן אמת שהיה כותב לשמעון אך אומר שהיה כותב כן כדי להשביח את עצמו ולמצא חן בעיני שמעון אך יקבל חרם שלא הלשין לראובן כלל יורנו רבנו אם נאמן לוי בטענתו מאחר שהוא מודה בכתבו ואין לומ' שיהיה נאמן במגו דאי בעי אמר אין זה כתב ידי לפי שכתבו מתקיים שהכל מכירים בו
עוד יורנו רבנו שראובן ושמעון נפטרה אמם וחל"ש וירשו הם כתובתה ואח' כך אותה הכתוב' שירשו מאמם היה להם אחות קטנה שמה דינה מאותה האם ונתנו כל דבר לאחות' דינה במתנה גמורה ונתחייבו בשבועה חמורה בתור' בכל תוקף ועשו שטר כתוב וחתום שלא יערערו עוד על אותה המחנה לעול' ובהיותה דינה הנז' קטנה הקימו אפטרו' ונתנו כל הנכסי' בידו ומכר' והיה מרויח בהם כמנהג האפטרופ' בעד דינה הנז' יותר משני שנים ויהי היום ונשאר ביד האפטרופ' א' אזור מכסף בלתי מכור ובא ראובן אחי דינה כו' ואמ' לאפטרופוס תן לי האזור אשר מבקשי' אותו לקנותו והאפטרופ' האמין בו ונתנו לראובן ועבר ב' ימים ולא חזר ראובן לתת תשובה לאפטרו' והלך האפטר' אצלו ואמר לו מה עשית מהאזור וראובן השיב לו כי האזור רוצה אותו הוא שהוא מכתובת אמו ואפי' שנתן כל דבר מתנה לאחותו עתה נתחרט וכשמוע האפטרופוס הדברי' הללו אמר לו תן לי האזור ואם לאו אוליכך לפני השופט ואם תגרום איזה פזור אתה תפרעהו וראובן השיב לו כי רוצה לעמוד בדין תורה ובהיו' שחכם העיר הלך לו לעסקיו למקו' אחר אמר ראובן תמתין עד שיבא החכ' ונעמוד בדין והאפטרו' אמר לו נשים האזור ביד שליש ואח"כ נמתין עד שיבא החכ' ונעמו' בדין וראובן לא רצה להוציא האזור מתחת ידו והאפטרו' הוליכו לפני השופט ולקח האזור מידו אך השופט רצה לקחת ריזמי באופן שפזרו קצת מעות כי ראובן הכחיש לפני השופט והאפטרופו' אמר נלך לביתו ונמצא אותו בארגזו וכן הלכו ומצאו' אותו בארגזו ותפסו אותו מן המלכות לגנב ופרעי קרוב לת"ר לבני' וכל' נתנו אות' ממעות דינה אח"כ רצו ראובן ושמעון חלק מירושת אמם והכחישו במתנה ולקחו י' פרחים יורנו רבנו אם חייבים ראובן ושמעון להחזיר הי' פרחים שלקחו שיש להם חרם שלא לערער על מתנתם כנז' וגם הריזמי שלקח הדין אם חייב ראובן לפרעו שהוא גרם שלקח האזור או אם חייב האפטרו' שהוא גרם שהוליכו לפני השופט גם הקנס שפרעו למלכות האם חייב האפטר' לפרעו שהוא גרם שהוליכו בדיין או ראובן חייב לפורעם שתופס כגנב דמה היה לו להכחיש ואיהו דאפסיד אנפשיה על כל השאלו' הנז' יורנו מורנו צדק ושכמ"ה.
תשובה
עתה בתי להשיב על א' א' ועל אחרון אחרון וזה החלה העבודה דברי' זרים ותמוהים הם בעיני מאד לא יאמן כי יסופר ירחיקו אנשים מבני ישראל לאחיהם ולזכות במצוה זאת ת"ת דודאי ברבות הטובה ירבו אוכליה ולא נמצא דברי כזה מעולם שאפי' לקבל צדקה מן הגוים הוצרכו חז"ל להזהיר אותנו שלא לקבל מהם מעות לצדקה או למצוה כדאמרינן בגמ' פ"ק דבבא בתרא איפרא הורמיז אימה דשבור מלכא שדרא ארבע מאות דינרין לקמיה דרבי אמי ולא קבלינהו שדרינהו קמי דרבי אבא וקבלינהו שמע רבו אמי איקפד אמר ביבוש קצירה תשברנה כלומר כשיכלה זכות לחלוחי' מעשה הצדקה שלהם אז ישברו ואבא משו' שלו' מלכו' וכ"כ הרמ"בם פ"ח מה' מתנות עניים וז"ל מלך או שר מן הגוים ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו לו משום שלום מלכות ויתנו לעניי גוים בסתר שלא ישמע. עוד כתב שם הרמ"בם גוי שהתנדב לבדק הבית אין מקבלין ממנו תתלה ואם לקח ממנו אין מחזירין לו ואם היה דבר מסוי' כגון קורה או אבן מחזירין לו ע"כ א"כ מן הגוים הוצרכו לומר שאין מקבלין ונתנו טעם לדבריהם כדי שיכלה זכות' ואפי' הכי מפני דרכי שלו' התירו לקבל אפי' לבדק הבית אע"ג דאיכא טעמא דלא לנו ולכם לבנות בית ה' ואין מחזירין אותו להם אם לא כשהוא דבר מסוי' כנז' א"כ איך יעלה על דעת להרחיק לאחינו מעשות מצוה רחמנא ליצלן מהאי דעתא שהרי כתב הרמ"בם בה' תשוב' פ"ד המעכב את הרבים מלעשות מצוה הוא א' מכ"ד דברי' המעכבי' את התשוב' והוא עון גדול כמו שכת' שם ומי אינו רואה שבהיות הממון רב יתרבה הריוח ויהיה ריוח והצלה גדולה לנפשות העניי' והאביוני' הנצרכי' ומבקשי' ללמוד תור'. ועוד אינו דומה מועטי' העושי' את מצוה למרובי' העושים את המצוה מכל הא שמעינן דח"ו לישמע דבר כזה בבני ישראל שלא ירצו להתחב' עם אחיה' ולקבל נדבת'. ואי לא דמסתפינא ואנא חש לכבוד רבים הייתי גוזר נדוי על המעכב בדבר מצוה נאוה כזו אם לא שמובטח אני שבראות' דברי אלה ישובו ממחשבה זו ויתחברו עם אחיה' לפי שאפי' טעמ' שאומרי' שזה ט"ו שנה ששתקו אלו האנשי' שנותנים עתה אלו הד' אלפי' לבני' ולא שאלו חשבון אין טענה זו היא ממש כנגד המעכבי' עתה וכי זו תורה וזו שכרה שהם החזיקו בצדקת' באמר' בלב' מה לנו לבקש לחשבון לדבר כזה שידענו נאמנה שהגזברי' עושי' באמונה ולכן שתקו וראוי' לקבל שכר על שתיקת' ואם אמור יאמרו שמא היום ומחר אם ישתתפו עמהם ירצו לשנות המעות לשו' מצוה אחרת זה איני עולה בדעת כי ידעי כל איש ישראל שאסור לשנות מעות ת"ת לשו' מצוה אחרת אם לו להצלת נפשות ח"ו על כן אני אומר שאחר שחזרתי על כל הצדדי' וצדי צדדים שחייבי' לקבל הד' אלפי' ואל ישעו בדברי שקר וחפץ ה' בידם יגדל ולא ידל ויבקשו אהבה ואחוה עם חבריה' ויהיה שלום באהליה' ודי בזה לשאלה הא'.
ולענין השאלה הב' מענין התר' שקבלו עליה' ע"פ החכם האחד שלא לקבל החכ' התושבי עליה' למרביץ תורה הא ודאי כי בעיני אותו האיש עשה שלא כשורה נגד התורה להכשיל לרבי' בדבר חרם וכ"ש כי לפי דעתי עבר על דברי חכמי' שאמרו זה נהנה וזה אינו חסר שהיא מדת סדום ובודאי שאין רוח חכמי' נוחה הימנו ומ"מ לענין הדין נר' שאין לו' שלא חל דודאי שאין זה לבטל את המצוה שלא אמרו שלא לקבל שום מרביץ תורה אלא לפ' ואפשר באחר ואולי יהיה יותר טוב ממנו ולא עוד אלא אפי' אם היו מקבלי' עליה' שלא ליקח שום מרביץ תורה לדעתי היה חל כמ"ש פעם אחרת משו' דהוי כנשבע שלא לאכול מצה שחלה השבועה בכולל מגו דחל על שאר ימות השנה שאינה מצוה חל ג"כ על ליל פסח אע"פ שהוא מצוה מן התורה לאכול מצה. ומטע' זה כתב הריב"ש בתשובותיו שהנשב' שלא לישא אשה אחרת על אשתו שחלה השבועה אפי שאין לו בני' והשבועה מעכב עליו שלא יקיים מצוה שפ"ור מטעמא דכמו שחל השבוע' על הנשי' זקנות ועקרות שאינן ראייות להבנות מהן חלה השבועה ג"כ על הראויות וכן אני אומר שיש מרביצי תורה שאסור לשמוע תורה מפיהם וכבר דרשו חז"ל כי שפתי כהן כו' אם דומה ת"ח למלאך ה' יבקשו תורה מפיהו ואם לאו לא יבקשו תורה מפיהו ומגו דחל התר' על בלתי ראוי' חל ג"כ על הראוי באופן כי ודאי חל החר' ממה נפשך שאם אמרו לפ' אז חל ודאי שיכולי' לבקש אחר כנ"ז ואפי' שאמרו דרך כלל חל בכולל כנז'
אמנם לענין אם יש להם התרת יש כאן מקום לעיין שהרי הסכימו הפוסקים ז"ל שחרמי צבור אינם צריכים פתח ולא חרטה וכמו שכתב הרי"בא ז"ל י"ד וז"ל ונדרים וחרמים שמטילין הקהל לא מיקרי ע"ד רבים אע"פי שאמרו ע"ד המקום ויש להם התרה בלא פתת וחרטה ואין צריך לא יחיד מומחה ולא שלשה הדיוטות שאינו אלא כעין גזרה ונדוי כל מי שיעבור על גזרתם הלכך נודרים ומתירים הם בעצמם ע"כ אלא שעדיין נשאר מקום לומר דהיינו החרם שמטילין הם מעצמם הוא שהדין כן שהם מתירי' בעצמם אבל כל כה"ג שלבקשת האיש פ' קבלו החרם ומן הנר' שהיה לדעתו אכן נר' שאינו נכנס חרם זה בגדר שאר חרמי צבור שהרי כתב הרא"ש ז"ל וז"ל ולא דמי לשבועת קבלת התורה דהתם הקב"ה צוה להשביע כן כדי שלא תהי' התרה ע"כ משמ' א"כ שיש חלו' בין כשהן מטילין החר' מעצמם ובין כשמטילין ומקבלין אותו ע"פ אחר שמצוה להם שיעשו כן כנ"ד ואין לחלק בזה בין שהמצוה בשר ודם לשהמצוה הבורא ית' שמו כי אין החלוק אלא שכשהם מעצמ' תלו החר' בדעת' והמנה' כ"ה שהם אמרו והם אמרו וכדאמרינן גבי אשה שכל הנודרת על הסתם ע"ד בעל' היא נודרת כך הצבור כשהם נוררים ע"ד מנהגם נודרים אבל כשהם נודרי' לדרישת ובקשת אדם אחר איזה שיהיה ונודרים ע"ד אין לומר כאן ע"ד מנהגם הם נודרים וצריכים התרה כשאר נדרים מדעת המדיר והן אמת שהיה כאן מקום להאריך אלא שאין דרכי אלא לקצר כל האפשר לכן אני אומר בדרך קצר' שנר' בעיני שמאח' שחר' זה הוטל שלא כהוגן כמ"ש בתחלת דברי יש לסמוך על ר"ת ז"ל ועל אחרים שנמשכו לדעתו שכתב הרי"בה י"ד וז"ל נדר ע"ד חברו אין לו התר' אלא מדע' אותו שנדר ע"ד ודוק' שנד' ע"ד בשביל שום טוב' שנעש' לו כמו משה שנד' ע"ד יתרו בשביל שהשיא לו בתו אבל אם מעצמו נדר ע"ד חברו יכולים להתיר לו בלא דעתו ע"כ ויש להבין שבשעת השבועה קבל הנשבע טובה מן המשביע ובשביל אותה טובה נשבע וכמו שפי' הריב"ש ע"ד ר"ת וא"כ אני אומר שאע"פי שיש חולקים ער"ת כיון שהרא"ש בפסקיו הביא סברתו ולא חלק עליו גם בנו הרי"בה ז"ל שהוא אחרון הביא דבריו כסתם משנה ועו' יש אחרים מזאת הסברה יכולין אנו לומר בפה מלא שאם הצבור לא קבלו שום טובה מהחכם ההוא שבשבילה קבלו עליהם החרם הנז' יכולין להתירו שלא מדעתו וזה הדרך שיעשו יעמדו עשרה שאינם מאותם שקבלו החרם ויעמוד א' מהם בתיבה ויאמר חרם פ' שקבלתם מותר לכם מחול לכם שרוי לכם ולא יהיה המתיר המרביץ תור' התושבי כי הוא נוגע בדבר ועל צד היותר טוב יודיעו הדבר למרביץ תורה הראשון ובזה יותרו כיון שיש מצוה בהתרה זו אם הקהל חפצים בתושבי עתה ואין אדם לומד תור' אלא ממי שלבו חפץ וחפץ ה' בידכ' יצלח וזהו מה שנעל"ד להשיב על השאלה שנית
ולענין השאלה הג' נראה בעיני שגם שכפי האמת לוי זה ראוי לעונש גדול אחר שהחציף עצמו לומר שהוא מוסר ומלשין אשר יש לנו כח אפי' בזמן הזה שאין דנין דיני נפשות עכ"ז הותר להרוג למוסר כמ"ש הפוסקים וא"ס שהיא חוצפה יתרה בין שיהיה הדבר אמת ובין שאמר כן כדי להתפאר מ"מ אין לנו כח לאיש הזה לחייבו מצד הדין ממון ושום דבר והטעם שהרי כ' הרמ"בם פ"ח מהלכו' חובל ומזיק מי שיש עליו עדים שמסר ממון חברו כגון שהודה מעצמו או שנאנס ונתן ולא ידעו העדים כמה הפסידו במסירתו והנמסר אומר כו"כ הפסידני והמוסר כופר שמה שטענו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו אלא נשבע בנקיט' חפץ וזכה במה שתפס ואם לא תפס אין מוציאין ממנו ע"כ גם הרא"ש ז"ל כתב בתשו' והביאה בנו הר"יבה ח"מ סי' ש"פט שמה שאפש' לברר יפרע המוסר אבל בהוכחות אין נראה לחייבו ולאפוקי ממונו ע"כ נמצינו למדין שאפי' היו עדים בדבר שהלשינו לא בא מידנו להוציא מיד המוסר מה שטוען הנתפש שהפסידו אם לא שיהיו עדי' מעידים בדבר ברור כמה הפסידו אמנם בנ"ד ליכא שום דבר מכל זה לא עדים כמה הפסיד לנמסר מה תאמר הודאת בע"ד כמאה עדים דמי מ"מ הא נמי לאו מלתא היא דאמרי' בפ"ק דסנהדרין אמר ר"י פ' רבעו לאנסו הוא וא' מצטרפין להורגו לרצונו רשע הוא והתור' אמר' אל תשת ידך עם רשע רבא אמר אד' קרו' אצל עצמו ואין אד' משי' עצמו רשע גם בכתובו' פ"ב על מתני' העדי' שאמרו אנוסי' היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנים ואמרי' בגמר' אמר רמי בר חמא לא שאנו אלא שאמרו אנוסים היינו מחמת ונפשו' אבל אנוסי' היינו מחמ' ממון אינם נאמני' מ"ט לפי שאין אדם משים ע"ר א"כ בנ"ד לא מבעיא השתא שנותן אמתלאה לדבריו שכ' כן להתפאר עם אהובו ושיד' שעש' כן בשבילו שאין אנו יכולין לחייבו אלא אפי' לא היה טוען רק שהיה טוען כתבתי אבל כפי האמת לא עשיתי מאומה היה נאמן כיון שאין אדם נאמן לשום עצמו רשע נמצא שמה שכ' דברים בטלים הם כ"ש עכשיו שנותן אמתלאה לדבריו ועוד שאין כאן עדים ברורים כמה גרם לו להפסיד א"כ ודאי שאין כח בידנו מן הדין לאפוקי ממונא מיניה ודי בזה לשאלה השלישית
ולענין השאלה הד' אני אומר שיש כאן שני דינים א' פשוט מאד יותר מביעתא בכותחא והוא שראובן חייב להחזיר האזור ביד האפטרופוס כיון שכבר זכה הוא בשביל היתומ' ומה שמתחר' עתה ראובן מהמתנה אין בחרטו ממש ולא עוד אלא כיון שנשבע שבועה חמורה כנז' בשאלה חייבין ב"ד להכריזו לעברין וכל עוד שלא יחזור העשרה זהובים הוא בחזקת גזלן ועברין ופסול לעדות
ולענין הדין הב' והוא אם חייב האפטרופוס לפרוע ליתומה כל ההפסד שבא לה או אם חייב ראובן הדין ברור שראובן פטור כיון שאמר לאפטרופוס שיעמוד בד"ת עמו אבל אם חייב האפטרופוס אם לא נרא' לכאורה שיש בזה ג' מחלוקת בין הפוסקים ז"ל שיש קצת מהם שאמרו שאפטרופוס שפשע בנכסי יתומים פטור והוא דעת ה"ר חיים כהן כמ"ש התוס' בפ' שור שנגח ד' וה' וכן הטור הביא סברתו ויש קצת אחרים שסוברין כן
אמנם ר"י ז"ל כתב שאפטרו' חייב בפשיעה בין מלוהו ב"ד בין מנהו אבי יתומים וכן היא הסכמת הרא"ש ז"ל ולדעתי רוב הפוסקים סוברים כן. סברא ג' דעת הרמ"בן ז"ל שכתב שכשמנהו אבי יתומים פטור האפטרופוס מפשיעה מטעם דאי מחייבת ליה אתי לאמנועי אבל מנוהו ב"ד חייב בפשיעה וא"כ בנ"ד נראה מתוך דברי השאלה שהאפטר' זה לא עשאו אבי היתומה רק אחר פטירתו נתמנה לאפט' מאת ב"ד וא"כ נמצא שר"י והרא"ש והר"מבן ורב האיי גאון כלם מסכימים שהאפטרופוס חייב בפשיעה וכ"נ שכן דעת מהררי"ק ז"ל דהוי בתרא טובא יעו"ש בשרש כ"ג וא"כ נרא' בעיני שהאפטרופוס חייב לשלם כל מה שהפסידה היתומה לפי שפשע פשיעה גדולה למסור האזור ביד את היתומה ועוד פשיעה גדולה אחרת שאחר שרצה ראובן לעמוד בד"ת לא היה לו להוליכו לאומות העולם שידוע ומפורסם לכל שכלם נוטין אחר הבצע ודינר קוצר ודינר בוצר גם אני אומר שאפשר שאפי' ה"ר חיים כהן זה יודה בנ"ד שחייב ראובן דע"כ לא פטר ה"ר חיים לאפטרופוס אלא כשפושע בשמיר' שלא שמר כדרך השומרי' אבל זה שהזי' בידים ומסר האזור ביד מי שהיה לו שייכות בו בהא ודאי לדעת כ"ע מודו שהאפטרופו' חייב הנ"לעד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |