שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן שדך עצמו עם בת שמעון ושמעון נדר סכום רב ונשבע להזמין לו בתו לנשואין ולהשלים עמו מה שנדר וע"ז נשבע ראובן שבועה חמורה שלא לקדש אשה אחרת כי אם לפלוני בת שמעון עוד לא עברו ימים מועטים שחזרו ראובן ושמעון ונתחברו וקיימו עליהם מה שכבר קבלו אחר זמן לבש רוח אחר' את ראובן ושדך עצמו עם בת נפתלי והתירו לו השבועה שנשבע ראשונה לישא את בת שמעון וחזר ונשבע להפך שלא לישא אותה ונשבע לישא את בת נפתלי ולקיום אלו השבועות קבל עליו נזירות שמשון בכל תנאיו אחר ימים נפטר אביו של ראובן וצוה לבניו וחלה פניהם להשגי' על בת אחרת שהיה מניח להשיא בכבוד כל האיפשר והנה המשודך הנז' עם אחיו ראו כי לקיים מצות אביהם בעצם היה צריך לישא ראובן את בת שמעון כאשר נשבע ראשונה כתנאי זה ישא בן שמעון אחות ראובן וינוחו עצמות אביו של ראובן בקבר כי כן היה דעתו מאב ראובן כי חפץ מאד בבת שמעון כנודע ומפורסם לכל בני העיר וע"ז מבקש ראובן אם יש התר בפרט לנ"ש כי לשבועה ידע הדרך וקבץ ג' אנשים והתירו לו אך עומד לפניו נ"ש אשר המית במותו יותר מאשר המית בחייו וכתב הרמב"ם פ"ג מה' נזירות וז"ל ומי שנדר נזירות שמשון אינו יכול להשאל על נדרו שנ"ש לעולם היתה ע"כ
תשובה
פעם ופעמי' כתבתי כי מורי הרב הגדול כמהור"ר יוסף טיטצק בפסק שעשה להקל על מי שנדר נ"ש עליו אם יעשה נסתייע ממה שאמרו בגמ' נזיר פ"ק נ"ש לא כלום וגם עמ"ש בגמ' סוף פ"ב דנדרים סברת רבי טרפון דנזירות לא ניתן אלא להפלאה ופרש"י שבשעת הנדר צריך שידע אם הוא נזיר אם לאו והכונה כי כשידור אדם עצמו בנ"ש צריך שיאמר הרי אני נ"ש כו' בלי שום תנאי וכן בשאר נזירות ואני בעניי נר' בעיני לדחות אותם ראיות כמו שכתבתי במקום אחר מ"מ הביאה מורי לסיוע מה אך מה שנר' בעיני שיש טעם גדול להסמך עליו הוא זה שכתב הרמב"ם פ"ח מהלכות נדרים מי שנדר או נשבע ונולד לו דבר שלא היה בלבו בשעת השבועה או בשעת הנדר הרי זה אסור עד שישאל לחכם כיצד אסר עצמו בהניית פלו' ונעשה אותו האיש סופר כו' אע"פ שהוא אומר אלו הייתי יודע שנעשה סופר לא הייתי נודר או נשבע הרי זה אסור ליהנו' עד שיתי' נדרו כמו שביארנו ע"כ ובנ"ד היה אפש' לו' דאע"ג דהת' אסו' ליהנות עד שיתי' נדרו בנ"ד היה אפש' לו' שמות' בלי שאל' חכם דהת' הוי טעמ' דהוי נולד דלא שכיח אבל בנ"ד לא הוי מלת' דלא שכיח אלא שכי' דומי' דמ"ש הרא"ש בתשו' על מי שנדר ליתן לחתנו בנדוני' עם בתו כ"כ זהובי' ואח"כ הפסי' חובותיו הרב' עד שאם ירצה ליתן לחתנו אותו הסכום א"א ליתן אם לא שימכור כלי תשמישו ופטר הרא"ש לאיש ההוא והרי התם נמי נולד הוי ואפ"ה פטרו הרא"ש ומאי דאיתלך למימר והרי הרמב"ם כתב להפך ודוחק הוא לומר דפליג הרא"ש על הרמב"ם כ"ש שדברי הרמב"ם הם משנה ערוכה דברי חכמים אלא שיש לחלק בין נולד דשכיח לנולד דלא שכיח כמו שמפ' בגמ' דירידת אדם מנכסיו שכיח ושיעש' פלו' סופר לא שכיח ונ"ד שיתחתנו בכפ' ודאי דהוי מלתא דשכיח' וא"כ עכשו שיכול זה לומר אלו הייתי יודע שאוכל להשיא אחותי בכבוד בשאקח אני בת שמעון לא הייתי נודר נזירות שמשון ולא נשב' מותר משום דהוי נדר טעות ושבועה בטעות ואין צריך שאלה לחכם ואת"ל דאין ראיה מתשובת הרא"ש הנז' דהתם הוי טעמא משום דהוי אנוס כמו שנר' מדבריו ומאחר א"כ בנ"ד לא שייך טענה דאונס ומ"מ יש לנו מקום אחר דהוי כנ"ד והוא זה שהרי כתב שם הרמב"ם דין זה מי שראה אנשים מרחוק אוכלים תאנים שלו ואמר הרי עליכם כו' כיון שקרב אליהם והביט והרי הם אביו ואחיו הרי אלו מותרים אע"פ שלא פי' הסבה שהדירן בגלל' הרי זה כמו שפי' שהדבר מוכיח שלא אסר אלא שהיה בדעתו שהם זרים וכן כל כיוצא בזה ע"כ. וכיון שכתב הרמב"ם וכן כל כיוצא בזה יש לנו ללמוד דבר א' הדומ' קצת אע"ג דלא דמי לגמרי וכמ"ש בהגהה מימוניות פ"ד מה' שלוחין ושותפין וז"ל כל היכא דאמר תלמוד כגון זה למדין ממנו דבר הדומה קצת אע"ג דלא דמי לגמרי וא"כ אחר שהודיע ה' לנו את כל זה יש לנו לומר דנר' לא מבעיא דהוי דומה לההיח דתאנים אלא דעדיף וזה שהשבועה הראשונה שנשבע ראובן שלא לקדש אשה אחרת אלא לפ' בת שמעון היא שבוע' חמור' שלפי דעת הראב"ד והרשב"א אין לה התרה ואפי' אם התירו אינו מותר כי היתה השבועה לתועלת אחרים ולדעת אחרים ובשביל קבלת טובה שנשבע לו שמעון להזמין לו בתו לאשה ולתת לו נדוניא ובזה אין צורך לאורך והמתירים היו ראויים לעונש ממה נפשך אם פרט להם הנדר או השבועה לא היה להם להתיר לתת יד לפושעים ואם לא פרט להם השבועה טעו טעות ולא עלתה ההתרה לקצת הפוסקים או רובם. ולענין ההתרה אם הועילה כי יש מחלוקת בין הפוסקים בזה שיש מהם דסברי אם התירו מותר אבל הראב"ד שכתב עליו הרשב"א שאפילו היה הוא מקל ודעת הרשב"א להחמיר היה מבטל דבריו מפני דעת הראב"ד גם הרשב"א כבר כתבתי פעמים שלש איך מורי הגדול היה אומר שבהיות ימצא תשו' הרשב"א בדבר אחד היה שוקל אותו קרוב כנגד שאר הפוסקים והם שניהם פסקו שאפי' אם התירו אינו מותר ונמצא בתשו' להרשב"א שגם ר"ת מודה בכך ואע"פ שיש חולקים עליו בזה מ"מ מי לנו יודע בדברי ר"ת כמו הרשב"א ועוד מהרי"ק שרש נ"ב הביא כמה פוסקים נמשכים לדעת הראב"ד והרשב"א והשתא בכל איסורי תורה אמרי' דהיכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לחומרא על אחת כמה וכמ' בשבוע' שכל העול' נזדעז' כשאמר הוא ית' לא תשא. וא"כ אחר שלדעת הראב"ד והרשב"א ופוסקים רבים אחרים סברי שאפי' אם התירו אינו מותר ודאי שיכול ראובן לומר אלו הייתי יודע שכן הוא שעדין אני קשור בחבלי השבועה שנשבעתי לשמעון לא הייתי נשבע ולא נודר חלילה וחס לזרעא דאבא לעשות כדבר הזה נמצא שכל השבועו' וכל הנדרי' שעש' ראובן הכל היה בטעו' וראי' לדבר מה שכתב רבנו ירוחם והביאו ב"י בטור י"ד וז"ל נשבע שלא יעשה מטעם שהיה סבור שהוא איסור גדול ונודע לו שאין איסור בו כ"כ לא חלה השבועה כלל כי היתה בטעות כך כתבו המפרשים עכ"ל ולו ישקל נ"ד עם הנז' מחול ימים יכבד כי באותו נדון כאשר היה עומד בשב ואל תעשה היה שומר נפשו מאיסור אפי' שהיה איסור קל איסור' מיהא הוי ואפי' הכי אומר שלא חלה השבוע' כלל שאם יעבור ויעש' נהי שלא טוב הוא שיעשה דבר שיש בו איסור כל שהוא מ"מ בשביל השבועה אין בו עון כלל משום שהיא בטעות בנ"ד שהשבוע' שעשה עם נפתלי היא לעבור לבטל דברי תורה להיות עבריין עפ"י הראב"ד והרשב"א וכמה רבוות' עאכ"ו שיכול לומר אלו הייתי יודע לא הייתי נשבע ולא נודר עוד דהתם אמרי' השבועה ואין אנו יכולין לומר קום עשה מטעמא דהוי איסורא אבל בנ"ד כשאנו אומרים שהשבועה בטל' הוי כדי לקיים מצוה היא השבועה הראשונה וההתרה מהשבועה הראשונ' שקבל היא לעבור על מה שאמר קרא בני ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב גם הית' להלבין ולבייש בת ישראל בתכלי' הכלימה שהיא חמורה משפיכות דמי'. ולמדתי זה מתשו' הרמב"ן סי' רע"ג הביאה ב"י וז"ל אפי' נשאל על שבועתו הראשונה לא אזלא מצוה דמצוה היא לשארית ישראל לא יעשו עולה כו' וגם לא לבייש את בנות ישראל בתכלית ההכלמות שהוא יותר משפיכות דמים ואין לך מצוה גדולה מזו א"כ למדנו מזה שההתרה הראשונה היא לעבור על ד"ת דברי' חמורי' מאד וההתרה השנית לעשות מצוה לקיים מצו' אביהם כנז' גם כי ההתרה לא היתה צריכה כי לא חלה כלל. הנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי הצעיר שמואל די מדינה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |