שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה רב וזקן ומנהיג כמה קהלות בכל עניני אסו' והתר בין בהנהגת המדינה על הכל מתנהגים על פיו ובסוף ימיו חלה את רגליו באופן שלא יכול לצאת ולבא לפניהם כלל וקם קהל א' מיוחד מקהלות הרב הנז' אשר היה הרב מתמיד תפלתו עמהם והסכים לקחת ח' ללמד דעת את העם ולדרוש להם ביום שמחתם כמנהג חכמי הקהלות והרב הזקן ההוא כשמוע הענין יצא הקצף מלפניו באמור כי כבודו נתן לאחרים ואין כבודו בכך וקבץ מעמד אנשי הקהלות הנז' ותבע בפניהם עלבונו ובתוך המעמד ההוא השמיע קול לאמר כי הח' אשר לקחו הקהל דבר תועה כנגדו וכי יש לו עדים בסתר והוא קבל עדותם וסמך על ההגה' הנמצא' דבדברי חרופין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד והשמיע קול זה במחנה העברים לאיי' על הח' הנז' כאשר הוכיח סופו והח' הנז' כשמוע דברי הרב הזקן וכראו' כי רודף הוא לו אף כי לא מן הדין איום לרב דאין לכבודו הוא דורש כאש' כתב הרב בת"ה עכ"ז הסכים הח' להפיס דעת הרב ולדבר על לבו והרב לא קבל תנחומין כי אם כאשר יקבל עליו הח' שלא לדרוש בקהל ד"ת ולא ללמד דעת את העם ולא יקרא דברי מוסר ולא יתיר נדרים בעי"ה כמנהג והח' להעביר רנון העם דלאו כ"ע דינא דב"ה גמירי ולהסי' מעליו לזות שפתי' הסכים בכל אשר רצה הר' הנז' שלא יורש' לעשות אותה זולת רשות הר' וקבל על עצמו כל זה באלה ובשבועה בחשבו כי אין כוונת הרב אלא מפני הכבו' ואין כוונתו ח"ו למנוע ד"ת מהרבי' ובנטיל' רשותו לא יסרב או איפשר דקהל יסכימו לקחת חכ"א ולא ימניעו מלשמוע ד"ת ואחר עבור ימים בקש ממנו הח' רשות לדרוש ד"ת בקהל כי הקהל לא יסכימו לשמוע ד"ת מזולתו וחפצם בו והרב מונע את הח' והח' רוצה לדרוש ד"ת כי מה שקבל עליו באלה ובשבועה ליתא חדא דנשבע לבטל את המצוה בפי' ואפי' שוא ליתא בחושבו כי הקהל יסכימו לזולתו ועוד שהיה אונס ומוכרח בעבור כבודו לעשו' כל זה להעביר השעה כנז' כאשר נודע לעין כל ולהיות הח' נקי ובר משבועתו זאת בקש ג' אנשים יודעי ספר להתיר לו שלא בפני הרב כי לא קבל טובה ממנו ובפרט לקיום מצו' כזו והתירו לו יורנו רבנו אם יש ממש באל' ושבוע' זו בטענו' אלה זאת ובפר' אחר ההתרה ופועל הר' הזקן אם הוא פועל ח' ובא בידו לעשות זה ולמנו' את הרבים משמו' תור' אחר שאין לו חסרון מעות ומה גם שהוא לא יוכל לצאת ולבוא ושכרו כפול מן השמים
תשובה
זקן זה לא ידעתי מה אדון ביה ואם קנה חכמה מה חכמתו וכי לא ידע שא' מכ"ד דברים שכתב הרמ"בם שמנדין עליהם המעכב את הרבים מלעשות מצו' ואין לך מצוה גדול' מלשמוע תור' ממי שלבו חפץ וכמו שדר' חז"ל על פסו' כי אם בתורת ה' חפצו ועוד כתיב ומונע בר וגו' והנה מצאנו כמה מעלת הלמוד ממי שלבו חפץ שהרי מצות כבוד אב ואם היא מהמצו' החמורות שבתורה עד שהוקש' לכבודו של מקום ועכ"ז כתב ב"ת בתשו' סי' מ' שאם הבן רוצה ללמוד תור' מא' שחושב ישלים עמו חוץ לעי' ואביו מוח' שיכו' לצאת ולא יחוש לאביו ואפי' שמצטע' עליו מאד וא"כ אח' שהקהל חפצי' בו ולא באחר היה ראוי לזקן לבטל רצונו ולא מבעיא עתה שכפי השאלה הוא אינו יכול לשרת הקהל כמנהג הקהלו' אלא אפי' היה בריא אולם וככחו אז כחו עתה אחר שהקהל בחרו בת"ח זה ולא באח' היה לו לעבור על מדותיו הטו' טוב היא מר' הקדו' שאמר לו לוי בפניו נתת לו רשות לעמוד או לא ידע מה שעשו ישראל לר"ג שהעבירוהו חביריו ולא נמנע ר' אלעזר בן עזרי' מלקבל עליו אח' שרצ' בו ישראל והיה בחור כמו שבא בירו' פת"ה ואח"כ כשחזרו ישראל ורצו להחזיר לר"ג והלכו אצל ר"א ואמר נתרצית' אני ואת' נשכים לפתחו של ר"ג וכל חכם לב ידין ויבין כי ר"ג כשהעבירוהו לא קצר' ידו מלהקריב לעצמן כמה אלפים מישראל ירצו בו וכן ר"א שהיה מיוחס ועשיר גדול שהיה מעש' תריס' אלפי עגל בכל שתא אם רצ' ג"כ לא נמנע מצד העדה כח ורבים שהיו אתו ועכ"ז חלילה וחס לה' לעכב תורה אלא כיון שרוב ישראל היו חפצים בו היו סובלים וכן ראוי לכל חכם יש' ללמוד מה' ולא להיות סבה ימנעו הרבים מלשמוע תורה ממי שלב' חפץ וכל זה אפי' היה זקן בריא על אכ"ו בהיות' חולה מרגלי' זה מה שנ"ל למאי דסלי' מני' השואל ששאל אם היה זה המעשה שעשה זה הזקן פוע' חבר ולסב' הא ודאי לא יקר' פועלי ירא ה' ולענין השבועה אם חלה אם לא ואת"ל חלה אם היה הדין נותן להתיר' שלא מדעת הזקן ואת"ל שלא היה הדין נותן להתירא אם התירוה מותר והדבר פשוט מאד ואין זה צריך לפני' שהחכם פטור ומות' משבועתו כיון שהתירו' אפי' שהיה שלא מרצון הר' ושל' בפניו שהרי כתבו התו' בנדרים פ' ר"א ובגיטי' פ' השולח על ההי' דאמ' בגמ' ליחוש דלמ' אזל' לגבי חכ' ושרי ליה הק' התוס' וז"ל וא"ת בין חכ' בין בעל אינ' יכולי' להפ' של' בפני היתומי' הא אמ' בנדרי' פ' ר"א דהמוד' הנא' מחברו אין מתירי' לו אלא בפניו ויליף ממש' וצדקי' וי"ל דבדיעבד אם הפר מופ' וכ"כ סמ"ג מל"ת סי' רמ"א וכן כתב הרא"ש בנדרים בשם ר"א ממיץ וה"ר דוד הכהן בבית י"ז כתב כן הלכה למעשה נראה שאין בזה מחלוקת הגם שבעיני נר' י"ח אבל מ"מ הם מיעוטא דמיעוטא ובודאי שלמצוה כזאת כ"ע מודו. אמנם מה שיש קצת לראות אם חלה השבועה אם לאו או אם השבועה מעיקרא היתה כנשבע לבטל את המצוה ולזה אני אומר כי לדעתי אין כאן נשבע לבטל את המצוה שהרי לא השביעו הרב הזקן אלא שלא ידרוש בקהל ההוא וכבר יכול ללמוד וללמד במקום אחר ודמי למה שכתב ר"ת על אותם שאין כופין אותם לגרש שגם אין כופין אותו ע"י נדוי אבל כתב הר"ם הכהן בשם ר"ת שנוכל לעשות שנקבל עלינו גזרה שלא לישא וליתן עמו עד שיגרש והיינו טעמא דלא מיקרי זה שאנו כופין לפי שיכול לילך למקום אחר ה"נ יכול ללמד וללמוד במקום אחר ועוד מטעם אחר שהרי לא נשבע בהחלט אלא שלא יעשה רק ברשות הרב וא"כ כפי האמת באותה שעה שנשבע לא היה לבטל את המצוה אדרבה יהיה אפשר לומר לקיים את המצוה כי גדו' השלום וגם כי היה עושה לפייס את הרב וחשב שבלי ספק יתפייס הרב בזה ויתיר מיד כמו שהיה פועל חכם ויראת ה' אם כך היה עושה א"כ בלי ספק לא מיקרי שבוע' כזו באופן הנז' שבוע' לבטל את המצו' ועכ"ז נרא' שאפשר לומ' שאעפ"י שמטעם זה חלה השבוע' מטעם אונס לא חלה דהאד' בשבוע' פרט לאנוס וראי' לזה שהרי מהררי"ק שרש קס"ו שקיל וטרי אי מניע' טובה חשיב אונס אי לא לפי שמתוך דברי ר"י נראה שאפי' מניע' טובה חשיב אונס שכתב ר"י על מאי דאמרינן בגמרא הדר קבלוה בימי מרדכי דקשה למה לא תירץ התלמוד הדר קבלוה בערבות מואב ולזה תירץ ר"י דהתם נמי הוי אונס שהיו יראים מהב"ה שלא יכנסם לארץ שהיה להם ליכנס לאלתר ומתוך כך מוכיח רבנו מאיר דשבועה באונס לא כלום ומכאן נראה דמניעת טובה חשיב אונס והוא ז"ל הכריע שזה א"א שהרי שבועת צדקיה היתה ג"כ כפי זה באונס שהיה במאס' והתירו נ"נ בשביל שנשבע לו שלא לגלותו ואם כן למה גנהו הכתוב ולמה נענש ומש"ה סבר מהררי"ק במניעת טובה לא חשיב אונס וא"כ שבוע' צדקיה לא חשיב שבועה באונס שהרי הוא היה כבר במאס' ולא היה רק מניעת טובה שלא יתיר אותו מבית כלא כזה מ"מ למדנו דכל דאיכא מציאות רע מסבת השבועה שאז חשיב אונס ובנ"ד כיון שאיים הרב לחכם הנז' והיה רוצה לפגוע בכבודו חשיב אונס שגדול כבוד הבריות וא"כ כפי זה היה נר' שאפי' התרה לא היה צריך ואע"ג שנר' שיכול האומר שיאמר דאמרי' בגמ' על מתני' דנודרין להרגין ולחרמים והוא שיאמר בלבו היום וכיוצא בזה תנאי אחר ואע"ג דדברים שבלב א"ד לגבי אונסים שאני ע"כ מ"מ משמע שצרי' שיחשו' בלבו איזה דבר לבטל הנדר בהא ודאי איכא לעיוני' ולהארי' שהרי מדברי מהררי"ק ז"ל נר' דכל שאדם אנו' בשבוע' אינה שבועה כלל ומהר"ר דכ"ץ האריך הרבה בתשו' ולהיות אין לי פנאי כאשר ה' יודע לא הארכתי בזה גם כי כפי הנלפ"ד כעת אינו צריך כי ההתר הוי התרה גמורה כהוגן וכשורה
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |