שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קלג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה מעשה שהיה כך היה כי עבר עלינו פה קודש בחור אחד שמו אברהם אבן שושן מארץ מצרים ללכת בשי"או כי שם ביתו ויהי מדי עברו נשתדך פה עם בת הח' השלם מהר"ר חיים לאפועל נר"ו בפומבי גדול ונשבע בפני קהל ועדה ובפני רבים ועד"ר מפורשים שלא יקדש ושלא לארס שום אשה כי אם את בת החכ' הנז' ונתחייב בקנס מאה זהובי' אם יעבור ע"ז בלשון מעכשיו המבטל דין אסמכתא ונכתב בספר הכל כאשר התנו ביניהם עם חיוב הקנס הנז' והשבועה שנשבע כאשר נעתיק לשון שטר התנאים אות באות ואחר שעשה כל זה הלך בשי' או כדי לעקור דירתו לבא הנה וכמעט שעבר בשי"או בגד בח' הנז' וחילל בריתו ומוצא שפתיו שנה וקדש שם נערה אחרת והנה הח' הנז' קבל עליו חמס ושוד יזעק על הבחור הנז' ועם היות דבריך טובים ונכוחים שומע אין לו מאת יושבי שיאו דלאו בני תורה נינהו כי בעונות הכריתה מהם המגפה ראש וזנב כפה ואגמון ונשאלתי לחוו' דעתי על הדי' ועל האמ' מה משפט הבחור הנז' הן לענין פרעון הקנס הן לענין מה אונסו שעב' על שבועתו או אם ראוי לכוף אותו בנדויין וחרמו' לגרש אותה הנער' שקדש כדי שישוב לקיי' את שבועתו הא' או אם יענש אח"כ יתירו לו שבועתו ע"כ הפרטי נשאלתי לבאר וילבן הדין וזה החלי בס"ד
תשובה
לענין אם ראוי לכוף אותו בנדויי' וחרמות לגרש את הנערה אשר קדש בשיאו' בזה נר' שאין לכוף על כך מפני שכבר עבר על שבועתו משע' שקדש את הנערה ושוב אין לו תקנה במה שיגרשנה שהרי לא נשבע שלא יעמוד בנשואין ובארוסין עם אשה אחרת זולת עם בת הח' הנז' רק כך היתה שבועתו שלא יקדש ושלא ישדך אשה אחרת בעולם זולת עם בת הח' נר"ו והרי עבר על כך ואפי' יגרשנה אינו מתקן כלום. וכן נר' מתשו' הר"ן על א' שקבל עליו חרם שלא יזוז מברצלונה כו' וכן נר' מתוך מה שנמצא כתוב בשם הרשב"ץ על ראובן שנשבע שלא ישא אשה תוך ג' שנים ועבר ונשא אם אמר לשון שמשמעו שלא יעשה נישואין עמה ה"ז כנשבע על הככר ואכלה דנשאל ומתירין לו אבל אם אמר לשון שמשמעו שלא תהיה אשתו אין מתירין לו עד שיגרשנה כימים שנהג בהם קלות ראש ונדרו ואח"כ נשאל ומתירין לו עכ"ל והרי נדון זה כיוצא בו שאין לכופו לגרש אותה הנערה שקדש מפני השבועה עכ"ל הח' הש' כמה"ר חיים באסן נר"ו ואני אומר כי במחיל' מכ"ת לא כיון להלכה בענין זה והטעם ואע"ג דקי"ל דבנדרי' ושבועות פיו ולבו שוים בעינן וכן נמי קי"ל דאדם נאמן על עצמו בענין איסור יותר מק' עדים ומכח אלו הב' שרשים כתב הר"ם במז"ל פ"ב מהלכות נדרים אם נשבע לפנינו שלא יאכל היום ואכל והתרו בו ואמר אני לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וטעה לשוני בלשון אכילה שלא היה בלבי הרי זה אינו לוקה והשתא יאמר אדם ק"ו ומה התם שהוציא אכילה מפיו בפי' נאמן לומר שלא היה כונתו לכך אלא שטעה ופטור מטעם פיו ולבו שוים בעינן בנ"ד שבפי' אמר שלא יקדש ולא אמר שלא יעמוד בקדושין וגם לא אמר שלא ישא פשיטא שהיה נר' שהדין עם החכם הפוסק כנ"ל אלא שנ"ל שאינו כן שהרי כתב הרמב"ם בעצמו בפ' ההוא שאם אמר שבוע' שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבי אלא כיון שלא נשבע זה ע"ד אלא ע"ד אחרים וכיון שהיה פיו ולבם שוים שנשבע ע"ד חייב מפני שלבם של אלו במקום לבו הם וכן נמי בנ"ד אנן סהדי דכאשר משביעין אותו שלא יקדש אחרת היינו שלא יעמוד בקדושין דאל"כ מה לנו ולצרה אם יקד' כמה נשים ולא יעמוד בקדושין עמה' וא"כ פשיטא דהוי זה יותר מאומדנא דמוכח וגדולה מזו כתב רשב"ץ בתשו' הביאה ב"י בטור י"ד סי' רי"ח וז"ל מי שנשבע שלא יעשה יין למכור לא ליהודי ולא לארמאי מפני שהעלילו עליו שמכר לישמעלי' ויש לו עכשו קצת יין שהתחיל להקרי' ועשאו קודם שנשב' נר' שאסור למוכרו אעפ"י שלא נשב' אלא שלא יעש' יין למכור וזה הי' עשוי משום דאזלי' בתר דע' הנוד' שנדר מחמת העלילה וכאות' ששנינו קונם צמר עולה עלי כו' ר"י או' הכל כפי הנודר כו' ואעפ"י שכפי הנר' בעיני ר"י בעהת"ה חולק עליו בדין עם הרשב"ם בענין שנר' שלא חלה השבועה במה שכבר היה עשוי מ"מ במה שיש לנו לילך בת' אומדנ' דמוכח כי הא דנ"ד פשיט' דכ"ע יודו כיון שאין הלשון סות' האומדנ' במה שאמר לא יקדש סובל פי' של' יעמוד בקדושין דבשלמא אם היה לו אשה מקודשת מקוד' הי' ראוי לומר שלא יקדש אמר והרי כבר קדש והשבועה לא חלה על האשה שכבר קדש אבל השת' כפי דברי רשב"ץ בנ"ד הדברי' ק"ו ומה התם שאין הלשון סובל כלל על מה שכבר עשוי שהוא לא נשב' אלא שלא יעשה א"ה אמדי' דאזלינן בתר אומדנא כיון שנשב' מחמ' העלילה כ"ש וק"ו בנ"ד שיש לנו לומר שיגדש האש' הב' כיון דאומדנא דמוכח והדבר ברור כשמש שהכונה שלא יעמוד עם אשה אחרת אלא עם זו בלבד וגם הלשון אפשר לפרשו על הכונה הנז' שר"ל שלא יעמוד בקדושין וכיוצ' בזה מצינו פ' הגוזל עצי' בגמ' דמייתי מתני' דתנן המפקיד אצל חברו בהמה כו' ולא רצ' לישבע כו' ומפרש רבא בגמ' שפי' לא ישב' היינו לא רצ' לעמוד על שבועתו א"כ גם אנו נאמר בנ"ד לא יקדש לא יעמוד בקדושין ויש לנו לומר כן מכח האומדנא הנז' ואפי' שאפשר שימצ' חולק על רשב"ץ בנדון דידי' בנ"ד כ"ע יודו והטעם דבנ"ד הוי נשבע לדעת אחרים מש"כ בנ"ד דרשב"ץ שהוא נשב' מעצמו מבלי שישביעוהו אחרי' כמו שנר' מפשט לשונו ומ"ה אפשר לחלוק מן הטעם הנז"ל דבנדרים ושבועות פיו ולבו שוי' בעינן אבל בנ"ד דהוי נשב' ע"ד אחרים ולהנאתם פשיט' דכ"ע יודו דדיינינן ליה כפי דעת' של אחרים וכפי הנאתם וכמ"ש הריב"ש בתשו' הביאה ג"כ הטור בסי' הנ"ל וז"ל על ענין לשון הסכמה א' ולא דמי לההי' דתנן טען והזיע כו' דהתם הלביש' והטעינת הם שני ענינים חלוקים וכיון שיש הוכחא גדולה על מי מהם נתכוון הולכים אחריו אלא שמפני שנדר בצערו לא נתן אל לבו לדקדק ולפרש ומ"מ כשהיה לבוש צמר והיצר אסור בכל לבוש' לא שנאמר שלא יהיה אסור אלא במלבוש צד כו' עד אבל מי ששואל דבר מחבירו והוא הודה לו בנדר ביותר משאלתו לא נאמר כן כו' עד דכל הני הוו כנדרים ושבועות שנשבע אדם בינו לבין עצמו והולכין אחר כונתו משום דבעי' שיהא פיו ולבו שוים אבל במי שנותן המתנה לחברו בלשון כולל הולכין אחריו ואין הולכין בזה אחר אמדנא אא"כ הוא אומדנא דמוכח למדנו מתשובה זאת בפי' שאינו דומה הנשבע בעצמו כמי שנשבע לאחרים ועוד למדנו שיש לנו לילך בתר אומדנא דמוכח א"כ בנ"ד דאיכא ביה תרתי דנשבע ע"ד אחרים ואיכא אמדנא דמוכח פשיטא ופשיטא דכ"ע יודו שחייב זה לגרש. נוסף ע"ז שאפשר לומר שגם בלשון הזה שלא יקדש נכנס נמי שלא ישא שהרי מי שאמר לאשה הרי את אשתי הוי לשון קדושין אם כן נוכל לומר שעניין לשון קדושין ונשואין א' להם וכן לענין גיטין כתב הריב"ש זכרונו לברכה בתשובה הביאה בית יוסף בטור א"ה סי' קכ"ב גט ארוסה שכתוב בו דהוית אנתתי דהוי כשר מכל זה משמע דכל לשון אישות א' הוא. עוד אני אומר שאפשר לו' כי כל מה שכתבתי אינו אלא לרווחא דמילתא שאפי' היינו רוצים לומר כמ"ש החכם נר"ו שזה לא נשבע שלא יעמוד כו' ולא ימשך מפני זה שלא נכוף אותו לגרש שאעפ"י שנאמר שכבר עבר על שבועתו ואין תקנה במה שיגרש למה לא נכופנו לגרש נמצא חוטא נשכר אלא יש לנו לומר שכיון שהוא עשה שלא כהוגן ראוי לנהוג עמו שלא כהוגן ולא יהנו מעשיו הרעים לאיש כזה כן הסברא נותן גם נראה שנוכל לדייק דין זה שכן הוא האמת שיש לנו לכופו ולהחרימו ולנדותו עד שיגרש שתשובת הריב"ש ז"ל סימן תקמ"ט ז"ל מעשה בבחורה א' שהיתה סמוכה על אחיה כו' וקדשה בחור אחד וקצת מקרוביה לא נתרצו בדבר ואמרו לו שיגרשנה מפני שיש תקנה בקהלות מנרבונא כו' שלא יקדש אדם אשה כי אם מדעתה ומקרוביה והנה הרשב"א ז"ל השיב וצדד להציל הבחור מצד שודאי לא עבר על התקנה כלל וסוף דבריו הם אלו וכיון שכן למה יחייבוהו לגרש משמע שאם היה כפי דברי הקרו' שעבר על התקנה היינו מחייבים אותו לגרש וק"ל והייתי חפץ להאריך ולא בא בידי מטרדות הזמן גם שהמוביל נחוץ אמרתי בשאר חלקי הדין אני מסכים עם הח' ה' הפוסק נר"ו לע"ד כתבתי' וחתמתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |