שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קל
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה יורנו מורנו ראובן ושמעון שותפין ונפלו ביניהם הפרשי' רבי' וקטטות ומריבות עד שבררו להם דיינים ועשו קומפרומישו ונטלו קנין ונשבעו שבועה חמורה בס"ת בתיק לעמוד ולקיים כל מה שיגזרו עליהם הדייני' הנז' גם קבלו עליהם בעלי הריב שלא יצא שום א' מהעיר בלתי אונס ניכר עד שיפסיק הדין ביניהם והתחילו הנבררים לשמוע קצת טענותיהם וגזרו על השתי כתות מה שגזרו בכח השבוע' שקיימו וקבלו עליהם לקיים גזרתם שכל א' מהם יבאר לחבירו כל מה שיש בידו מענין השותפות בין מבחוץ בין בפנים כו' ושיהיה זה מיום פ' עד יום פ' וראובן עבר חוק הפר ברית ויצא מן העיר בלי אונס כלל נעשות מלאכתו גם לא קיום גזר' הדיינים שגזרו שעד יום פ' יברר כל א' כו' כנז' לעיל עוד גרם ראובן לשמעון נזק והפסד עד ששופטי העיר נטלו ממנו ממון ושחד עתה יורנו מורנו אם לראובן יחשב אשם ואם הסתלקות הדייני' יהיה סלוק אחר ששמעו טענו' והכירו היכן הדין נוטה
תשובה
על ענין סלוק הדייני' זיל קרי בי רב הוא ופשיט בגמ' ובפוסקים בגמרא פ"ק דסנהדרין בריתא הביאה הרי"ף וז"ל תניא ר' יודה ן' לקי' אומר שנים שבאו לפניך לדין אח' רך וא' חזק עד שלא תשמע את דבריהם או משתשמע את דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב חזק ונמצ' רודף את הדין אבל משתשמע דבריהם ואתה יודע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם שנאמר לא תגורו מפני איש ואמר רב חנן לא תכניס דבריך מפני איש ע"כ ודין זה מבורר בכל הפוסקים אין צריך להאריך אלא שאני אומר שממה שכת' בהגה' אשירי שאם שניהם חזקים אינו רשאי לומר איני נזקק לכם אני אומר שיש ללמוד עוד מכאן דכיון שדין זה יוצא מדיוקא דלישנא דקתני א' רך וא' חזק ולא תני סתם שנים שבאו לפניך עד שלא תשמע כו' דמה לי למימר א' רך וא' חזק אל' שנר' דוקא א' רך וא' חזק הוא דרשאי הדיין לומר כו' הא לאו הכי חייב לשמוע דכיון ששניהם חזקים מה שירצה להזיק זה יתקן זה כ"ש שיש לנו לומר שאם שניהם שוים ואין חשש שאין הדיין רשאי לומר איני נזקק לכם אלא שחייב לדון ביניהם אפי' קודם שלא ידע היכן הדין נוט' אין לו להסתלק מן הדין עוד כתב הרמב"ם שאם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם וכן נראה מדברי הרשב"א ע"כ מה שראיתי לכתוב בחלק זה וש"מ ג' א' שאם אלו הנבררים הם פרנסים או מנהיגי העיר אפי' שעדיין לא שמעו טענותיהם חייבים להזקק לדון ביניהם ע"כ פנים ב' שאם בעלי הדין שוים לחזק או לרפות ג"כ הם חייבים אפי' לא ידעו עדין היכן הדין נוטה ג' שאפי' אחד חזק ואחד רך כיון ששמעו טענותיהם וידעו היכן הדין נוטה אינם יכולים להסתלק ודי בזה לחלק הא'
לחלק רב אם יש אשם על ראובן נראה דבר ברור הוא שאם כנים הדברים כמו שבאו בשאלה גם כי ראובן ירבה בורית וירחץ במימי אמנה ופרפר לא ינקה ראובן מאשם שגם שיש מחלוקת בין הפוסקי' לענין אם הוא פסול לעדות ולשבועה אם לא דלדעת ר"ת והרא"ש ז"ל הוא חשוד על השבועה ומכאן ואילך פסול לעדו' ולשבועה עד התשוב' הראויה מ"מ לדעת גדולי הפוסקי' אינו כן וכמו שהביא הרב בעל הטורים בח"מ סי' כ"ב וז"ל ונקרא חשוד מי שנשבע לשקר א' שבועת העדות וא' שבוע' הפקדון ושבוע' שוא ובטוי ופרש"י דוקא אכלתי ולא אכלתי שבשעה שנשבע הוציא שקר מפיו כו' עד ולפי זה העובר על החרם שגוזרים הצבור אמו נקרא חשוד כו' עד אבל ר"ת פי' אפי' העובר על החר' נקר' חשוד וכן דעת א"א הרא"ש ע"כ וא"כ נ"מ שר' זה אני שבשע' שהוציא השבועה לקים גזרת הדיינים היה בדעתו לקיימה כיון שהיה בידו לקיימה ולא קיימה הרי הוא חשוד על השבועה והוי פסול לעדות ולשבועה לדעתם עד יעשה תשובה וכן דעת רבנו האיי גאון ז"ל והריב"ש ז"ל כתב שכן דעת הרמ"בם ז"ל וכן דעתו אע"פי שהטור מביא דעת הרמ"בם עם דעת רש"י ז"ל ואפי' שלדעת רש"י והנמש' גדולי עולם עדין אינו פסול כיון שבשעה שנשבע לא היה לשקר היינו משום דכדי להוציאו מחזקתו ולפוסלו בעינן שבשע' שנשבע יוציא שקר מפיו כגון אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל וכי"ב. אבל בין הכי ובין הכי אוי לו דודאי צריך תשו' סליחה וכפרה ובודאי שעתה ע"פ עדותו לא היינו מוציאין ממון ואם יהיה הוא א' מעדי קדושת היינו אומרים שהם קדושי ס' דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לחומרא משום דהוי ס' דדינא ואיך אפשר שמי אשר בשם ישראל יכונה ירצה להכניס עצמו בסכנה כזו לשירננו העם עליו אלו יאמרו פסול לעדות ולשבועה ואלו יאמרו שמא אינו פסול ודאי שיש בידו לתקן את אשר עוות שבאותו ממון שחטא יכוף ראשו ויעשה כל מה שיאמרו לו הדיינים שיעשה ולפנים מן השורה ויתענה קצת ימים וישוב אל ה' וירחמהו ואם באולי יאמר שהם לא נשבעו לקיים גזרת הדייני' הנבררים במה שנוגע בענין הדין מי חייב למי אבל גזרה זו ענין אחד הוא לזה אני אומר כי הבל יפצה פיו דודאי כל מה שיגזרו הדיינים כדי להוציא הדין לאמתו בכלל השבועה לקיים גזרתם הוי וכתב הרש"בא ז"ל בתשו' הביאה ב"י סט"ו וז"ל נשאלתי במה שאמרתי בדין ראובן ושמעון וב"ד יפה יוציא הדבר לאמתו הודיענו איך יוציאנו לאמתו תשובה דבר זה אין בו ענין פרטי שיוכל שום אדם לומר בדבר פ' ובדבר פ' אלא לפי מה שהוא ענין במקומו ושעתו כו עד יעויינו הטב כדי שיצא לאמתו אם יראה בעיניהם קצת רמאות והערמות וא"כ אחר שמחוייב הדיין לעיין הטב בכל הצדדין להוציא הדין לאמתו בעלי הדין שכשתעבדו בשבועה חמורה לקיים גזרת הדיינין כל מה שנראה בעיני הדיינין שצריך לעשות ולברר הדין חייבים בעלי הריב לשמור ולעשות שאם לא כן איך יוכלו להוציא דין לאמתו ואם אמדנא דמוכת הוא שכשנשבעו לקיים עליהם גזדת הדיינים כל מה שיראה בעיני הדיינים שהוא דרך כדי להוציא הדין לאמתו נכנס בכלל השבועה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |