שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קכג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה אנחנו קצת יחידי ק"ק וירי"ה יצ"ו רצינו לדעת משפט צדק כדת מה לעשות על שאלתנו זאת והיה כי זה לנו זמן רב כאש' התחלנו לעשות בעיר הזאת אדרות להעדר הפועלים אורגים וכדומ' להם לא היינו עושים רק מעט מזער מהם ובכן היה די לנו בבטאן אחד והותר ונשבענו כלנו העושים במלאכה שלא לשלוח האדרות בבטאן אחר בעולם ועתה כי נתרבה המלאכה ונתרבו הפועלים באריגה ובטויה ובכל מלאכת האדרות והרבינו לעשות הרב' מהם עד ששמנו כל משאנו ומתננו בהן ונעשה בטאן אחר שאינו מפסיק לנו בטאן א' וגם מצד בעל הבטאן אחר שהאדרות רבו כמו רבו נמשך לנו נזק רב שבאו' האדרות מקולקלות והוא אינו מקפיד כאשר בתחלה יורונו על פי התורה אם אנחנו חייבי' מכח שבועתינו לשלוח שם האדרו' עכ"פ בהיות ששבועתנו לא הית' רק אדעת' שיספיק לנו אותן הבטאן והותר אך עתה שנמשך לנו נזק ואינו מספיק הבטאן ההוא נקיים אנחנו משבועתינו דאדעתא דהכי לא נשבענו ושלום רב למורה הצדק
תשובה
כפי הנר' קשה להאמין שבעל הבטאן אשר בשבילו נשבעו למה ירצה בהשחתת עול' כיון שבעלי האדרות נהנים והוא אינו חסר כי תמיד יתנו לו מלאכה לעשות באופן שלא יעמוד בטל השאר מה איכפת ליה ולמה יעכב ליתן שאר האדרות הנותרות לבטאן אחר כיון שאין כח בידו לעשות' וזה ודאי לא יאמן אלא שלבי אומר לי שיש אפשרות בידו לעשותן אלא שלא יתנם כ"כ במהרה כימי קדם שלא היו האדרות רבות ולכך לא ראיתי לסמוך עצמי בהתר שבועה זו מטעם רבוי האדרות שאם היה כמו שנר' לכאורה מתוך דברי השאלה אפשר היה לומר שלא חלה השבועה אלא על אותן אדרות שהוא יכול לעשות אבל אותן שהוא אינו יכול לעשות לא חלה השבועה עליהן מ"מ מה שאני סומך בהתר שבועה זו הוא אם האמת שבעל הבטאן מקלקל האדרות ואינו עושה אותן כתקון הראשונות בהא ודאי אמינא דאדעתא דהכי לא נשבעו שיתנו לו לעשות האדרות ויקלקלו יפסיד אותן ודמי זה למ"ש הרא"ש בתשובה וז"ל ראובן שדך בתו לשמעון ונשב' לו שיתן לו עמ' ה' אלפים זהובים והיה לו לראובן בחובות ועל סמך שיגבה מחובותיו נדר ועתה נתקלקלו החובות אם נקרא עובר על שבועתו או אם הוא אנוס כו' תשובה אם אין לראובן ממה לפרוע לא מחובותיו ולא מקרקעות חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו אז הוא פטור משבועה דאין לך אונס גדול מזה כי הי' לו ממון רב ועתה הפסידו ואנוס גמור הוא ואין לו' אם הפסיד חובותיו אף אם יש קרקעו' וחפצי' אדעתא דהכי לא נשבע כו' עד כי דבר אונס באד' מוכר מקרקעותיו וחפצי' להשיא בתו אבל ביתו וכלי תשמישו אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור ביתו וכלי תשמישו הלכ' אינו מחוייב למכור לקיי' שבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ללון ברחוב ולמות ברעב עכ"ל. ש"מ שאפי' שכפי האמ' היה יכול' בידו לקיי' שבועתו אמדינן דעת הנשבע דדוק' בסת' מתחיי' בדבר ההוו' אבל לא שיתחיי' בדבר שאין דרך בני אדם להתחיי' למכו' ביתו וכלי תשמישו בהא ודאי אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא נשבע ואין עליו שבועה וא"כ בנ"ד נמי אנן סהדי ופשו' מאד דאלו האנשי' לא נשבעו אדעתא שיתקלקל האדרות ולא יעשה כהוגן וא"כ פשיטא שמטע' זה הדין עמה' ופטורין משבועת' והואיל ואתא לידן ראיתי לכתוב מה שאפשר יתעורר האדם על דברי הרא"ש מתשובה אחרת והיא זאת ראובן עני חייט ויש לו טפול גדו' ואמ' לו שמעו' למדני האומנו' ותחלוק עמי כל מה שתרויח עמי בה' שנים ואתן לך ל' זהובים ונשבע ר' לקיים ועתה אין מספיק לראובן לפרנס אשתו ובניו בחצי הריוח כו' עד אין כאן הלואה דשייך בה רבית אלא מכר הוא ודבר שלא בא לעולם אלא שמחמ' השבו' צריך לקיים עכ"ל וקשה לי לכאורה כי תשו' זו סותרת לאות' שזכרנו לעיל דלמה לא נאמר כאן בשבועת החייט דאדעת' דהכי לא נשבע להמית בניו ואשתו ברעב ואין לך אונס גדול מזה ואפי' שכתב הוא ז"ל שלא היה החייט משעבד גופו לפרנס אשתו מטע' דאין שעבוד חל על גופו בשום ממון שהוא חייב מ"מ מטעם אומד דעת האדם רוצה לפרנס אשתו ובניו אפי' תימא דמין הדין פטור גם מבניו דאפשר דמיירי כשהם יותר משש מ"מ מכח אמדן דעת דאי היה לנו לו' שאדם לא נשבע אדעתא דהכי ליתן חצי הריוח לש' וחצי הריוח לו ואשתו ולבניו אלא שחשב שיספיק לו חצי הריוח אבל אדעתא שיראה ברעה אשר ימצא לאשתו ולבניו לא נשבע כדמוכח מתשובה ראשונה שהבאתי אלא שנראה בעיני דלאו כל האמדנות שוות דאפשר דבההיא דחייט כבר היה יודע כמה היה דרכו להרויח והיה יודע מה שהוא צריך לפרנסת ביתו וא"ה נשבע לכן חייב מצד השבועה לקיים מה שנשבע אמנם בנדון תשובה ראשונה שהיו לו חובות ואף כי דרך הוא לאדם לפעמים להפסיד מ"מ לא עלה בדעתו שיפסיד כ"כ שיצטרך למכור ביתו וכלי תשמישו ואדעתא דהכ' לא נשבע זה מה שנ"ל בישוב אלו התשובות מ"מ בנ"ד הדבר ברור כשמש דאדעתא שיקלקל האדרות ולא יעשם כראוי לא נשבעו ולהיו' חומר השבועה גדול ובפר' שבועת רבים וגם שבלי ספק כפי הנראה קבלו טובה מבע' הבטאן שמפני זה טרח ועשה הבטאן ראוי לעשות כל האופנים שאפשר שיהיה מדעתו ואם יהיה בלתי אפשר אז נרא' בעיני שהדין כמו שכתבתי דעתי להתיר אם יסכימו מורי ורבותי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |