שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קכב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה בהיות כי לימים שחלפו עברו כראות סוחרי עיר מונשטריו שהיו סוחרי עיר שאלוניקו משלחים ע"י איש נאמן שיש להם במונישטיריו לקנות בעדם ובשמם עורות מבית העבדנים וזה דרכם לעשות מימות עולם ומשנים קדמוניות שכן ג"כ דרך אנשי עיר מונישטיריו לשלוח סחורותיהם אל עיר שאלוניקי וגם הם עצמם הולכים שם תמיד ומסתחרים בכל אות נפש' ואין דובר להם דבר ויהי לימי' עמדו סוחרי עיר מונישטיריו והסכמו הסכמ' בכח חומר' נגד האיש הקונה עורו' ונגד הסוחרי' שמחוץ לעיר להסיג את גבולם גבול עולם והסכמו שלא יהא רשאי שום אדם לקנות עורות מבית העבדני' בעוד' בסיד כ"א אחר העיבוד הצריך ואחרי הצביע' והיפוי שלהם ומזה נמשך היזק ופסידא גדולה לאיש הקונה הנז' ואחרי שמחה בדבר וירא כי לא יכול להם שהם הרבים שתק להם והסכים עמהם על אפו ועל חמתו לימים באו תוגרמי' מחוץ לעיר ויקנו שיעור גדול עורות מבית העבדנים בעודם בסיד וקודם העבוד וסוחרי העיר לא מחו ביד' כי לא היה לה' רשות ויכולת לקנות' מצד הסכמתם הנז' וגם פעמים אחרי' באו וקנו כנז' וזה עשו פעמי' שלש עד כי מחמת זה לא היה לסוחרי העיר מקו' לקנות עורות כסדר הסכמת' יען כי קודם העבוד והתיקון היו התוגרמי' העבדני' מוכרי' אותם אל תוגרמי הנז' הבאים מחוץ לעיר ובזה פסקה מחיית' ופרנסתם של מקצת סוחרי העי' ובפרט מהאיש הקונ' הח' העומד לקנו' בעדו ובשם סוחרי עיר שאלוניקי ויען כי לעת כזאת מסדרי ההסכמה הנז' אינם בגדר אחד כי מהם מתו ומה' חוץ לעיר ומהנשארי' מה' מחו בהסכמה הנז' ומהם מחזיקים בה עתה נסתפק השואל אם יש כח ורשות ביד המוחים שהם המיעוט להוציא עצמם מתחת יד ההסכמ' ולבטלה מהטע' הנז' כיון שלעת מסדרי ההסכמה אינם כלם בגדר אח' כאמור וגם יש איזה היזק ופסידא כנז' ומה גם שכל מגמתם שכל מסדרי ההסכמה הנז' לא היה אלא כי אם להסיג גבולי עול' של סוחרי עיר שאלוניקי והאיש הקונה הנז' מחה בדבר תחילה ולא הועיל לו ונוסף על זה בהיו' כי מתחל' כשהסכימו ההסכמ' הנז' לא היה בדעתם שיבואו לשמע ההסכמה זו תוגרמים מחוץ לעיר שיירא אחר שיירא לקנות העורות קודם העבוד והצביעה אך עתה יורנו הורה צדק המור' לצדק' הדין עם מי ולו תהי' צדקה
תשובה
אם הייתי בא לכתוב כל הדברים הראוים ושייכי' בשאלה זאת היה צריך זמן רב ואני לעת כזאת אין לי פנאי כי גם תשש כחי על כן לא אחוש להאריך אלא אביא בקצרה כל האיפשר וזה החלי לעשות תחלה צריך לראות אם היה להם לסוחרי מונישטיריו כח לעשות הסכמה כזאת אחר שכונתם נר' לעין שהיה למנוע רגל סוחרי שאלוניקי או מקומות אחרים מבא למוניסטיריו להסתחר ולכאורה נר' שהדין עמהם מאחר שאחרי' באים בגבולם ופסקי חיותם שני' יש לבאר ענין השבוע' או ההסכמה אם צריך התרה או לא שלישית יש לראות אם יש מוחים בהתרה אם לא ע"כ לחלק הא' אני אומר כי בדין זה יש חולקים בין הפוסקים והריב"ה ז"ל בח"מ סי' קנ"ו כתב וז"ל וכן יכולים בני עיר אחד למנוע בני עיר אחרת שאין פורעין מס עמהם שלא יביאו סחורות למכור בעירם או שלא יבואו לעיר להלוות ברבית ע"כ מכאן היה נראה שהיה כח לאנשי מונ"שטיריו יצ"ו לעכב ולמנוע לאנשים אחרים ממקומות אחרים ליקח סחורה מארצם דמה לי למכור ומה לי לקנות אבל אחר העיון נ"ל דאינו כן שלא מצאתי ולא ראיתי דבר ברור בזה אדרבא קצת נראה כי לא דברו אלא במוכרי' מדקאמ' במה דברים אמורי' שמעכבי' עליה' שלא למכור ע"י חנוני אבל אם מוכרי' בבת א' אין יכולים לעכב ע"כ ומכאן נר' בעיני שלא דברו אלא במוכרי' שדרכם למכור מעט מעט אבל ההולך מעיר לעיר לקנות ארחא דמילת' אינו הולך אלא ליקח בשופי לפי זה לא היה ביד אנשי מונישטיריו כח לעכב אנשי' שהולכי' שם לקנות עוד טעם כי כפי האמת עקר אלו הדיני' איירי באותם הארצות מחולקות זו תחת שר א' וזו תחת שר א' אבל במלכות הזה יר"ה שאנו עומדים תחת המלך הגדול ירום הודו וכלנו משועבדים אליו יכולי' בני העיר זו לילך לעיר אחרת לסחור וכמ"ש חזה התנופה וז"ל ובא"ץ שכלם לשר אחד פורעים לו מס המוטל עליהם בני עיר אחד יכולי' לעשות עסקא בעיר אחרת אעפ"י שאינם דרי' שם ע"כ נר' בעינו שמה שעשו במונישטיריו שלא כדין עושים לעשות הסכמה נגד רצון הסוחרים עוד יש טעם אחר לשבח בנ"ד כי אין אנו צריכין לכל מה שכתבתי שכיון שצריך שיהא קבוע הוא שם רצו' תושב מונישטיריו וחיותו פרנסתו ממה שקונ' מאלו העבדנים וכבר אמרנו דכל היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי לא מצו למעבד תקנה אפי' רבים נגד מעטים וכמ"ש מהררי"ק בשרש א' וז"ל ופשיטא שאפי' היו אותם רבנים כרב אמי ורב אסי שלא היה כח בידם לתקן דבר במילתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי והביא ראיה יע"ש. נמצא שההסכמה הנ"ל נעשית נגד הדין כי שליח סוחרי שאלוניקי מקבל פניהם והוי כאלו הם תושבים שם ואין טענה לבנו מונישטיריו לומר שבאים בני עיר אחרת לאפסוקי חיותם כי כלה מעיר אחת ששלוחו של אדם כמותו. ובענין ההסכמה אם היה דעתי שהחרם חל מתחלה לא הייתי ממסכן נפשי להורו' להתיר. אך אמנם דעתי הוא שהסכמ' זו שהוכרזה בחרם לא חל כי האדם בשבועה פרט לשוגג או לאנוס ולמוטעים ואיני אומ' זה מפני שהשליח אומר שהיה אנוס כשקבל ההסכמה כיון דס"ס נתקבלה קשה להתיר מטעם זה אך אמנם דבשבועה יש לנו לילך אחר כונת הנודר וכ"ש אם גלו דעתם קצת קודם שיכרזו ההסכמה וכמו שאבאר בס"ד משנה בנדרים פ' פותחי' קונם שאיני נוש' לפלונית שאבי' רע אמרו לו מת או שעשה תשוב' אין צריך התר' ולבי אומ' כי כפי הנר' מלשון השאלה שכבר נשאו ונתנו בדבר כדת מה לעשות ולסלק מעלינו רגל הסוחרים הבאין מעיר אחרת ופוסקי' חיות' ומטעם זה הסכמו הסכמת' וכתבו הפוסקים הדין בפירוש וכתבתי זה כפי מ"ש הר"ן והביאו ב"י י"ל דטעמא משום דכיון שאמר כל זמן שהוא רע לפי' כשמת כו' ועתה שרי בנ"ד נמי כיון שגלו דעתם שמפני זה היו עושין ההסכמה מה שלא יאמן מ"מ שרי וא"ת שלא היה כן שלא גילו דעתם מפני זה היו עושים ההסכמ' מה שלא יאמן מ"מ יש לדמות דין זה למ"ש הרא"ש בתשו' כלל ח' ז"ל ראובן ששדך בתו לשמעון ונשבע לו שיתן לו עמה חמשה אלפים זהובי' לסוף ששה חדשים והיה לו לראובן ממון רב וחובות על סמך שיגבה מחובותיו נדר ועת' נתקלקלו לו החובות אם נקרא עובר על שבועתו וחייב מלקות או אם הוא אנוס ופטור ממה שכתוב האדם בשבוע פרט לאנוס תשו' אם אין לראובן לפרוע לא מחובותיו ולא מקרקעות חוץ מבית דירתו אז הוא פטור משבועתו ואינו עובר עליה כל זמן שאין לו ממה לפרוע ואין לך אונס גדול מזה כי היה לו ממון רב בשע' שנשבע ועתה הפסידו ואנוס גמור הוא עד כי דבר ברור הוא שאדם מוכר קרקעותיו וכלי חפצו להשיא בתו אבל ביתו וכלי תשמישו אפי' עני המתפרנס מן הצדקה אין מחייבין אותו למכור כליו וכלי תשמישו הלכ' אינו מחוייב למוכרם לקיים שבועתו דאדעתא דהכי לא נשבע ללין ברחוב ולמות ברעב עכ"ל הרי הדברי' ק"ו באותו מעשה שאין האמדנא כ"כ שעינינו הרואות שהיה יכול לקיי' שבועתו ונדרו עכ"ז כת' דאמדנא גדולה היא שלא נשבע אדעת' דאונס כזה למכור חפציו וכלי תשמישו כ"ש שיש לנו לומר שלא עשו הסכמה אדעתא שלא מעיל להם כוונתם ויפסידו לאחיהם ישראל ויועילו לנכרי' שיאכלו וישבעו ואחיה' בני ישראל יאבדו חלילה והילך מ"ש הריב"ה בח"מ סי' קנ"ז ז"ל ת"ח המביא סחורה לעיר חייבי' בני העיר למנוע לכל אדם למכור עד שימכור הוא את שלו וכתב הרמ"ה ז"ל דדוקא דליכא גוים דמזבני אבל אי איכא גוים דמזבני לא דה' לית ליה רווח' לצורבא דרבנן ואפסודי להנך ישראל בכדי לא מפסדינן ע"כ הרי אתה רואה במקום שחייבו חכמים על מכירתם חורת ת"ח חיוב גמור עכ"ז כיון שאינו יוצא אלא הפסד לישראל אמרינן דלא מחייבינן לישראל שלא ימכרו א"כ נמצינו למדין בנ"ד דאית לן למיזל בתר אומדנא שהם לא הסכימו הנז' אלא בחשבם שימשך להם תועלת עכשו שנתגלה הדבר שנכזבה מחשבתם ועלתה הנא' הסכמתם לגוים חוץ מדתנו פשיטא דאית לן למימר דאדעת' דהכי לא הסכימו ומ"מ אע"ג שכפי האמת לדעתי לא היה צריך התרה טוב וישר לקבל שלשה אנשים שאינם נוגעי' בדבר ויתירו להם בפניהם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |