שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קיז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה לפעמים בעיר הזאת עיר ואם בישראל שלוניקי יע"א עוסקי' במלאכ' הבגדים בראותם כי נכרים אוכלים עצבינו ויגיענו ועמלנו ביוקר הצמר באשר אין לנו סדר בעוונות וכראות יהודי אחד שחברו עומד על עדר א' וכבר נתפשר עם התוגר בשווי הגיזה ובא חבירו וחקר ערך ושווי הגיזה ונותן לתוגיר יותר ועולה סכום המעות הרבה באופן שנמשך מזה היזק רב והפסד ממון לישראל גם שעוברים על דרך התור' והמצו' ולתקן כל זה מתאספי' יחד ומסכימים שלא ליקח גיזת הצמר יותר מסכום כך ומסדרים סדרים כדי שכל אחד מבני העיר יזכה בצמר ולא יעבור ומכריזים זה בקהלות יע"א ולפעמים יחידים מוחים בהסכמה באמרם שנמשך להם הפסד ונזק ולא בממון לבד רק אומרים שיש סכנה בדבר ולכן מעכבים ומוחים בהסכמה ושאל השואל ממני דעתי אם יש כח ביחידים למחות או אם מחוייבים לילך אחר רוב העיר ע"כ תוכן השאלה:
תשובה
אברא דסבור הייתי למנוע עצמי להשיב על השאלה כזאת וכמו שהיה שאשתקד דחיתי לשואל ומנעתי עצמי לחוות דעתי ולא רציתי אפי' להעמיק העיון בזה כי יראתי את העם הגם כי חשבתי הדין הי' פשוט עם היחידים המוחים בהסכמ' מן הטעם שאזכור בס"ד. וגם ראיתי פסק מהח' מובהק שכת' ברמז והורה דעתו לתת רשות ליחידי' למחות וסמך על אילן גדול רם ורב כמהר"ר אליה מזרחי זצ"ל אשר היה עמוד הגולה ונר ישראל תנצב"ה גם כתב שהח' הש' כמהר"ר יוסף ן' לב נר"ו פסק כן ואחר שכן הוא האמת מה יתן ומה יוסיף דעתי על זה אם לא שבאותו הזמן נדרתי לשואל להורות דעתי כאשר יורוני מן השמים אחר עבור זמן הגיז' שיתקרר דעת העוסקי' וטורחי' בקיו' ההסכמה והשואל תפס בדברי וחזר אלי פעם ופעמי' לקיים נדרי ולא בא מידי להשיב פניו ריקם ואשר נדרתי אשלמה וזה החלי:
גרסינן פ"ק דב"ב תנו רבנן ורשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערי' ועל שכר פועלי' ולסיע על קצתם וה"פ על המדות להגדיל' ולהקטינ' על השערי' שלא ימכרו אלא לסך כך ועל שכר פועלי' שלא ישכור אדם פועל ביו' יותר מסך כך ולהסיע על קיצת' כלו' להסיעו מדין תורה לקונסו על שעבר על קצת דבריה' ע"כ פרש"י ור"ת פירש דהא דקתני דרשאין בני העיר להסיע על קיצת' דוקא היכא דהתנו כבר ביניה' מדעת כלם ואז רשאי' להסיע דין תורה על מי שעובר על מה שכבר נתרצ' גם הוא אבל אם לא התנו מתחלה אין כח לבני העיר להכריח אחד מבני עירם למה שירצו והביא' לשון זה מהררי"ק ז"ל שרש ק"פ וכתב עוד וז"ל וגם כתב שם המרדכי שר"י בר קלונימוס ורבנו משה בר מרדכי כתבו כעין דברי ר"ת גם מהר"ם ז"ל גדול הדור כתב הא דרשאין בני העיר כו' עד אבל לשנות שלא מדעת כלם במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ולאו מגדר מילתא הוא אין שומעין להם לעשות תקנה לעצמם שלא כתורה עכ"ל מהר"ם ז"ל. והא לך לשון מהררי"ק ז"ל והרי לך בהדיא דבעינן שיהא מדעת כלם אם לא בדבר שכבר נהגו בעיר מימי קדם או דלא הוי מגדר מלתא ופשיטא דלא מקרי מגדר מלתא אלא במלי דשמיא שהדור פרוץ לעבור על דברי תורה כו' עד וסוף דבר לפי ע"ד שלע"ד דבר פשוט הוא דאין כח ביד שום ראשי הקהל לחדש שום הסכמ' חדשה מדעת' מבלי רשות כלם או שיתמנו מאת כלם להנהיג הקהל וכ"כ מהר"ר דכ"ץ ז"ל בפשיטו' בסוף בית י"ב ואפי' בקהל א' אין כח לרבי' שבו לגזור על המיעוט במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ולא מלת' דאיסורא היא כ"ש מקהל לקהל שאין לקהל אחד לכוף את קהל אחר במידי דלאו איסורא הוא ולאו מגדר מלתא לכלם הוא שאין לכל' שוים בדבר אלא איכא רווחא להאי ופסידא להאי כמו נ"ד ע"כ נוס' על אלו ה"ר טוב עלם כמו שנמצ' במרדכי וגם הרמב"ם ז"ל וכמ"ש הרב הגדול מהר"ר אליה מזרחי ז"ל אלה הדברי' כלם או רוב' שגורי' בפי ועל כן עלה על דעתי שהדבר פשוט שלא היה כח לרבי' לתקן הסכמה חדשה במקום דאיכא רווחא להאי ופסידא למיעוט יחיד או יחיד' אמנם עתה שנת השכ"ד בלמדי מסכת ע"ז עם החברי' בישיבה ראיתי מ"ש הריטב"א ז"ל על הא דאמ' בגמ' פ' אין מעמידין ואמ' ר' שמואל בר אבא ואמ' ר"י ישבו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו ברוב ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר בר צדוק שהיו אומרים אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה וכמו שהוכיחו מן הפסוק דכתיב במארה את' נארים ואותי אתם קובעי' ופרש"י ז"ל אתם מקבלים עליכם גזרה בארור ונאסרת עליכם ואח"כ אותי אתם גוזלים שאת' נהנים מן החר' הגוי כלו אי איכא הגוי כלו אין ואי לא לא ע"כ וז"ל הריטב"א כתוב בשם הר' רבנו יונה ז"ל ושמעינן מהכא דכשמחרימין חרמות בבית הכנסת אם רוב הצבור שם חייבי' האחרי' לקבל עליהם ואם לאו אין חייבי' אא"כ יש שם גדול בין כל' חייב' לקבל נדוי וחר' שנדה והחרי' ותקנה וגזרה וחר' דין א' יש לה' כדכתי' במארה כו' וכדפרש"י ז"ל וכן היה אומר מורי הרב ז"ל דכל תקנה שרוב הצבור והוא רוב חשוב במנין ובחכמה הסכימו בה אעפ"י שהמיעוט עומדים וצווחי' הרי הם חייבים במה שהסכימו הרוב ובלב' שיהא נראה לרוב ההוא דיש בגזרה ההיא תקנה לצבו' ומתקנים כן על הכל בשוה ואם יש בעיר חבר עיר צריכי' לעשות כן מדעתו ואם לאו אין במעשיה' כלו' כדאיתא בפ"ק דב"ב עכ"ל הרי כתב הפך סברת הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל ממש בכל מכל כל ונגד סברת מהררי"ק ז"ל ואין מקו' לנטו' ימין ושמאל אלא בפיר' נראה מדברי הר"ר יונה ומדברי רבו של הריטב"א דכל תקנה אפי' דאינה למגדר מלתא אלא תקנה לצבו' חייבי' המיעוט לקיי' גזרת הרוב אפי' לא שמעו המיעוט החר' שהוכרז בבית הכנסת ובפרט שיהיו הרוב חשוב בחכמה ובמנין וכן דעת הרשב"א ז"ל שהוא גדול הפוסקים האחרוני' בכמה תשו' וז"ל במקום אחר שרוב כל בני עיר ועיר אצל יחיד בנ"ד אצל כל ישראל ואם גזרו הם גזרת' קיימ' והעובר על חרם שלהם ענוש כדכתיב במארה כו' עוד כתב וז"ל דעתי הוא שהצבור יכולין להכריח היחיד להיות בהסכמת' בכל ענין שיהיה תיקון הקהל ואפי' צווחי גם הריב"ש דהוי בתרא טובא מסכי' לדעתו בתשובה ואבי העזרי ג"כ מזה הדעת וכמו שהביא המרדכי וז"ל וכתב ז"ל אבל אם הרוב הסכימו המיעוט חלה עליה' הגזרה בעל כרחם והפליג להביא ראיות ודחה דברי ר"ת וכן ר"י דהוי בתרא טובא ג"כ הביא בספ' אדם וחוה משפטי החרם להרמ"בן בנתי' י"ד חלק ב' כתב וז"ל וכן הדין באנשי העיר אם יסכימו כלם או רובם במעמד שבעה טובי העיר והחרימו כיון דרשאים להסיע על קיצתם ולהחרי' בדבר כו' עד ונמצא העובר על קיצותם מכל אנשי העיר עובר על החרם והוא כעובר שבועה כו' עד נמצאו ד' דרכים בחרם שאין בשבועות ונדרים שאין צריך להוציאו מפיו והוא חל עליו בעל כרחו ושל' בפניו והעובר עליו פורש מהצבו' ע"כ ולא הביא סברא אחרת חולקת על הרמב"ן נר' ודאי דהכי ס"ל ג"כ נמצא שלא היה כמו שחשבתי אלא ודאי נר' דאיכא מערכה מול מערכה ר"ת ור"י ממי"ץ והרמב"ם ומהר"ם מצד א' וכפי הנר' ר"י בר קלונימוס וה"ר משה בר מרדכי נוטים לזאת הסבר' ואפשר היה לומר שמן הפוסקים האחרוני' מהררי"ק גם שאינו ברור המערכה השני' רש"י אשר הורה לנו דעתו בתשו' הביאה המרדכי באחד שראה כי הצבור היו ממשמשין כו' והיא ג"כ סברת ה"ר אליעזר מגרמיזה ז"ל במרדכי פ' שבועות שתים והרב רבנו יונה והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והריב"ש ורי"ו שהביא דברי הרמב"ן ולא שום חולק על דבריו. והנה הרא"ש ראיתי דברי הרב הגדול כמה"ר אליה מזרחי שכתב שמתו' תשובה אחת מהרא"ש נר' מסכים לדעת הרמב"ן והרשב"א והוקשה לו מ"ש הרא"ש בפסקיו פ"ק דב"ב על הנהו תרי טבחי דהתנו בהדי הדדי ובודאי דהנהו תרי טבחי בדהתנו כבר מיירי ועל הא קאמר הרא"ש מכאן דכל בעלי אומניות יכולים להתנות כו' שמע מינה דרשאין בני העיר דברייתא בדהתנו מתחלה איירי ושוב חזר בו א' או רבים מאותם שכב' קבלו והתנו אז יכולים להכריחו וכן משמע מהטו' ממ"ש בח"מ סי' רל"א בסופו רשאין בני העיר להפקי' על השערים כו' עד ומדטבחי מיירי בהתנו בתחלה ושוב חזר א' מהם ש"מ דבני העיר נמי בכה"ג קא מיירי ומטעם זה נדחק בפירוש ההיא תשו' שהביא הוא מהרא"ש ואני בער ולא אדע מה הכרח הוא זה שהרי ידוע שר"ת נדחק בפי' הברייתא דלדעתו צ"ל דרשאין דקאמר להסיע אקיצתן מיהד' ופשט' דברייתא לא משמע הכי אלא שרשאין להתנו' אע"ג דאיכא פסידא לקצת בני העיר וכן נמי יכולים להסיע למי שלא ירצה לקיים גזרתם ועל ההיא דהנהו תרי טבחי כו' פריך בגמ' מההיא ברייתא דרשאין ובודאי דפריך שפיר מכ"ש וכמ"ש הרב בעצמו ואע"פ שהוא הקשה דלא דמי דברייתא מטעם הפקר ב"ד הפקר נגעו בה ובהנהו טבחי לא שייך נראה לע"ד שכוונת המקשה דכי היכי דהתם כיון שנתקיימה ההסכמה ע"פ גזרתם ישכח בידם לקנוס לעובר כמו כן בהנהו טבחי כיון דעלתה ההסכמה ביניהם היה ראוי לענוש העובר דמה לי נתקיים התנאי מכח גזרת ב"ד או מכח הסכמתם ואפשר דלדעת הרא"ש מרווח טפי כמו שאכתוב בס"ד. והרא"ש דדייק מהאי מעשה מכאן כו' נרא' ודאי דשפי' דייק דאם אינם רשאים להתנו' למה לא משני בגמר' דשאני ברייתא מהנהו טבחי דברייתא מיירי במה שמתנים בני העיר לתועלת כל אנשי העיר והנהו טבחי הוי אפכא תועלת עצמ' והפסד לאנשי העיר ומדלא משני הכי ש"מ דאין לחלק אלא שכל בעלי אומנות או רובם דרובם ככלם מצו מתנו במלתא דאומנותייהו משום דהוו כאנשי העיר שהם כעיר בפני עצמם המתקנים תקנה לתועלת העיר וקיום ובתנאי שאם יש אדם חשוב צריך שיהיה נעשית ההסכמה ע"פ עצמו וכן בנו הטור ז"ל זו היא כוונתו שאין כוונתו רק להוכי' שכמו שבני העיר רשאין כך בנו אומנות דשאין אבל לא נחית להודיענו שהרוב יכול לכוף המיעוט כי זה דבר פשוט לי ממקום אחר ונר' שכן הוא האמת שדעת הרא"ש מסכמת בפירוש הברייתא שלא כדעת ר"ת שהרי כשהביא הברייתא ורשאין בני העי' להתנו' הביאה כצורתה ותכף ומיד כתב ופירש ר"ת ולשנותם לכל מה שירצו אפי' לדבר הרשות כוי ואם היה דסבירא ליה להרא"ש כפי' ר"ת ברשאין להתנות למה לא הביא פי' ר"ת אלא שהניח הברייתא כפשוטה ובודאי דכפי פשט הברייתא לא תשמע כר"ת וטרח לפרש פי' לכל שירצו שר"ל אפילו לדבר הרשות אפי' שכפי הנר' לא היה צריך דפשוטן של דברים נראים כך ולא היה צריך לפרש ובדבר שהיה צריך פי' הניח מלפרש אלא ודאי נכרים דברי אמת. ועוד אני חומר שהנה הרב דחק בפי' התשו' שהביא מהרא"ש כי לאהבת הקיצור איני מעתיק התשו' ומה שפי' עלי' הרב כי הייתי צריך להאריך אלא שכתב על הרא"ש דדוקא לפי שקבל האיש ההוא החרם כפי הנר' בפרהסיא מפני כך חייב להלוות ואע"פ שגלה דעתו שלא רצה לקבל החרם אבל אם היה מוחה בפי' לא היה החרם עליו כלל זה תורף דברי הרב על הרא"ש וזה א"א לאומרו כי בוד' אי לא צדקו דברי הרב בדעת הרא"ש בזה במחילה שבפירוש כתב הרא"ש בתשו' אחרת וז"ל וששאלתם אם ב' או ג' מהבינוניים שבעיר יכולים להוציא עצמם מן ההסכמה שיעשו הקהל או מגזרת חרם שיעשו על שום דבר רע כי על כל עסק של רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכים אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרבים דאל"כ לעולם לא יסכימו הקהל שום דבר אם יהיה כח ליחידי' לבטל הסכמתם לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמה של רבים אחרי רבי' כו' ע"כ ובודאי שאם ראה הרב התשו' הזאת לא היה אומ' על הרא"ש שדעתו להסכים עם סברת ר"ת וכבר כתב מהררי"ק דהא דאמרינן הלכה כבתראי היינו כשדברי הראשונים כתובים בס' מפורסם דאית לן למימר דכיון שהאחרון ראה דברי הראשון ולא ישרו בעיניו הלכה כבתראה אבל כשדברי הראשון בתשו' שאפשר שהאחרון לא ראה דבריו אז לא אמרינן הלכה כבתראה משום דאפשר דבתראה לא ראה דברי הראשון דאלו ראה אפשר היה חוזר מדבריו וכן אני אומר אלו ראה הרב תשו' זו שהעתקתי לא היה אומר בדברי הרא"ש מה שאמר ועם היות ידעתי אני ידעתי שמה אני ומה חיי לדבר דברים אלו לפני הרב הגדו' מ"מ א"א להכחיש המוחש ואין זה תלוי בדעת וסברא ומעתה אני אומר דשפיר פריך בהנהו טבחי מבריית' דרשאין דפשיט' דלא עדיף הריוב מן הכל וכיון דמשום הסכמת הרוב קנסינן למיעוט אעפ"י שלא קבלו כ"ש דיש לקנוס כשכלם באו בהסכמה אחת למי שיעבור אח"כ וע"כ תרץ רב פפא דה"מ שתנאה קיים היכא דליכא אדם חשוב אבל היכא דאיכא אדם חשוב לאו כל כמיניהו דמתנו אלא בפניו משום דמיקרי תרעא ועתה אין להקשות מה שהקשה הרב לפירוש המפרשים שפירשו דהא דיכולין להתנות מטעם הפקר נגעו בה וק"ל.
ומעתה צריך אני להודיע לבני גילי במאי קא מפלגי הני רבוות' וכי אפשר להכחיש הפסוק מאחרי רבים ואמרינן בפ"ק דמסכת חולין מנא הא מלתא דאמור רבנן זיל בתר רובא ופריך מנא לן דכתיב אחרי רבים כו' ומשני רובא דאיתיה קמן כגון י' חנויות וסנהדרין לא קמבעיא לן כי קמבעיא לן רובא דליתיה קמן כגון קטן וקטנה ומפליג תלמודא להביא ראיות לרובא דליתיה קמן ומסיק דליכ' למילף מכל הני דדלמא היכא דאפשר על הברור לא סמכינן ארוב' אבל היכא דלא אפשר סמכינן ארובא וא"כ ליכא ילפותא דסמכינן ארובא ברובא דליתא קמן ופרש"י אלא ודאי דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר הלכה למשה מסיני א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתיה קמן בין רובא דליתיה קמן מ"מ שמעינן דברובא דאיתיה קמן בנ"ד ודאי דאית למיזל בתר רובא מכח פסוק דאחרי רבים וברובא דליתיה קמן ג"כ אית לן למיזל בתר רובא אי מקרא דאחרי רבים אי משום הלכה למשה מסיני. גם מה שאמרו באין מעמידין במארה אתם נארים הגוי כלו כל גזרה שאין רוב כו' עוד מה ראו על ככה לדחוק פירושא דברייתא דורשאין בנו העיר להתנות כו' עוד מנין יצא לחלק בין דבר דאית ביה מגדר מלתא לדבר דלית ביה מגדר מלתא לכוף הרבי' למעטים ונ' דסברת ר"ת והנמשכי' אחריו היא דאחרי רבים כו' לא מיירי אלא בדבר הנוגע לקיום תורה או מצוה כסנהדרין ותשעה חנויו' או אפילו ברובא דליתיה קמן ומ"מ הוי לקיום דבר מן התור' בהא הוא דקפיד רחמנ' דניזיל בתר רובא מטעמא דאי לאו הכי אין קיום והעמדה לתורה אם כל א' יבחר דרך לעצמו אבל בדבר הרשות לא איכפת ליה להקב"ה כלל דלמה יפסיד היחיד בשביל המרובים. ונר' לע"ד דאפש' לומר דאפי' הרא"ש דנקיט קרא דאחרי רבים לאו למימרא דבדבר הרשו' חייבים אנו לילך אחר הרוב מן התורה רק אסמכת' בעלמ' משום דאיכא למימר דסברא הוא כיון שהתורה אמרה שנלך אחר הרוב בד"ת סברא הוא דבכל דבר שיפול מחלוקת בין רבים שנלך אחר הרוב וכן קרא דמלאכי דכתיב במארה אתם נארים כו' דילפי' מיניה דאין גוזרין גזר' על הצבור אלא א"כ רוב הצבור יכולין לעמוד הא אם רוב הצבור יכולים לעמוד בה חלה הגזר' על המיעוט מקר' זה לא הוזכר בגמ' אלא לענין מגדר מלתא דאמרינן התם פי' אין מעמידין שמן לא פשט איסורו בכל ישראל דא"ר שמואל בר אב' א"ר יוחנן ישבו רבותינו ובדקו על שמן שלא פשט איסורו בכל ישראל וסמכו רבותינו על דברי רשב"ג ועל דברי ר' אלעזר בר' צדוק שהיו אומרין אין גוזרין גזרה על הצבור אלא א"כ רוב הצבו' יכול לעמוד בה דאמר רב אדא בר אהבה מאי קראה במארה כו' א"כ נר' דדי לנו שנאמר דברי איסור ומיגדר מילתא דנזיל בתר רובא אבל בדבר הרשות לא שהרי אצטריך לנו קרא למימר דרובא ככולא דחי לאו קרא לא אמרי' הכי א"כ יש לנו לומר היכא דאיתמ' איתמר היכא דלא אתמר לא אתמר דאין לך בו אלא חדושו ומשום הכי מצו ר"ת והנמשכים אחריו לדחוקי בריית' דפ"ק דב"ב דקתני ורשאין כו' אמנם רש"י והנמשכי' אחריו ס"ל דכיון דגלילן קרא שהמיעו' בטל לגבי הרוב בכל ענין נקטינן הכי שהמיעוט בטל לגבי הרוב עוד נר"ל מתוך הלשון שכתבתי למעלה בשם הרשב"א שכתב ובלבד שיהיה נר' לרוב ההוא דיש בגזרה ההיא תקנה לצבור משמע בפירו' שאפי' לדעת הרשב"א לא אמרינן בכל מילי שהרוב כופין למיעוט אלא בדבר שהוא תקנה לצבור הא לאו הכי לא דרך משל אם יעלה לדעת רוב הצבור לפטור לפלוני מן המס לא מפני תקנת הצבור אלא שרצונם כך ודאי בכי האי מלתא לא אמרינן שיש כח לרוב לכוף את המיעוט. ונראה ודאי דהכי הוי דאלת"ה למה כתב ובלבד כו' וא"כ יש לומר דכל מילי דהוו תקנת הצבו' הוי דבר תורה ומצוה שהרי מצינו שהעוסקים בצרכי צבור פטורים מק"ש ותפלה וגם אנו מבטלים מצות ק"ש ותפלה מפני צרכי צבור א"כ נר' דעדיף צרכי צבור מק"ש וא"כ כל תקנה שהיא צורך לצבור הוי דבר תורה ע"כ אנו אומר שהרמב"ן והרשב"א לא סברי דבעלי אומניות שהרוב כופין למיעוט דכל הני לאו דבר מצוה הוי אלא דבר הרשות וכי פליגי אר"ת ברשאין בני העיר כו' דהוו צרכי צבור ותקנה לצבור אבל בעל' אומניות לא וכן נר' קצת מלשון הריטב"א וז"ל בפ"ק דב"ב דטעמ' דלא מצו לאתנויי משום דאיכ' פסידא ללקוחות משום דמיקרי תרעא וכתב דמשמע מהכא דהיכא דליכא אדם חשוב או א"נ היכא דליכא פסידא דהוי תנאייהו תנאי ואפ"ה דוקח בדהתנו כל טבחי או אי נמי כל בנו אותו אומנות שבעיר דהוו להו באומנותן כבני העיר לגמרי הא תרי או תלת דמתנו במאי קנו וכן כתב על ורשאין הנחתומין לעשות רגיעה פי' שרגע א' או זמן אח' יעסוק פ' ופ' רגע א' וכתב בתנאי כל האומנין הא תרי תרי או תלת לא משמע דהתם לא מהני רוב אלא כל דאי לא ה"ל למימר בפירוש דווקא דהתנו רוב האומנין ואין לומר דנקט לישנא דקרא דרוב קרי כל וראיה לדבר דבסיפא קאמר אבל תרי או תלת לא דהול"ל אבל אי לאו כל לא דה"נ קשה השתא דהל"ל אבל מיעוטא לא למה האריך אבל תרי או תלת לא. אלא שנראה דכל דוקא וכל כמה דלאו כל הוי דינא כמו תרי או תלת דהתנו דלא מבעיא דלא מצו למיכף לאחריני אלא אפי' שהסכימו לא עלתה הסכמתם לכלום ואם עבר א' מהם התנאי לא קנסינן ליה כנ"ל הגם שנראה קצת דוחק שאמר דהוו כבני העיר לגמרי אלא שאפשר דלהכי הוו כבנו העיר דמצו מתנו ותנאם קיים ויקנסו לעובר אבל לא לכוף הרוב למיעוט.
ואחר הודיע ה' לנו את כל זאת אומר שמאח' שרש"י ז"ל וה"ר אליעזר מגרמיזה והרב רבנו יונה והרמב"ן והרשב"א והרא"ש כמו שהוכחתי והריב"ש ז"ל ואבי העזרי והריטב"א ורי"ו כל אלו דעתם שיכולו הרוב לכוף למיעוט ושחלה גזרת חרם ונדוי שלהם על המיעוט בע"כ הגם שנניח שהרמב"ם ור"ת ור"י טוב עלם ומהר"ם ור"י בר קלונימוס וה"ר משה בר מרדכי ששנו אלו אינם מן הפוסקי' המובהקים אצלנו עכ"ז כשנצרף אותם עמהם עדיין אינם כ"כ במנין כמו הראשונים שזכרתי ולו יהיו שקולים שוה בשוה הוי ספקא דאורייתא כשהטילו חרם דכל ספק חרם להחמיר ככל ספק דאורייתא ובספיקא דאורייתא כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות ממרים פ"א ב' חכמים או ב' בתי דינים שנחלקו שלא בזמן הסנהדרין או עד שלא היה הדבר ברור להם בין בזמן א' בין בזמן אחר זה א' מטהר וא' מטמ' א' אוסר וא' מתיר אם אינך יודע היכן הדין נוטה בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המקל וחרם כבר אמרתי דהוי מן התורה ואין צריך להאריך בזה שכבר כתבו הרשב"א בתשובה וכן מהררי"ק ז"ל וא"כ פשיטא לע"ד שחייבים המעטי' לקיים גזרת הרבים אפי' דהוי רווחא להאי ופסיד' להאי כיון שיש בגזרה הזאת תקנה לצבור וכ"ש דקי"ל דהלכ' כבתראי והנה הפוסקים האוסרים הם אחרונים כמו הרמב"ן והרשב"א הרא"ש ורבנו יונה ואל תשיבנו ממהרי"ק ז"ל שהסכים לדעת ר"ת שהוא לא ראה הרשב"א ז"ל ולא רבנו יונה ולא הרא"ש וכ"ש שאינו כל כך ברור בדבריו כמו שהייתי יכול להאריך ולא עוד אלא שאפי' הרמב"ם ז"ל אעפ"י שהתיר מצד החרם שלפי דעתו לא חל על אותם שלא קבלוהו מ"מ אמר שאסורים מענין אחר משום לא תעשו אגודות כו' עד ואם היו אלו הנשבעים מיעוט על תחושו למיעוט בטלו במיעוטן משמע דאם היו הנשבעים רבים צריכים לחוש:
כלל הדברים אני אומר שבכל גזרה ותקנה שעשו הרבים לתקנת הקהל או הקהלו' אין ביד המעטי' להוציא עצמם מן הרוב ואם גזרו חרם חייבים המיעו' לשמור ולעשות אך בתנאי שיהיה גזרתם ותקנתם בהסכמת טובי העיר או טובי הקהל @77[והוא שלא יש קהל מנגד אבל קהל אי הוי כעיר אח' ואין שאר הקהלות יכולים לכף אפילו שהם רבים וכמ"ש הרד"ך]@88 ואם יש חכם או חכמים שיהיה החכם או החכמים המנהגים הקהלות עמהם ואם לאו אין בדבריהם ממש וחלילה לומר שהרב כמהר"ר אליה מזרחי ז"ל נוטה דעתו לעשות מעשה כסברת ר"ת דלא היא אלא אם הסכים להתיר חרם פקדאים היה שכפי הטעמים שנתן אליבא דכ"ע לא חל החרם כלל על אותם שלא קבלוהו יעויין היטב בכלל דבריו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |