שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קיח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה קהל שהסכימו הסכמה על הצמר וז"ל ההסכמה פרימירה מינטי אורדינאמוס קינו סיאה אוזאדו נינגון יהודי אומברי ני מוג'יר די מירקא' לאנה שאלבו אה דוש אי מידייו איל וילייסינו די קונטאדו אי אה טריש פ' יאדו אי איל פ' יאדו קי נו שיאה מאנקו די פשטה דולייא טאנטו קי שיאן מאג'וש קומו פ' ימבראש טאנטו קי שיאה לאנה די סינייור קומו די ג' ובץ איסיבטו לה לאנה די זייני איפ'ינדי אי די קארה עלי ביגי נו אינטראן אין לה הסכמה כו' עוד כתבו בסוף ההסכמ' וז"ל מאש אור דינאמוס קי טודו יהודי קי פאסארי קואל קייר הסכמ' די איסטאש מלבד קי איש מוחרם ומנודה פאגארה אל קהל אחד אשר פור ויליישינו די קואנטה לאנה פ' זיירי אי שינו פאגארי אחד אש' פור ויליישינו ריסיב' יירון טודו איל קהל די אפריגונאר אי פאזיר קי נו שי לאברי די נינגון מודו אי אפילו טורקו או גוי איש נאמן דו דיזיר שי פאסו אלגונו לה הסכמה אי טודאס איסטאס הסכמות סון אה דעת די אונו אי טודו איס בלי ערמה ומדמה ותחבולה אי אישטאש הסכמות לאס רשיויירון טודו איל קהל בקול אלה קללה נמרצת ובגזר נח"ש אי קואל קייר קי לה פאסארי ארור הוא ביום כו'. ואחר ב' ימים להכרזת ההסכמה הנז' בתוך הקהל בא ראובן יחיד הקהל ובקש מהם יתירו לו לקנות צמר של תוגר אחד אהובו כמו שהתירו לשני השרים זייני וקרה עלי ביגי הנ"ל והפרנסים אשר היו בימים ההם התירו לראובן ונתנו לו רשות לקנות צמר מאותו התוגר בערך יותר מההסכמה ובשעת נתינת הרשות נמצאו קצת יחידים אחרים אשר התרו על ראובן ואמרו שההסכמה נעשתה ונכרזה לדעת יחיד אחד ואם הפרנסים היו מתירים אותו לקנו' צמר התוגר הנז' שהדבר קשה בעיניהם והם אינם מרוצים וחפצים על זה כלל וראובן לא חש לדברי היחידים המתרים עליו וילך ויקח הצמר מיד התוגר הנז' ביותר מערך ההסכמה הנז' עתה אותם היחידים המתרים על ראובן אומרים לו שעבר על החרם ושהוא מחוייב לבן אחד בעד כל גיזה מהצמר הנז' והוא טוען שלא עבר על החרם ושאינו מחוייב לפרוע כלום כי פרנסי הקהל נתנו לו רשות והתירו לו אותו התוגר כמו שהתירו השני שרים הכתובים בהסכמה יורנו מורנו אדוננו מורה צדק אם ראובן הוא נכשל בחומרת ההסכמ' ואם הוא חייב לפרוע הקנס מאחר שהתרו בו קצת יחידים או אם הוא פטור עם רשות הפרנסים לבד:
תשובה
בענין הסכמות הצבור והתרתם נתחבטו הראשונים והעולה מדבריהם שתלוי הכל במה שנהגו ולהיות כתוב זה בפשיטות וביאור בספרים לא אחוש כי אפוכי מטרתא למה כי כל הרוצה לראות הדברים וביאורם יעיין בי"ד סי' רכ"ח ובחדושי ב"י עד שתמצא שכתב הרשב"א ז"ל שנהגו בכל המקומות שאפילו א' מן הצבור יכול לעכב מלהתיר. והרא"ש ז"ל כתב דכל עת שיסכימו רוב הקהל או טובי העיר שנבררו מדעת הקהל להיות כל צרכי העיר נחתכים על פיהם להתיר הסכמה בחרם יש להם כח להתירו ופשיטא דלא פליג הרא"ש על הרשב"א ולא הרשב"א על הרא"ש שאלו ואלו דברי אלהים חיים אלא נהרא נהרא ופשטיה במקום הרשב"א היו נוהגים כך ובמקום הרא"ש לא נהגו אלא בסתם דין תורה שאמרה אחרי רבים כו' אלא שכ"ז על הסתם שעשו ההסכמה והכריזו הסתם דסתם הוי על דעת המנהג על דעת התורה אבל כשפירש אין לך בו אלא פירושו וכיון שהסכמה זאת שלפנינו ופירושו שהיו עושים אותם אפי' לדעת א' בהא כ"ע מודו יכול למחות וא"א להתירה אם לא כשיסכימו כלם בהתרה ואם אחד מהקהל ימחא אין להתירה והרי אנו לומדים דבר זה מדברי הרשב"א שכתב שאפילו אחד מן הצבור יכול לעכב ולא עדיף סתם ע"פ המנהג ממפורש וזה ברור אין צורך לאורך ומי שעבר על החרם ועל הסכמת הקהל הרי הוא מנודה ומוחרם ואם אמור יאמר שפרנסי הקהל התירו נאמר לו שאל ישעה בדברי שקר שאין דרך בני קהל אחד שיתנו רשות לעבור על ההסכמה ומה גם עתה שהתנו שאפי' אחד יכול למחות ואפי' יודו הפרנסים שהם נתנו לו רשות אינו כלום כיון שנתפרס' שאין כח אפילו לרוב הקהל להתיר אם אחד מהם ימחא וכן אני אומד דאין זה העובר נאמן לומר שוגג הייתי כי חשבתי שיש ביד פרנסי הקהל כח להתיר שהרי כתב הרשב"א בתשו' ז"ל הביאה ב"י ח"מ סי' ל"ד אחד שהעידו עליו שעבר על שבועתו וטוען שוגג הייתי אינו נאמן להכשיר עצמו למסור לו שבועה שאם כן אין לך חשוד אפילו בשבועת העדות דיכול לטעון שכחתי ע"כ. א"כ משמע דאינו נאמן לומר שוגג הייתי ואפי' את"ל שהיה לו מקום לטעות בהתר הפרנסים זה היה אפשר אם לא היו מתרים בו אבל אחר שאומרים שהתרו בו והזהירו אותו בענין כזה פשיטא שהוא מוחרם וחייב בעונש הלבן כנזכר בהסכמה אלא שאני אומר שאין הקהל חייבים לנהוג עמו כדין מוחרם אלא אם כן הכריזוהו שכ"כ הריב"ש ז"ל בתשו' ז"ל מי שעבר על תקנ' הקהל שכתוב בה וכל העובר יהיה מוחרם ומנודה והשיב שאין ספק שמן הדין שינהוג בו מנודה כל מי שיודע בו שעבר אבל אחרים שלא נהגו בכך מעתה י"ל שע"ד המנהג הם מתקנים שהעובר עונו ישא אבל כל הקהל או היודעים לא יתפסו במכשול עונו עד שיכריזו עליו והרי הוא כאלו כתבו בפי' בתקנה ע"כ וכדאי הוא הריב"ש ז"ל לסמוך עליו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |