שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קטז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שאלה ראובן היה תובע משמעון תביעה אחת ועברו דברים ביניהם עד שנתפשרו ובררו ביניה' לפ' לדיין ופשרן ונטלו קנין מזה גם נשבעו שבועה חמורה לקיים עליהם כל מה שיגזור עליהם פלוני הנז' ואותו דיין שמע טענותיהם ולסבה מה אמר שלא היה רוצה לדון ביניהם אח"כ הפציר בו התובע עד שנתרצה וחזר וחייב לנתבע עתה טוען הנתבע שאינו מחוייב לקיים גזרתו כיון שפעם אחד נסתלק מן הדין התובע אומר אנו נשבענו לקיים גזרתו ולא קצבנו זמן כמו שאם היה רוצה ומאריך הזמן היינו קשורים ומחוייבים כל עת וזמן שיגזור הדין כך עתה לא נפטרנו בשביל שאמר שאינו רוצה לדון כי ידוע כי בן אדם הוא ועשוי להתנחם וכיון שלא קבענו זמן יכול לחזור ולרצות הדין עם מי
תשובה
האמת כי סובר הייתי כי אין דין זה צריך ראיה כי היה הדבר ברור מעצמו דודאי כשנשבעו אלו בעלי הריב סתם נשבעו ולא כוונו דעת' רק לעת ירצה הדיין לדון דהגע עצמך לא מצאו אותו הדיין פנוי או בע' כעס יעלה על הדע' שבשביל שואמר איני רוצה לדון נפטר' השבוע' אפי' אח"כ יחזו' וירצ' ודאי דאדעת' דהכי ירדו מעיקר' והיה נר' לכאורה ד"ז פשוט מהא דכתב הטור והו' דין פשוט מי שנדר ונשבע לישא אשה או לקנות בית וכיוצא בזה ולא קבע זמן אין מחייבין אותו לישא עד שימצא הראוי אלמא דכל שלא קבע זמן אין פטור משבועתו ואעפ"י שמביאין לו אשה יכול לומר איני רוצה עתה אלא כשארצ' אקח אשה ראויה לי כך כשנשבעו אלו על פלוני לקבלו לדיין כיון שלא קבעו זמן ימשך לעולם עד שיתפייס לדון כי לא נשבעו לקבלו עד יום פ' וזה היה די לכאורה לקיים הסברא כיון דקיימא לן שהנשבע על דבר או אסר עצמו בנדר דבר מה בלא זמן הוי לעולם אבל להיות שמעתי יש מהיודעים מכחישין זה אומרים שיש להם ראיה שכיון שאמר פעם אחד הדיין שאינו רוצה לדון שנפטרו מידי שבועתם אפי' שירצה אח"כ לדון ביניהם הא ודאי איני נראה לדעתי דבר זה מן הטעם שאמרתי ומ"מ נתתי אל לבי לראות אם נוכל להביא ראיה ברורה על זה ומצאתי ראיה לע"ד לית נגר ובר נגר דיבטילנה והיא זאת שכת' הטור א"ה סי' ל"ח על המקדש את האשה על מנת שיאמר האב אין כתב הרמ"ה ז"ל מתי שיאמר אין מקודשת אפי' אמר תחלה לא הלכך לעולם הוי ספק עד שימות האב וכ"כ הר' המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל וז"ל בפ' ז' מהלכ' אישות וכתבו הרמב"ן והרשב"א שהאומר ע"מ שיאמר אין אפילו אמר בתחלה איני רוצה וחזר ואמר אין נתקיים התנאי וכן הדין לדעת רבנו והרשב"א באומר ע"מ שירצה כו' עד ודע שיש ללמוד מדינין אלו לדיני ממונות וילמד סתם בק"ו מן המפורש דהשתא ומה התם שפי' ע"מ שיאמר אין אמרינן שאפי' אמר תחלה לא עדיין היא מקודש' גמורה כל זמן שיאמר אין וספק כל שניו בנ"ד שקבלו השבוע סתם לכ"ש שעומדים בשבועתם כל זמן שירצה הדיין לדון כי לא יהיה אלא שפיר' אם ירצה לדון בינינו ודאי נראה מן כח הראיה שהבאתי דאפי' אמר תחלה לא עדיין השבוע' קיימת כ"ש השתא ונראה שאין חולק בדברי הרמ"ה. עוד ראיה אחרת שכתב המרדכי ז"ל בהגהות איש ואשה שקבלו חרם קהלות לישא זה את זה ונשתמד האיש ושב אח"כ בתשו' והשי' הר"ם דלא בעיא התרה לחרם לאחר ששב כו' עד דכיון שהוא נדרה בימי שמדותו הוה ליה נדר שהותר מקצתו כו' דאדעת' לינש' למשומד לא קבלה חרם עליה והואיל והותרה שעה אחת הותרה עולמית ומיהו היכא שבאת לבית דין כשנשתמ' והתרוה לינשא קודם ששב אע"ג שלא הספיק' להנשא עד ששב לא תצא מהתר' הא' כו' עד אבל אם לא הותרה לינשא עד ששב צריכה שאלה לחכם כו' עד ואין יכולים להתיר לה החרם כי אם בפניו או שלא בפניו ומדעתו הרי בפיר' שאעפ"י שבהיותו משומד פקעה חומרת השבוע' מעלי' עם כל זה כל שלא הספיק לבא לפני ב"ד עד ששב השבוע' במקומ' עומדת וצריך שאל' ובפניו כו' וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו בנ"ד שכל זמן שהדיין חי אפי' אמר לא י"ל לא עת' אמנם כשלא הותר ע"פ ב"ד השבוע' קיימת ובנ"ד ודאי פשיטא שאפי' בא לב"ד לא היו מתירין לו משום דהתם פשיטא שהשבועה היה מעיקרא בטלה שלא נשבעה ע"ד לינשא למשומד ואולי היינו יכולים לומר שאעפ"י שישוב פנים חדשות באו לכאן ואין זה האיש אותו שנשבע' לינשא לו אמנם בנ"ד שדרך בני אדם למשוך עצמן מן הדין אדעתא דהכי נחתי מעיקרא שיאמר הדיין פעם ופעמים איני רוצה ויפצרו בו וירצה א"כ הדבר תלוי עד שימות הדיין ההואאו שרצו ב' לעמוד לפני דיין אחר ועמדו והנה הח' הש' כמהררי"ק נר"ו כתב וז"ל ואם לדין יש תשוב' דכיון שנשתמד אעפ"י ששב פגם משפח' הוא מצאתי תנא דמסייע לי שהרי לא מצא תשוב' אלא מפני שגם עתה הוי פגם משפח' ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא נשבע' וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשוב' והביא' בנו הטור א"ה סי' נ' באחד שהיה לו ארוס' וקודם החופ' יצאת' בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכפר' בעיקר כו' עד יראה שהדין עם שמעון אעפ"י שלא פיר' שום תנאי בשעת עשיית הקנס דכיון דאירע אונס כזה דאנן סהדי שאם היה ידוע שדבר כזה היה עתיד ליעשות לא היה משדך את בנו לבתו והוי כאילו פיר' וכ"ש כשהוא בעצמו יצא מן הכלל דפשיטא דהוי פגם גדול ועכ"ז כתב מהר"ם ז"ל שאם קודם שהותר בב"ד שב צריך שאלה כנז' לעיל עאכ"ו בנ"ד דפשיטא דליכא למימר דאדעתא דהכי לא נשבעו אדרבא סתמא דמלתא נשבעו ע"ד שאם יאמר פעם או פעמי' איני רוצה לדון מה שהוא דרך העולם שהאנשים ירצוהו ויתרצה כמו שהוא דרך העולם שהאנשים בעלי שכל בורחים מן הדין וכמו שאמר התנא החושך עצמו מן הדין כו' כ"ש וק"ו אם האמת שקודם הסתלקותו שמע כבר דבריהם וידע הדין היכן נוט' כפי סברתו שלא היה בידו להסתלק וכמו שידוע זה מן הגמ' ומן הפוס' וא"כ אפי' נניח שהאמת שנסתלק מילי דכדי הוי והאמת כי לע"ד הדבר ברור מאד אם מן הסבר' ואי בעית אימ' מן הפוסקי' כלם ומי שירצה להתעקש אינו אלא מן המתמיהים ואם לחשך אדם הרי כתב הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות גירושין הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני כו' עד נשאת לאחר קודם שתנשא לאותו פ' בטל הגט ותצא והולד ממזר ולפי דרכנו והלא יכול להתקיים התנאי יגרש אותה וישא אותה בעל התנאי ויתקיים הגט למפרע ואין הולד ממזר אף אני אומר כי משם ראיה גדולה למה שאמרנו שהרי הראב"ד השיג עליו ולדעתו הסכים הרשב"א וכ"כ הטור בפשיטות ואפי' לדעת הרמב"ם התם שאני ודאי דפשיטא דהתם ע"מ שתנשאי לפ' תחלה משמע וק"ל
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |