שו"ת מהרשד"ם/יורה דעה/קיב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ילמדנו רבינו ראובן ושמעון היה ביניהם דברי ריבות וקטטות ותביעות ועשו ביניהם קונפרומיסו וז"ל בהיות אמת שיש דין ודברים ותלונות ותערומות בין ראובן ושמעון על עסק משא ומתן שהיה ביניהם כשהיו שותפין ועתה באמצעות אנשים כשרי' לאהבת האמת והשלום ה"ר שמעון וראובן מדעתם ורצונם נשבעו שבועה חמורה כראוי ע"ד הנשבעים באמת שביריד מושקולור הבא ראשון בע"ה ראובן הנז' יברר לו דיין אחד ושמעון הנז' יברר לו דיין אחר ושמעון וראובן הנז' יסדרו טענותיהם בפני הב' דיינין ההם וכל מה שיגזרו הדיינין ההם יהיה רצוי ומקובל על ראובן ושמעון הנז' כאלו נעשה ונגז' ע"פ ב"ד הגדול שבירושלים. וזה יובן אם יסכימו הב' דיינין לדעת א' ואם לא ישכימו לדעת א' מעתה ומעכשיו ראובן ושמעון הנז' נתנו רשות לדיינים הנבררים לברור מכריע א' מי שיראה בעיניהם וזה יהיה נדון אחר הרוב ונתחייבו ראובן ושמעון הנז' מכח השבועה הנז' שלא לצאת ממה שיגזרו הב' דיינים אם יסכימו לדעת א' או אם לא יסכימו שיעשו מה שיגזור המכריע עם א' מהדיינין כנז' בלי מיאון וסירוב כלל ולפי שכל זה עבר בפנינו חתומי מטה שראובן ושמעון הנז' נשבעו שבועה חמורה כראוי לגמור ולקיים כל הנז' וכן קנינו מהם קנין גמור ושלם מעכשיו במנא דכשר למקניא ביה כתבנו וחתמנו שמותינו פה לעדות ולראיה יום ד' י"ב לחדש שבט שנת השכ"ז ליצירה פה לארסו וקיים משה אישפיריאל יוסף הלוי אברהם פורמון עכ"ל הקופרומיסו ועדיו בחותמיו
אחר כך בשהלכו ליריד מוסקולור התרה ראובן לשמעון שיבררו דייניהם ויסדרו טענותיהם בפניהם ויעמדו לדין בפניהם כנז' בקונפרומיסו וזה לשון נוסח שטר ההתראה:
בהיות שלימים שעברו נפל הפרש ותלונה בין ראובן ובין שמעון הדרים בלארסו על מיני ואופני מדייני עניני ריבותיהם על משא ומתן שהיה ביניהם בזמן העבר' ולא יכלו להפשר ביניהם עד שבאו במוסכם אז ונשבעו כל החלקים שבועה חמורה שביריד מושקולור הב"ר יברר כל א' וא' מהם דיין א' וכל מה שיצא מבין שני הברורים יהיה עשוי ומקובל על החלקים הנז' ואם יצטרכו הברורים למכריע שיעמידוהו וכל אשר יצא ע"פ רובם יהיה עשוי ומקובל כאלו נעשה בב"ד הגדול שבירושלים כנר' משטר הקונפרומיסו שביד ראובן הנז' ועתה באו החלקים הנז' פה ביריד מושקולור הנז' ועשה ראובן הנז' התראה בפנינו שיברור כל א' מהם הדיין שלו ולסדר טענותיהם בפניהם כפי המוסכם הנז' בשטר הקונפרומיסו ושמעון הנז' טען ואמר הדיין שאנו ביררתי אינו רוצה לדון דין זה וראובן הנז' השיב לו תעמיד ותברר דיין אחר ושמעון לא חשש לדבריו וגם חזר ראובן הנז' והתרה לו בעבור חמר השבועה שיש בשטר הקונפרומיסו שיהיה זה הענין שיעמדו לדין ביריד לאסונה הב"ר ושמעון הנז' לא חשש לדברי ראובן הנז' ולא להתראתו ולא ענה אחריו עוד וראובן הנז' היה צועק ואין מושיע ואין עונה ואין קשב כל זה שמענו באזנונו ובעינינו ראינו פעם ופעמים ולכן כתבנו הדברי' וחתמנו שמותינו פה להיות לראיה ולזכות זה היה פה יריד מושקולור שלישי בשבת תשעה עשר לחדש סיון שנת חמשת אלפים ושלש מאות וכ"ז ליצירה והכל שריר וקיים יוחנן כהן יחיאל שאקי משה בכ"ר יוסף שלמה צמחש ע"כ לשון שטר ההתראה ועדיו אות באות:
ועל זה טענו הב' כתות כ"א כפי סברתו וזה שראובן טוען ששמעון עבר על השבועה הכתובה בקונפרומיסו הואיל ולא עמדו בדין לפנו שום דיין כמו שהיה צווח ר' שיברר לו דיין ויסדרו לפנוהם טענותם ושמעון טוען כי אינו עובר על שבועתו כיון שבירר לו דיין ולא רצה אותו הדיין לשמוע טענותיו ככתוב בשטר ההתראה בטענת שמעון הנז' כי השבוע' לא היתה אלא שיברר לו דיין וכבר בירר אותו וכיון שבירר דיין פטור משבועתו אע"פ שלא עמדו לפניו לדון וראובן טוען שכוונת השבועה היתה לתכלית העמדת בדין ולכן אם לא רצה אותו הדיין שבירר לדיין אותם הי"ל לברור דיין אחר ואפי' מאה פעמים עד יתקיים המכוון והתכלית שהוא לסדר טענותיהם ולעמוד בדין ולקבל עליהם גזרת הדיינים ההם לבדם או לדברי המכריע לדע' א' מהם ועוד טוען ראובן כיון ששוב התריתי בו שנעמוד בדין ביריד אלסונה ולא חשש לדברי הרי שכוונתו רעה והוא סרבן וכל מה שהיה עושה הוא בערמה לדחות אותו בקנה אי לזאת רבינו למדנו ארחות חיים הדין עם מי ועוד טוען ראובן אמתלאה איך שמעון כל דבריו ערמה הם וזה ששמעון אומר הדיין שביררתי אני אינו רוצה לדון אותנו וכנראה מדבריו שכבר מקודם זה בירר לו דיין וזה אינו כי מעולם לא אנו ולא היא באנו לזה ר"ל לברור לנו דיינים שבקנפרומיסו כתוב שביריד מושקולור שם לברור דיינים ומקודם לכן מעולם לא ביררנו אלא שמא בלבו היתה שומה לברור לו דיין ולא בירר ולכן נראה לי שרצונו לדחו' אותי בדברי הבל ושלא לעמוד בדין כלל וא"כ לקתה מדת הדין ואין לדבר סוף
תשובה
אמת כי כל מי שאין יראת ה' בלבו ולא ירא לשבועתו ימצא מקו' להתלו' כי פני ההראו' נר' יש טעם ומקו' להתלו' בו ר' במ"ש שאינו עובר על שבועתו שהוא לא נשבע אלא שיברר לו דיין והרי קיים שבועתו שנשבע שהרי גדול' מזו מצינו שכ' הרמ"בם ז"ל בפ"ב מהלכו' נדרי' אם נשב' לפנינו שלא יאכל היום ואכל והתרו בו ואמ' אנו לא היה בלבי אלא שלא אצא היום וטעה לשונו והוצי' אכיל' שלא היה בלבי הרי זה אינו לוקה עד כו' יע"ש והשתא יאמר אדם ק"ו ומה התם שהוציא אכילה מפיו בפי' נאמן לומר דלא היה כונתו כן אלא שטעה ופטור מטעם דבנדרים ושבועות פיו ולבו שוים בעינן ואם כן באותה שבועה לא היו פיו ולבו שווים כל שכן וק"ו שיאמר האומר שיהיה נאמן לומר אני לא נשבעתי אלא לברד דיין וכבר קיימתי כי עתה פיו ולבו שוים הם שנשבע לברר ובירר ומסתמא ודאי לא נתחייב שידונו אותו הדיינין כי זה לא הי' בידו ואיך ישב' על דבר שאינו בידו וברשותו כ"ז הי' נרא' לכאור' אמנם שאין הדב' כן שהרי כ' הרמ"בם ז"ל בעצמו בפ' ההו' בעצמו שאם אמר שבוע' שלא אוכל היום ועל דעתכם אנו נשבע אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבי שלא נשבע זה על דעתו אלא ע"ד אחרים וכיון שהיה פיו ולבם של אחרים שוים שנשבע על דעתם חייב מפני שלבם של אלו במקום לבו הם ע"כ ואע"פ שידעתי שיש ביד מבקש תואנה או מרמה לומר שאנו התם דאמר על דעתכם מש"ה שוב אינו נאמן לומר כך היה בדעתי אבל בנ"ד שלא אמר על דעת ראובן יאמר שלא נשבע אלא על דעתו ודעתו היה כשנשבע שלא נשבע אלא לברר לבד והרי בירר נראה לע"ד דע"כ לא הוצרך הרמ"בם ז"ל לכתוב ועל דעתכם וכו' אלא בשבועה שעושה האדם מעצמו שלא לצורך חבירו אבל בשבועה שנשבע אדם לחברו לבקשת חברו ולהנאתו ה"ל כאלו נשבע לדעתו וכל דבר שיובן באותה שבועה חייב לקיים. וכן נראה מתשובת הריב"ש ז"ל על ענין הסכמה וז"ל אבל מי ששואל מחבירו אי זה דבר והוא הודה לו בנדר ביותר משאלתו כו' ועוד דכל הני הוו בנדרים של אדם בינו לבין עצמו והולכי' אחר כוונתו משום דבעינן פיו ולבו שוי' אבל במי שנותן מתנ' לחבירו כל שלשון המתנה כולל הולכין אחרי' ואין הולכין בזה אחר אמדנ' אלא א"כ הוא אמדנא דמוכח ע"כ הרי שחלק בין בשאדם נודר או נשבע בינו לבין עצמו או נודר ונשב' לחבירו ואין ספק דהיינו טעמא דכיון שנשבע להנא' חבירו הוי כאלו נשבע לדעת חבירו וכל שלשון הנדר והשבועה יסבול משמעותו להנאת חבירו חייב לקיים אם לא יהיה שם אמדנא דמוכח להפך. א"כ בנ"ד נמי לא מבעיא דליכא אמדן דעת להפך אבל איכא אמדן דעת גמור ברור אפי לתינוקות שכשנשבע להוציא ולברר דיין שידין בניהם ואם לא ירצה פלו' יפייס לאח' וא"כ אחר שכתו' בשט' שלשון השבוע' שנשבעו שבוע' חמור' ע"ד הנשבעי' באמת שביריד מושקולור הב"ר בע"ה הה"ר פלונו יברר דיין א' והר"ר פלוני יברר דיין א' וה"ר פלוני וה"ר פלוני יסדרו כו' השבוע' חוזר על הכל א' שהנשבעי' באמת אינם נשבעי' לבטל' ואין לך בטלה גדול' מזו שיברר דיין ומה לנו ולצרה כשיברר וכן לחבירו אשר צעק ורדף אחדיו לעמוד בדין מה תועלת לו ומה ישיג כשיברר ולא יעמדו לדין אין זה רק חוכא ואיטלולא ובודאי שהשבועה חוזר על הכל שיברר דיין ושיסדרו כל טענותיהם לפניהם ויקיימו גזרתם על הכל חוזר השבועה וא"כ פשי' שהדבר פשוט וברור כשמש שאם יברור אחד ולא ירצה לדון ביניה' יברר אחר שמשעה זאת הית' כוונתם שלא היו בטוחי' שכל מה שיבררו הם תכף ומיד ירצה לשמוע טענותיהם אלא ודאי הכונה הברורה שישתדל כל אחד לברר דיין אחד אם לא פלוני יהיה פלוני כי מסתמא באותו מקו' הדרך שימצא שם אנשים יראי ה' וחושבי שמו ירצו לשום שלום בין אדם לחבירו על הדין ועל האמת ואם היה שהשבועה לא היה רק לברר לבד היו הדברים כמ"ש וע"ז כתבו הפו' הרשב"א ז"ל וגם הרא"ש ז"ל ב' כא' בתשובותיהם שהנשבע לפרוע לחברו לפסח שחייב לקיים שבועתו לפבח הב"ר דאל"תה נמצא שנשבע והוציא דבריו לבטלה שכשיבא גם הב' יאמר לא היה כונתי רק לג' וכן לעולם וגדולה מזו מצאתי למהר"ריק ז"ל בשרש קי"ג על ראובן שנשב' לפרוע לשמעון בעיר פ' ואירע אונס שמחמתו הוצרך שמעון לצאת מהעי' נרא' שאם העי' שעומ' עתה שמעון רחוקה ממקו' עמידת ראובן יותר מאשר היתה העיר האחרת פשיטא שלא יתחייב ראובן להוליך שם מעותיו אבל אם היה כמו ממקום ראובן בראשונה חייב ראובן ללכת שם לפרוע לשמעון אע"פ שלא הזכיר בשבועתו כי אם העיר שהיה עומד שם שמעון בעת ההיא וא"ת איך תחול השבועה על דבר שלא הוציא מפיו דבעינן לבטא בשפתים היינו בשבועות איסר ובנדרי איסר אבל שבועה שבין אדם לחברו לקיים לו תנאו שהתנה עמו השבועה תלויה בתנאי וכל שתחול התנאי תחול גם השבו' לפי הנלע"ד עכ"ל. הרי אתה רואה כמה הפריז הרב הגדול הזה על המדה שאפי' שהזכיר בפי' מקו' פלוני מחויב מכח השבועה למקום אחר כל עוד שאין טורח וצער בזה יותר מבזה ואעפ"י שאנו רואים שלא הוציא בשפתיו רק מקום פלוני מ"מ כיון שהשבועה היה לחברו אמרי' ודאי שדעתו היה להשלים עם חבירו ומה שאנו אומרי' לבטא בשפתים כו' היינו בשבועת ונדר שבינו לבין עצמו וכ"ז נוטה למה שכתבתי בשם הריב"ש ז"ל אלא שמהררי"ק ז"ל חדש יותר מ"מ למדנו ודאי שאין טענה לשמעון במה שאומר שלא נשב' אלא לברור והרי בירר שזה היה אפשר אם היתה השבועה בינו לבין עצמו אבל כיון שנשב' לבקשת חבירו ולהנצל מתרעומותיו פשיט' דאנן סהדי שהשבועה היתה לברר כו' ולעמוד ולקיים הנז' כ"ש שגם הלשון מקיים כ"ז כפי הנראה מלשון השטר ברור ומכוון הלשון עם כונת ר' באופן שהמקל בענין הזה לע"ד קל הוא מראשו וקל הוא מזרועו ומז' הצד נר' שגם שטוען ר' שהתר' בו שיבררו דיינים ביריד אלסונ' ולא רצה שמעון שגם בזה נכשל אעפ"י שמתחלה עלה במחשבתי שכיון שהשבועה היתה במושקולור ועבר מושקולור ולא קיים שמעון מה שעבר כבר עבר ושוב אינו חייב מכח השבועה אבל עתה שראיתי דברי מהררי"ק ז"ל בתשובה הנז' בסוף דבריו כתב וז"ל ולא דמי לנשבע לאכול ככר זה היום ועבר היום ולא אכל שעבר על שבועתו ואין מחוייב עוד לאכול דעיקר השבועה היתה על הזמן כו' אבל הכא הוא מחוייב לפרוע ממון זה ונשבע לפרוע ממון זה ועיקר השבועה על פרועות החוב והזמן מזרז פריע' החוב מידי דהוה אמלוה לזמן אם לא יפרע לאותו זמן שחייב לפורעו לאחר זמן עכ"ל עד מ"מ בשבועת תנאי ממון חויב ע"כ. וא"כ בנ"ד נמי איכא למימר שאדם שיש לו תביע' עם חבירו חייב לעמוד לדין וכשנשבע הוא לזרז ודאי שיעמוד לזמן פלוני אמנם אם יעבור הזמן ההוא עדיין שבועתו לברר דיינים במקומה עומדת ובכל יום שיתבע חברו ר' לשמעון שיברר ויעמוד לדין חייב מכח שבועתו כנל"ד שמואל די מדינ'
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |